כף החיים/אורח חיים/שצא

כף החיים ‏ אורח חיים שצא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו, המבואר לעיל סי' ש"פ ושפ"א יעו"ש.

ב

ב) שם. מבטלת רשותה וכו'. ואם עירבו החצירות יחד דרך פתחים שביניהם א"צ ביטול כלל דסומכים על עירוב במקום שיתוף כמ"ש לעיל סי' שפ"ז יעו"ש כ"כ הטור וב"י בסי' זה. וכ"כ התו"ש או' א':

ג

ג) שם. מבטלת רשותה וכו'. ומ"מ היא עצמה אסורה להוציא מחצרה למבוי כדלעיל סי' ש"פ סעי' א' אבל אם ביטלה להם גם רשות בתים וחצר שלה משמע שם מסעי' ב' דגם היא מותרת להוציא למבוי משום דכיון שעירבו כל אותם בני חצר ביחד הו"ל חצר זה לגבי שאר החצירות כיחיד אצל רבים והוי כאורח דמותר להוציא יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

ד

ד) שם. או הם לה, דרבים ג"כ יכולין לבטל רשותם ליחיד כמ"ש לעיל סי' ש"פ סעי' ד' יעו"ש.

ה

ה) שם. אעפ"י שהם רבים וכו'. כלומר וק"ל דאין מבטלין רשות לב' שלא עירבו כמבואר בסי' ש"פ סעי' ד' (ר"ל וא"כ איך חצירות שבמבוי מבטלין רשותם לחצר זו שלא נשתתפה ודרים בה רבים) אפ"ה מבטלי לבני חצר זו לפי שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר. ב"י. ב"ח. ולא קשה מ"ש הט"ז סק"א כא"ש הא"ר או' א' תו"ש או' א' מאמ"ר או' א' נה"ש או' א' ר"ז או' א':

ו

ו) שם. שבני חצר גבי מבוי וכו'. ופשוט דהביטול לא יועיל רק לזה החצר שביטלו לו דהוא יהיה מותר להוציא מחצרו למבוי אבל אותם חצירות שביטלו רשותם אסורין להוציא מחצרן למבוי וכמ"ש לעיל סי' ש"פ סעי' ד' ואפי' ביטלו גם רשות ביתם וחצירם ג"כ לא מיהני להוציא מחצירן למבוי דרבים לגבי יחיד לא נעשו כאורחים וכמ"ש בדברינו לשם או' י"ט ואו' ך' יעו"ש. ומ"ש הפרישה או' ב' דאם ביטלו גם רשות ביתם מותרים כבר השיגו עליו האחרונים.

ז

ז) שם. וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו"ם וכו'. ר"ל שמבואר לעיל רסי' שפ"ב דאין העכו"ם אוסר עד שיהיו ב' בתי ישראל בחצר כן הוא במבוי שאין אסור להוציא מחצר למבוי המתוקן בלחי או קורה עד שיהיו שני חצירות של ישראל במבוי.

ח

ח) שם. עד שיהיו שתי חצרות וכו'. דאז אוסרים זע"ז אבל בחצר א' אין איסור כלל לטלטל בתוך העיר המוקפת חומה או במבוי. ט"ז סק"ב תו"ש או' ב' ר"ז או' א' וה"ד לענין טלטול כלים ששבתו בבתים אבל כלים ששבתו בחצר או במבוי בלא"ה מותר לטלטל מחצר למבוי ואעפ"י שיש ב' חצירות של ישראל במבוי וא' של עכו"ם ולא שכרו מהעכו"ם ולא נשתתפו דחצר ומבוי רשות א' לכלים ששבתו בתוכם כמ"ש לעיל רסי' שע"ב יעו"ש:

ט

ט) שם, עד שיהיו שתי חצרות וכו'. ואז אם יש ב' חצירות ישראל במבוי צריך לשכור מן העכו"ם ולשתף ביניהם המבוי כמ"ש לעיל רס"י שפ"ב לגבי חצר וה"ה כאן גבי מבוי. ואם יש ב' חצירות בעיר מבואר דינו לקמן.

י

י) שם. אפי' אם הרבה בתים וכו'. דלגבי מבוי כל בני החצר חשובים כחד.

יא

יא) שם. מוקפת חומה לדירה. דאל"ה הוי קרפף יותר מב"ס ואסור. מש"ז או' ב' ועיין לעיל רס"י שנ"ח.

יב

יב) שם. וסתם מבצרים וכו'. כגון מה שאנו קורין בל"א שלא"ס שהוא מוקף תחלה בחומה ואח"כ בונים בתוכו בתים משא"כ בכל העיירות שבונים בתים תחלה ואח"כ מקיפין חומה סביבם. ט"ז סק"ב. א"ר או' ב' ר"ז או' א' ועיין לקמן סי' ת"א.

יג

יג) שם. וכשיש ב' חצירות וכו'. ונראה דאפי' אם כל חצר היה במבוי אחר לא נחשב כיחיד במקום עכו"ם דכיון שהעיר מוקפת חומה סביבה נחשבים כל המבואות כמבוי א' ואוסרים הישראלים זה ע"ז וממילא צריכים לשכור מהעכו"ם רשותו אם לא שהיו מקומות חלוקים זה מזה בצוה"פ או בשני פסין כמבואר לעיל סי' שפ"ו סעי' ב' בהגה ולקמן סי' שצ"ו סעי' ו' יעו"ש מ"ב או' יו"ד.

יד

יד) שם. צריכים לשכור מכל חצר וכו'. וה"ה שני עכו"ם שדרים בשני בתים בחצר צריך להשכיר מכל נכרי ונכרי. ח"א כלל ע"ה או' כ"א ועיין לעיל סי' שפ"ב סעי' ט"ו בהגה ובדברינו לשם ובס"ד.

טו

טו) שם ואין מספיק וכו'. והגם דהבתים שלו ומסרן לאנשי העיר ליתן לו חוק ידוע בכל שנה כל היכא דלא מצי לסלקן לא מצי לאגורי. כ"ה בתשו' הרשב"א סי' תרכ"ו ומביאו ב"י ואעפ"י שהוא שופט ג"כ את בני העיר כיון דלא מצי לסלקם לא מצי לאגורי מיניה ב"י, ועיין לעיל סי' שפ"ב סעי' ח"י.

טז

טז) שם. הגה. וי"א דדוקא וכו'. וז"ל הריב"ש בתשו' סי' תכ"ז ועוד יש טעם אחר להתיר קניית הרשות מהאדון כי ידוע כי דרך הרבים הוא לעולם האדון לשנותה כמו שירצה ולתת לבעלי בתים דרך מצד אחר וכיון שיכול לסלק הכותי מן הדרך ההוא הרי יכול להקנות אלא שטעם זה לא יספיק להכניס ולהוציא מן המבוי לבתי הכותים כיון שאין אנו מתירים כ"א מפני רשות האדון דמבוי ולא בבתים הפתוחים לו דהו"ל כבטול רשות חצירו ורשות ביתו לא ביטל אבל מבתי היהודים מותרים כיון שקנו רשות ממי שהדרכים שלו ויכול לסלק בני המבוי מן הדרך ההוא ולתת להם דרך מצד אחר ע"כ. והביאו ב"י אלא שמורים ז"ל בהגה הביאו בקיצור.

יז

טוב) שם. הגה. וי"א דדוקא וכו'. וכן הסכים א"ר או' ג' והתו"ש או' ג' והחמ"מ או' ג' והנה"ש או' ב' והשיגו על הט"ז סק"ג שכתב צ"ע על דברי מור"ם ז"ל. יעו"ש וכ"פ ח"א כלל ע"ה או' כ"ב.

יח

חי) שם. בד"א בשר שאין הבתים שלו אורחא דמילתא נקט דכיון דאין הבתים שלו. מסתמא אינו יכול להשתמש בהם אבל אין ה"נ דאפי' הבתים שלו אם אינו יכול לסלקם או להשתמש בהם אינו יכול להשכיר וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש.

יט

יט) שם. אפי' בשעת מלחמה אלא ע"פ יועצי המדינה. ב"י מ"א סק"א.

כ

ך) שם. או משכירו וכו'. וה"ה משכירו דשכירו ב"י. א"ר או' ד' ועיין לעיל סי' שפ"ב סעי' י"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

כא

כא) שם. מהני. היינו אפי' לענין להוציא ולהכניס לבתי העכו"ם.

כב

כב) שם שהרי יש לו רשות וכו'. ואם הוא ע"י הכרח נוהג כך ואינו מחוק המלכים אינו מועיל. ריב"ש סי' תכ"ז. א"ר או' ה':

כג

כג) שם. בשעת מלחמה וכו'. עיין בתשו' ח"צ סי' ו' שכתב דמיירי בשר שהיכולת בידו לעורר מדנים עם שכניו בכל עת שירצה ואין בני המדינה מעכבין עליו יעו"ש. והביאו השע"ת והיינו אם אינו גזבר המלך כמו שנמצא באיזה מקומות שיש להם שר בפ"ע ויש אשר יש יכולת בידו לעורר מדנים בכל עת ויש שאין לו יכולת דאם הוא גזבר המלך כיון שהמלך מעורר מדנים בכל עת שירצה ואין אחד יכול למחות בידו הרי הוא כמוהו.

כד

כד) שם. שלא מדעתם. ולפ"ז מוחר לשכור מהממונה של מלך שהרי יש רשות להמלך להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר שלא מדעתם מדינא דמלכותא. וא"כ כל עבד מעבדיו הקטנים הוי כשכירו ולקיטו שהרי הממונה הוא במקום המלך. ונ"ל דוקא מהממונה ע"ז כגון זה שקורין פאליצייא שידוע שכל דבר המלכות נעשה על ידו ואפי' מהמשרתים שלהם שהרי יש להם רשות ליקח משרתים שעל ידיהם נתקיים כל ציווי המלך אבל מאנשי חיילותיו אפי' הראש שלהם נ"ל דלא מהני במקום שהוא אין ממונה ע"ז ח"א כלל ע"ה או' כ"ב ועיין עוד מזה לעיל סי' שפ"ב סעי' י"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

כה

כה) עיר שהיא מוקפת חומה ודלתותיה ננעלות בלילה והיהודים דרים יחד כולם במבוי מיוחד שיש בו דלתות נסגרות בלילה מותר לטלטל במבוי ובעיר כולה בעירוב לחוד בלתי קניית רשות מהשר. מאמ"ר סי' שצ"ה או' ג'

כו

כו) [סעיף ב'] ישראלים הדרים בחצר וכו'. פי' אעפ"י שהרבה ישראלים דרים בחצר א' מותרים הם להוציא מהחצר למבואות של עיר דלענין שיתופי מבואות כל בני החצר שעירבו יחד כחד חשיבי כמ"ש לעיל סעי' א'

כז

כז) שם. שהיא מוקפת חומה או שנתקן כדין תיקון מבואות. ח"א כלל ע"ג או' ו' ור"ל או שנתקן מבואותיה כדין תיקון מבואות המבואר בסי' שס"ד כל א' כדינו יעו"ש ועיין לעיל סי' סש"ג ובדברינו לשם או' ר' ואו' רס"ו.

כח

כח) שם. ונתאכסנו בחצר אחרת וכו'. וה"ה אם נתאכסנו באותו חצר שהישראל דר בו דאורח אינו אוסר כמ"ש לעיל סי' ש"ע סעי' ח' יעו"ש וא"כ אם לא היה דר שם בחצר רק בעה"ב א' אעפ"י שיש עכו"ם ג"כ באותו חצר מותרין לטלטל שניהם לחצר או לעיר בלא שכירות ובלא עירוב כמבואר לעיל רסי' שפ"ב יעו"ש ועיין לקמן או' כ"ט.

כט

כט) שם. ומותרין לטלטל בכל העיר. ורש"ל סי' ח"י כתב שקבל מזקנים לאסור לטלטל ביריד לובלין ואולי שמפני שרגילין לקבוע לבוא מכל יריד ויריד ורגיל אוסר מיד לא שנא ישראל לא שנא עכו"ם. מ"א סק"ב ומיהו עיין לעיל סי' ש"ע או' פ"א שהבאני שם דעת הפו' דס"ל דבישראל אפי' רגיל אינו אוסר מיד וכתבנו שם דכ"ה דעת האחרונים להקל יעו"ש.

ל

ל) שם. ומותרין לטלטל בכל העיר. והמרדכי כתב דעכ"פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר והביאו המ"א סק"ב והסכים עמו לענין דינא יעו"ש. מיהו התו"ש או' ו' והנה"ש או' ג' והגרע"א השיגו על דברי מ"א הנ"ז וכ"כ לעיל סי' ש"ע או' פ"ב דדעת האחרונים כפסק הש"ע דבין הבעה"ב ובין האורח מותרין יעו"ש.

לא

לא) שם הגהה. ועיין לעיל סס"י ש"ע. ר"ל מ"ש הוא ז"ל שם בהגה ועיין בדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---