כף החיים/אורח חיים/קעא

כף החיים ‏ אורח חיים קעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] עושה אדם צרכיו בפת והני מילי דלא ממאיס וכו'. ואם עושה לרפואה אפי' מידי דממאיס שרי. שבת ק"ח ע"ב. מ"א ריש הסי' וכתב עו"ש המ"א דכל מידי שהוא לצורך האדם אפילו אינו לרפואה לית ביה משום ביזוי אוכלין ומה"ט נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים וכמ"ש סימן ק"ס סעיף י"ב יעו"ש. וכ"כ א"ר אות א' ועיין לקמן אות ד':

ב

ב) שם הילכך אין מניחין עליו בשר חי וכו'. אעפ"י שאין בו משום איסור דם שהוכשר כבר מדמו נמי אסור משום דממאיס ביה. וכן אין מעבירין עליו כוס מלא אפילו נזהר שלא ישפך הכוס נמי אסור דשמא ישפך קצת על הפת וממאיס ביה. ב"ח. ואפילו בשר צלי במוהל אסור דממאיס מש"ז אות א':

ג

ג) שם ואין סומכין בו הקערה וכו'. שאם יפול על הפת ימאס בו מיהו הב"ח פי' כגון דאחורי הקערה היא לחה או מלוכלכת בטיט דהשתא הפת שסומכין בו הקערה נמי ממאיס אבל לא חיישינן לשמא יפול מן המרק וימאס יעו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' וכתב דהלבוש הסכים לסברה האוסרת יעו"ש ועיין מאמ"ר אות ב' מה שהרבה להקשות על דברי הב"ח יעו"ש. וע"כ אין לזוז מדברי הש"ע אלא רק יש לחוש ג"כ לדברי הב"ח דהיינו אם לא יש בקערה דבר שאם יפול ימאס הפת אין לסומכה בפת עד שיראה בשוליה שמא הם מלוכלכות וימאס הפת. וכתב המש"ז אות ב' דדוקא לסמוך הקערה דצורך אכילה שרי אי לא ממאיס אבל לסמוך איזה דבר אסור ומיהו לכסות כלי שרי יעו"ש:

ד

ד) שם שאם יפול על הפת ימאס. וכ"ש שצריך ליזהר כשנוטל ידיו מים ראשונים או אמצעיים או אחרונים שלא יזלף על הפת חס"ל אות א':

ה

ה) שם אפילו נטילה שלא לצורך אכילה הקשה הב"ח דמאי שנא מהא דשרי למשוח הידים בשמן ערב להסיר הזוהמא ותירץ דהתם תקנת חכמים היא משום להסיר הזוהמא קודם בהמ"ז לפי שמזכיר השם וצריך טהרת ידים ואסמכוה אקרא והתקדשתם וכו'. אני ה' זה שמן ערב ומהאי טעמא נמי מים אחרונים נמי שרי בין וכל שאר משקין מפני שהם מעבירין את הזוהמא כמ"ש בסימן קפ"א יעו"ש והביאו הט"ז סק"א. אבל המ"א הוכיח דכל דבר שהוא לצורך אפילו שאינו של מצוה לית ביה משום ביזוי אוכלין והב"ד לעיל אות א' יעו"ש:

ו

ו) שם ואין זורקין את הפת וכו'. אפילו אם לא ממאס בכך משא"כ בשאר אוכלין צריך שיהיה נמאס דוקא. ב"י ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. ומיהו יש מתירין גם בפת אם אינו נמאס בזריקה. ב"י בשם הרשב"א והר"י ורש"י. וכ"כ הלבוש. אבל הא"ר אות ב' כתב דדעת הש"ע והב"ח והאחרונים דבפת אף שאינו נמאס אסור. וכ"כ המש"ז אות ב' ח"א כלל מ"ה אות ו' קיצור ש"ע סימן מ"ב אות ט' בי"מ אות א' ובסידור שערי רחמים דע"ג ע"ב כתב דלא ינהיג בזיון בלחם כי הוא מושפע ע"י השכינה. והביאו היפ"ל אות א' ועיין לעיל סימן קס"ז אות קכ"ד:

ז

ז) כשרואין אוכלין מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם. עירובין דף ס"ד. מ"א שם. א"ר אות א' ועיין בדברינו לעיל סימן ק"ע אות פ"ב שכתבנו שיש ליזהר לכבד הפירורין משום דקשה לעניותא יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סימן קס"ז אות קמ"א שכתבנו דאין ליתן שום מאכל מן השלחן לבהמה חיה ועוף הטמאים יעו"ש:

ז) גם יש ליזהר מלהניח אוכלין ומשקין תחת השלחן משום דנכנסים שם החיצונים. רו"ח אות ב' ובספרו חיים לראש דף מ"ו ע"א וכף החיים סימן ל' אות כ"ח. ועיין רב פעלים ח"ב חי"ד סימן י"ב שכחב דאין להקפיד אלא על שלחן שאכלו עליו פת אבל שלחן שאכלו עליו פירות וכיוצא לית לן בה יעו"ש. ועוד נ"ל דאין להקפיד אלא בשעת שאוכלין עליו אבל בשעה שאין אוכלין עליו לית לן בה וכ"מ ממ"ש לעיל סימן זק"ן אות כ"ג בשם האר"י ז"ל כי סט"א עומד שם וכו' משמע דאינה מצויה הסט"א שם אלא דוקא באכילת פת ובעת האכילה ובהמ"ז וכ"מ ממ"ש שם אות כ"א וסימן קס"ז אות ל"ז יעו"ש ודוק ומיהו אם כבר הניח תחת השלחן אין לאסור דאינה כ"כ קשה ולהזיק כמו הניתן תחת המטה כמ"ש ביו"ד סימן קט"ז ס"ה דההוא משום שבתא וסט"א קשה כידוע אבל הכא זהירות בעלמא. ועיין בדברינו לעיל סימן ד' אות י"ב ואות ס"א ודוק:

ח

ח) איתא. בשבת דף נו"ן ע"ב דאסור לפצוע זיתים אפילו כונתו למתוקי פירא מפני שנמאסים ע"י כך. והרי"ף פי' שמיירי שרוצה ליטול בו ידיו ומשום זה נמאסין ואסור דאפשר ליטול בבורית. מ"א שם. וכתב המחה"ש דלפי' הרי"ף אפשר דלמתק שרי וכ"נ קצת מחדושי רשב"א שם עכ"ל וכ"נ מדברי תו' ישנים שם דאינו אסור אלא אם הוא כדי לרחוץ בהם אבל אם הוה כדי למתקם שרי יעו"ש:

ט

ט) אסור לגרוס אוכלין שיאסרו בהנאה. יו"ד ססי' ש"ן. מ"א שם. א"ר אות א' איתא בתענית דף ך' ע"ב מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה ופרש"י משום ביזוי אוכלין דמחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם א"נ משום דחסה תורה על ממונם של ישראל ע"כ מ"א שם. וכתב המחה"ש דלפי' אחרון דרש"י אם אין לו דבר אחר להאכיל לבהמתו כ"א מאכל אדם שרי. ואפשר ע"ז סומכים העולם שנותנים לתרנגולים לאכול פת הראוי למאכל אדם עכ"ל ובתשו' כתב סופר סימן ל"ג לחלק יצא דדוקא לפני בהמת אחרים דלית ליה הנאה אסור אבל לפני בהמתו ותרנגולים שלו שיש הנאה שעי"ז תתרבה כחה ושמנה מותר יעו"ש:

י

י) שם ואין זורקין את הפת וכו'. ולא ינעוץ הסכין בפת דרך בזיון דמחזי כעושה תיק לסכין חס"ל אות א':

יא

יא) שם כך אין זורקין אוכלין הנמאסים וכו'. אפילו לתוך קערה או ע"ג מפה שאין מתלכלכין דמ"מ הם מתמעכין ונמאסים. ב"י ב"ח. ח"א כלל מ"ה אות ו':

יב

יב) שם אבל מידי דלא ממאיס וכו'. אפילו ע"ג קרקע שרי ודוקא בקליפתן ובימות החמה. אבל בימות הגשמים אפילו בקליפתן אסור וכן אפילו בימות החמה אם אינם בקליפתן ע"ג קרקע אסור. ב"ח אבל ע"ג מקום נקי שרי. ב"י ל"ח פ"ג שאכלו אות צ"ד:

יג

יג) שם וחבושים שרי. ודוקא חיין אבל מבושלין מתמעכין ע"י זריקה ונמאסין ואסור. לבוש. ל"ח שם. שכנה"ג בהגב"י אות ג':

יד

יד) הקונה פירות מן העכו"ם המוכרים נרות וזייף אסור לאוכלם כ"א כשקולף או שידיח אותם שידוע שהעכו"ם אוחזן בידים מלוכלכין בחלב ושאר אסורין והנסיון יעיד ע"ז כשיניח אותם במים יהיה ניכר שהמים יהיה שמן. ח"א שם אות ז':

טו

טו) [סעיף ב'] לא ישב אדם על קופה וכו'. דוקא בקופה שנעשית מעור או משק של עזים שהיא נכפפת והאוכלין נמאסין אבל בקופה של עץ שאינה נכפפת אפילו היו בתוכה ספרים מותר לישב עליהם וכ"ש אוכלין. ב"ח. אבל הט"ז סק"ג כתב דאם יש בה ספרים אסור אף אם היא של עץ ומכוסה וכמ"ש ביו"ד סימן רפ"ב יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ב' על דברי הב"ח הנז' דאנו נזהרין בזה. וכ"כ מ"א סק"ב בשם תשו' רמ"א סימן ל"ד דאסור לישב על תיבה שהספרים בתוכה ורק אם היא קבועה בכותל כתב בשם הט"ז ביו"ד סימן רפ"ב דשרי וכתב שכן נוהגים בבהכ"נ יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ג' י"א בהגה"ט. מיהו הרב נה"כ שם ביו"ד סימן רפ"ב על הט"ז סק"ד השיב על דברי הט"ז הנז' ודעתו נוטה להתיר לישב על תיבה של עץ שיש בה ספרים יעו"ש. וכ"כ הבכ"ש על מס' עירובין דף ל' ע"ב דבשעת הדחק הסומך על דעת הב"ח לא הפסיד אפילו ביושב בקרון וארגז קטן רק שאינו כליין וכ"ש כשיש בארגז דברים אחרים עם הספרים דאז אין הארגז בטל אצל הספרים אלא רק בס"ת יש להחמיר יעו"ש. והביאו מש"ז אות ג' ושע"ת אות ג' וכ"כ שם הברכ"י בשיו"ב אות ו' בשם הרד"ק דאם יש מנהג קדום דבספסלי בהכ"נ מניחין ספרים וטליתות ותפילין ויושבין עליהן אין למחות בידם יעו"ש. ועיין באוהל יעקב סימן א' וב' שכתב בענין זה של ספסלי בהכ"נ דאם יש גובה חלל קצת בינו לבין התפילין המונחים שם אין להקפיד ומ"מ יש להחמיר בגובה טפח יעו"ש והביאו שע"ת סימן מ' אות ה' יעו"ש:

טז

טז) ואם הכלי גדול שמחזיק מ' סאה בלח (דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות) דבטל מתורת כלי לענין טומאה ה"ה הכא לאו שם כלי עליו ומותר לישב עליו אפילו יש בתוכו ספרים ודלא כתשו' רמ"א שם שנסתפק בזה. מחה"ש סק"ב. והוא ממ"א סימן ר"מ ס"ק ח"י יעו"ש. אבל דעת הט"ז שם בסימן רפ"ב להחמיר אפילו במחזיק מ' סאה ודעת האחרונים להקל בשעת בדחק אפילו בקטן כמ"ש באות הקודם. מיהו לישן ע"ג תיבה מלאה ספרים כתב הבכ"ש שם דאסור ואם יש בה מ' סאה כתב המש"ז שם י"ל דשרי יעו"ש. ולכסות הכלי בספרים כתב המש"ז אות ב' דאסור יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סימן קנ"ד אות ד"ן:

יז

טוב) שם מלאה תאנים וכו'. מפני שמתמעכין ע"י כן ונמאסין ויש בהן ביזוי אוכלין. אבל יושב הוא על עיגול וכו' שאינם מתמעכין ואינם נמאסין. לבוש:

יח

יח) [סעיף ג'] והמדקדקים אוכלים בכל פעם וכו'. נראה להם דביזוי הוא להשתמש מעשה עץ באוכלין לכן אוכלין כל פעם מעט כאלו בא ללפת הפת והנשאר אוכלין בעצמן דלאחרים הוא נמאס. מ"ח סק"ג. ואם אינו ראוי לאכילה מותר להשתמש בו מעשה עץ. א"א אות ג':

יט

יט) שם מעט מן הפת וכו'. בד"א בדייסא שלפני כל אחד לעצמו אבל בדייסא שבקערה שכולם אוכלין ממנה לא יחזיר המותר מן הפת הנשוך. מו"ק. יפ"ל אות ב' וכ"כ לעיל סימן ק"ע אות מ"ב יעו"ש:

כ

ך) [סעיף ד'] ממשיכין יין וכו'. שעושין משום סימן טוב כלומר שימשיך שלותם וטובתם. ב"י בשם רש"י ולבוש. והרשב"א פי' משום שמחת חתן וכלה ששמחים בכך. והביאו ב"י:

כא

כא) שם מפני שנמאסים. אעפ"י שהן בקליפתן ואין האוכל נמאס מ"מ הם נמאסין. ב"י ב"ח. מ"א סק"ד:

כב

כב) שם מפני שנמאסים. ואפילו פירות האסורים בהנאה כערלה וכלאי הכרם אסור לבזות אותם להשליכם לפני חתן וכלה לשמוח בהם במקום רפש וטיט. א"א אות א':

כג

כג) שם מפני שנמאסים. יש מקומות משליכין בש"ת תפוחים במקום רפש וטיט ולא יפה עושים א"א אות ד':

כד

כד) שם אבל לא גלוסקאות לעולם. שהרי אף בימות החמה הם נמאסים בזריקתן. ב"י בשם רש"י. ולסברא א' שכתבנו באות ו' אעפ"י שאין נמאסין אסור משום זלזול. וכ"כ בהגהת הלבוש. א"א שם. ולפ"ז במקום שנוהגין שבעת שתבא הכלה לבית החתן בביאה ראשונה שמחתכין ב' ככרות לחם על ראשונה לסימן טוב וליתנו לעומדים יש ליזהר בתכלית שלא יפול ממנו חתיכה לארץ ותדרס ותמאס וגרמי לעשות איסורא:

כה

כה) [סעיף ה'] הזורקים חטים וכו'. ואסור לשפשף צלוחית בשיבולת שועל שקורין האברי"ן. מי"ט בשם דרשות מהר"ש. א"ר אות ד':

כו

כו) שם אלא במקום נקי וכו'. וא"כ יש ליזהר כשזורקין הקונפיט"י לפני חתן או כלה וכיוצא שלא יזרקו אלא במקום נקי. בי"מ אות ג' חס"ל אות ב':

כז

כז) שם וגם יכבדו אותם וכו'. בב"י כתב ע"ז ולא נהגו כן והא דסתם בש"ע משום דמשמע ליה דברי הר"ם עיקר ושכ"מ מסתמיות דברי כל הפו' שהזהירו להשליכו במקום נקי ואי דורסין עליהן והולכין לאיבוד מה הועילו חכמים בתקנתם וס"ל למרן ז"ל דמה שנהגו שלא לכבדן הוא מנהג בטעות ולכן סתם בש"ע כדברי מהר"ם ז"ל. מאמ"ר אות ו' וטעם המנהג כתב שם המאמ"ר אפשר דס"ל דלכתחלה יש ליזהר שלא להשליכם אלא במקום נקי אבל אח"כ אין לחוש מאחר שהוא שב ואל תעשה וגם הדורס הוא שלא במתכוין יעו"ש. ועוד י"ל דס"ל ע"פ מ"ש בשטה מקובצת דחטים לא חשיב אוכל לגבי הא מילתא. ומיהו דעת מרן להחמיר כנז' והכי נקטינן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---