כף החיים/אורח חיים/קמב

כף החיים ‏ אורח חיים קמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] קרא וטעה אפי' בדקדוק וכו'. כ"כ הרמב"ם בפי"ב מה"ת וכתבו הגמי"י שנראה להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי מנין לתרגום דכתיב ויקראו בספר וכו' ויקראו בספר זה מקרא, מפורש זה תרגום ושום שכל הם הטעמים, ויבינו זה המסורת וא"ר יונה אע"ג דאיתמר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו וכ"ש לדקדוק דילפינן נמי מהאי קרא, והר' מנוח הביא ראיה מדאמרינן בפ' חלק (סנהדרין דף צ"ט ע"א) כל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק א' ה"ז בכלל דבר ה' בזה וכיון שדקדוק אחד יש לו שורש גדול צריך שלא יניח הנד, ולא יניד הנח, ולא ירפה החזק, ולא יחזיק הרפה עכ"ל, והביאו ב"י ועו"ת או' א' וכ"כ בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב, וז"ל תנינן כתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא והא אקמוה רזא דאינון פסוקי טעמי ומסורת וכל אינון דיוקין ורזין עילאין כלא אתמסר למשה מסיני עכ"ל, וכ"כ בס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ז ובהנד"מ דף ט' ע"ג וז"ל והיות הס"ת בלי נקודות וטעמים מורה על המלכים דמיתו שהם האותיות והתגין שעליהם, ונתקנין ע"י יסוד דאבא דבמחשבה אתבריר כולא, וע"י הקריאה שאדם קורא, ממשיך בו בז"א שהוא תורה שבכתב את הטעמים והנקודות ע"י קריאתו, ולכן תראה כי הטעמים והנקדות יש להם הרגשה ונדנוד בקריאתם יען הם מורים בתחיית המלכים שחזרו לחיות ע"י הטעמים החדשים שבאו וגם ע"י הנקודות שתזרו לתוכם אך התגין אין בהם נדנוד כלל כי הם בחי' האורות בהיותם פורחים על הגופות וכו' עכ"ל, ועוד עיין בע"ח שער ח' פ"ו, ועתה הראת לדעת כי הנקודות והטעמים יש בהם רזין עילאין וא"כ כמה צריך להשתדל הש"ץ ללמוד הפ' בטוב כדי לקרות הנקודו' והטעמים כהוגן, וכן העולה שקורא עם הש"ץ בלחש צרי' ליזהר ג"כ לקרות כהוגן, ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ט או א' ולקמן או' ד':

ב

ב) שם. אפי' בדקדוק אות אחת וכו'. ואפי' טעה בין אם לואם, ב"י בשם הירושלמי, וה"ה שאם במקום אברהם קרא אברם או איפכא במקום אברם אברהם, או קרא במקום אהרן הרן ודילג בקריאת האלף מאהרן, או במקום מצרים קרא מצריים וכיוצא שמחזירין אותי, וזה שלא כדברי מור"ם ז"ל שכתב דדוקא בשינוי שמשתנה עי"ז הענין דליתא, וכ"כ הרב ז"ל בב"י בפשיטו' שאפי' בטעות שאין המשמעות משתנה מחזירין לקורא ושכן נראה מדברי א"ח, ומיהו בדקדוק טעמים או נקודות בדבר שאינו משנה שום משמעות אין מחזירין אותו אבל גוערין בו, פר"ח או' א' אמ"ל בדין קס"ת לש"ץ או' א' לד"א סי' ז' או' א' ס"א כלל ל"א או' ל' וכן יש להחמיר כדברי הפו' הנז' משום דע"פ הסוד הוא חמור כמ"ש באו' הקודם ודלא כהמט"י סי' קמ"א או' ח' שכתב דלא כהפר"ח יעו"ש, ועיין לקמן או' ה':

ג

ג) שם אפי' בדקדוק אחד וכו'. וגם צריך ליזהר בין תיבה שתחלתה כסוף תיבה שלפניה, וכן להפסיק בכל אלף שאחר מ"ם ובכל הדקדוקים כמ"ש לעיל סי' ס"א וכמ"ש בהגה סעיף כ"ב יעו"ש ופשוט הוא, פר"ח שם, אמ"ל שם, לד"א שם:

ד

ד) שם אפי' בדקדוק אות אחת וכו'. כתוב בא"ח מנהג ספרד אחר קריאת התורה בשבת לומר והוא רחום יכפר עין לכפר על שגגת הטעיות במקרא עכ"ל והביאו ב"י וכתב דהיום אין זכר למנהג זה עכ"ד, מיהו הרו"ח כתב דטוב לומר בלחש אחר קס"ת פסוק זה ולכוין לשאול מחילה מהשי"ת על שגיונות יעו"ש, אבל הנראה לע"ד דהיותר נכון לומר פסוק ויהי נועם בכוונה קודם שיקרא ויכוון במעשה ידינו וכו' שהשי"ת ברוב רחמיו יסדר הקריאה כפי סודותיה הראוים לה וכמו שאנו אומרים ויהי נועם קודם תפלה ומכיונים בו שהשי"ת ברוב רחמיו יסדר אורה כפי בחי' הראויים לה וכן אם ח"ו יהיה איזה שגיאה השי"ת ברוב רחמיו יתקן אותה. וזה יותר טוב מלומר אח"כ דלמה יחטא וישוב, וכן העולה ג"כ יאמר ויהי נועם בכוונה הנז' בהליכתו, וכן קודם כל לימוד יאמר ויהי נועם בכוונה זו:

ה

ה) שם מחזירין אותו, ונראה דכ"ז דוקא כשלא בירך עדיין ברכה אחרונה או אפי' כשבירך לענין שצריך הקורא לקרוא אותו פסוק עוד הפעם אבל כשכבר גמרו הקריאה להוציא ס"ת ולחזור ולברך א"צ שהרי הטור כתב דא"צ לחזור אפי' לאהרן הרן וכ"כ בב"א ונהי דלכתחלה מחזירין היינו אם אין כאן חשש ברכה אבל לחזור ולברך סמכינן על הטור, ח"א שם, ונראה דאם עדיין לא בירך ברכה אחרונה יחזור ממקום הטעות ויקרא על הסדר כדי שתעלה למעלה כסדרה ואם כבר בירך יקרא השני ממקום הטעות ואילך רק אם כבר גמרו הקריאה א"צ להוציא ס"ת אחר, ועיין לעיל סי' קל"ז סעי' ג' ובדברינו לשם או' ז'

ו

ו) שם הגה, וכן דין החזן הקורא, וכן הוא דעת מרן ז"ל בב"י ודלא כהכלבו, וכ"כ הלבוש והאחרונים ור"ל אע"פ שאינו מברך דלא בברכה תליא מלתא, ב"י. עו"ח או' ב' מ"ב או' ג':

ז

ז) שם בהגה. ודוקא בשינוי שמשתנה עי"ז הענין וכו'. עיין מ"ש בזה לעיל או' ב' יעו"ש:

ח

ח) שם בהגה. או בניקוד וכו'. ובניקוד נמי כשמשתנה הענין כגון יעשה בפתח יעשה בצירי בחלב בחטף בחלב בצירי בזה בודאי מחזירין אותו, מ"א סק"א, א"ר או' ב' סו"ב או' ב' שע"א ש"ג או' ט"ז ובס' שלחן עצי שטים הוסיף עוד דה"ה בנגינת הטעמים כשהענין משתנה עי"ז כגון שקרא משרת במקום מפסיק מחזירין אותו ודלא כמו שאומרים ההמון שאם קרא את השם אין מחזירין בטעה בנגינה, מ"ב או' ד':

ט

ט) שם בהגה. או בניקוד וכו'. ראיתי רבים עושים בדגש ורפה דיש בו משום שינוי הבנה. כגון כי הקשה פרעה לשלחנו שנון לשלחנו צ"ל רפויה המורה כי רבים הם המדברים בעדם. ויש מהם בדגש המורה ליחיד שאינו נכחו כמו לא תשלחנו ריקם, וכן ידבנו וכאלה רבים מדברים על היחיד צ"ל דגושים, ושל הרבים רפוים ואם שינה פסל דמשנה מאמר היחיד לרבים, והרבים ליחיד, וראיתי איזה ש"ץ שלא דקדקו בזה וגערתי בהם והחזרתי אותם ואמרו לי כי חד מדרבנן היה אומר כי אין קפידא ולדידי אין לסמוך ע"ז לכן מי שקורא פסיק ואעשך לגוי גדול עצים ורב ממנו. או ממנו יתד רפוי מחזירין אותו, ומינה ויוציאנו ויביאנו ויצוינו וכיוצא מי שקורא אותם בדגש טועה הוא ומחזירין אותו, מהר"י זאבי בס' אורים גדולים דף ו' ע"ד לימוד ך' י"א במ"ב:

י

י) בפ' בהר היא אחזתם בחירק ודלא כהר' חזקוני וטעמו של דבר כי כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו או נקבהו, הרדב"ז ח"ג הנד"מ סי' של"ו יעו"ש, אמ"ל שם או' ג' לד"א שם או' ג' בפ' קרח צריך לקרות ברית מלח עולם היא ואם קרא הוא מחזירין אותו לד"א שם בפ' וירא בפסוק ויאמר ליט אליהם אל לא אדני שקרא הקורא אדוני בחירק ולח בקמץ וכבר התפללו מוסף אם לא יצאו מוציאין הספר וקורין הוא ושנים עמו, ואם כבר יצאו אזי במנחה יתחיל בפסוק זה ויקרא עוד ג' פסוקים בפ' חיי שרה לכהן ואחריו לוי וישראל, סת"ם הקה"ת סי' י"ב, פת"ע או' ג'

יא

יא) שם בהגה, אין מחזירין אותו וכו'. היינו בין החזן הקורא ובין העולה, לבוש, שע"א ש"ג או' ט"ז, מ"ב או' ה':

יב

יב) כתב בתשו' מהר"ם מינץ סי' פ"א החזן צריך ללמוד הסדרא שתהא שגורה בפיו כל הדקדוקים במתגין לעיל ומלרע ימין ושמאל ויקרא במיתון מאד ולא במהירות כלל דאולי יבליע שום אות או תיבה והביאו א"ר או' א' מ"ב שם. ועיין לעיל או' א':

יג

יג) [סעיף ב'] אפ"ה יקראו בתורה וכו'. ואע"ג דבראש הסי' כתב דמחזירין התם אפשר להחזירו אבל בזה שא"א בענין אחר מותר א"ר או' ד':

יד

יד) [סעיף ב'] וישוב שיש שם מנין וכו'. אפ"ה יקראו בתורה וכו' אמנם אם יש מי שיודע לקרות בדקדוקים ואין מקפידין להשיאו כדי שילמוד לקרות כה"ג לא יקרא בלא דקדוק ד"מ או' א' וכן אם אפשר לעמוד אחד אצל הקורא לומר לו מתוך החומש הנקודות והטעמים בלחש כמ"ש לעיל סי' קמ"א או' י"ד לא יקראו בלא דקדוק:

טו

טו) שם אפ"ה יקראו בתורה וכו'. והיינו דוקא כגון לאהרן הרן פי' שלא קרא האל"ף או ליהודים יהודיים וכיוצא אבל אם טועה בטעות שמשנה הענין כגון שבמקום חלב קורא חלב או איפכא וכן במקום זכר קורא זכר כגון תמחה את זכר עמלק וכיוצא בזה ואין שם יודע שיכול להחזירו מטעיתו פשיטא שאין מברכין בתורה ואין מפטירין בנביא, פר"ח או' ב' י"א בהגב"י אמ"ל שם או' א' לד"א ישם או' א' א"א כר"ש וכ"כ העו"ת או' ג' דהכא מיירי בענין שלא נשתנא הענין יעו"ש, ודלא כהמט"י בסי' קמ"א או' ח' שכתב דגם אם משתנה הענין קורין בברכה ודלא כהפר"ח יעו"ש דליתא כיון דכל הפו' הנז' לא ס"ל כוותיה ועוד הא ק"ל סב"ל ומ"ש הפר"ח דאין מפטירין בנביא היינו בברכה אבל בלא ברכה פשיטא דמפטירין דלא עדיף מתורה, ועיין לעיל סי' קמ"א או' ט'

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---