כף החיים/אורח חיים/פא

כף החיים ‏ אורח חיים פא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו וכו'. ואעפ"י שעדיין לא אכל דגן כלל מעולם מרחיקין מצואתו ומי רגליו שכל שהגיע לכלל זה צואתו מסרחת. ב"י. לבוש. עו"ת אות א'. ט"ז סק"א. וסיים דדברי הב"ח אינם נראים כלל ופסק הש"ע ברור וקיים יעו"ש. וכ"כ הסו"ב במק"ח אות א' וה"ב. וכ"כ העו"ת שם דיש להחמיר כדברי המחבר. וכן הרב דוד עראמה בפי' להרמב"ם ז"ל מסיק כדברי מרן ז"ל יעו"ש. והביאו המאמ"ר אות ב'. וכ"כ החס"ל אות א'. קיצור ש"ע סי' ה' אות ה'. מיהו השכנה"ג בהגב"י אות ב' הביא דברי הב"ח שכתב דאם לא אכל כזית דגן או אפילו אכל וידוע דצואה זו אינה מאכילת דגן אין מרחיקין ומשמע שמסכים לדבריו. וכן דעת הא"ר אות ד' וכתב שכ"פ הנ"ץ. והפר"ח כתב לענין הלכה דלכתחלה יש לחוש לדברי המחבר דכל קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול דגן צריך להרחיק מצואתו. ובדיעבד אם קרא או התפלל יצא י"ח וא"צ לחזור ולקרות יעו"ש. והסכים לדבריו המחב"ר אות ב' והביאו סידור בי"ע אות כ"ט (אמנם מ"ש שם הבי"ע באות ל' דברי הב"ח הוא תימה דהיאך אחר שהביא דברי מרן ז"ל והפר"ח באות כ"ט חזר בו באות ל' להביא דברי הב"ח שהם נגד דברי מרן והפר"ח ז"ל וצ"ע). שע"ת אות א' וכ"כ החס"ל שם. ועיין ביו"ד סי' רס"ה סעי' ח' בהגהה שמשמע דטוב וישר להרחיק מצואת קטן אפילו בן שמנה ימים והביאו מ"א בזה הסי' סק"א. ח"א כלל ג' אות ח' וכ"כ החס"ל שם. קיצור ש"ע שם. ושמנה ימים לאו דוקא אלא אפילו לבן יום א' יש ליזהר כמ"ש ר"ז אות ב':

ב

ב) שם יכול לאכול כזית דגן וכו'. כל חמשת המינים קרי דגן. חיטין ושעורין וכוסמין ושיבולת שועל ושיפון. רש"י סוכה דמ"ב ע"ב והביאו ב"י וט"ז ומ"א שם. וכתב הט"ז סק"ב דאפילו אם אכל הדגן במיני תבשיל ודייסא. והב"ד האחרונים. ועיין מש"ז אות ב'. ובמאכל שעושים לתינוק שקורין פפ"א משערין כפי מה שיכול גדול לאכול פרס פפ"א. מ"א סק"ב. י"א בהגב"י. א"ר אות ב'. סי"ב אות א' ח"א כלל ג' אות ח':

ג

ג) שם כזית דגן וכו'. ושיעור כזית הוא כחצי ביצה כמ"ש בש"ע סי' תפ"ו. ושיעור הביצה הוא כלי שמחזיק י"ח דרה"ם מים ומקמח י"ב דרה"ם מחטה מצרית כמבואר בהרמב"ם במסכת עדיות פ"א מ"ב שכתב דרביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן המים כ"ז דרה"ם ומקמח חטה מצרית י"ח דרה"ם יעו"ש. וידוע דרביעית הוא רביעית הליג והלוג ששה ביצים ואם כן יעלה לכל ביצה י"ח דרה"ם מים ומקמח י"ב ואכמ"ל רק ריש מילין אמר ובמקום אחר יתבאר יותר בס"ד. עיין לקמן סי' קס"ח או' מ"ו:

ד

ד) שם לאכול אכילת פרס. ושיעור אכילת פרס כתב הטור שהיא ארבעה ביצים. וכ"כ הלבוש. מיהו הח"א שם כתב שהוא שיעור שלשה ביצים. ואמנם עיין בב"י סי' תרי"ב שהביא פלוגתא בזה דלדעת רש"י והטור הוא ד' ביצים ולהרמב"ם והרשב"א הוא ג' בצים. וכתב הרב המגיד בפ"ב משביתת עשור שכן עיקר יעו"ש ובש"ע שם סעי' ד' כתב מרן ז"ל י"א ד' ביצים וי"א ג' ביצים ולפי הכלל דק"ל דכל היכא שכותב מרן ז"ל י"א וי"א דדעתו לפסוק כדיעה שנייה רק אם סברת י"א הראשונה הוא לחומרה חושש לה לכתחלה כמש"ל סי' י"ג אות ז' יעו"ש וכן הוא לקמן בסי' תרי"ח סעי ז' כשהיתה סברת האומרים ד' ביצים לחימרא חשש לה לכתחלה וכמ"ש בב"י שם בשם הר"ן יעו"ש אם כן גם הכא יש לחוש לחומרא ולשער אכילת כזית גם בד' ביצים. וכ"פ החס"ל אות א' ועיין א"ר סי' תרי"ב אות א' וסי' תרי"ח אות יו"ד:

ה

ה) שם בכדי שיכול גדול לאכול אכילת פרס. כלומר שישהא בשיעור כזית דגן זה זמן אכילת פרס לגדול אבל אם שהה יותר משיעור זה אין מצטרף שהרי הוא כאוכל חצי כזית עכשיו וחצי למחר והלכה למשה מסיני שאין מצטרפין לשהייה ארוכה כזו עכ"ל הרב שדה יהושע בפ"ג דברכות דכ"ט ע"ג. והביאו יפ"ל אות ב' וכ"כ רש"י ז"ל והביאו ב"י וט"ז סק"ג:

ו

ו) שם בכדי שיוכל גדול לאכול וכו'. ושיעור קטן זה כתב בס' מגדול עוז להגאון מהריעב"ץ ז"ל דהיינו כשנעשה בן שנה. והביאו קיצור ש"ע סי' ה' אות ה' וכ"כ הפתה"ד אות א' בשם הרב יוסף אומץ אשכנזי ז"ל אות ט' וכתב עליו דעכ"ל דהיינו מדינא קאמר אבל לכתחלה טוב ליזהר מצואת קטן אפילו בן ח' ימים כמ"ש ביו"ד סי' רס"ה יעו"ש. וכ"כ אנן לעיל אות א' יעו"ש:

ז

ז) כתב המ"א סק"א בשם רש"ל (ויש גורסין הש"ל) דאין נכון לקרות קריאת שמע אצל תינוק דסתם תינוק מטפח באשפה. והוא ז"ל נתן טעם אחר מפני שאין מקנחין עצמן וצואה בפי טבעת אפילו הוא מכוסה אסור כמ"ש סי' ' על דברי המ"א הנז' יעו"ש וכן הקשה התו"ש בהגהותיו וגם המו"ק התמרמר על זה כיעוש"ב. ובמחב"ר אות א' הקשה גם על הא"ר אות ב' שהביא דברי המ"א דלא סגי שלא השיג עליו אלא שנמשך אחריו יעו"ש. וקושיא זו תפול גם על הסו"ב שהביא דברי מ"א הנז' ועיין מחה"ש אות א' מה שחתר לתרץ דברי המ"א הנז' והפמ"א ח"ב סי' קס"ה כתב לתרץ שדעת המ"א דכיון דבמקומה נפיש זוהמא גם לאחרים אסור משום זוהמת הריח יעו"ש. והמחב"ר שם ימאן גם בזה וכתב ליישב בדוחק וז"ל דמ"ש הש"ל אין נכון לקרות ק"ש וכו' שמטפח באשפה היינו עד שיראה שהוא נקי ואין ריח רע וע"ז כתב דגם משום צואה במקומה יש לחוש והטעם דאפשר דזמנין דיש קצת ריח ואינו מרגיש כלל או אינו מרגיש שהוא מצואה עד שיתישב שאין שם ריח או הוא נקי וכל זה דוחק עכ"ל. אמנם מ"ש שם המחב"ר דלא נמצא זה לא ברש"ל ולא בשבולי הלקט כתב הפתה"ד אות ב' דהוא בשבולי הלקט ה' תפלה כלל ו' ד"ה ע"ב ועי"ש בפתה"ד במה שרצה לתרץ בזה דברי המ"א יעו"ש. נמצינו למידים מכל זה דדעת הפו' מסכמת דצואה בפי טבעת והיא מכוסה דשרי לאחר לקרות אם אין ריח רע מגיע לו הימנה רק בתינוק שמטפח באשפה יש ליזהר ולחוש שמא אינו נקי או שמא יש בו ריח רע ואינו מרגיש. וכתב החס"ל אות א' דמי שיש לו בנים קטנים צריך להיות זריז ויזרז את אשתו לקנח יפה יפה ולעמוד על המשמר להיות מחנהו קדוש בשעת אמירת ברכות ולימודים ואת ריח הטומאה יעביר ע"י ריח אחר ואז יקרב להזכיר את ה' הנכבד והנורא וכל הזהיר וזריז בענינים אלו ומדקדק ומחמיר על עצמו ה"ז מרבה כבוד שמים ועליו נאמר כי מכבדי אכבד עכ"ד:

ח

ח) שם מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו. ומ"ש בסוכה דמ"ב ע"ב ובירושלמי בברכות דף ו' בדין זה ד"א היינו כל שהוא לאחריו אבל לפניו צריך להרחיק כמלא עיניו וכמ"ש בירושלמי שם בתר הכי תני מרחיקין מריח רע וכמש"ל רס"י ע"ט ובט"ז לקמן סי' פ"ג סק"ג ומבואר בדברי הרמב"ם בפ"ג מה' ק"ש ה"ח. יפ"ל אות ג':

ט

ט) [סעיף ב'] היה קורא ורואה צואה כנגדו ילך כדי שיזרקנה מאחריו וכו'. וה"ה שישאר על עמדו ויחזיר פניו ויניח הצואה מאחריו וירחיק שיעור ד"א רק שלשון הגמרא כן אצל התפלה ושם מיירי שהולך כנגד המזרח וא"א לו בענין אחר כי עכ"פ צריך לחזור פניו כנגד המזרח. עט"ז אות א'. וכ"כ א"ר אות ו' חס"ל אות ב':

י

י) שם מאחריו ד"א. פי' ממקום שכלה הריח. פרישה אות ד' א"ר אות ה' חס"ל שם. ועיין ריש סי' ע"ט:

יא

יא) שם ואם א"א כגון שיש לפניו נהר וכו' קשה יהפוך פניו ותהיה הצואה לאחריו בשלמא בגמרא אתמר לענין תפלה דצריך לעמוד נגד ירושלים אבל הכא גבי ק"ש קשה. וצריך לומר דמיירי שיש בשני צדדין ציאה ולפניו נהר. וא"ת ילך לאחריו עד שיעבור הצואה ויחזור פניו ממנה י"ל דלא הטריחוהו לחזור לאחריו כיון שאפשר להניחה לצדדין. מ"א סק"ג, ועיין מש"ל סי' ע"ט אות ט':

יב

יב) שם א"צ לחזור אלא למקום שפסק. שלא הצריכו לבדוק אלא כשקורא במקום שהיה ראוי להסתפק אם יש שם צואה משום והיה מחניך קדוש אבל משום לא יראה וכו' שהוא כמלא עיניו לא הטריחוהו כ"כ לבדוק לפיכך כשחוזר חוזר למקום שפסק. ב"י בשם הרשב"א ולבוש. וכתב הב"י ע"ש הרשב"א דאפי' בראה צואה כנגדו אינו חוזר לראש ואם התפלל תפלתו תפלה ואעפ"י שהוא מקום שדרכו להמצא שם צואה בכדי שיראנה שלא הטריחוהו לבדוק כמלא עיניו יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' ע"ו אות ל"ח בשם האחרונים דכל שהוא חוץ לד"א אפי' כנגדו בדיעבד אם התפלל אין צריך לחזור ולהתפלל יעו"ש:

יג

יג) שם ולהר"ר יונה אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה צריך לחזור לרא"ש. בב"י כתב לענין הלכה נקטינן כהרשב"א דבתרא הוא שהיא סברא הא' שהביא אותה מרן ז"ל כאן בש"ע בסתם. וכ"כ העט"ז אות ב' וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג אות ז' דכל היכא שסותם מרן ז"ל ואח"כ כותב י"א דדעתו לפסוק להלכה כסתם אלא שחושש לסברת י"א לכתחלה יעו"ש. וע"כ הכא נמי יש לחוש לס' י"א לכתחלה וחוזר לקרות ק"ש בלא ברכותיה אבל ברכות אינו חוזר משום סב"ל. ועיין א"ר אות ז"ח ומ"ש עליו המאמ"ר אות ג' יעוש"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---