כף החיים/אורח חיים/ה

כף החיים ‏ אורח חיים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יכוין בברכות פי' המילות. וכן בכל ברכותיו ותפלותיו שאל"כ הוי האדם כעוף המצפצף שאין מבין מה שמצפצף. לבוש. וכ"כ בסי' בי"ע הל' נט"י אות ט' שתילי זתים אות א' יפה ללב ח"א אות א', וז"ל ס' החסידים סי' מ"ו כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם להנות מהם וציונו על המצות ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל ד"ז חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אמר הקב"ה לישעיה ישעיה ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו באים בביתו ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם, הם מנקין את ידיהם ומברכין ענט"י ובוצעין ומברכין ברכת המוציא, שותין ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהם מברכין אינם מתכוונים לברכני, לכן ע"כ חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכין אותו במנהג ולא בכוונה דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף וכו', ואבדה חכמת חכמיו וכו', לפיכך הזהירו חכמיה על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם, ומעשה בא' שמת לאחר יב"ח ונגלה בחלום לא' מקרוביו א"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת המוציא וברכות הפירות ובהמ"ז בכוונת הלב שאלו לו והלא אין משפט רשעים בגהנם אלא יב"ח א"ל אין דנין אותו בפורעניות חזקים כמו ביב"ח ראשונים עכ"ל, והביאו דבריו חי"א כלל ה' אות כ"ו, קי' ש"ע סי' ו' אות א', יפה ללב שם, וכתב קי' הש"ע שם וראוי לאדם שירגיל את עצמו לומר את הברכות בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה עכ"ל:

ב

ב) שם יכוין בברכות פי' המלות. כתב בהג"מ פ"ד מהל' ת' שצריך ליזהר שלא ידלג שום תיבה כאילו מונה מעות, וכן לא יבליעם אלא יוציאם כולם בשפתיו עכ"ל, וכן הוא בסמ"ג, ד"מ, והביאו א"ר אות א' וכתב בשם א"ח וז"ל דלאו דוקא תיבה דה"ה אות אחת הן באותיות הנכתבות הן באותיות הנמשכות מהתנועות גדולות עכ"ל. ומזה יש להעיר על קצת ב"א שמברכים במרוצה ומגמגמים בלשונם ואין מוציאין התיבות כהלכתן וזה נוסח ברכתן בכתא דוני אלינו מך העולם וכו' ולא די שנהנים מן העולם הזה בלא ברכה שכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה כמבו' בסי' רי"ד אלא שאין זה כבוד המקום שמדברים לפניו בלשון מגומגם שלפני מלך בו"ד אין עושים כן אלא שמדברים לפניו באימה ויראה ק"ו בן בנו של ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה ואוי לה לאותה בושה וכו'. ע"כ יש ליזהר בשעה שמברך או מתפלל שיוציא התיבות כהלכתן ויבין פי' המלות לפחות ושלטון על כל דבר הרגל ואין להאריך יותר, והשומע תבוא עליו ברכת טוב:

ג

ג) שם יכוין בברכות פי' המלות. ואסור לעשות שום מלאכה אפילו דבר קל בשעה שהוא מברך וע"ז נאמר ואם תלכו עמי קרי, ח"א שס אות ט"ו, קי' ש"ע שם, ועיין ש"ע סי' קצ"א סעי' ג' וט"ז שם:

ג) וה"ה דצריך ליזהר בזה בשעת עניית הקדיש שהוא שבחו של ממ"ה הקב"ה ויש בו רזין עלאין כמבואר בשע' הכוו' ולא כקצת בנ"א שמקפלין הטלית או התפילין בשעת עניית הקדיש. ויהיה פיו נקי מן הרוק כשהוא מברך וגם שאר דבר לא יהא בתוך פיו שנא' ימלא פי תהלתיך, קי' ש"ע שם אות ב':

ד

ד) בשעה שמברך אם שמע קדיש או קדושה או ברכו ומודים אם הוא בברכת המצות והנהנים לא יפסיק לא באמצע הברכה ולא בין הברכה לדבר שמברכין עליו אבל אם הוא מברך ברכות ארוכות כמו ברכות ק"ש וב"ש ואשר יצר ומעין שלש וכדומה יפסיק ודוקא באמצע הברכות שכבר התחיל אבל אם עדיין הוא בתחילת הברכה כגון שאמר ברוך אתה ה' קודם יוצר אור וכיוצא בהם או אם הוא בסיום הברכה יוצר המאורות או הבוחר וכדומה אין להפסיק וכן בברכת המזון אין להפסיק דהוי כתפילה כדברי מרן בסי' קפ"ג סעי' ח', נשכ"ח סי' ב' יעו"ש, וכ"כ חי"א כלל ה' אות י"ג, ובדיעבד אם הפסיק בברכת הנהנים והמצות בקדיש וקדושה וכדומה החי"א הניח בצ"ע אבל הנשכ"ח כתב שם דחוזר ומברך עי"ש ועיין פרמ"ג סי' נ"א בא"א סק"ג, קשר גודל סי' ז' אות כ"ט. ש"צ דף ס"ז ע"א וע"ב, זכ"ל ח"ג מערכת הבית דף ה' ע"ב, כף החיים סי' י"ח אות ה', בן א"ח ה' שנה א' פ' ויגש אות ט':

ה

ה) שם כשיזכיר השם וכו' ויירא ויזדעזעו אבריו בשעה שהוא מזכיר את השם חי"א שם אות א', קי' ש"ע שם אות ג', ויש להביא מעשה רב שהביא ח"א שם כדי להלהיב לב אנשים לגודל הזהירות, גדול א' אנגיד ושמע בב"ד ש"מ קול רעש גדול פנו מקום לצדיק א' שנפטר וקבלוהו בכבוד גדול ונתנו לו ס"ת בזרועו ושאלהו קיימת מ"ש בזה ואמר הן, קיימת מצוה ראשונה שהיא פו"ר לא להנאתך אלא לש"ש ואמר הן, אמרו מי מעיד בך ובאו המלאכים שנבראו מן המצות אשר עשה עד אין מספר והעידו בו זה אומר נבראתי ממצוה זו וכו' אח"כ הביאו לפניו ד' טורים ושאלוהו קיימת תורה שבע"פ ואמר הן, ומי מעיד ובאו המלאכים כנ"ל, אח"ז שאלוהו נזהרת מלהוציא ש"ש לבטלה וידום חזרו ושאלו אשתיק ולא א"ל ולא מידי והכריזו אחר עידות ובאו גדודים מלאכים לבושים שחורים והעידו זה אומר נבראתי ביום פ' כשהוציא אזכרות כו"כ בתפלה בלא כוונה וזה אומר כך ויקרעו שמלותם כל הב"ד ש"מ וגם אני קרעתי ואמרו טפה סרוחה איך לא יראת וכו' ונגמר דינו או לבוא לגהינם או לחזור ולבא בגלגול ובחר בגהנם מבגלגול עכ"ל:

ו

ו) שם כשיזכיר השם יכוין פי' קריאתו באדנות שהוא אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א וכו' כתב העו"ת ז"ל וע"פ חכמי האמת לעולם יכוין שמות אלו בשילוב כזה יאהדונהי , וכ"כ בשער הכו' בהקדמה שקודם הקדמת ביהכ"נ, וכ"כ בס' אור הישר סי' ז' אות ב' הביאו ה' יפה ללב (נר"ו) אות ב'. וכתב שם ה' יפה ללב וז"ל וכ"מ מהקדמת התיקונים ד"ג ע"א דאיתא הכי דאינון תרין שמהן יאהדונהי , דבהון כלילן כל הוויין וכנויין וכו' אלין אזכרות דאינון יאהדונהי , בין בק"ש בין בצלותא בין בשו"ת והודאות דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדני קול ביהוה וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומחבר לון כחדא וביה צריך הכוונה דלא תליא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבה עכ"ל ועי"ש, וכ"כ הרה"ג בן א"ח פ' וישב אות ג' אמנם מ"ש שם העו"ת דבלילה יכוין השילוב אדני קודם להוי"ה א"נ כן מלשון התי' ושער הכו' אלא דכל עת שוים לענין כוונה זו. ועיין לקמן או' י"ג דזה החילוק הוא דוקא לענין אמן יעו"ש.

ו) גם צריך לכיון בכ"פ שתוציא שם הוי"ה בכ"מ שיהיה שתצייר שם הויה בלבד ותכיין בה"א אחרונה שם אדני, שער הכונות שם, וכ"כ ברכ"י בשם גורי האר"י, ש"צ דף מ"ג ע"ד. בן א"ח שם:

ו) גם צריך ליזהר כשיזכיר שם הויה יצייר במחשבתו אותיות השם בנקודות ובסי' ובחומשים נהגו לנקדו בניקוד לעולם והמתפלל ולומד מקראות מתוך הספר אז יהיה זה אצלו בנקל בלא טורח, בן א"ח שם, וטוב לכתוב שם הויה על נייר או על קלף ויכתוב בתוך ה"א אחרונה שם אדני וינקדנו בניקוד לעולם ואח"כ יכתוב אצלו שם הויה אדני בשילוב כדי שיהיה מצוי אצלו לכוין בו בכל עת שמזכיר את השם הן בפסוקים הן בתפלה, ועתה נדפס סי' חקת עולם ועשויים כל ההויות על סדר שאמרנו וכל הקונה ממנו כדי שיתפלל תפי' כתקנה ה"ז משובח, מיהו מי שא"א לו יעשה כמו שאמרנו:

ז

ז) שם ויכוין בכתיבתי ביוד הא וכו' אבל כשכתוב באלף דלת אין לכוין אלא שהוא אדון הכל, מג"א סק"א. ר"ז אות א', שתילי זתים אות ב'. וצריך לקרותו בפתח (ר"ל תחת האלף ועל הדלת חולם א"צ לפרש. מחה"ש) וקמץ תחת הנון וכשנכתב ביו"ד הא מקצתם קורין בפתח ומקצתם קורין נוטין לצרי וכן מנהג האשכנזים. ב"ח. ובת' מוהר"ם מלובלין איתא שגם שנכתב באלף דלת יקרא בענין שלא תהיה הברת הפתח ניכרת. מג"א שם, אמנם הא"ר ס"ק ב' כתב בשם א"ח שחזר בו מוהר"ם מתשו' הנ"ל ופסק ליזהר לקרות האלף בחטף פתח והוא כמו שבא פתח אך לא יאריך בשום אחד מהם עי"ש. וכתב שכ"כ בעל ס' ע"מ ובעל של"ה ובעל ברכת הזבח, והביא דבריו פרמ"ג א"א ס"ק א' יעו"ש, והמחה"ש וכרם שלמה, וכתב הכר"ש שכ"כ בס' מעשה רב בשם כמה גאונים, וכ"כ מחב"ר אות א' יעו"ש, וכתב שם המחב"ר בשם היעב"ץ בס' לוח אר"ש דף ו' ע"ב וז"ל מעתה בטלה מחלוקת שאין מגמגם עוד בדבר שקריאת השם בין במקום שנכתב הויה בין במקום אדני לעולם שווה לקרותו בחטף פתח וכו' ולא כמ"ש מ"א סי' ה' בשם ב"ח לחלק בין הפרקים גם מ"ש הב"ח דשם אדנות נקרא בפתח ליתא אלא לעולם הוא בחטף פתח וכו' עכ"ל והב"ד שע"ת אות א', סי' בי"ע אות יו"ד:

ז) אין ספק בקריאת שם אדנות שהטעם מלרע, מחב"ר אות ב' בשם נוב"י חא"ח סי' ב' וס' לוח אר"ש דצ"ג, והב"ד שע"ת שס, וסי' בי"ע אות יא:

ח

ח) מה שתקנו כל הברכות לנוכח במ"ש אתה ה' ובנסתר אשר קדשנו וצונו לפי שצריך לכוין כאלו הקב"ה עומד לנגדו ממש כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ובאמת הקב"ה הוא נסתר, והריב"א כתב הטעם מפני שהקב"ה הוא נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהותו, ומ"ש וצונו אעפ"י שאינו כתוב ומבואר בתורה הוא כמו כל מצות שהם דרבנן וסמכינן אקרא דלא תסור, ס"ב או' א':

ט

ט) איסור להגות השם ככתבו, א"ל מורי זלה"ה כי אמיתות פי' דבר זה הוא שלא יקרא ד' אותיות ההויה ככתבן בלו מילוי אבל אם גם יקראנו במילוי כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י ג"ז בכלל ההוגה את השם באותיותיו, שער המצות פ' שמות, וכ"כ הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ל"ה, והביאו זכ"ל אות א', אבל בשם אדנות אין להחמיר בו כילי האי, הרדב"ז שם, זכ"ל שם, וכתב הקו' של"ה ד"ק ע"א כשהאר"י ז"ל היה מזכיר שם הוי"ה במילואו לא היה אומר יוד הא אלא כך היה אומר יוד אי הא ואו אי הא וכן בשם אהיה היה אומר אלף אי הא יוד אי הא, והביאו זכ"ל שם,

י

י) גם היה האר"י ז"ל ניזהר מלהוציא בפיו שום שם משמות הקודש או של המלאכים אפילו אותם הכתובים בספרים ולא היה זוכר אותם באמצע הדרוש אלא כדרך זה כשהיה זוכר מטטרו"ן היה אומר מ"ם טי"ת וכשהיה זוכר סמאל היה אומר סמ"ך מ"ם וכן כיוצא בזה אמנם שמות המלאכים שהם נמצאים בב"א הנקראים בשמותם כגון מיכאל גבריאל מותר להזכירם ואין בהם חשש איסור, שעה"מ שם, וכ"כ נגיד ומצוה בסדר הקריאה בכל יום, וכ"כ של"ה שם, והביאו הזכ"ל שם, וכתב שעה"מ פ' משפטים שהמזכיר סמאל עובר על ושם אלהים אחרים לא תזכירו עי"ש, ולא עוד אלא שגם הוא אסור להזכיר מעין דברים אלו כגון אלו בני אדם הרגילים לומר בלשון לע"ז איל דיאב'לו וכיוצא בדברים אלו אין להזכירם כלל לפי שהם השדים הם בחלקו ומתגבר כח כשמזכירים אותם, שער הכוונות בדרוש א' של תפילת ערבית יעו"ש:

יא

יא) אע"פ דכשמזכיר את ה' לבטלה עבירה היא בידו אם מזכירו דרך למודו מצוה להזכירו בפי' אדני ולא לכנות לו' אדוש"ם וכיוצא דאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות, קו' של"ה, שם, זכ"ל שם.

יב

יב) כשאומר ב"ה וב"ש יכוין שיתברך ברוך מעצמו ואינו צריך לברכתינו. עט"ז. ועיין שער הכוו' בדרושי החזרה דרוש ה' שכתב כי בברוך יכוין אל אות יוד של הוי"ה והיא שם של הוי"ה ובתיבת הוא יכוין אל אות הא ראשונה ושהיא שם של אהיה ובתיבת וברוך יכוין אל אות ואו ושהיא שם ההוי"ה ובתיבת שמו יכוין אל אות הא אחרונה שהיא שם אדני. וכ"כ בפרע"ח שער יוד פ"ב. וזה שכתבתי למדקדקים שיכולין לכוין. וכשאומר ברוך אתה יכוין שמקור הברכות אתה:

יג

יג) כוונת אמן של ברכת המצוות והנהנין וברכות העמידה והתפלה יכוין חבור שני שמות הויה ואדני ביחד כזה יאהדונהי שהם בגמטריא אמן, ובעניית אמן דקדיש יקדים בכוונת אדני להויה כזה, אידהנויה , שער הכוונות שם, פרע"ח שער י"א פ"ב:

יד

יד) כוונת אמן נחלק לג' חלקים, החלק הא' הוא דבר שאין בו בקשה ותחנה כלל אלא הכל הוא שבח והודאה כגון ברכת אלהי ושאר ברכות של שחרית וג' ראשונות של תפילת י"ח וברכת מודים וכן נודה לך והטוב והמטיב שבברכת המזון וכן ברכות הנהנין וברכות המציות ודומיהן צריך לכווין אמת הוא מ"ש המברך ושהוא מאמין בזה. הח"ב הוא דבר שאין בו הודאה כלל אלא הכל הוא בקשה ותחנה לבד כגון קדיש וזכרינו שביעלה והרחמן בברכת המזון וכיוצא צריך לכוין יה"ר שיאמנו דברי בקשות המבקש ושכן יקיים ה' את דברו. הח"ג הוא דבר שיש בו הידאה ובקשה שתיהן ביחד כגון כל ברכות אמצעיות שבי"ח וגם רצה ושיש שלום שכלם הה תחלתן בקשה וסופן הודאה וכיוצא באלו אז צריך לכוין ב' הכוונות הנז' דהיינו אמת היא הברכה שבירך המברך שהוא חונן הדעת ויה"ר שהוא יקיים ויאמן דברי המבקש וכן כולם וכיוצא באלו. זכ"ל ח"א אות א' יעו"ש, וכן נוטין דברי החיד"א בקשר גידל סי' ט' אות ט' וקי' ש"ע סי' ו' אות ח' וכ"כ בן א"ח פ' תרומה אות י"א. ויש אומרים שגם בשתי הברכות של מגן אברהם ומחיה המתים יכוין בשתיים ורק האל הקדוש הוא ר"ל אמת, בן א"ח שם:

יד) וצריך לתת דעתו ע"ז שאם אומר על שבחיו ותואריו אמן שיהיה כן הוא כרשע כופר כי הוא כמסתפק אם יש בו שבחים אלו ומבקש שיהיה כן ח"ו וכן אם מכווין על הבקשות שאמת היא הבקשה הוא ככסיל באולתו, זכ"ל שם, ומ"ש בש"צ דף פ"ה ערוב פרשיות כתב עליו שם הזכ"ל דאין ספק שטעות המדפיס הוא עי"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---