כסף משנה/מטמאי משכב ומושב/יב

כסף משנה ‏ מטמאי משכב ומושב יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המפקיד כלים אצל ע"ה וכו'. בפ"ח דטהרות.

ומ"ש או שנתן כלי לאומן ע"ה. תוספתא פ"ח דטהרות המוסר כלים לאומנים ע"ה טמאים מדרס וטמא מת ומשמע ודאי דהיינו בסתמא אבל אם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס וכדתנן במתניתין גבי המפקיד כלים אצל ע"ה והתוספתא סמכה בזה על מה ששנינו במשנה גבי מפקיד דמאי שנא:

וכתב הראב"ד הרי אלו טמאים א"א מצאתי שתי נוסחאות וכו'. ונראה מדבריו שהיה גורס בדברי רבינו במפקיד ובנותן כלי לאומן הרי אלו טמאים מדרס וטהורים מטמא מת וניחא ליה באומן דהכי מתנייא בתוספתא בגירסא הנכונה לדעת הראב"ד וקשיא ליה על אותה גירסא מדתנן גבי מפקיד טמא מדרס וטמא מת ומ"ש מאומן והשתדל למצוא טעם לחלק ביניהן כי האומן מקפיד יותר שלא יגע טמא מת בכלים שנתנו לו וסיים דבריו שעירב מפקיד עם אומן לומר שאינם טמאים מדרס טעה כלומר דבמפקיד הל"ל דטמא מת נמי הוי וכל זה בנוי על הגירסא המשובשת שנזדמנה לו בספרי רבינו והגירסא האמיתית כמ"ש בספרינו על מפקיד ונותן כלי לאומן ע"ה הרי אלו טמאים מדרס וטמא מת ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת וכבר ביארתי טעמו:

ב

המניח כליו בפני ע"ה וכו' עד שאין לו רשות שיכנס. תוספתא פ"ח דטהרות וגורס רבינו המניח כליו וכו' טמאים מדרס וטהורים מטמא מת:

וכתב הר"י קורקוס ונראה שטעמו דכיון שלא הפקידן אינן ברשותו אלא לענין מדרס שבקל יהיו מדרס דמכל מקום ברשותו הם קצת כיון שא"ל שמור לי את אלו אבל לענין טומאת מת לא כי אינם ברשותו לגמרי כההיא דהמפקיד אצל ע"ה או נתן לאומן ע"ה אבל נתנם על כתפו הוי מפקיד לגמרי ונפקד גמור והוו ברשותו לכל דבר עכ"ל:

ומ"ש הניח גיתו וביתו. ט"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב בורו במקום ביתו:

ג

המוסר מפתח ביתו לע"ה וכו'. משנה פ"ז דטהרות ואיתא בפ' בתרא דע"ז (דף ע' ע"ב):

ד

המניח כליו וכו'. משנה פ"ז דטהרות המניח כליו בחלון של אורייארין ר"א בן עזריה מטהר וחכ"א עד שיתן לו מפתח או חותם או עד שיעשה לו סימן ופירש רבינו אורייארין הבלנים שבמרחצאות ויש במרחצאות חלונות ישימו כל איש לבושו בחלון מהם וידוע שהלכה כחכמים:

ומ"ש אפילו מצא החותם מקולקל וכו'. תוספתא פרק ח' דטהרות:

ה

המניח ע"ה בתוך ביתו וכו'. משנה פ"ז דטהרות ופירש רבינו כבר ידעת שאוכלין ומשקין טומאתן קלה וכן כלי חרס לא יהיה אב הטומאה ולכן גזרו שיטמא כל מה שבבית מאלה המינים וכו' אמנם המשכבות והמושבות אשר הם אב הטומאה לא נדון עליהן שהם שבו אב הטומאה אלא כשאין בע"ה רואה מי שיכנס בבית ולא מי שיצא ממנו ונפרד ע"ה בשמירה וכן כלי חרס המוקפים צמיד פתיל לא יטמאו במגע אלא במשא הזב וכו' ולזה לא נדון בו בטומאה עד שיפרד ע"ה בו מבלי פחד ולא נשאר לו מי שיראהו אפילו כרות ידים ורגלים וכו' להיות הבית מגיע ברשות ע"ה שב כמו ביתו של ע"ה שהכל טמא עכ"ל:

ו

חבר שהיה ישן וכו' עד הרי הם טמאים. תוספתא פ"ח דטהרות:

ט

המניח עם הארץ בתוך ביתו וכו'. משנה פ"ז דטהרות.

ומ"ש הניחו ישן ומצאו ער וכו'. שם וכחכמים:

וכן המניח אומנים וכו'. ג"ז שם וכחכמים:

י

אשת חבר שהניחה וכו'. גם זה שם וכחכמים:

יא

האשה שנכנסה וכו' וכן האשה שיצאה וכו'. ג"ז שם וכחכמים:

יב

גבאי מלכות שנכנסו. ג"ז שם והובאה בפרק חומר בקדש (דף כ"ו) וגירסת רבינו הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא אם יש עמהם עכו"ם נאמנים לומר לא נגענו וכתב רבינו סבת זה מה שזכרו בתוספתא מפני שאימת עכו"ם עליהם.

ומ"ש בד"א בזמן שיש שם עדים וכו'. פשוט דארישא קאי והוא בתוספתא דטהרות פ"ח וקתני התם אם יש עכו"ם עמהם אע"פ שהמשכון בידם אע"פ שהעכו"ם מעיד בהם שנכנסו ואמרו לא נגענו הרי אלו נאמנים מפני שאימת עכו"ם עליהם:

יג

הגנבים שנכנסו וכו'. משנה פ"ז דטהרות:

יד

הגבאים והגנבים שעשו תשובה וכו'. בפ' חומר בקדש שם משנה וגמרא גבי גנבים וכתב רבינו דה"ה לגבאי מלכות אם עשו תשובה:

טו

המניח את ביתו פתוח וכו'. בפרק ח' דטהרות.

ומ"ש אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח וכו'. שם וכחכמים:

טז

קורדום שאבד בבית וכו'. פ"ק דפסחים עלה י' וכרבנן:

כתב רבינו שנשאל אמאי הכא תלינן באדם טמא ומטמאינן לכל טהרות שבבית מספק מ"ש מהא דאמרינן בפ"ק דנדה (דף ד') גבי ככר של תרומה שנתונה ע"ג הדף ומדף טמא נתון תחתיה אע"פ שאם נפלה א"א [לה שתפול] אא"כ נגעה [בדף ובא ומצאה במקום אחר] טהורה וכו' עד שיאמר ברור לי שלא נכנס אדם לשם א"ר אילעאי לא נצרכה אלא למקום מדרון [וכן הקשו תוספות פסחים (י':) ד"ה שאני יע"ש] והשיב גבי קרדום אמרינן אדם נכנס שם ונטל הקרדום ועשה בו צרכיו והחזירו לזוית אחרת והרי זה בחזקת רשע ששואל שלא מדעת גזלן הוא והרשע פחות מעם הארץ שהוא בחזקת טמא אבל בככר אין לומר כן שאין אדם שואל ככר להחזירו בעצמו שאין בדבר תועלת שהרי אינו כלי שיעשה בו מלאכה ואילו נכנס לבית זה אדם רשע היה נוטלו והולך לו ולפיכך אנו אומרים לא נכנס כאן אלא חבר שחזקתו טהור:

יז

הדר עם עם הארץ בחצר וכו'. משנה רפ"ה דטהרות וכרבי יוסי:

יח

חבר שהיתה לו מחיצה וכו'. תוספתא רפ"ט דטהרות:

יט

חבר שהיה גגו למעלה. תוספתא פרק ח' דטהרות וכת"ק.

ומ"ש ולא משום יין נסך. הכי משמע בפרק בתרא דע"ז (עלה ע'):

היו הגגות זה בצד זה וכו'. תוספתא פ"ט דטהרות וטעמא משום דכיון שהם זה בצד זה הרי הם כחצר אחד שפושט ידו ואין מכלים דבר ומינה נשמע דהוא הדין לגגו של עם הארץ למעלה דחיישינן שמא יפשוט ידו ויגע שיטען שנפל איזה דבר מגגו לשל חבר ולכך פושט ידו לבקשו משא"כ כשגגו של חבר למעלה שאין לעם הארץ שום טענה לפשוט ידו שם משום הכי לא חיישינן זהו יישוב דברי רבינו אבל קשה דבפרק בתרא דע"ז (דף ע' ע"ב) גרסינן וגגו של חבר בצד גגו של עם הארץ אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים ואע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם ורב ור"י איפליגו התם בחצר החלוקה במסיפס דבסמוך ור"י סבר שאע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם ומדמה לה להא דגגו של חבר בצד גגו של עם הארץ אע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם טהורות הטהרות וי"ל דההיא דאותו חבר שוטח שם פירות וכו' היא סברת רשב"ג בתוספתא דפליג את"ק ומותיב מינה לר"י לאוקומי לר"י ככ"ע אבל לענין הלכה נקטינן כתנא קמא:

כ

שתי חצירות וכו'. בפירקא בתרא דע"ז שם:

כא

חצר החלוקה במסיפס וכו'. כך היא הגירסא הנכונה ובספרים כתוב החלוקה בספינה וט"ס הוא. וכבר כתבתי בסמוך דבפ' בתרא דע"ז איפליגו רב ור"י במילתא ופסק כר"י ופירוש מסיפס מחיצה נמוכה:

כב

חבר שנפל דליו וכו'. משנה פ"ח דטהרות וכתב רבינו ולא יסתפק עליך אמרו בדלי טמא אע"פ שהוא בתוך הבור לפי שהוא מעת שהגיע ברשות ע"ה שב טמא מת והטעם שלא חילקו חכמים בכלים שברשות עם הארץ:

כג

אשת עם הארץ שנכנסה וכו'. משנה פרק ח' דטהרות שם וכתב רבינו אם נכנסה שלא ברשות אלא להוציא ענין פלוני ותצא הנה לא הורשת להשתמש ולגעת לאשר בבית כי אימת בעל הבית עליה ולא תשלח ידה לדבר:

קדר חבר שהכניס קדירותיו. משנה ריש פרק ז' דטהרות וכתנא קמא:

ומה שכתב במה דברים אמורים בשהניחן סמוך לר"ה וכו'. בפ"ב דכתובות (דף כ"ד ע"ב). וכתב הראב"ד מוכיחין שהונחו למכור א"א אין זה הטעם יפה וכו'. ואיני יודע מה ראה הראב"ד בטעם זה לטעון עליו שהרי הכל יודעים שהביא למכור וכי כל המביאים קדרות מביאים למכור והלא כבר אפשר שמביאם לעצמו או לחבירו שצוה להביאם לו ומה שנתן טעם הראב"ד בשכלי אומנותו בידו הכל באים לראות האומניות ועל ידי כן ממשמשין בקדירות איני יודע מה חידוש יש בכלי אומנות כלי חרס עד שיבאו הכל לראותם. ורש"י פירש כמו שפירש רבינו:

חבר שהניח וכו'. תוספתא דטהרות פ"ט:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף