כלי חמדה (לניאדו)/שמות/מב
|
< הקודם · הבא > |
סדר יתרו שני[עריכה | עריכת קוד מקור]
יבאר שלימות המצוות שהם למעלה מהשכל האנושי ופלאות עדות ה' על כן הורידם ה' למצרים כור הברזל באותות ונפלאות מצרים כדי שיכירו שענייני השי"ת מופלאים ויקבלו ברצון המצוות.
(תנחומא): ולמה לא ניתנה התורה כשיצאו ממצרים לא כן אמר להם בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים וכו' אמר רבי יהודה בר שלום משל לבן מלכים שעמד מחוליו אמר אביו נמתין לו ג' חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי ואח"כ אוליכהו לבית הרב ללמוד תורה אף כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומין מן השעבוד אמר הב"ה נמתין להם עד שיתרפאו ואחר כך נתן להם את התורה עכל"ה.
מהיות ידוע אשר משפטי התורה וחוקותיה ומצותיה רובם ככולם נעלמו מעיני כל חי לא שזפתן עין השכל האנושי ולא תשורם עין איה מקום כבוד סודם והודם ראה ה' והקדים להוריד עם בני ישראל אל ארץ מצרים כור הברזל אשר שם יצורפו ויתלבנו מכל לכלוכי דעות הכוזבות עין בעין יראו בשוב ה' את שבותם ויד ה' הויה בפרעה ובמצרים באותותם אשר שם בקרבם כי אז שם שם להם חק ומשפט לראש פנה ושם נסהו כי מי לא ידע כי אחרי אשר ה' עושה חיל וימין ה' רוממה לשנות טבע היצירה מעתה כל מעשה ה' נורא הוא ונגד כל השכל האנושי ומתוך כך לא יהרהרו אחר מדותיו חוקותיו ותורותיו גם כי יהיו פלאות ומופלאות מהשכל האנושי כאמור • ועל זה היה אומר דוד המלך ע"ה: פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי פתח דבריך יאיר וכו'. שמעתי שהכוונה שכמו שהגירסא דינקותא היא מתקיימת לסיבת כי שכל הקטן מתפעל מאותו דבר שלומד והוא פליאה אצלו לכן זוכרו • והוא הטעם לכל הדברים שראה האדם בקוטנו ומעיד עליהם בגודלו ז"ש פלאות עדותיך וסיבת היותם פלאות היא הנותנת ומחייבת שנצרתם נפשי כי מתוך כך שנפלאו ממני נרשמו בנפשי ולא שכחתים • ולי נראה שהכוונה כמו שאמר כי אחר שהם פלאות ואינם מתישבות אל השכל האנושי לכן נצרתם נפשי לבדה כי מצד היותה שכלית השיגה שעל ידי המצות תשוב אל האלהי' אשר נתנה ע"ד תורת ה' משיבת נפש ולכן נצרתם נפשי על כרחי אמנם אחר כך פתח דבריך יאיר מבין פתיים הכוונה כי התורה יש לה פתחים ליכנס מתוכם אל עומק הדברים ושרשיהם אמנם צריך זריזות וצדקות כדי שיפתחו שערים ויבא גוי צדיק זהו שאמר פתח דבריך יאיר המשיל המצות אל בית מלא אור וסגור הפתח ולא נשאר כי אם סדק קטן הטפש והנמהר במהירותו לא יציץ כלל האור היוצא מתוך סדק אותו הפתח והכל בעיניו חושך ע"ד והכסיל בחשך הולך אמנם הצדיק יפתח לו ה' את פתח אוצרו הטוב ויבין הכל והיושב בחשך יראה אור גדול ז"ש פתח דבריך יאיר ר"ל כשאותו הפתח של דבריך יאיר הוא מבין שני פתיים הנפש והגוף יחד או פתיים כמשמעו יבינו סוד המצות ותוכיותם • ואולי אמר פתח דבריך יאיר כי מה שפתח הב"ה לדבר והתחיל בו הוא להאיר ולהבין לפתאים להוציאם מפתיותם וסכלותם כמו שהיה הענין במתן תורה שפתח להם קודם כל דבר בנפלאות מצרים אנכי ה' אלהיך וכו' כדי שיקבלו אחר כך התורה ונפלאות מצותיה • לא יהיה • כבד וכו' • וז"ש הפסוק כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים • הכוונה בכפל הכתוב עבדים עבדי הם וכו' לומר כי עם היות כל הנמצאי' עבדים אליו ית' ומה גם האומה הישראלית מכמה מעלות טובות אשר גמל את אבותינו אברהם יצחק וישראל עבדיו מ"מ בענין מצרים ניתוסף שישעבדו הם את עצמם בטוב בחירתם בראותם נפלאות תמים דעים • ז"ש כי לי בני ישראל עבדים זה כמה אבל עבדי הם ר"ל הם מטוב בחירתם יתרצו להיות עבדי יען כי נפלאים מעשי ונפשם יודעת מאד אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים חוץ מהשכל האנושי • או יאמר כי המלך ירום הודו אף על פי שהכל הם כעבדיו מכל מקום יש לו עבדים מיוחדים אליו וקרובים לו העומדים ראשונה במלכות לז"א כי בישראל נמצאו על ידי יציאת מצרים שתיהם כנגד הראשונה כי לי בני ישראל עבדים ר"ל עבדים סתם לא עבדי ביחוד כי להיותם עבדי ביחוד אשר כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה' עבדי ה' בצדקתם והקרובים אליו לא זכו אלא על ידי יציאת מצרים זהו שאמר עבדי הם בכינוי ומיוחדים אלי אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים • שעל ידי יציאת מצרים זכו להיות עבדי ביחוד כאמור וזהו ממש שכוון באומרו אנכי ה' אלהיך וכו' שהכוונה אחר אשר ראית נפלאות מצרים מתחייב לקבל אלהותי לא יהיה לך וכו' וכל מצותי חוקותי ותורותי וכו' • ובזה נבוא אל כוונת הפסוק שאמר וזה לך האות כי אנכי וכו' אשר יקשה בו שהדרך הוא להקדים בהווה האות על העתיד ולא שיהיה העתיד אות על ההווה ואם כן איך יכון אות לשהוא שלחו הדבר העתיד בהוציאם ממצרים שיעבדון את האלהים על ההר הזה. ודברי רש"י ז"ל ידועים. ואני שמעתי שאין האות מה שאומר אחר כך בהוציאך וכו' אבל האות הוא כי אנכי שלחתיך. והכוונה לומר זה לך האות הגדול שיאמינו והאות הוא כך כי אנכי שלחתיך. שאלו ח"ו לא היו מאמינים לא הייתי שולחך לחלל שמי בהם נמצא שהאות הזה איננו אות שיעשהו בפני בני ישראל שיאמינו בו • אבל הוא אות למשה עצמו להיותו בטוח שיאמינו בו וזהו שאמר וזה לך האות כלומר לך ולא להם שהשליחות עצמו שאנכי שלחתיך הוא ניהו האות שיאמינו בך • אמנם לכוונתינו אמר לו לולי האותות אשר אנכי שולחך בהם לעשותם בהוצאת העם הזה ממצרים כאשר היו עומדים בהר סיני לא היו עובדים את האלהים כי תכבד העבודה על האנשים. אמנם כעת בראותם כמה נפלאות עשה האלהים לעיניהם כדי להוציאם אז ודאי יכנע לבבם הערל וכל אשר ידבר ה' יעשו וישמעו. וזהו שאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כלומר האותות והמופתים אשר אנכי שלחתיך לעשות בענין הוציאך את העם זהו שאמר בהוציאך את העם הזה זה יהיה סיבה להכניעם לשיעבדו את האלהים על ההר הזה. נמצא כי האותות והמופתים אשר נשלח משה ע"ה שליח בעשייתם הם הם היו סבת קבלת עול תורה ועבודת ה' בדור הקדוש ההוא והשריש אמונה שלימה בהם ובזרעם אחריהם כי היכולת המוחלט להשכיר ולהעניש בידו ית' וזהו שאמר הפסוק כי אני הכבדתי וכו' ולמען תספר באזני וכו' וידעתם כי אני ה'. שהכוונה לומר ע"ד משחז"ל בפסוק לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. שדרשו מאי אמר ה' מעתה ועד עולם שהיא הבטחה ולא לשון צווי. והכוונה אחר שאתה תשתדל להפריש התורה בזרעך וזרע זרעך בתלתא הויא חזקה בך וזרעך וזרע זרעך ומעתה אני הש"י מבטיחך שהתורה מעתה ועד עולם לא תמוש מכם אלא תורה חוזרת על אכסניא שלה זהו שאמר גם כאן ולמען תספר באזני בנך ובן בנך כי אחר שאתה ובנך ובן בנך תדעו הנפלאות אשר עשה הש"י במצרים לעיניך אני מבטיחך וידעתם כי אני ה'. שהאמונה השלימה תהיה חוזרת על אכסניא שלה אתה ובנך ובן בנך בתלתא הוה חזקה. זהו שאמר וידעתם כי אני ה' כל זרעכם עד סוף כל הדורות ממש ע"ד מעתה ועד עולם • וכן פירשנו במקומו. וזהו עצמו מה שכוון הכתוב באומרו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל וכו'. אשר יקשה אומרו ויספר משה לחותנו ומה סיפר לו דבר מחודש על הנשמע אליו כמ"ש וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל וכו'. ודוחק לומר שנעלם ממשה ע"ה שמיעת יתרו כל הפרטים האלה ולכן סיפר לו • סוף סוף יקשה אומרו ויחד יתרו כאלו נתחדש לו תוספת על השמועה ומזה שמח שמחה גדולה וייחד יתרו • גם צריך להבין מדוע לא כתוב ואת כל התלאה בוא"ו אלא כל התלאה • אמנם הכוונה היא שהיה אפשר לומר שכל הנעשה לפרעה ולמצרים היה יען אשר גבה לבו ועשה עצמו אלוה ואמר לי יאורי וכו' ומי ה' אשר אשמע בקולו וכו' לכן סיפר לו משה כי לא חש הב"ה על כבודו רק על כבוד בניו והעבודה אשר נשתעבדו בהם זהו שאמר ויספר משה לחותנו. והסיפור המחודש הוא את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל היה ולא על אודות ה' וכדפרשית בסדר הקודם. עוד כוון באומרו על אודות ישראל כדי להשרישם באמונות הנכונות כמו ההשגחה והיכולת ולא היתה הכוונה להנקם ממצרים אלא להדריך ישראל באמת ואמונה • ולזה אמר את כל התלאה אשר מצאתם וכו' כאלו נולד לו קושיא לזה הסיפור שאם כל התכלית הוא על אודות ישראל ובעבור אהבתו אותם אם כן איך מצאתם בדרך תלאה. לזה אמר את כל התלאה וכו' ויצילם ה'. כלומר לעולם אימא לך שהב"ה אהב אותם והתלאה שבאה עליהם התכלית היה אל ויצילם ה' כדי שיראו כל העולם שראשית גוים עמלק והוא הגבור וראש בהם ואחריתו עדי אובד באופן שתכלית התלאה ותכלית יציאת מצרים עם כללות נפלאותיה היו על אודות ישראל כדי שיקבלו עול מלכות שמים. ולזה אמר וייחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים. שהכוונה שמח על שני דברים שנמצאו כאן האחד הטובה שנמשכה לישראל מניסי מצרים שלמדו ליראה את ה' הנכבד והנורא והוא ניהו הטובה האמיתית מתוקה לנפש • והענין השני מרפא לעצם היא ההצלה עצמה שנושעו מעבודת פרך וחומר ולבנים זהו שאמר על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל. והיה הענין המכוון בנסים ונפלאות מצרים והיא באמת נקראת טובה. והב' אשר הצילו מיד מצרים. ובזה מובן שלא אמר וייחד יתרו על הצלת ישראל מיד מצרים • עוד כוון באומרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל כי אחר שבים שלא היה המכוון ההצלה מיד מצרים רק היתה הכונה בעצם וראשונה להיישירם באמונות שלימות והשניות ההצלה לזה עשה הש"י הדברים בעצמו ולא על ידי מלאך כמו שדרשו אני ה' אני ולא מלאך וכו'. להורות כי הוא משגיח בעצמו בלי אמצעי לנקום נקמת עמו זהו שאמר וייחד יתרו. ועיקר שמחתו היתה שעל כל הטובה רוצה לומר הדבר הגובר ועולה על כל הטובה הוא אשר עשה ה' לישראל. כלומר שעשה בעצמו וכבודו הטובה לישראל וזה עולה על כל הטובה. נמצא כי הטובה היא דבר אחד. והיותה נעשית על ידי הב"ה בעצמו הוא דבר שני ועולה על גבי הראשון • וכל זה נראה לי שהגיד הב"ה מראשית באומרו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וכו'. אשר יש לדקדק כפל ידוע תדע. גם אומרו גר יהיה זרעך בלשון יחיד ואחר כך אמר להם ועבדום וכו' הכל בלשון רבים. גם אומרו בארץ לא להם היה צודק יותר אומר בארץ נכריה כמ"ש שכבר אמר גר יהיה זרעך ובכלל זה הוא בארץ לא להם • גם תיבת וגם את הגוי לאתויי מאי. חז"ל אמרו כי בא לרבות כל הגליות אשר גלינו בהם שגם אותם ידין כמו שעשה לפרעה ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות • גם אומר ברכוש גדול ולא אמר בממון רב והיה יותר צודק מאומרו לשון רכוש כי רכוש הוא מה שירויח האדם בעמלו ויגיע כפיו ובני ישראל נצלו את מצרים כמצולה שאין בה דגים וזה אינו צודק בו לשון רכוש • הן אמת כי כשנחשוב שכר פעולתם מדי יום ביום הנה יעלה שכר שכירותם כפלי כפלים על מה ששאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה עכ"ז כיון שנלקח בתחבולת ותורת שאלה לא יצדק לשון רכוש • ונראה כי ידוע הוא מה שאמר הפסוק וירעו לנו המצרים ולאבותינו. מכאן שהאבות מצטערים בקבר. לזה אמר ידוע כעת תדע לעתיד בעת צערם תדע בקבר צערם כי גר יהיה זרעך וכו'. להורות משחז"ל שהגלות נחשב מיצחק אבינו אמר כי גר יהיה זרעך בלשון יחיד ואחר כך אמר בלשון רבים להורות על סוף הגלות במצרים שאז יהיו מרובים. ורמז באומרו בארץ לא להם חסדי ה' אשר נתן בלב יוסף לקנות כל מצרים לפרעה והמכוון בזה היה לכבוד ישראל שלא יקראום גולים כמו שפירשו חז"ל בפסוק ואת כל העם העביר מקצהו וכו'. ז"ש כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם לאנשי הארץ כי גם אנשי הארץ אשר יגלו בה לא להם היא אלא לפרעה באופן שיהיו גרים בארץ גרים וכאומרו וענו אותם ולא אמר וענום כמ"ש ועבדום רמז שבמקרה העינוי לישראל ובעצם וראשונה לעצמם הם מענים. וכן מורה כל תיבת אותם על עצם הפעול • ועד"ז דרשו במדרש ויקבור אותו בגאי שמשה קבר את עצמו • ועד"ז אמר כאן וענו אותם שענו באמת אותם ואת עצמותם שהם ילקו כמ"ש בסוף וגם את הגוי וכו' • ואומרו וגם לרבות את השבויים ובני השפחות כי גם עליהם תעבור כוס הדין כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם. ואחר שתכלית כל המכות היה להשריש האמונות השלימות מציאות ה' והשגחתו ויכלתו הוכרח שילקו גם בני השפחות וזהו ריבוי וגם את לרבות השבויים ובני השפחות • ואפשר בדרך הלצה שאמר וגם את הגוי אשר אותו הגוי יעבודו כלומר שהם שבויים ובני שפחות ולכן יעבודו את המצרים גם אותם אדון ומכל שכן המצרים עצמם דאין צריך לומר שילקו • ובזה מובן שלא אמר אשר יעבודו ויענו דפתח בשתים עבודה ועינוי וסיים באחת אשר יעבודו • איך שיהיה כל חפץ ה' ומאויי נפשו לשיאמינו בה' ובהשגחתו • וזהו שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כי אמר תיבה היולית כוללת ענין הממון כפשטו ורומזת הרכוש האמיתי שירויחו רכוש האמונות השלימות. וזה יצדק בו לשון גדול כי הרכוש הגשמי הוא קטן באיכותו וזה גדול. ולזה לא אמר רכוש רב כמ"ש כי היה רכושם רב אלא גדול לרמוז מ"ש. והוא ע"ד מה שפי' הרב ב"ע ז"ל בפסוק וחמושים עלו בני ישראל. שהחמושים שעלו היינו האמונות שלימות שהרויחו ורוממות אל אשר ראו עדיף טפי מחרב פיפיות בידם ורמחים וקשתות וחניתות • ובהצעה זו נבוא אל כוונת המאמר אשר התחלנו בו • וראוי לדקדק בו ראשונה כי מאחר שהמקשה הקשה ולמה לא ניתנה תורה מיד כשיצאו ממצרים כמ"ש להם בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון וכו'. דמשמע תכף ליציאה עבודה אם כן מאי משני משל בשלמא אם לא היתה השאלה בכח הפסוק אלא שמסברא היה שואל ולמה לא ניתנה וכו' היה מתרץ משל וכו'. אמנם מכיון ששאלתו היא בהכרח פסוק שייעד בהוציאך מה מתרץ לו במשל וכו' דהרי כשאמר הפסוק בהוציאך תעבדון לא חש אל מנהג המלך בשר ודם שחלה בנו ואחר כך עמד מחליו וכו' • גם צריך לדקדק במשל שאמר משל לבן מלכים שעמד מחליו מאי שעמד מחליו שאמר ולא אמר שנתרפא מחליו ודוחק לומר דפליג המקשה והמתרץ בהבנת פסוק בהוציאך דהשואל למה לא ניתנה כשיצאו וכו' סובר בהוציאך וכו' תכף תעבדון והמתרץ סובר דלאו דוקא תכף בהוציאך. ונראה דלעולם בין המקשה והמתרץ סוברים דאומרו בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון תכף ליציאה עבודה קאמר דאי לא למה אמר בהוציאך היל"ל וזה לך האות כי אנכי שלחתיך תעבדון את האלהים על ההר הזה. בהוציאך למה לי • אלא ודאי לומר תכיפות הוא דאתא קרא • אכן ההבדל ביניהם הוא שהשואל הבין שתכף שיצאו ממצרים בזריזות ילכו להר סיני ולא יתעכבו חמשים יום כמו שנתעכבו ולזה שאל ולמה וכו' • אמנם המתרץ חידש שהיו כמה חולים בבני ישראל והחולי היה מצד השעבוד נמצא כי אף שיצאו מארץ מצרים בפועל עדיין היו בשעבוד מצרים בכח כיון שהיו עדיין חולים מן השעבוד הרי הוא כאלו עדיין משועבדים • וזה דקדק בלשונו שאמר שהיה בהם בעלי מומין מן השעבוד. ובזה פסוק בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון ביאורו לאחר שיתרפאו שאז הוא תשלום היציאה ממצרים לגמרי והכי דייק לשון הפסוק שאמר ממצרים ולא אמר מארץ מצרים. לרמוז כי לא תכף ליציאתן מן ארץ מצרים תעבדון אלא תכף ליציאתם ממצרים דהיינו רפואת המומין הנמשך מן השעבוד אז תעבדון את האלהים על ההר הזה • ולזה רמז המשל משל לבן מלכים שעמד מחליו כלומר בעודו חולה עמד מתוך חליו והלך על משענתו בחוץ ולכן להיות שלא נתרפא לגמרי הוצרך אביו להרויח לו מעט זמן לשוב נפשו אליו ותגמר רפואתו. כמו כך בנמשל היו חולים עדיין. ובזה מכוון המשל עם הנמשל זהו ע"ד הפשט וע"ד הרמז איפשר כי סיבת עיכוב מתן תורה שלא ניתנה להם עד שנרפאו מן המומין אשר נמשך להם מן השעבוד אשר בראותם השעבוד המר ההוא אמרו לית דין ולית דיין כי מה פשעינו להתחייב בשעבוד הרע הזה • נמצא כי המומין שהיו להם מן השעבוד הם מומי הנפש באמונות רעות. ולא נתרפאו מהם תכף ליציאת מצרים רק עד אשר ראו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק והמן והבאר אשר באמצעות דברים אלה ובתוך זמן זה נרפאו מן נגעי האמונות הרעות אשר פרחו במצחם. ולכן נתעכבה נתינת התורה עד מלאת טהרת אמונתם חמשים יום כי אז הבינו כי לולי עזרת ה' בחמשים שערי בינה שנגלה עליהם אלמלא הם עדיין משועבדים וכו'. וכמו שנאמר בספר הזוהר שלעומת זה הוזכרה יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה • הכלל העולה כי כל גלגולי מצרים תכליתם היו להנחיל אוהבי ה' שרשי האמונות האמיתיות ובגללם יזכו לתורה • ובזה נבוא אל ביאור הפסוקים אשר נאמרו בפרשה בענין מתן תורתינו הקדושה הלא הם בחדש השלישי וכו' וכבר נתבאר עם הקודם טעם עיכוב נתינת התורה עד החדש השלישי. אבל צריך לדקדק אומר ביום הזה ביום ההוא מבעי ליה. חז"ל תירצו יהיו דברי תורה חדשים ואהובים כאלו ביום הזה באו להר סיני • עוד קשה כי הזכיר נסיעת רפידים אחר שהזכיר ביאת הר סיני ומזה נתחייב שהוצרך לומר ביאתם לסיני פעם שנית. ויותר טוב שיאמר מתחלה ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויחן שם ישראל וכו' • ועוד קשה אומרו פעמים ויחנו ויחן. גם פעם בלשון רבים ופעם בלשון יחיד ויחנו ויחן. והיינו יכולים לפרש שכאן היו שתי כתות האחת הערב רב והשנית עם בני ישראל וכנגד זה אמר ויחנו כנגד הערב רב אשר היו חונים במריבה ולזה אמר לשון רבים אמנם בני ישראל אמר ויחן שם ישראל בשלום כולם כאיש אחד • גם צריך לדקדק תיבת שם ויחן שם ישראל די • עוד אומרו ומשה עלה ולא אמר ויעל משה אל האלהים • עוד אומרו מן ההר מיותר והראב"ע ז"ל פי' זה לשונו והזכיר מן הר כי לא עלה למעלה מן ההר כי שם דבר ה' עמו עכ"ל • עוד צריך להבין אומרו ואביא אתכם אלי גם כי כפי הנראה היה ראוי לסדר הפסוק כך אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואביא אתכם אלי. לפיכך המתרגם פי' וקרבית יתכון לדחלתי. ואחר כך ואשא אתכם על כנפי נשרים • איברא דלפרש"י ואשא אתכם על כנפי נשרים זה יום שבאו ישראל לרעמסס שהיו מפוזרים בכל ארץ גושן ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו וכו' ניחא סדר הפסוק • עוד צריך לדקדק תיבת ועתה אם שמוע מאי ועתה. והיה איפשר לומר ועתה אם שמוע כלומר אם בעת ועונה הזאת שמוע מבטיחכם אני שמצוה גוררת מצוה וגם תשמעו לעתיד כי כל ההתחלות קשות. עוד קשה כי הכתובים האלה אין להם גזרה והיה ראוי שיגזר אומר ועתה אם שמוע וכו' תהיו לי סגולה מכל העמים ולא היל"ל והייתם לי סגולה בוא"ו • גם צריך להבין אומרו סגולה מכל העמים חז"ל פירשו שכל קדוש שימצא באומות העולם יביאהו ה' אל עם בני ישראל שיתגייר ע"ד כל קדושיו בידיך. באופן שיהיו כמו הסגולה שמביאים אליה כל אבן יקרה. ומכל העמים פי' כל מה שישר בעיני מכל העמים אביאנו אל סגולתי. הלא היא אתם עמי ונחלתי ואומר כי לי כל הארץ. הראב"ע פירש כי לי אף על פי ששלי כל הארץ עכ"ז אתכם אהב ותהיו סגולה מכולם. ורש"י ז"ל פי' ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים. ומה יש לי עוד שתהא חיבתכם ניכרת כי לי כל הארץ דהם בעיני ולפני לכלום • עוד קשה אומרו ואתם תהיו לי ממלכת וכו' כי תיבות ואתם תהיו לי מיותרים כי לא דיבר בזולתם עד הנה שיאמר ואתם תהיו לי. ומתוך כך פי' הרב בעל העקידה ז"ל שהכתובים מיוסדים על שתי חלוקות. הא' בית יעקב והם הנשים והגרים אשר עליהם אז"ל כה תאמר לבית יעקב בלשון רכה ודברים המושכים הלב. אמנם לבית ישראל תגיד אליהם חומרי התורה ודברים קשים כגידין. ולעומת זה אמר אליהם לגרים ונשים דברים המושכים הלב אתם ראיתם וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו'. וכנגד ישראל הם הכת השנית אמר ואתם תהיו לי כנגד בני ישראל והם הישראלים האזרחיים ז"ש פעם שנית ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' כלומר אתם בני ישראל כל מאויי נפשכם אינם כשאר הנשים והגרים אשר דעתם קלה וחפצים בסגולות מלכים אמנם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש בעבודתי כי הוא העיקר. והנה סוף פסוק הוכיח על תחלתו שאמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. כלומר אלה הדברים השנים האחרונים ממלכת כהנים וגוי קדוש הם הם הדברים שיאותו לדבר אל בני ישראל הקדושים הנגשים אל ה' ע"כ • עוד קשה אומרו וישם לפניהם כי יותר היה צודק אומרו ויאמר אליהם את כל הדברים האלה וכו'. והיה אפשר לומר שהוא כמו אשר תשים לפניהם. ואחז"ל שיערוך המשפטים לפניהם. ככה אמר כאן וישם לפניהם כלומר שהמתיק הדברים וערכן לפניהם כדי להמשיך לבם לעבודת ה' • עוד קשה כפל וישב משה ויגד משה עד שמתוך קושיא זו ראיתי מי שפירש ונדחק וישב משה את דברי העם אל ה'. שאין פירושו שהשיב אל ה' תשובת העם דאי הכי דהיינו ויגד משה וכו' אבל פירש וישב היינו שמשה שב וחזר תשובת העם אל ה' שב אותה ושיגר אותו בינו לבין עצמו כדי שיהיה הדבר שגור בתוך פיו כי כן ראוי בדברים שהם כבשונו של עולם כשמשיב תשובה בהם צריך לשוב ולומר דברי השליחות כדי שלא ישנה מדעת משלח. לפי זה וישב אין פירושו לשון תשובה אלא לשון שוב אל ארץ וכו' שלשונו ולשון חזור • והראב"ע ז"ל פי' כי וישב וכו' ויגד לא לענין אחד נאמרו כדי שיקשה לנו הכפל. אבל נאמר וישב על תשובת העם כל אשר דבר ה' נעשה. אמנם ויגד משה הוא ענין הגדה בפני עצמה ומתוך דברי ה' שאמר בעבור ישמע העם וכו' מובן מה הגיד משה שנראה שהגיד משה שאמרו רצונינו לראות את מלכנו. ופירוש ויגד כמו וכבר הגיד משה את דברי העם אל ה' ומתוך אותה הגדה ועל פיה השיב ה' בעבור ישמע העם. אלא שלא חש הפסוק לומר בפירוש ההגדה ולהקדימה עכ"ד. ודחוק קצת • ושמעתי כי דברי העם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה סובלין שני פירושים. הא' כמשמען והשני כל אשר דבר ה' כלומר מה שנשמע מפיו וידבר אלינו נעשה ורצונינו לדבר עם מלכינו ולא שאתה תדבר עמנו. ולכן כתיב וישב משה את דברי העם אל ה' כלומר השיב הדברים לפני ה' כאומר שמע נא ואתה דע לך תוכן כוונתם כי בוחן לבות וכליות אתה תבין הבנת אומרם כל אשר דבר ה'. וכן היה שה' ראה ללב והבין שכוונתם ורצונם לשמוע מפי ה' ממש שידבר אליהם פה אל פה ולזה אמר הש"י בעבור ישמע העם שהבין כוונת דבריהם כמ"ש כל אשר דבר ה' נעשה. לכך אמר ויגד משה כלומר מתוך דבריך שאתה אומר לי בעבור ישמע העם וכו' עתה איגלאי לי מילתא למפרע וביאור דברי העם שמה שאמר כל אשר דבר ה' ביאורו כל אשר ידבר אלינו נעשה ורצונינו לראות מלכנו ולזה אמר ויגד משה את דברי העם כי כבר נסתלק הספק שבדבריהם ואז הגיד דברי העם על פי ההבנה המובנת עתה כדפרשית ע"כ:
הביאור בהצעה אחת קטנה והיא כי המקום הקדוש תקדש העומדים בו ויטהר אותם ועל זה נאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו • ושואלים מה בצע אם נעמוד ולא נקבל התורה עד שאמר ולא נתן לנו את התורה דיינו • ומתרצים כי אחר שקדושת הר סיני גרמה פיסוק זוהמתן כמ"ש חז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. אם כן צדק אומרו אלו קרבנו לפני הר סיני דיינו. שגרם לנו פיסוק הזוהמא • ובזה נבא אל כוונת הפסוקים שאמרו ביום הזה באו מדבר סיני וכו' שהכוונה שבני ישראל בעת שהגיעו להר סיני עדיין לא היו ראויים ומוכנים לקבל תורה כי עדיין היו רפויים מדברי תורה ע"ד מה שדרשו חז"ל ברפידים שנקראו רפידים על שרפו ידיהם מן התורה והמצות. ולזה בא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. והנה כשהגיעו למדבר סיני עדיין היו מלוכלכים בפחזותם ופחיתותם של רפידים ולזה אע"פ שהם במדבר סיני לא יחשב להם אלא כעומדים ברפידים עדיין כיון שאוחזים מעשה רפידים בידיהם ולזה אמר ביום הזה באו מדבר סיני שהיא על מה שבאו בפועל ממש אל הר סיני. ואחר שבאו מדבר סיני הזכיר ויסעו מרפידים לרמוז אל נסיעתם והעתקם מן הפחיתות של רפידים שלא נסעו מרפידים עד היותם במדבר הקדוש הוא מדבר סיני כי אז חשקה נפשם באמצעות קדושת המדבר הקדוש ההוא. ולזה הזכיר שתי ביאות. אחד על ביאתם למדבר סיני בפועל והב' על ביאתם בכח ועצם וראשונה בתכונתם ויושר דעתם מתייחס למדבר הקדוש. ולהיות כי לא נתקדשו תכף להגיעתם אל הר סיני רק בהמשך זמן מה זכו להחזיק ידיהם בתורה ולזה אפשר שיובן מ"ש ביום הזה שהוא על מה שנתקדשו בסיני וז"ש ביום הזה באו מדבר סיני. כלומר אע"פ שבאו מאתמול למדבר אחר שהיו אוחזים מעשה רפידים הרי הוא כאלו עדיין הם ברפידים עד היום הזה שכבר נתקדשו קצת ולזה יחשב שביום הזה באו מדבר סיני כי נסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני. והגיד הכתוב מי גרמה קרבתם להר סיני הקדוש כי בכל שאר החניות כיון שהיו מלוכלכים עדיין בזוהמת נחש היו חונים בקטטה וז"ש ויחנו במדבר ויחן. כלומר ההבדל בין חנייה זו לזולתה היא שלימות ומעלה גדולה כי ויחנו במדבר כלומר בשאר המדבר זולת מדבר סיני ויחנו לשון קטטה לא כן במדבר הקדוש הזה ויחן כולם בלב אחד. ז"ש ויחן שם כלומר שם זכו לויחן יען שהיו נגד ההר ועמידת נגד ההר גרמה המעלה והשלימות והאחדות הזה. ובזה מדוקדקת תיבת שם וסמיך לה ומשה עלה אל האלהים כאלו המקום המקודש סייע לשעלה משה אל האלהים ואם נדרוש תיבת עלה לשון עלוי ומעלה מה נעים וסיוע לכל זה הוא או' מן ההר והוא ע"ד מ"ש במשנה משה קבל תורה מסיני שהכוונה מאחר שההר המקודש ההוא אשר ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן משה הקדוש מכ"ש שבתוספת בו קדושה יתירה ובאמצעות זה זכה לקבל תורה ז"ש לקבל תורה מסיני כי הר סיני היות בקבלת משה התורה וז"ש כאן ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר שמן ההר ואמצעיתו נמשך שמשה עלה וקראו ה' ע"י ההכנה שגרם ההר במשה אדונינו ובזה יובן ג"כ או' ואביא אתכם אלי כי הוא על פסיקת הזוהמה מהם אשר היתה כמחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ובהגלות ה' על הר סיני בענן כבודו גרם זיכוך עמו ז"ש ואביא אתכם אלי כי בעוד היותכם מלוכלכים בזוהמתו של נחש הייתם ברחוקה ואני פסקתיה מכם ואביא אתכם אלי • עוד אפשר ע"ד מ"ש הפסוק בעתיד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואז"ל שעתידין המלאכים לשאול ליעקב ולישראל מה פעל אל וזה יהיה מצד שמחיצת ישראל ויעקב תהיה לפנים ממחיצתן של מלאכים ואלו זכינו במעמד הר סיני ולא השחיתו בעגל ודאי שזכו מאז למדריגה זו להיותם גדולים מכל מלאכי מעלה ז"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים כלומר הגבהתי אתכם על מדרגת מלאכים הנמשלים לכנפי נשרים ואביא אתכם אלי וקרובים לי באופן שאתם מעל להמלאכים ולפנים ממחיצתם אלא שבאמצעות העגל ירדו ממעלתן והובטחנו בפסוק כעת יאמר ליעקב וכו' שתחזור העטרה ליושנה • ואחר אשר הזכיר חסדיו ורחמיו אשר ראו עין בעין אשר עשה למצרים והתכלית היה לאהבת ישראל להביאם ליראתו אמר ה' כי אם יקבלו אלהותו ככחו אז כחו עתה ז"ש ועתה אם שמוע כלומר אשר עשיתי נוראות אשר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ועתה אעשה כהנה וכהנה אם שמוע תשמעו בקולי נמצאת גזרת הפסוק בתחלתו והבטיח כי יעשה ה' פלא שכל העולם והעמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה' ויעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ז"ש והייתם לי סגולה מכל העמים שכל גוים בעל כרחם שלא בטובתם יודו במעלתכם שאתם סגולתי ואע"פ שהא"ה הם סוררים אכניע לבם כי בידי הכל כי לי כל הארץ להכריחם למדה זו להודות שאתה סגולתי • ואמר ואתם תהיו לי וכו' הכוונה אע"פ שאני מבטיחכם לכמה הבטחות אם שמוע תשמעו בקולו זהו מענותנותי שאיני מקפח שכר שום בריה אבל לא תעשו מצותי לשום תכלית ז"ש ואתם כלומר הבטחות אלו משלי אבל אתם תהיו לי ממלכת כהנים כל מה שאני מזכה אתכם להיותכם משרתים ומכהנים לפני השירות הוא יהיה בעיניכם למלכות כאלו המלכתי אתכם וכאלו אתם חייבים לי על שרציתי בשירותיכם ז"ש ממלכת כהנים וגוי קדוש • ואו' ויבא וכו' וישם לפניהם את כל הדברים האלה וכו' על דרך שפירש הכתובים הרב בעל העקידה ז"ל נ"ל להשלים על פי דרכו ביאור כתוב זה והוא כי הקב"ה אמר שיאמר לבית יעקב דברי פיוס כה תאמר לבית יעקב ולבני ישראל חומרי תורה ודברים קשים כגידים ובמשה אדונינו נתקיים תן לחכם ויחכם עוד כי אולי כוונת ה' לא הייתה אלא על בית יעקב שיאמר להם בלשון אמירה ולא בלשון הגדה ולבני ישראל נתן לו רשות ותגד לבני ישראל כלומר לבני ישראל הרשות בידך לומר דברים קשים כגידים אבל לא לבית יעקב • אז היה אפשר ששני הדיבורים הם לשם חיוב אמירה לבית יעקב והגדה לישראל מה עשה משה ע"ה כדי לצאת מן הספק שם לפניהם השני דברים הפיוס תחלה ואח"כ החומרות הקשי' כגידים ז"ש וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה' כלומר הרצה לפני השתי כתות כל הדברים אשר צוהו ה' וכל אחד יבחר לו הנאות אליו ואם בית יעקב גם המה אל ישעו בדברי הפתוי אלא יתרצו אל הדברים הקשים כגידים לאהבת בוראם מה נעים גורלם וכן אם בני ישראל יהיו ידיהם בראותם חומר הדברים הנה מתוך מה ששמעו מהפיוס שדבר משה אל בית יעקב שמעוהו בני ישראל ויחזיקו ידיהם בעבודת ב' ז"ש וישם לפניהם כשלחן ערוך ע"ד מ"ש חז"ל באשר תשים לפניהם שהוא כמו שלחן ערוך • ונכלל או' וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה' יש שהגיד להם שני ענינים הא' כללות מציאות כל הדברים הנזכרים והענין השני הוא הצווי שצוהו ה' וזהו על הדברים ההם שיאמר אותם לישראל כמו שבא בדברי ה' לאמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל שהם צווי וזירוז לבלתי יתרשל בהם ולבלתי יפול דבר מהדברים האלה אלא הדברים כמו שהם אשר תדבר אל בני ישראל ז"ש כאן את כל הדברים האלה אשר צוהו ה' וזירזו לאמרם גם זה הזירוז עצמו אשר צוהו הגיד לישראל כדי להראות חבתם לפניו ית' שהבטיחם כמה הבטחות ועוד שזירז למשה והודיעם כך וזה מורה ג"כ באו' את כל שהם לשון ריבוי להורות על אשר זירזו השם והנה לעומת דברי משה ע"ה ענו כל העם והם בית יעקב ג"כ בכלל ענו יחדיו ואמרו כל אשר דבר ה' רצה לומר אפילו החלק שצוה ה' על בני ישראל כמו ממלכת כהנים וגוי קדוש אשר הדברים ההם באו ביחוד לישראל ולא לנו הגרים בית יעקב עכ"ז כל אשר דבר ה' נעשה גם אנו הגרים כמו ישראל ונעמוד לשרת לפניו ולהיות גוי אחד ומהיות שכדברי ה' אשר הוא לבית יעקב והם העם לא באה כי אם שמיעה כמ"ש אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי אמנם בישראל אמר ממלכת כהנים שתיבת כהנים מורה על השירות והעבדות אשר יחשב להם לממלכת בהיותם כהני ה' כי עבד מלך מלך לזה ענו יחדיו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה נוסף על השמועה יהיה המעשה כי בכל מאדינו יהיה גם אנו כהנים ועושים מעשה המצות • ומ"ש וישב משה את דברי העם אל ה' ויגד משה וכו' יובן כי משה ע"ה השיב את דברי העם אל ה' יען שהבין מדבריהם הבנה לשבח שהיו מקבלים עול מלכות שמים כולם כאחד עונים באימה יחדיו כל אשר דבר ה' נעשה והיינו אומר וישב משה את דברי העם אל ה' דברי העם דייקא שאלו הבין קלקלה בדברי העם לא היה משיב אותם אל ה' כי אין משיבין על הקלקלה אמנם מכיון שהבין דבריהם לזכות לזה וישב משה את דברי העם אל ה' אבל הקב"ה ביאר לו כוונת העם והיא שהיו מפקפקים בנבואות משה ואומרו כל אשר דבר ה' נעשה פי' כל מה שיתאמת אלינו שדבר ה' נעשה וז"ש ה' למשה וגם בך יאמינו לעולם שגלה לו לחכימא ברמיזא שעדיין היו מפקפקים בו ובנבואתו אמנם משה הדן לכף זכות לכל אדם כדתנן והוי דן את כל האדם לכף זכות הליץ בעדם ויגד משה את דברי העם אל ה' ר"ל ויגד משה להקב"ה שתכלית דברי העם היה להשתוקקותם אל ה' ולראות למלכם דברי כל אשר דבר ה' ולא שיפקפקו בנבואת משה נמצא שאין כוונת ויגד משה את דברי העם אל ה' לומר שהגיד דבריהם אל ה' כי זה כבר נאמר בוישב משה את דברי העם אל ה' אלא פירושו שויגיד משה בכוונת דברי העם ותכליתם שהיתה לשם שמים ואל ה' ודבקותו השתוקקו אלה כוונו לכתוב בדבריהם כי כן הוא טבעי השלם לדון לכף זכות • נמצא שאע"פ שגבי ויגד משם כתיב אל ה' כמו וישב אל ה' מתדמים במבטא עכ"ז הם מתחלפים בכוונתם • או יאמר וישב משה כפשוטו על מה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה אמנם ויגד משה את דברי העם פירושו לעומת שאמר הב"ה למשה ע"ה הנה אנכי בא אליך וכו' ר"ל בעת שאתה היית בא אלי הייתי נראה אליך באספקלריא המאירה אמנם כעת אבוא אליך ולזה כיון שאני בא אליך צריך ומוכרח להיות בעב הענן כי כבוד אלהים הסתר דבר והטעם שאני בא אליך הוא בעבור ישמע העם בדברי עמך כי חפצתי לצדקם ולדבקם אלי • זאת ועוד טענה אחרת כדי שיאמינו בך לעולם ז"ש וגם בך יאמינו ר"ל וגם טענה אחרת שיאמינו בך לעולם בראותם אותו בעינם מתדבק אליך לעומת דברי ה' האלה טען משה ואמר שאיך יוכלו להשיג הדיבוק הזה העם בכללו כי דרך אנשים ודרך נשים להם בחוש המישוש ולא תאות להם הנבואה זהו שאמר ויגד משה את דברי העם אל ה' ר"ל טען והגיד משה את דברי העם ר"ל את דברי העם הדברים והענינים של העם הגידם משה אל ה' כטוען שדברי העם וענייניו מחייבים שלא תחול הנבואה עליהם וא"כ איך ישמע העם בדברך עמי לזה השיב ה' ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם והוא כפשוטו גם רמז אל התכנסותם מהענינים החומריים ופרישותם מגשת אל אשה והיו נכונים בהכנה נכונה ליום השלישי כי באמצעות זאת ההכנה וזכו שירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ואם לא יהיו מוכני' לא ירד לעיני העם כי לא ישיג לראות אלא המוכן ז"ש כי ביום השלישי ר"ל באמצעות יהיו נכונים אמר שבהכנה ההיא יזכו שירד ה' לעיני ה' כאמור והנה משה ברצותו לזכות את ישראל הוסיף להם יום משלו לפרישות וכמו שאחז"ל שהסכים הב"ה עמו והיינו נכונים לשלשת ימים שלשה ימים ולא שנים לבד • ולי נראה שהוסיף משה עוד כי ה' אמר היו נכונים ליום השלישי ומשה הוסיף שיכינו עצמם מתחלת השלשה ימים ועד סופם והיינו אומרו היו נכונים לשלשת ימים שמורה שיהיו מוכנים אפילו לתחלת השלשה ימים שימצא שהיו מוכני' כל השלשת ימי' כולם והמוסיף הכנה יוסיפו לו השבה בלי ספק • עלה בידינו שלהיות מצות של פליאות ואין לשכל האנושי מבוא בהם לעומת זה הוצרך האל ית' לבא בעוז כבודו בעבור ישמע העם בדברי עמך ויכנסו דברי באזניהם וגם בך יאמינו לעולם אשר השכל אינו מחייב כך כי הוא פלא שיתדבק האדם החומרי עם האלוה ית' ויתרומם שמו או שיצוה לו מצות כאלה אשר הם למעלה מהשכל.