כלי חמדה (לניאדו)/בראשית/כב
|
< הקודם · הבא > |
סדר ויהי מקץ ראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]
מעלת החכמה אשר תחיה את בעליה כמאמר חז"ל דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת כי לא תחסר כל בה.
(ב"ר פט, א) קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה ומאי טעמיה קץ שם לחשך. שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם דכתיב אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. דבר אחר קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום עכל"ה:
ידוע כי החכמה תחיה את בעליה ותעוז לחכם יותר מכל שכיות החמדה כי האדם אשר מצא חכמה לא חסר כל כמ"ש חז"ל דעת קנית מה חסרת. ושלמה המלך ע"ה אמר בחכמה: יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. אמר לפי הפשט כי הזהב ורב פנינים אינם כעדי המציאות אבל יש ויש זהב ורב פנינים. אמנם השפתי דעת רוצה לומר איש כולל שני דברים, האחד הדעת להיות משיב דברים נכוחים למבין, והשני שפתים ישק כי שפתותיו שושנים נוטפות מר ואהלות מרוב מתיקות ארשת שפתיו הוא דמות השפתי דעת השני החלקים הנזכרים הוא ככלי יקר הערך הבלתי נמצא כל כך כמו הזהב ורב פנינים. עוד אפשר שאמר לפי כוונתינו כי בשפתי דעת כוללים ונמצאי' בהם זהב ורב פנינים וכלי יקר. ושיעור הכתוב כך הוא יש זהב ורב פנינים וכלי יקר, והיכן יש כל הנזכר פירש לך הכתוב ואמר שפתי דעת כאלו אמר בשפתי דעת יש זהב ורב פנינים וכלי יקר כי דעת קנית מה חסרת. והעד על זה הוא יוסף הצדיק ע"ה כי לא מצא עזר כנגדו בעת צרה לא מאביו ולא מאחיו כי הם היו בעוכריו אלא חכמתו היא שעמדה לו לפני מלכים יתיצב ויקראו לפניו אברך אב בחכמה וכו'. לעומת זה מי החכם ויבן זאת יותר משלמה המלך ע"ה כאשר נראה ה' אליו בגבעון ויאמר אלקם שאל מה אתן לך שלא שאל אלא חכמה כמ"ש ויאמר שלמה וכו'. ולבא עד תכונתם נדקדק דרך כלל, בשלמא אם היתה זאת המראה בהקיץ היה ראוי להחזיק טובה לשלמה אשר בחר בחכמה, אבל בחלום דברי חלומות לא מעלין להחזיק לו טבוה ולומר וייטב הדבר וכו' ויאמר אלקים יען אשר לא שאלת וכו'. ועוד מאי קאמר ועבדך בתוך עמך אשר בחרת מה ענין הבחירה לענין אצל עם רב, עיקר טענתו היא היותם עם רב וצריכים מנהיג ודבר לדור אשר בחרת, מה יתן ומה יוסיף גם עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרוב הענין כפול ומכופל כלל ופרט. ועוד מה טעם פתח בעם רב וסיים בכבד באומרו את עמך הכבד הזה. גם נבין שאלתו לב שומע ולא שאל חכמה ודעת. ועוד ושאלת לך הבין לשמוע משפט מיותר שכבר הזכיר בתחלת הפסוק יען אשר שאלת את הדבר הזה. ועוד מאי הנה עשיתי כדבריך סתם וחוזר לפרש הנה נתתי לך לב נבון וחכם וכו' היל"ל הנה עשיתי כדבריך ונתתי לך לב חכם והיותר טוב שיאמר הנה נתתי לך לב נבון וחכם, והכלל של הנה עשיתי כדבריך מיותר. ועוד וגם אשר לא שאלת נתתי לך עושר וכבוד מבעי ליה גם גם למה לי. ועוד ויקץ שלמה והנה חלום פשיטא שהוא חלום שכן כתיב מתחלה בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום וכו'. וחז"ל אמרו שכבר התחיל להשתמש בחוש החכמה שרוח ה' מפעמו והחלום מתקיים שצפור מצפצף ויודע אחריו:
הביאור כי מודעת זאת היות קצת החלומות מצד הרהורי האדם כי אין מראין לו אלא מעין מבוקשיו. והנה בלי ספק ששע"ה כל היום לא יחשה מהצטער ולשוטט במחשבתו כל הדינין כי עם בני ישראל רב ועצום וצריכים דיין והמחשבה הטהורה הזאת היא שגרמה לו שאפילו בהיותו ישן ובאה אליו ששאלה שאל מה אתן לך להשיב ונתת לעבדך לב שומע שבלי ספק בהיותו ער היה נושא ונותן על כל חלקי הסותר על הדברים הצריכים לו והיה עולה שהעיקר תלוי בדעה ולב שומע וזאת השאלה לנגד עניו ומתוך כך בחלומו והקב"ה שאל את פיו מה אתן לך שאל החכמה כאשר עם לבבו ולזה החזיק לו הקב"ה טובה וייטב בעיניו כי שאל שלמה את הדבר הזה ואפילו ישן ראוי להחזיק לו טובה על היותו מהרהר ביום ומחשיב החכמה ומהביל כל הכבוד והעושר וכראות שע"ה כי בבני ישראל הריבוי בשני מינים, האחד בריבוי המנין והשני באיכות ע"ד מ"ש ה' אלהיכם הרבה אתכם ודרשו חז"ל הרבה אתכם על דייניכם שאם מחייבים ממון שלא כדין מתחייבים נפשות הובא בילקוט בשם ספרי בפסוק ונתת לעבדך לב שומע, לעומת זה אמר ועבדך אשר בחרת שמצד שבחרת נעשה עם רב דהיינו רבי האיכות כמו הרבה אתכם על דייניכם, כי כשנאמר בהם הריבוי במנין ובמספר, באיכותם ומעלתם תליא מילתא ולא בריבוי מניין, זהו שאמר אשר לא ימנה ולא יספר מרוב מריבוי מניין כי אם מהאיכות הוא שימנה ויספר, והיינו אשר בחרת עם רב והוא חריף. וכיון דהם עם רב שהרבה ה' אותם על דייניהם הטועים בדינם כי יקבע את קובעיהם נפש לזה אני מחלה ונתת לעבדך לב שומע שלבי מעצמו יבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה מצד הריבוי ואם יכשר בעיניך לפרש עם רב כפשוטו על הריבוי כמו שנאמר אשר לא ימנה ולא יספר מרוב כפשוטו ריבוי ממש וכנגד האיכות והרבה על דייניכם אמר כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, הכבד יורה על חומר הדן דינם כי נכנס במקום אש להבת שלהבת. ולזה מצא חן בשאלתו הדבר הזה של עבודה ויראת ה' והשיבו ה' ואמר יען אשר שאלת וכו' אמר כי מצד היותו בהקיץ שואל הדבר הזה ואיננו שואל ימים רבים ועושר המחשבות כאלו שבהקיץ הביאוך לאשר בהיותך ישן ששאלת לב הבין וכו' זהו שאמר ושאלת לך הבין לשמוע משפט דהיינו החלום ויען אשר שאלת דהיינו בהקיץ ובזה מובן היתור. או אפשר לפרש שהיה האפשר ששלמה בשאלו החכמה שאל הכל והיתה תחבולה כנראה במשחז"ל במדרש: משל למי ששאל בתו של מלך והכל בכלל, לז"א יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא היתה כוונתך לשאול ימים או עושר וכבוד זהו שאמר ולא שאלתי בכוונה שאלת הדבר הזה של חכמה ולא שאלת בכלל שאלה זו שום ענין מדומה אלא כולו יראת ה' ששאלת לך הבין לשמוע משפט מצד הענין הזה בעצמו ולא פנית אל רהבים שיושגו באמצעיתו לכך הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם וכו'. וגם בכלל זה נתתי לך אשר לא שאלת גם עושר שבכלל החכמה ואמצעותה יושגו כולם, והיינו דקאמר גם עושר גם וכו' שבכלל החכמה נתתי לך העושר והכבוד כי דעה קנית מה חסרת. עוד אפשר ביחוד ושאלת לך הבין לשמוע משפט שהקב"ה מחזיק לו טובה בשאלתו את החכמה שני דברים, האחד מצד השלילה והשני מצד החיוב, מצד השלילה שלא פנה אל רהבים לשאול עושר וכבוד וכיוצא בהם וזהו שאמר יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת וכו'. ומצד השאלה בעצמה אני מחזיק לך טובה שלא שאלת אותה להתפאר בה וביפיה אבל שאלת אותו מצד הכרחיותה להבין המשפט זהו שאמר ושאלת לך הבין ולשמוע משפט כלומר שאלת הבין לתכלית לשמוע משפט ולא מצד הבינה עצמה והתפארותה אלא המוכרח ומספיק לשמוע משפט בלבד שאלת, ולעומת זה אמר וגם אשר לא שאלת בענין החכמה קאמר שהוא לא שאל ממנו אלא ההכרחי והב"ה נתן לו בשופע וגם אשר לא שאלת ונתן לו גם עושר וכו' באופן שהוסיף לו על שאלתו הן ענין החכמה עצמה הן בעושר ושאר פרטים שלא שאל. ויקץ שלמה וראה שסוף סוף חלום הוא ואין להחזיק לו טובה על שאלו החכמה ולא שאל עושר וכבוד, זהו שאמר ויקץ שלמה והנה חלום כי היה רוצה שיהיה הענין בהקיץ ולזה ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' לשאול ולהסכים על העולה על רוחו רוח טהרה והיינו שהעלה עולות ושלמים להורות כי בשלום ומישור הוא עם הש"י, הן העולה היא העולה על רוחו, ושלמים הרי ראינו שבאמצעות החכמה השיג הכל בכללה ולא חסר דבר, כמו כן יוסף הצדיק ע"ה. אמנם עדיין צריכין אנו למודעי שצריך להצטרף אל החכמה הראשית שלה והיא ראשית חכמה יראת ה' כי אז יתעצם בחכמה ואפילו במקרה לא יחטיא שהקב"ה לא יביא תקלה על ידו. והנה ביוסף מצאנו ראשית חכמה יראת ה' הלא היא בהיותו גר ועבד בארץ נכריה ואשת אדוניו נשאה את עיניה אליו ותפתהו בטוב לקחה יום ויום ולא שמע אליה והוא מ"ש לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, קרי ליה רעה גדולה וקרי ליה וחטאתי לאלקים חטא בעלמא, אמר כי יוסף לשעבר חטא לאלקים בענין הרבה הרעה שהביא מאחיו שהיו תולים עיניהם בבנות הארץ, לעומת זה נענש ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף לז"א ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ואני חטאתי לאלקים לשעבר בענין כיוצא בזה ועתה אוסיף על חטאתי פשע ורעה גדולה כי איך הייתי נאה דורש ומוכיח לאחי וכעת בא לידי ואתבהל, והיינו דלא קאמר ואחטא לאלקים אלא וחטאתי בלשון עבר, אופן שהחזיק במעוז החסידות והיא שעמדה לו שאפילו בבית הסוהר אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה וכו', אמר כי החוטא בידו ממש נחתם חטאתו כמ"ש ביד כל אדם יחתום, לז"א כי אין שר בית הסוהר רואה כל מאומה ממומי החטאים חתומים בידו כמשפט החוטא אשר חטאתו חתומה בידו כאמור. והטעם באשר ה' אותו והב"ה איננו מתחבר לרשע כי לא יגור רע, ולזה להיות ה' אתו בכל אשר היה עושה היתה הצלחה ואפילו היה עושה דברים בכסילות ובלי השקפה ה' היה מצליחה ע"ד כי ה' יהיה בכסלך. ודרשו חז"ל בכסילותך זהו שאמר וכל אשר הוא עושה בין טוב ובין מוטב ה' מצליח באופן שמהפעולות פעולותיו יודעו הכחות, שאין כל מאומה בידו ומתוך ההתדבקות האלקי אשר השיג ידע בכל חכמה ומפשר חלמין. ואשר אני אחזה לי בקיצור נמרץ בענין זה כך הוא, כי ענין הפתרון יתחלק לשלשה חלקים: האחד בדעת צלולה והשקפה נכונה של הפותר להשקיף בפרטי החלום ואותיותיו כפי המושכל המונח בהקדמת הפתרון ועל פיהם יפתרו תוכן של פתרון. והשני הפתרון האיש האלקי הדבק בו שיפתור כאשר ישים ה' בפיו ולא ישקיף אלא פטומי מילי אשר בו כי לא ידון אחר לשון כי אם אחר העולה על רוחו רוח בינה רוח דעת ויראת ה'. והחלק השלישי הוא כי החלום אשר יבין הפותר שהוא מורה הוראה רעה בכח צדקות הפותר המשותפת אל החכמה יגזר אומר להפך בקללה לברכה ויקויים כי אהבו ה' אלהיו, ומעין זה היא ההיא עובדא דההיא אתתא דאתת לגביה דר' אלעזר א"ל חזית בחלמי דשרית דביתא פקעא א"ל ההיא אתתא ילדת בר דכר וכו'. כי בלי ספק הוראת שבר הקורה פשוטו הוא על מיתת בעלה המכסה את אשתו תחת כנפיו כמו הקורה המכסה הבית והוא הפתרון אשר פתרו לה תלמידיו בפעם שלישית וכן הות לה. אמנם רבי אלעזר ע"ה בצדקתו ותמותו היה מיצר בצרת האשה ועמה הוא בצרה כי לא נעלם מעיניה הפתרון הרע אבל באה אליו כי איש אלקים קדוש הוא שיהפך לה הקללה לברכה וכן היה עושה שהיה גוזר אומר ששברון התקרה היינו שמקורה אחת יעשו שתים דהיינו שתלד בן והבן ובעלה הרי שנים, והחסידות שבו הוא ניהו שהיה מסייע וגורם שיסכים הב"ה על ידו בפתרון ההוא ויגזור אומר ויקם לו, ועל זה נתרעם על תלמידיו בפעם השלישית ואמר להם קטלתון גברא, כי עם היות שפתרו החלום מעין הוראתו עכ"ז היה להם ללמוד ממנו ולפתור הענין לטובה ולהתפלל עליה. אמנם כעת אשר פתרונו לרעה הסכימו אל הגזרה ואין לאל ידו של רבי אלעזר לפתור הדבר לטובה כיון שפתחו פיהם לשטן, מעוות לא יוכל לתקון. ומאלו השני פנים האחרונים היתה חכמת יוסף בפתרון חלומות, האחד במה שיורוהו מן השמים הוראה קרובה אל רוח נבואיי בהערות עליו רוח ממקום לפתור לטוב או להפכו. והשני כאשר יהיה רצונו להפך מטוב לרע או מרע לטוב יגזר אומר ויקם לו בק"ו מתענית חלום אשר הוא כאש לנעורת ואיש קדוש כמוהו על אחת כמה וכמה כי אש אוכלה הוא ובית יוסף להבה לבטל כל חלום רע ועליו ועל כיוצא בו כר' אלעזר נאמר כל החלומות הולכים אחר הפה. הכוונה לפי מה שהוא פה אדם קדוש כל החלומות ילכו אחר הפה בה"א הידיעה להורות על פה קדוש. והוא ממש מ"ש רבי אלעזר לתלמידיו קטלתון גברא לא כן כתיב ויהי כאשר פתר לנו כן היה שהכוונה שיוסף עליו השלום בפתרונו חפץ להטיב שר המשקים כדי שיזכרוהו אל המלך ולזה פתר לו לטובה עם היות שהחלומות של שניהם שוים לרעה, כי מהיותו מחזר אחר הענבים וסחיטתן היה מורה שישוב, אבל לא כאשר בתחלה כי אולי לזה צריך זריזות ושמירה יתירה מן הענבים להיות יין משומר מענביו פן ישוב לכסלה להמצא עוד זבוב בכוסו והיינו ואשחט אותם אל כוס פרעה כי הזבובין והיתושין לא ימצאו כי אם ביין שנתיישן. וגם נתינתו אל כף פרעה סימן רע לו כי המשפט לאהוב ליתנו ביד המלך בידו לשתותו לא בכף כי נראה שהוא שם נתון לבדיקה אם יש בו זבוב הרי שלא יחזור למשפט הראשון, אמנם יוסף כדי שיזכרהו לו, גם לסברת חז"ל על שהראהו טובות ישראל הנמשלים לגפן ראה והסכימה דעתו לגזור אומר והקב"ה קם לו כי כל אשר הוא עושה ה' מצליח. ולזה פתח לו לטובה ואומר שיחזור לאיתן אהבתו והיינו כמשפט הראשון וכשיעור אותה האהבה ונתן כוס פרעה בידו ממש. והביא ראיה לזה כי יחזור כ"כ כשיעור האבה כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, כלומר באופן שייטב לך להזכירני בו, הן שתאמר נער עבד עברי לגנאי כמ"ש חז"ל הן ייטב לך להזכירני אתך בטובה שלימה וחשיבות ובמעלה בכל אופן שתרצה להזכירני. ועל האופן שייטב לך דע שתהיה כ"כ חשוב בעיני פרעה שאם זכרתני והזכרתני וכו' בכל אופן שיהיה והוצאתני מן הבית הזה. וכן היה שהזכירו בלשון גנאי נער עבד עברי ואפילו הכי הוציאוהו מן הבור כדבר יוסף. אמנם לשר האופים שלא היה בו צורך לפי דעתו ששר המשקים יזכירנו ומספיק לזה לא התפלל בעדו, ומצורף לזה הזכירו פורענות ישראל כל אלה הסיבות חייבו לבלתי התפללו בעדו כבעד רעהו. הרי שיוסף השיב על כנו לשר המשקים ואותו תלה כי לא רצה להפך לו קללתו אשר בחלומו לברכה כי טבא לביש לא תעביד חנם. ויש קצת ראיה מצד היות פני שניהם זועפים גם מלישנא דקרא ויחלמו וכו' המשקה והאופה וכו' לא הזכירם בשר המשקים ושר האופים כי שולטניהון עדת מנהון, והיינו דקאמר המשקה והאופה הדיוטות בלי שררת שר ושר, והיינו מ"ש רבי אלעזר לא כן כתיב כאשר פתר לנו כן היה על דרך הנזכר. ומזה הענין עצמו הוא ענין בר הדיא כי יערה ממרום רוח על בר הדיא להיותו מפשר חלמין מהשני צדדין הנזכרים או משלשתן, כי יש בו כח מעין הנזכר וכיוצא לגזר אומר וכל החלומות ילכו אחר הפה כמוהו כמו הפה קדוש ולנותן לו שכר היה טורח להמשיך רוח להסכים פתרונו הטוב ולזה נענש על זה היינו דקאמר וכ"ש דאנא ציערתיה לרבא כפשוטו שציערו בפתרונו שהיה יכול להפך הקללה לברכה וזכות רבא הוה מסייעתו קצת עד שיגזר אומר ויקם לו, והיינו שנצטער רבא במה שמצא שכל החלומות הולכין אחר הפה שכפי הפה ידוע בה"א הידיעה כנזכר לעיל אשר בו כח לגזור אומר ולכך קלל לבר הדיא כי בו היה הכח הזה במתת אלקים היא. ובזה נסתלקו כל הויות הרב ב"ע ז"ל עיין עליו כי לא דרכיו דרכנו בשער כ"ט. והיינו נמי כל הנהו דבן דמא ששאל מאת רבי ישמעאל רובם ככולם היו מהופכות מרעה לטובה על ידי פה קדוש כר' ישמעאל וזו היא ממש כוונת הטבת חלום, ולפי זה מה טוב ונעים לעשותה ברוב עם זכותא דרבים עדיף גם להמצא בה חסידים יגזרו אומר ויקם להם. הכלל העולה הוא שמצד הכושר והתיקון במעשיו על פי התורה אשר הורנו משה ע"ה יושג שלימות בלי שיעור והגבלה להרע או להטיב בענין החלום כטוב בעיניו וילכו אחר הפה והוא ניהו הפשט של המאמר האומר שהעולם בחשך ואפילה כל זמן שיצר הרע בעולם וכשנעקר אין חשך ואין צלמות. ולבא עד תכונתו ראוי לדקדק מאי קא בעי מאי טעמיה, והתשובה אם היא קץ שם לחשך או אם הוא נמשך אחר מאי טעמיה קץ שם לחשך והתשובה מתחלת מאומרו שכל זמן. ועוד קשה אומרו נעקר יצה"ר וכו' אין חשך וכו' מיותר כי מובן הוא מן החלוקה הראשונה שכל זמן שיצה"ר וכו'. ועוד על פי דרשת דבר אחר קץ שם גבי יוסף קשה אומרו אבן אופל וצלמות איך יתיישב דבשלמא לעיל יתיישבו שכל זמן שיצה"ר בעולם וכו' לא כן גבי יוסף. ועוד מאי קשיא ליה ויהי מקץ עד שהביא דרשה זו של יוסף זמן נתן ליוסף וכו'.
הביאור כי הש"י תחלת מעשיו אמר אלקים יהי אור להנהיג העולם הנהגה שלימה, אלא שמצד חטאו של אדם וירא אלקים את האור כי טוב ואין העולם כולו כדאי לו והבדילו לצדיקים לעה"ב באופן שבהיות העולם חסר האור אי אפשר להתקיים אלא שהב"ה גזר אומר וקץ נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, יעשה דייקא כלומר שיעשה מעשיו והנהגתו באפילה רוצה לומר ואפילו שהוא באפילה, ומקשה בעל המאמר ואומר מאי טעמיה הקשה שמאי טעמיה יעשה באפילה עד עת קץ ואם יש טעם מחייב היותו באפילה למה יפסק שאומר קץ שם לחשך, זהו שאמר מאי טעמיה קץ שם לחשך רוצה לומר מאי טעמיה ניתן מתחלה ומאי טעמא קץ וזמן ניתן לו. לזה משיב שהסבה היא שכל זמן שיצה"ר בעולם חשך בעולם וכדיליף מאבן אופל וכו' שיצה"ר דהיינו לב האבן הוא הגורם חשך על פני העולם ואופל וצלמות, וסיבת הסרת וביטול החשך איננו תלוי בזמן קצוב כמו שהבנת, אלא בעקירת יצה"ר מן העולם שכשנעקר יצה"ר אין חשך וצלמות בעולם. נמצא שמ"ש זמן ניתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה איננו זמן קצוב ממש אלא הגזירה כך היתה שכל זמן שיהיה יצה"ר יהיה חשך, נעקר יצה"ר נעקר החשך. ונסתלקה קושית מאי טעמיה בשני חלקי'. עוד כיון ביתור נעקר יצה"ר אין חשך לפרש לנו והודיענו שעונש החשך שבעולם איננו על צד העונש בלבד אבל הוא מחוייב חיוב נמשך מאליו, שמהיות יצה"ר בעולם ורשעים במחשך היצה"ר מעשיהם על ידי כן הם גרמא להמשך חשך בכל עניני העולם, שכשנעקר יצה"ר מן העולם אין חשך וצלמות בעולם בהכרח אין חשך כי החשך של העולם איננו מתהוה ומתחייב אלא מיצה"ר שהוא תולדתו, ולזה כיון אין יצה"ר וכו' ממילא אין חשך וכו'. ואחר שפירש הפסוק על כלל העולם פירשו על הפרט שכאשר איש אחד יחטא אותו החלק הפרטי שבו מיצה"ר גורם לו צרה כמו חשך פרטי, דוגמא לזה יוסף שחטא עם אחיו וגרם לעצמו ותשא אשת אדוניו וכו' ולהכנס בחשך בית הסוהר עד שנשלם פרעון חטאו ועונשו, ז"ש דבר אחר קץ שם לחשך זה יוסף, כי לפירוש הראשון שדבר הכתוב על הכלל איננו מדוקדק תיבת קץ כי איננו זמן מוגבל בסך שנים ידועים אלא קץ סתמי כל זמן שיצה"ר בעולם, נעקר וכו' לכך אמר ד"א זה יוסף דהשתא מדוקדק קץ על זמן קצוב שזמן ניתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, ודקדק בכפל באפילה בבית האסורים דלפי האמת המקום ההוא אור היה ליוסף שעל פיו יצאו ויבואו כמו שתרגם אנקלוס בפסוק וכל אשר עושים שם הוא היה עושה, שתרגם על ממריה הוה מתעביד, אלא שסוף סוף היה בצער בבית האסורים לבלתי צאת חוצה זהו שאמר באפילה ולא באפילה ממש אלא בבחינת היותו בבית האסורים אמרתי באפילה, כיון שהגיע הקץ דהיינו שהגיע קצבת השנים המחוייבים מפאת חטאו מיד חלם פרעה חלום, נמצא שכל זמן שיצה"ר והעון באדם הוא בחשך הצרה, וכסבל עונשו מיד אין חשך והיינו סיפיה דקרא אבן אופל וצלמות על פרטות חטא שנמשך מיצה"ר לב האבן הוא הגורם חשך וצלמות, וכיון שקבל עונשו מזמן הקצוב לצערו חלם פרעה חלום, ובזה מובן בפסוק ויהי מקץ קושי דקדוק הלשון שהיל"ל ויהי בקץ שנתים בבי"ת ולא במ"ם. אמנם עתה בפירוש בעל המאמר נתיישב זה שאלו כתיב בקץ לא היה מודיענו הפסוק כי אם הזמן שחלם לבד, אבל כעת הודיענו חידוש התכיפות שתכף ומיד כיון שהגיע הקץ חלם פרעה, גם הודיענו שהגעת הקץ גרמה לפרעה לחלום לתועלת יוסף והיינו שאמר ויהי מהגעת הקץ היא שגרמה לחלום פרעה כדי שיוציא את יוסף מן הסוהר, זה נהיה ונתהוה מקץ שנתים ימים. הכלל העולה מדברי המאמר שהחטא הוא ניהו המחשיך פני רשעים בחשך ידמו והיצה"ר הוא שגרם לכל העולם כולו להיות באפילה ודרך פרט היה ביוסף בחטאו עם אחיו עד קבלתו עונש הראוי לו וממילא שמצות ה' ברה מאירת עיני האדם להשכיל בכל אשר יפנה ישכיל ויצליח ומשם זכה יוסף להבין בכל חזון וחלומות כדפירש"י. ומעתה נבוא אל ביאור דברי הפרשה. ראשונה ראוי לעורר ויהי מקץ ויהי בקץ מבעי ליה, וכבר ישבנו זה על פי סברת בכל המאמר ונוסיף לקח טוב בה. ועוד פרעה בלא וא"ו מבעי ליה. וראיתי כתוב בספר קדמון שיוסף חלם גם הוא חלום פרעה ולזה נאמר ופרעה חולם מוסיף על יוסף, ואם קבלה נקבל. גם ראיתי בספר הזה כתוב תשובה שנית על זה שכל הלילה ההיא היה חולם החלומות האלו חוזר חלילה עד אור הבוקר והיינו דקאמר ופרעה וא"ו התוספת על מציאות הקפת החלום כאמור, והייתי יכול לסייע סברה זו מתיבת חולם לשון הווה ולא אמר ופרעה חלם. אלא שלא מצאתי בדברי חז"ל סמך לזה ואם קבלה בידו נקבל. ועוד אחר שהניח עולות פרות היפות מן היאור מה טעם השנות בחלום בפרות הרעות עולות אחריהם מן היאור. מן היאור מיותר וכן תמצא בסמוך בדברי פרעה כי לא הזכיר גבי פרות יפות. ועוד מה צורך בהראות לו ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור הלא דבר הוא. ועוד באומרו ותאכלנה הפרות הרעות עולמות מן היאור ולא עולות אחריהן וכו'. ועוד מה טעם בשתיהן ליכתב עולות לשון הווה והיה צודק יותר והנה מן היאור עלו שבע פרות ולא סיים מנינם היות שבעה וגבי הפרות היפות סיים אומר את שבע הפרות היפות. ועוד מאי קמ"ל ויקץ פרעה והנה חלום ומי לא ידע שהוא חלום, ורש"י ז"ל פירש והנה חלום מוכן וצריך פותר. והמפרשים ז"ל פירשו שבהיות בליעת שבולת דבר מתמיה יותר מן הפרות שאפילו שאין דרך פרות לבלוע אשה רעותה עכ"ז כיון שחיות הנה איננו כ"כ תימה כמו השבלים כי אין בהם חיות לבלוע אחת אל אחת, לז"א ויקץ פרעה והנה חלום כי בהיותו חולם נתפעם רוחו ונתבהל איך יתכן זאת אלא שבהקיצו נחה דעתו שהיה חלום כי בהקיץ אין לו מציאות. ועוד קשה מדוע לא נתפעם רוחו תכף ומיד בהקיצו אלא כתיב ויהי בבוקר ותפעם רוחו מעיקרא מאי סבר שלא נתפעם ולבסוף בבוקר התפעם. ועוד מאי האי דקאמר ויספר פרעה להם את חלומו בלשון יחיד ואחר כך קאמר ואין פותר אותם בלשון רבים. ועוד את חטאי בלשון רבים מאי נינהו חטאי לשון יחיד היל"ל. וחז"ל פירשו חטאו של זבוב וחטאו אשר חטא ליוסף שלא זכרו וישכחהו. ועוד פירשו בספר הזוהר חטאו שעם יוסף חטאו בעת שעם פרעה שראהו מצטער ולא הגיד לו עד שנתן לבו פן ימות פרעה ויעמוד מלך זולתו ולא יעמידנו על כנו משקה ואז אמר לו על יוסף והיינו חטא שני. ועוד מה טעם בהקדמה זו פרעה קצף על עבדיו כי ידוע הוא כי לא יותנו שרים כאלה בזולת קצף א"כ היל"ל פרעה נתן אותי ואת שר האופים במשמר בית שר הטבחים והיה מקצר ג"כ תיבת אותי שנאמרה ונשנית ללא צורך. והמפרשים ז"ל פירשו שאמר שר המשקים לפרעה שמא תעלה על דעתך לומר שלא מחכמה פתר טוב לאחד ורע לשני כי אם מהיות לו הקדמת ידיעה שהיית כעוס עם שר האופים יותר ממני ולכך פתר לו לטוב ולאופה רע, לשלול זה אמר ויתן אותי במשמר וכו' אותי ואת שר האופים ר"ל הנה החרון אף עם שנינו יחד בשוה ונתינתו במשמר בית שר הטבחים אותי ואת שר האופים ששנינו במקום א' הושמנו, ולזה חזר ואמר אותי ואת שר האופים באופן שמוכרח הוא שמחכמתו הבחין להבדיל בינו לבינו, וכן פירשו מסכים לזה אומרו ונחלמה חלום בלילה אחד לומר שהחלום הזה מתדמה אחד אל אחד אין ביניהם הפרש, וז"ש ונחלמה חלום חלום שוה, ומצד הזמן ג"כ בלילה אחד. ונ"ל שאמר אני והוא כלומר שנינו יחד לומר שבשעה אחת שובלילה אחת הנזכרת חלמו שניהם יחד אני והוא דהא מיוחד שכבר נאמר ונחלמה בלשון רבים עליו ועל שר האופים. ועוד צריך לדקדק אומרו ושם אתנו ואתנו נער מספיק, גם הזכרת כל אלה התוארים נראה מיותרים. וחז"ל דרשו ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה, הזכירו לגנאי נער בדעות, ועברי שונא, עבד שאינו ראוי לגדולה. ועוד קשה אומרו חלום חלמנו ופותר אין אותו והלא פותר יש ויש אם לא שנאמר שמאחר שלא ישר פתרונם בעיניו מציאותם אצלו כהעדרם וכאלו אין פותר, וכן פירש"י גבי ואין פותר אותם לפרעה. ועוד מאי לאמר דקאמר שמעתי עליך לאמר ומה שמועה שמע לומר תשמע חלום לפתור אותו והלא כל הפותרים כך הוא. ועוד מאי בלעדי ורש"י ז"ל פירש שהשיב בענוה ואמר זאת ששבחתני בחכמה איננה בי אלא בלעדי היא וחוץ ממני. ועוד מה ראה פרעה שלא הזכיר בהזכירו החלום אל יוסף יפות מראה אלא בריאות בשר ויפות תואר החילוף מהחלום הנז"ל, ובמקום יפות מראה אמר יפות תואר וכן בפרות הרעות אמר רעות תואר במקום רעות מראה. ועוד הוסיף ואמר ותבואנה אל קרבנה וכו' מה שלא הזכיר בתחלה כלל. ועוד מה טעם בכפל את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. אשר דברתי את פרעה. אשר האלהים עושה הראה לפרעה. והשינוי בתחלה אמר לשון הגדה הגיד לפרעה ואחר כך אומר לשון ראייה את אשר וכו' הראה את פרעה, והשינוי בלמ"ד בתחלה אמר לפרעה בלמ"ד ואחר כך אמר את פרעה. ועוד מאי הנה שבע שנים וכו' וברעב הוא אומר וקמו שבע שנים וכו' ואדרבה לשון תימה שייך בשבע וברעב אין קימה כי אם נפילה. ועוד קשה כפל ונשכח כל השבע היינו ולא יודע. ועוד קשה כי נותן שני טעמים להשנות החלום האחד כי נכון הדבר והשני המהירות וממהר האלקים לעשותו, ומצא' ליה דילמא המהירות לבד מורה או הנכון ולא שניהם יחד. ועוד ועתה ירא פרעה היועץ המלך נתנוהו. הרמב"ן ז"ל תירץ כי גם זה פתרונו פתרון החלום הוא כי הראות אל פרעה ותבלענה וכו' ותאכלנה וכו' צריך שיהיו מצויות הפרות הטובות שהם דמות נמשל לשני דהשבע כדי שיבאו הפרות הרעות והשבלים הרעות ויבלעום, דהיינו בנמשל שיאכלו תבואת השבע בשני הרעב, וצריך שיהיה בהכרח ע"י איש נבון וחכם לצבור בר כחול הים הרבה מאד ונכון הוא מאד. ועוד קשה איש נבון וחכם למאי איצטריך בשלמא לקבץ ולחמש ארץ מצרים ניחא, אבל מתוך דברי יוסף נראה שמטיל כל העול על פרעה שכן כתוב יעשה פרעה ויפקד פקידים וכו' ויקבצו וכו' א"כ איש נבון וחכם מה מלאכתו, והיותר קשה בזה הוא כי פרעה לא שמע בזה אל יוסף כי לא ראינוהו מטפל בפקידת פקידים וקביצת אוכל אלא הכל ע"י יוסף כמ"ש ויצבור יוסף בר כחול הים וכו' ויקבוץ וכו':
הביאור בהצעה אחת והיא כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים הקדושים הניגשים אליו, ולעומת זה אחר שקבל יוסף עיקר ענשו על מה שחטא עם אחיו דהיינו בשבתו בבית הסוהר והיה יוצא משם אלא שניתוספו לו שתי שנים משום דאמר וזכרתני והזכרתני כפול, ולעומת זה הוכפלו בו ג"כ שלא זכר וישכחהו דהיינו שעברו שתי שנים שיעור שתי שכחות, כי השנה הוא זמן מוגבל לשכחת המת כדכתיב נשכחתי כמת מלב, ולזה בשכחת ב' שנים יצדק ולא זכר וכו' וישכחהו על כפל הזמן היותו שיעור ב' שכחות, ולזה אחר גמר הב' שנים הנוספות אחר הקץ הראשון תכף ומיד ראה ה' ויוכח להודיע לפרעה כדי שיבוא יוסף ויטול הגדולה והיינו דקא דייק קרא ואומר ויהי, ומה היה שם פי' הפסוק ואמר שנתים ימים, שמן הקץ הראשון נתוספו ב' שנים וכדברי חז"ל שאמרו והזכרתני והוצאתני זהו הענין הא' שהי' ענין נורא עליו, וכדחכמים בערמם ולשונם, ועוד היה ענין שני והוא ופרעה חולם הוא"ו מוסיף על הענין הראשון של שנתים ימים שופרעה חולם, לומר שנתחברו יחד השני ענינים קץ השתי שנים סוף וקץ לצרת נפש יוסף, ותכף באותו רגע תחלה וראש לפדיון נפשו, והיינו ופרעה חולם שאין בין גבול לחבירו אפילו כמלוא נימא וזה ירמוז ג"כ וא"ו ופרעה לומר איך היה הענין סמוך ותכף לקץ שנתים והיינו נמי חולם בלשון הווה שבאותו רגע וקץ שנתים ימים מיום ליום כבר היה חולם פרעה כדי שיבוא יוסף ויטול הגדולה. וראה הש"י להגדיל את יוסף בזה האופן כדי שכל עושר העולם ירד מצרים לקיים בישראל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכדי שיהיה בהיתר ולא באבק גזל עשה ה' שכל מציאות חיות מצרים יהיו על ידי יוסף, כי אז כל העושר אשר הציל הב"ה מכל העולם והביאו מצרים יוסף היה גרמא בו, וכאשר הגיע הקץ לצאת וינצלו בני ישראל את מצרים הוא בהיתר גמור בלבד שאינו מגיע למחצית שכר מה שבנו ערי מסכנות לפרעה והיינו וינצלו את מצרים, שאפשר לפרשו לשון הצלה ממש שהצילום מהחוב שחייבים להם כל כך שכירות פעולתם וקיימי על ביומו תתן שכרו. והנה הראה לי היותם עולות ולא עלו לשני טעמים, האחד שאם הראה לו שעלו מן היאור שבע פרות יפות וכו' היה אפשר שהיופי הזה והבריאות אחר עלייתם אל היבשה נתהוה בהם מצד רעייתם קצת באחו או בשינוי אויר ומקום כמנהג למפטמים. לשלול זה הראהו עולות מן היאור שבעודם עולות קודם גמר עלייתם היו יפות מראה וכו' מתוך היאור וגם אחר שותרענה באחו לא נגרע יפיים ובריאותם, ז"ש יפות מראה וכו' ותרענה באחו לרמוז כי יפות מראה נדרש לפניו ולאחריו כמו פסוק את כספך לא תתן וכו' לומר כי בשני המקומות יפות הם והוא משל נמרץ בפתרון שהשבע יצא מן היאור בריבוי מימיו למעלה מעלה כמנהגו עד היום בשנים הטובות, ותרענה באחו רמז שגם הזרע לא יארע בו קרי לא בזרע וקציר ולא אח"כ ברקבון אלא יתקיים כמו שעשה יוסף אוכל שדה העיר נתן בתוכה, ופירשו ז"ל שנתן מן העפר בתוך התבואה כדי שתתקיים ולא תפסד. ולעומתם בפרות הרעות רמז שמן היאור ממש בעודן עולות הם רעות מראה וגם אחרי כן כשתעמודנה אצל הפרות על שפת היאור להורות שקלקול השנים מן היאור, וגם אם יזרעו באי זו גינה לא יצלח לכל ופרעה הרשע בהחזיקו היאור לאלוה ואין דבר רע יורד מלמעלה לזה בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור שערום כוסה קלון יאורו דהיינו אלוהו. גם רמז אומרו מן היאור ברעות שלא תחשוב שרעותא של פרות הרעות הוא בהיותם עומדות אצל הפרות החשובות ובערכן כי אז יראה פחיתותן, אלא מן היאור בעצמו עולות רעות מראה וכו' והיינו שכיון פרעה אחר כך בספרו החלום אל יוסף לאמר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע, כוון לומר לא תעלה על דעתך שנראו לי רעות בערך הטובות, אלא לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע, ורמז באומרו לרוע לומר מה שלא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים אין צ"ל פרות כוללת שיהיו דלות ורעות תואר ודקות בשר תלתא לריעותא אלא אפילו בחדא לריעותא לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע לרוע דייקא אפילו ריעותא אחת. נמצא שהנה מצד עצמן רעות, ונפקא מינה טובא לענין הפתרון שאם רעותן היה בערך הטובות היה באפשר ששני הרעב בערך שני השבע שקדמו יהיו נקראים שני רעב לא כן כעת שמצד עצמן הם רעות, הנה זו הוראת רעב של מהומה הוא שלא נראו בשנים ההם לרוע בכל ארץ מצרים מלבד שכוון באומרו לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע לשלול שלא יעלה על דעת יוסף לומר שמא החלום הזה כאחד מן שאר החלומות הדמיוניים אשר דברי חלומות ההם לא מעלין ולא מורידין, אלא מראה מאת ה' הי' וז"ש לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע כדי שלא תאמר שראייתו ביום גרמה לו לחלום בלילה כך כי לא ראיתי כהנה וכו'. עוד אפשר שרמז באומרו עולות ולא כתב עלו, לרמוז בפרות שהיו זו אחר זו ולא עלות בבת אחת והיינו עולות לשון הווה זו אחר זו, וגם לא זו אחר זו בהפסק הרבה מאחת לחברתה אלא תכופות והיינו עולות שבע לרמוז שהם תכופות זו אחר זו כדי שיהיה פתרון השנים של שבע רצופות תכופות וכן הרעב רצופות ותכופות. והנה באומרו ותאכלנה הפרות ולא אמר שבע וכן בשבלים רמז לו העתיד להיות בזכות יעקב אבינו היורד מצרים ולרגלו יעלה נילוס ויכלה הסף של הרעב כי לא יהיו כי אם שנתים לבד ולז"א ותאכלנה הפרות מיעוט פרות שתים לרמוז אל השתי שנים רעב בלבד שיהיו שהם יאכלו כל השבע פרות דהיינו האוכל שיהיה בשבע שנים הטובות. כי מרובה מדה טובה שיצאו בפועל שני השבע כולם לא כן הרעב, וזהו ג"כ אומרו ותעמודנה אצל הפרות על שפת היאור לומר שחסד ה' יהיה שלא יתפשטו כ"כ בעולם אלא יעמדו שם על שפת היאור, והיינו ותעמודנה אצל הפרות ולא כמרעה אשר תרענה הפרות הטובות באחו כי לא יתפשטו אלא הרעות ללכת עד האחו אלא על שפת היאור. גם דקדק באומרו אצל הפרות ולא הזכיר הפרות היפות והבריאות בסימנם לרמז כי כשבאו הפרות הרעות ונראו אצל הפרות הטובות שרומזות אל השבע ישתכחו כמו שאמר ונשכח כל השבע מפני הרעב וכו'. ומכאן למד יוסף כאשר ראה אומר אצל הפרות לבד ולא נאמר בריאות וטובות, הבין כי פנה זיון הודן והדרן היותם טובות בריאות בשר בו, הכל נשכח והוא דקדוק נכון. והנה טעם שינוי פרעה באומרו יפות תואר במקום יפות מראה פשוט כי לא יצדק בפרות יפות מראה כי אם במין האנושי שלזה הוכרח רש"י לומר שהראו לו כך ונכון הוא מאת האלקים שרמז לו על השבע שנראות הבריות יפות אלו לאלו עיין עליו. והנה פרעה הבין שהכל היה חלום אחד ולא שנים ולזה כשפתרו לו חכמיו השנים לא נחה דעתו בכל פתרונם, אכן יוסף כשכוון לדעתו באומרו חלום פרעה אחד הוא הבין פרעה שהאמת אתו והיינו מה שאמר הפסוק ויקץ פרעה והנה חלום, כלומר והנה הכל חלום אחד ולא שני חלומות והיינו ותפעם רוחו כדעת חז"ל שכיון שלא היה אלא חלום א' כתיב ביה ותפעם, לא כן גבי נבוכדנצר כתיב ביה ותתפעם שהיו יחד חלום הצלם וחלום האילן, והיינו מ"ש ויספר פרעה להם את חלומו חלומו דייקא בלשון יחיד, אמנם הפותרין טעו ופתרום לשנים וז"ש ואין פותר אותם אותם בלשון רבים, ולא נחה דעתו בפתרונם כיון שעשאום שני חלומות. עוד אפשר שאמר ויקץ פרעה והנה חלום, כלומר חלום בעלמא שלא נתפעם רוחו ממנו אז לפום ריהטא כי אמר חלום הוא ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אמנם אחר כך חזר בו באומרו דבשלמא אם היה חלום זה בתחלת הלילה היינו תולין באכילה ושתייה ומאכיותם חלם ולא מעלה ולא מוריד, אמנם בראותו שויהי בבוקר ר"ל מצד שהחלום הזה היה בבוקר ר"ל סמוך לבורק שאז אין לתלות בשום דבר, והחלום הנראה אז נכון הוא מאת האלקים, לעומת זה ותפעם רוחו באופן שפי' ויהי בבוקר סבה ותפעם רוחו, ואיננו מורה הזמן של ההתפעמות אלא סבתו. וכראות שר המשקים צער המלך אז הותר לו להטיב עם העברי להזכירו לטוב ז"ש וידבר שר המשקים וכו' את חטאי אני מזכיר היום, כוון לומר שהיותו מזכיר את יוסף לטובה לפני פרעה הוא עון פלילי בעיניו, וענין הזבוב החטא השני אלא שנכנס בענין איסור וחטא כזה משום צער פרעה והיינו את חטאי בלשון רבים. ואפשר שרמז בתיבת חטאי אל שני חטאים בענין יוסף בעצמו והוא שבפרשת וישב כתיב כי אם זכרתני אתך וכו' אשר תיבת כי אם בלתי מתישבת, ולעיל פירשתי ענין אחד וכעת עם התירוץ הזה אוסיף ענין עמוק והוא כי שר המשקים היה בידו סיפק להוציא יוסף מן הבור תכף בעת צאתו שיאמר הנה כאן נער עברי הוציאהו ג"כ עמי כי נקלה הוא ואז יחשב לו לחסד גמור כי לא ראה עדיין שום תועלת מפתרון יוסף, אמנם אם יתעכב עד שיעלה במעלתו להיות מוצא חן בעיני פרעה כמשפט הראשון הנה אז מחוייב מצד האמת להטיבו עם יוסף אשר פתר לו טוב, ז"ש אם זכרתני ר"ל כי אם אפשר שיעלה זכרוני לטוב לפניך זה יהיה כאשר ייטב לך כי בעת ההיא שבאה אליך הטובה מחוייב אתה ואפשר שתזכרני, אמנם אם תזכרני כעת תכף יהיה חסד ז"ש ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה, כי העשייה נא כעת הזאת יהיה חסד, ולעומת שני זמנים אלה אמר ולא זכר שר המשקים את יוסף על עת צאת שר המשקים דהיינו ועשית נא עמדי וכו', וכנגד הגבול השני של כאשר ייטב לך עליו אמר וישכחהו ולכן קאמר את חטאי, את בכל מקום ריבוי וגם לשון רבים החטא האחד על הגבול הראשון אשר היה ראוי להצילו ולבלתי החמיץ המצוה והיינו ולא זכר שר המשקים, והחטא השני כנגד וישכחהו דהיינו הגבול השני כדפירש"י בפרט במה שהטעים לו יוסף במתק לשונו באמור לו זכרתני אתך ר"ל בהיותך בטובה בגובה לבך, ידוע ידעתי כי שכח תשכחני אכן אחת אני שואל שתזכור זמן הצרה אשר הייתי אתך בבית הסוהר כי היית בשפל מצב כמוני כמוך ז"ש כי אם זכרתני בהיותי אתך בזמן הצער תזכור הזמן אשר אני בשוה אתך בסוהר ולא תשכחני מצד מעלתך אשר ייטב לך. ואפשר שרמז בתיבת לאמר שבהיותו בוש ונכלם מהזכיר חטאיו הראשונים של הזבוב הנמצא בכוסו, והשני כעסו של פרעה מהצער או חטא הטיבו לעברי והוא עון אצלו כדפרשית, לעומת זה לא התאפק לדבר לו פה אל פה אלא על ידי שליח, כי לא יבוש לענין הטיבו לעברי הקל האשמה בהעשות הענין על ידי אמצעי והיינו וידבר שר המשקים את פרעה, היינו אשתו אשר אתו לאמר שהיא תהיה שליח שתאמר לפרעה דכל לאמר לאחרים, והכי דייק לשון הכתוב אומר פרעה קצף וכו' ואם פה אל פה דבר בו כפשט הפסוק היל"ל אדוני קצף על עבדיך ותתן אותי וכו' אותי השבת על כני ואותו תלית, אבל מדקאמר תלה השיב ויתן עבדיו קצף הכל שלא לנוכח נראה ששליח היה ביניהם. והם דקדוקים נכונים מוכרחים כאמור, והרי חז"ל שפירשו בפסוק אותי השיב מצד אומרו השיב שלא לנוכח, וכן תלה שלא לנוכח הכל על יוסף בפתרון שפתר להם והחלום הולך אחר הפה. והנה אע"פ ששר המשקים רשע הוא ואין טובתו שלימה עכ"ז להגדיל החסד שעושה עם פרעה אפשר שספר קצת בשבח חכמת יוסף, ראשונה שאחר שיצא קצף פרעה על שניהם כאחד אין מקום לחלק הפתרון ז"ש פרעה קצף על עבדיו בשוה, ואגב ארחיה המליץ ארשת שפתיו באומר על עבדיו ולא אמר עם עבדיו להסתיר חטאו והעלימו שלא נקצף עמהם אלא קצף ונצטער על הנזק הנמשך לעבדיו מצד דינא דמלכותא וחריף הוא. ולהיות שראוי שאל יפתח אדם פיו לשטן לזה הפריד עצמו מחבירו שנתלה והיינו דקאמר ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אף על פי שהנתינה היתה בשוה אותי ואת שר האופים סופו הוכיח על תחלתו שנתינתו לחיים מתחלפת מנתינתו שהיתה למות. והשלים הענין ואמר ושם אתנו לומר שלא היה ליוסף הקדמת ידיעה לדעת שיש למלך קרוב דעת עמי יותר מעם שר האופים ולכך פתר לשר משקים לטוב ולשר האופים תלה כי שם מושבו חבוש בבית האסורים אין יוצא ואין בא אנה ואנה לשמוע גילוי מילתא ז"ש ושם אתנו ושם דייקא שהיה בבית הסוהר, והיינו שלא אמר ואתנו נער עברי ולא אמר ושם נער עברי אלא ושם אתנו לומר שלא היה אוהב את שר המשקים יותר משר האופים ולכך פתר לו לטובה, ומשנאתו את שר האופים פתר לו לרעה ולא בחכמה עשה זו, ואירע כך שכוון אל האמת לז"א ושם אתנו אתנו בשוה אתי בתו' חסר' ואת שר האופים אתי ואתי בהשואה או' זהו בודאי מצד חכמה וז"ש ג"כ נער עברי שהנער לא שמע מזולתו פתרון חלומות לדמות מילתא ולא מצד כישוף לדעת רצון המלך לעשות משר האופים ומשר המשקים כי הוא עברי ואסור לו לכשף דכתיב מכשפה לא תחיה באופן שבהכרח הוא שהשגתו מחכמה היא ולא מזולתו. לעומת זה כשבא יוסף אצל פרעה אמר ואני שמעתי עליך לאמר תשמע וכו', אמר כי הפותר האמיתי שומע החלום לפתור אותו ממש על מתכונתו, לא כן הפותר הכזבן אשר איננו שומע בקול החלום כי פותר העולה על רוחו. והנה פרעה חשב שחכמת יוסף היא מעין חכמת הפותרים האמתיים שיש להם כללים צודקים בפתרון החלומות לכל דבר ודבר הוראתו כפי מה שקבלו מפי סופרים וספרים, אמנם יוסף לא הסכים לדבריו אלא וז"ש ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי, כלומר לפי דבריך החכמה שאמרת נמצאת אתי עמי כי כן הוא מחוייב להיות הפותר בקי בחדרי החכמה ושגורה היא בפיו ועל לוח לבו חרושה ואתו נמצא שזו החכמה איננה חוץ ממנו ובלעדיו אבל היא אתו, אמנם החכמה המושגת בהשגה אלהית ורוח נבואיי איננה עם האדם עד שיערה עליו רוח ממרום זהו שאמר יוסף בלעדי, כלומר החכמה שיש לי היא חכמה שהיא בלעדי שאיננה אתי ע"פ כללים וכיוצא ולא כמו שאמרת שאני שומע לפתור החלום אלא בלעדי היא כי האלהי' יענה ברוח נבואיי עלי ויהי רצון מלפניו שיענה את שלום פרעה והוא מ"ש יוסף אל שר המשקים והאופים הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי, כלומר אף על פי שאיני בקי בחדרי פתרון החלומות על פי כללים מקובלים אצלי מזולתי עכ"ז נמצא אתי כח חכמה עדיף מנביא שאשר ישים אלקים בפי אותו אדבר ואצדק, נמצא שהפתרונים לאלקים הם הוא יהיה הפותר ולא אני. והטעם ששנה פרעה בספרו החלום לאמר הנני עומד על שפת היאור ושם נאמר על היאור לחלוק כבוד לאלוהו ביאור שלא היה עומד עליו אלא על שפת היאור, ולהיות פרעה מסכים שחלומו אחד כמ"ש, גם באומרו חלום חלמתי ופותר אין אותו הודיע זה וז"ש ג"כ וארא בחלוני והנה שבע שבלים וכו' לומר ששיורי החלום הראשון הוא הלא חלום אחד הוא וז"ש ואומר אל החרטומים סברתי זו ואין מגיד לי, כלומר ואין בהם הגדה שתהיה לי ר"ל מסכמת לסברתי שהיא חלום אחד, שכולם כאחד סוברים שהם שתי חלומות. והנה יוסף הסכים עם פרעה אל האמת שהוא חלום אחד ז"ש חלום פרעה אחד הוא הפך מסברת כל החרטומים. וכנגד מה שהיו פותרים אותם על כיבוש מדינות ולידת בנות וכיוצא אמר יוסף את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה ממש ענין הפרות והשבלים כדמות החלום כן הוא ואיננו מורה על זולתו מענינים אחרים באופן שהחלום יהיה משל אליהם כאשר חשבו החרטומים וטעו, אבל האמת שהגיד לך ה' הענין ממש בלי משל ומליצה ואין כאן פתרון אלא החלום עצמו כן הוא, וג"כ בכלל הגדה שני ענינים ענין השבע וענין הרעב שאשר האלקים עושה הגיד לך הכל הן השבע והן הרעב, ואף על פי שהשבע אינו חידוש במצרים כי עיקר החידוש הרעב הוא וכמו שפירשו המפרשים ז"ל בפסוק ותחלנה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף, רוצה לומר שלא נתאמת להם ידיעה ליוסף ולא יחסו לו אמירה מחודשת רק בבוא הרעב והיינו דקאמר כאשר אמר יוסף, ובזה נ"ל שאומרו גבי הרעב יהיו שבע שני הרעב כלומר זהו חידוש שיהיו שבע שני רעב שלא כטבע הארץ הזו, לא כן בשובע שלא אמר יהיו שבע שני שבע והוא מ"ש הנה שבע שנים שבע, כלומר הנה זה יהיה ואינו חידוש היות שובע אמנם אחר כך וקמו שבע שני רעב לז"א לשון קימה לפי שהוא דבר שלא כטבע הארץ. או אפשר שקמו לפי שעל ידי הרעב ימשך כל העושר שבעולם למצרים לקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וקימה יחשב הרעב כי הוא היקום אשר ברגליהם של ישראל לצאת ברכוש גדול, לכך הכתיב וקמו כי הוא ית' מגיד מראשית אחרית. או אפשר שאמר הנה שבע שנים באות וכו' באות רמז אל היות השבע השנים רצופות. זאת ועוד רמז שהשנה האחרונה שנת השביעית שבע גדול כראשונה כי הרעב פתאום יבוא והיינו וקמו בתפאומיות יקומו שני הרעב אחר גמר שני השבע והיינו ותכלינה וכו' ותחלנה וכו' כאשר אמר יוסף, שהכוונה בכאשר אמר יוסף כמו שאמר יוסף שלא יכנס הרעב בגבול השבע אפי' בכל דהו או שהשנה השביעית לא תהיה בה שבע כבראשונות ותקיים דבר יוסף שלא תכנס הרעב בגבול השבע אלא כל השנים של שבע שנים לטובה ואחר כך ותחלנה וכו' כאשר אמר יוסף. או יאמר ותחילנה וכו' שהתחלה לבד היה כאשר אמר יוסף אבל לא נגמרו השבע שני רעב כי יעקב כילה הרעב. ושמעתי בשם החסיד כמהר"ר יוסף סאגיש זלה"ה שפירש יהיו שבע שני רעב ר"ל יהיו מוחלקים כמ"ש חז"ל שבאו בנבואת יחזקאל, ובדבריו אלה מפרש ותחילנה כו' כאשר אמר יוסף, שיתחילו ולא יגמרו כאשר אמר יוסף ביהיו שבע שני רעב כמו שפירש הרב הנזכר. ואגב אורחיה דקאמר שבע גדול בכל ארץ מצרים כי השבע פרטי בכל ארץ מצרים כי בשאר ארצות לא יהיה שבע גדול ז"ש שבע גדול בכל ארץ מצרים אמנם ברעב אמר סתם וקמו שבע שני רעב ולא הזכיר בארץ מצרים כאן לכלול כל העולם לבארץ מצרים כאמור אחר כך ונשכח כל השבע אונשכח קאי ולא ארישא דקרא דא"כ היל"ל וקמו וכו' בארץ מצרים ונשכח כל השבע וכילה וכו', באופן שלהיות הרעב הוא ניהו החידוש הוא מ"ש יהיו שבע שני רעב וכדפרשית. וזהו ג"כ מ"ש יוסף הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה, כלומר כשאמרתי שאשר האלקים עושה הגיד לפרעה יש בכלל זה השבע והרעב שהכל הגיד לך כי כן מורה תיבת הגיד לשון הגדה, אבל העיקר שבאה המראה בשבילו הוא הרעב ז"ש והיו שבע שני רעב וסמיך ליה הוא הדבר אשר דברתי וכו' הוא ולא זולתו הוא שיצדק מה שאמרתי שאשר האלקים עושה דבר יוצא מההקש הטבעי ודבר מחודש הראה אל פרעה, הראה דייקא הוא ניהו עיקר המראה, אלא שאגב זה הוכרח להראות לו השבע כדי שיקובץ לעת מצוא ולתקן בו הרעב, ומכאן למד יוסף למ"ש אחר כך ועתה ירא פרעה וכו' כי לא אמר זה בדרך עצה טובה אבל היה מחוייב לומר לו זה כי הוא טעם למה שהראו לו השבע בחלום עם היותו פשוט כמנהג הארץ ההיא להיותה שבעה תמיד, אלא ודאי לא הראו לו כך אלא כדי שיקבץ בשבע לאכול ברעב ולא ימותו ברעב ההוא, והוא טעם נכון לדברי יוסף ירא פרעה יעשה פרעה וכו'. עוד אפשר לומר שכאן הראו לפרעה שני ענינים, האחד שבע ורעב והשני שצריך להעמיד פרנס הגון על צבור מצרים שיקבוץ כל אוכל ומלכא לא ליהוי נזיק בטורח ההוא ז"ש ראשונה את אשר האלקים עושה מרעב ושבע הגיד לפרעה הגדה ברורה בענין השבלים, אמנם אחר כך אמר שנית אשר האלקים עושה הראה לרמוז ע"י דבר שני שבכלל זה שלא הגידו לו דלא בפירוש איתמר אבל מ"מ הראה לו ובכללא איתמר, ז"ש אשר האלקים עושה להעמיד פרנס חדש משותף לפרעה ז"ש הראה, ומה היא המראה פי' לך הכתוב בעצמו ואמר את פרעה ר"ל הראה שצריך לשתף את פרעה ואתו איש נבון וחכם לקבץ על ידו אוכל ז"ש את, את דייקא כי הנה וכו' וקמו וכו' ועל וכו' ועתה ירא פרעה וכו' וישיתהו על ארץ מצרים שליט לעשות ר"ל הנה זה בכלל המראה שכיון שהראו לו שבע גדול בכלל הראו זה שצריך איש נבון וחכם לקבצו. עוד אפשר בריבוי את כמו שהבאתי למעלה בתחלת הסדר שגם יוסף ראה חלום פרעה מדקאמר ופרעה חולם מוסף על יוסף לכך אמר בתחלה הגיד לפרעה בלמ"ד דלפרנסה לבד היתה ההגדה כי הוא הוא יכול לתקן עוות הרעב אמנם אחר כך בהשנות הענין כמ"ש הוא הדבר וכו' שינה ואמר הראה את פרעה לרמוז שגם ליוסף הראהו והיינו הראה את פרעה את דייקא לרבות את יוסף. והשתא ניחא לשון הראה, וכדא שלא יתקנא פרעה אמר יעשה פרעה וכו' כלומר יעשה פרעה שהאיש הנזכר יפקד פקידים וכו'. ובדרך הלצה אפשר שאמר יעשה פרעה כאלו כתיב יעשהו פרעה כלומר צריך להשליטו על הארץ שתעשהו פרעה כלומר שיהיה הוא בדמות פרעה כדי שיפקד פקידים וכו', ולפי שנכנסה בו רוח קנאה אמר אח"כ אני פרעה ולא זולתי כאשר עלה בדעתך במה שאמרת יעשה פרעה שאעשה פרעה אחר כמוני, זה לא יתכן כי אני פרעה ואפסי עוד, אכן אתה תהיה מתחת ידי ועכ"ז לא נמנע מהגדילו ותת בידו טבעתו לקיים ממש יעשה פרעה וכן על פיך ישק וכו' רק הכסא וכו' הרי שעשאו כדמותו וצלמו בקירוב זולת הכסא לבד והוא הלציי. או אמר יעשה על האיש נבון יעשה כמעשה פרעה שאיש לא ימרה את פיו ויפקוד פקידים וכו' והוא הלציי. ואמר ונשכח כל השבע וכו' ולא יודע השבע וכו' להיות כי דרך העולם בהיות האדם בצער יזכור הימים אשר היה בשלוה והשקט כמ"ש זכרה ירושלים וכו'. וא"כ היה ראוי שהרעב יחייב להזכיר השבע העבר ז"ש ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב כאשר הוא מחוייב להוודע השבע מפני הרעב בסיבתו ובאמצעותו, והטעם הוא כי כבר הוא מאד ר"ל אם לא היה הרעב כבד מאד בלי ספק שהיה נודע השבע מפני הרעב, אמנם להיותו כבד מאד לא יזכיר הרעב לשבע כי טרדתו של הרעב משכחת כל העבר. ואמר ועל השנות יען שהכרח סברת החרטומים היתה השנות החלום בשני מינים משונים זה מזה, הוא ניהו מה שהכריחם לפרש שהם שני חלומות מתחלפים שבע בנות וכו' שבע מדינות וכו', לעומת זה הוכרח יוסף לתרץ קושי זה וז"ש ועל השנות החלום, כלומר על קושי ההשנות שהרגישו החרטומים, הנה יש קושי אחר והוא היותו פעמים שלא חלם אותם כאחד אלא הקיץ בנתיים לסברת יוסף פירש הטעם לכל הזה, והוא כי נכון הדבר מעם האלקים ואין בו ספק ולכן הראהו בפרות החורשות על ידיהן אשר רוב תבואות בכח שור וגם בשבלים שהם התבואה עצמה להורות שהדבר נכון, וג"כ לזה בא בשני פעמים להורות על היותו נכון וממהר האלקים לעשותו כי כן מורה דבור אחר דיבור לזרז על הענין שממהר ה' לעשותו, ובכלל זה הוא שנכון הדבר. ובזה מובן שלא אמר והשנות החלום וכו' אלא ועל השנות שר"ל על קושי אחד של השינוי והשנות החלום יש קושי אחר עליו והוא היותו פעמים, והכל יתורץ בתירוץ אחד והוא כי נכון כו' לעומת זה וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי האמת יורה דרכו ונוסף עוד שלפתרון יוסף מיושבין כמה פרטים אשר קשים לפתרון החרטומים, והנה מהיות יוסף טוב עין הוא מ"ש ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים שהוסיף תיבת ושמרו לומר כי אין המכוון להביא את כל העיר במצור ובמצוק כולם תחת יד פרעה, כי מי יתן כל עם שישמרו להם ז"ש ושמרו על כלל עם הארץ שמי נתן ושמרו ולא יהיו סמוכים ומצופים לשלחן פרעה, וכן היה ששמרו אלא שלא הצליחו כמו שאחז"ל. והנני כותב ענין שגילה לי ה' והוא פשטי הכתובים, לדעת איך נהיה הרעב הגדול הזה בזמן רגע קטן בו ברגע התחלת שבע שני הרעב, ואומר כי מאשר נראה בחלום שהפרות הרעות אוכלות הטובות שבעה ולא אכלו מפרות אחרות הרועות באחו, הבין יוסף ע"ה שלא יאכלו ברעב כי אם אוכל השבע שנים של שבע שני השבע ולא מהשנים הקודמות ולכן אמר יוסף ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות ואמר הבאות ולא אשר באו, וכן בסמוך ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים כו' את כל שלא הניח לשלוח יד באוכל שבע שנים הטובות לעם הארץ, ומאי דכתיב ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים היינו מהחיטה הישנה שהרי קבץ יוסף את כל אוכל השבע שנים כאמור באופן שאצרו אוצר רב ולזה נמשך שבע גדול עד סוף רגע אחרון שהחטה שביד אנשי הארץ עדיין קיימת היתה כי עד שנכנס רגע משני הרעב אז הרקיבה יען שהגזרה אלקית היתה שלא יאכל ברעב כי אם מאוכל שבע שני השבע, ואותו האוכל היה מקובץ ביד יוסף שלא הבינו שאר העולם סוד זה ולכן נרקב כולו, והיינו דכתיב אוכל שדה העיר נתן בתוכה שנתן יוסף האוכל החדש אשר בשדה לא אוכל שבאוצרים כי לא יתקיים כשל הרעב כאמור שזו היתה טעות העולם ולכן היו לשמה כרגע. והנה יוסף הזכיר שני ענינים, האחד קבוץ הבר והיא החטה ושעורה ומיניהם והשני אוכל הכולל שאר מיני מאכל מכל מאכל אשר יאכל ולז"א כי הבר ממיני דגן לשאר ארצות אשר יוכלון שאת, אמנם האוכל יהיה לפקדון לארץ כי מאספיו יאכלוהו בפרט שאנשי מצרים מפונקים כגן ה' ארץ מצרים לכן ראוי שיאכלו הם האוכל והיינו דכתיב והיה האוכל לפקדון לארץ ולא לחוצה לארץ. לפיכך בחר בו פרעה ואמר אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת את כל דייקא, שאחר שהודיע האלקים את כל הפרטים ממילא מובן שהנבון וחכם איננו כמוך זהו שאמר אין נבון וחכם כמוך, ולכן לא אשית זולתך על ארץ מצרים. הרי עינינו רואות איך החכמה תעוז לחכם להשליטו על כל שכיות חמדה בפרט בהטפל אליה יראת ה' טהורה עומדת לעד כיוסף הצדיק אשר חסידותו גרמה לו החכמה והחכמה גרמה הכבוד כי אין כבוד אלא לחכמה. כדכתיב כבוד חכמים ינחלו.