כובע ישועה/בבא קמא/קיב/א

כובע ישועה בבא קמא קיב א

דף קי"ב ע"א

אע"פ שיודעין שהן של ריבית. עי' בלשון התוס' ולכך א"ח להחזיר דמלוה על פה אינו גובה מיורשין. ותמה בחידושי רבי עקיבא איגר בבבא מציעא דף ס"א בתוד"ה רבא דהא קיימא לן מלוה על פה גובה מיורשין והל"ל עדיפא דמעות אלו מטלטלין ואינן משתעבדים ע"ש. והנ"ל למ"ש המשנה למלך פ"ד ממלוה סוף ה"ג דגם רב"ח דלא דריש כרבא למעט מקרא דהבנים א"צ להחזיר רק הטעם דרשות יורש כרשות לוקח וקני ביאוש ושינוי רשות מודה דאף הניח אחריות נכסים פטורים הבנים מטעם דליכא שעבוד נכסים בריבית דאלת"ה תקשי לרב"ח ליתני בברייתא דהניח להם אביהם דביש אחריות נכסים חייבין דהא מודה בגזל דביש אחריות נכסים חייבים ואף דרשות יורש כרשות לוקח הא לא עדיף ממכרה האב כו' א"ו דמודה בריבית דליכא שעבוד נכסים ע"ש. ולפי"ז ל"ק מ"ש התוס' דמלוה על פה אינו גובה מיורשין דהא קי"ל דגובה, דבאמת תלי' בהא דשעבודא דאורייתא דאי שעבודא לאו דאורייתא לא גבי מיורשין כדאיתא בב"ב [קעה:]. וא"כ בריבית פשיטא דאינו גובה מיורשין אי הוי כהלואה אף אי שאר מלוה על פה גובה משום דש"ד ובריבית דליכא שעבוד נכסי אינו גובה אי הוי כהלואה ואי הוי נקיט דמעות אלו מטלטלין ואינם משתעבדים כמ"ש הגרע"א, הוי משמע דבהניח אחריות נכסים גבי מיורשין ובאמת ז"א כיון דליכא שעבוד נכסי בריבית גם לרב"ח וכדהוכיח המשנה למלך. אך ק"ק דהל"ל עיקר הטעם הא דליכא שעבוד נכסים בריבית:

קטנים מי מחייבי לא יהא אלא דאזיק אזוקי. וק"ל נימא דשייך יותר חיוב אאכילה מעל מזיק דבאכילה נהנה. ובקצות החושן סי' רמ"ו סק"ב הביא הא דכתובות דף ל' בתרומה שתחב לו חבירו בבית הבליעה ופרש"י דחייב משום הנאת מעיו, ושם אין לחייבו כלל מתורת מזיק כיון דבע"כ תחב לו חבירו ע"ש לעניינו. וא"כ כמו דבע"כ דפטור מטעם מזיק וחייב משום נהנה ה"נ נימא באכילת קטן דאף דפטור משום מזיק דאינו בר עונשין חייב אאכילתו ואהנאתו דזה אינו בגדר עונש שלא יהנה בחנם. ובפרק החובל לא נקיט רק דחרש שוטה וקטן שחבלו באחרים פטורין ולא שמעינן מזה פטור אכילתם והנאתם. ולמ"ש בריש פרקין דלהתוס' דחייבין אף בלא ידעו שגזול הוא תקשי מפרה שאולה דלא משלמים רק דמי בשר בזול וכתבתי דיש לדחוק דיש קול יותר בגזילה מבשאלה, ואם בשאלה הוא בגדר אונס דמזיק פטור, בגזל הוי בגדר מזיק בשוגג וחייב ע"ש. וא"כ י"ל דק"ל להש"ס דחייבין דקטנים משמע דהוי דומיא דחייבין דגדולים וחייבין בכל הדמים ותקשי כיון דבפרה שאולה דאין חיוב מטעם מזיק כיון דהוי באונס רק דמשלם מטעם נהנה אינו משלם רק דמי בשר בזול. גם בקטנים דחיוב מזיק ליכא עלייהו ומשלמים רק בעד הנאתם יהא סגי בכעין דמי בשר בזול [ועי' במחנה אפרים הל' נזקי ממון ס"ז ב' וג' ודוק]. ובמשנה למלך פ"ד ממלוה הל' י"ד בד"ה והיכי שהקטנים הקשה על הג"א פ' החובל שכ' דקטן שהזיק חייב לשלם כשהגדיל. דא"כ מאי פריך הכא קטנים מי מחייבי כו' אימא דחיובם לכשיגדלו ואשמעינן דלא נימא דפטורין אף כשיגדלו [וכן הק' בתפארת שמואל פ' החובל] ע"ש. ולמ"ש דמשמע לש"ס חייבין דקטנים דומיא דגדולים ניחא דכמו דגדולים חייבין לאלתר ה"נ קטנים וע"כ צריך לאוקמי בעדיין לא אכלום. שוב ראיתי בפתחי תשובה בחו"מ סי' שמ"ט שכתב מתשובת שבות יעקב ח"א סי' קע"ז דהיכא דהקטן נהנה מהממון לכ"ע משלם לכשיגדיל וגם כתב שם דגם בהלך לאיבוד נמי חייב לשלם ברצה לצאת ידי שמים ע"ש. ותמהני שלא נתעורר מהכא דמשמע לכאורה דאין לחלק בין נהנה ללא נהנה, והגם דיש לתרץ כמ"ש מ"מ כל כהאי ה"ל להביא ולפלפל בזה וגם יש נפ"מ לדינא דלמ"ש אינו משלם רק בכעין דמי בשר בזול. ובמ"ש דגם בהזיקו חייבין לצאת ידי שמים כשיגדלו, לכאורה המ"ל הכא דחייבין דקטנים מיירי לענין לצאת ידי שמים ופטורין דפרק החובל מיירי מדינא ולקמן דף קי"ח ע"א מוקי הא דגזלתיך וא"י אם החזרתי חייב לשלם דלא תבעו ובבא לצאת ידי שמים, וע"כ משום דא"כ לא תהא דומיא דחייבין דגדולים דהוי מדינא. ודע דהרע"ב פ"ז דתרומות משנה ג' כתב המאכיל את בניו קטנים דלאו בני חיובא נינהו ועבדיו אפי' גדולים וכתב התוי"ט דמשמע שדעתו דגם קטן מזיק משלם כשיגדל וכהג"א, אבל מדבריו במשנה ד' פרק החובל נראה דלעולם פטור ע"ש. ולמשנ"ת י"ל דלא סתרי דבריו אהדדי דבהא דתרומות דנהנו חייבין כשיגדלו ורק במזיק כהא דהחובל פטורין לגמרי וצ"ע:

היתה פרה לו שאילה וטבחה בשבת פטור. רש"י ל"ג שאם אין גניבה כו' שהרי אין קנס בשואל הטובח. והפני יהושע כתב דשיטת הרמב"ם כגי' רבותיו דרש"י והביא מ"ש הכסף משנה פ"ד מגניבה הל' י' דאף דשומר לא מחייב בכפל אלא בטט"ג היינו כשמונח הפקדון במקומו אבל בלקח השומר קצת מפקדון בדרך גניבה חייב בכפל ע"ש. וצע"ק מסנהדרין [פו.] בגונב בנו דפטרי רבנן ומסיק מדכתיב ונמצא בידו פרט למצוי ע"ש. וא"כ ה"נ דכתיב אם המצא תמצא בידו הגנבה ולעיל דף ס"ד ע"ב יש דמפיק ליה לגנב עצמו ?נדרוש ג"כ פרט למצוי ושומר הגונב מרשות עצמו אף כשהוא דרך גניבה עכ"פ מצוי בידו הוי וצ"ל דאין לדמות הדרשות וע"ש בתוד"ה מונמצא ובת"ח שם?. ועמ"ש בספרי נפש חיה בבבא מציעא דף צ"ז ע"ב בד"ה והלה בענין דהכא:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף