כובע ישועה/בבא קמא/מח/ב
כובע ישועה 
בבא קמא מח ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש אילת השחר |
ל"ש אלא שהבאיש בשעת נפילה. וכתב הפני יהושע דגם בזה ראוי שיפטור דאונס דלא אסיק אדעתיה הוא לאמוראי דלא מוקי מתני' בחזא ירוקא אלא דחייב משום שהכניסו שלא ברשות והוי תחלתו בפשיעה ע"ש. [וי"ל דרב יוסף בסמוך דמוקי בחזא ירוקא לטעמיה אזיל דס"ל בבבא מציעא דף מ"ב לחד לישנא דתחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור. וא"כ לא מתפרש ליה חיוב דהבאשת המים בנפילת אונס גמור אף שתחילתו בפשיעה ולכן מוקי בחזא ירוקא]. ולמ"ש התוס' בדף כ"ג ע"א ד"ה סתם דתחילתו בפשיעה וסופו באונס בעינן דהפשיעה והאונס יהיה בדבר אחד ע"ש. צ"ל דה"נ תחלתו בפשיעה לאלו המים שבבור והיינו ביכולה לירד כדרכה לבור בלא נפילה והיתה מבאשת המים. דמשום פשיעה דקלקול חצר ל"מ לחייבו אאונס דהיזק מים שבבור [ולומר דהפשיעה שהיתה מטלת גללים להמים דבור צ"ע בדף י"ח ע"ב ובתוס' דף כ"ב ע"א בד"ה דאפיך ודוק]. אך צ"ע דאמר דלאחר נפילה פטור דשור בור ומים כלים ומשמע דלר"י דמחייב אנזקי כלים בבור חייב גם בלאחר נפילה. וצריך להבין תחילתו בפשיעה איך הוא דהא בהזיק לאחר הנפילה ולא קודם ע"כ דהיה נקי מטיט אלא מסרחון הנבילה דהוא בור ונימא דפשע שהיה אפשר שיתלכלך בטיט וירד לבור וזהו תולדה דרגל בהזיק בגופו דרך הילוכו [וכמ"ש בתפארת ישראל כזה גם אהא דנפל והזיק בשעת נפילה] ומרי מאב לאב לא מחייבינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס אף היכא דהפשיעה אין חיובה פחות מהאונס כמבואר בים של שלמה פ' כיצד סוף סי' י"ט וכ"כ בנחלת דוד בדף כ"א ע"ב בד"ה מ"ל ע"ש. זולת דנימא דה"ל לחוש שתרד כדרכה לבור ותטבע שם וזה דוחק דבהמה פקחת לא תזהר מזה ושזה לא יקרא אונס. ואפשר לומר לכאורה דמיירי בשור חרש שוטה וקטן וסומא ובלילה וכהא דכל חיובי בור אנפילת שור דמיירי בכה"ג כדאיתא סוף דף נ"ב דבזה נפילתו פשיעה חשיב לחייב בעל השור אהבאשת המים. אך צ"ע בהא דכופר בכה"ג:
אימא סיפא. עיין מה שכתבו התוס' בהא דלא אמרינן נעשה. ובהגהת מלא הרועים העיר בקושיית הש"ס הא י"ל דלרבנן אף אי בסתמא לא קיבל נטירותא דעלמא [עיין סוף דף מ"ז] מ"מ בואני אשמרנו לטפויי אתי וקיבל נטירותא דעלמא [וסברתו מבואר בשיטה מקובצת שם מהרא"ה] ע"ש. וצ"ל דמסתבר להש"ס לדייק הדיוקים אכל מה שנכלל בלשון הברייתא דנכלל גם נטירותא דנפשיה וע"ז קשה דיוקים אהדדי. ולפי זה מתורץ הא דלא משני נעשה כיון דמחולקים עכ"פ בנטירותא דעלמא. אך למ"ש ביד מלאכי סי' תצ"א מקול הרמ"ז בפסחים פ"ט משנה ו' דלפעמים אמרינן נעשה מסיפא לרישא כלומר הדיוק דהסיפא נעשה כמו הרישא עצמה ע"ש. לפי זה המ"ל כרבי ודוקא ואני אשמרנו וסתמא נעשה כאמר ושמרו וע"כ צ"ל כמ"ש התוס':