כד הקמח/גאולה

כד הקמח גאולה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

גאולה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי (תהילים קל). ידוע כי כל ענינם של ישראל מקודש ביותר משאר האומות מפני שהם לקוחים לשמו של הקב"ה והם עמו וחלקו כענין שכתוב (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ומי שהוא עבד המלך הנה מעלתו יתירה על שאר עבדי השרים והסגנים ומוראו וחתתו עליהם מפני שהשרים והסגנים הם עבדי המלך אדוניו, וענין הכתוב שהזכיר משה (שם כו) ולתתך עליון על כל גויי הארץ וגו' כי מפני שהם לקוחים לשמו וזה תהלתם ותפארתם לכך הם נתונים עליון על כל שאר העמים. וישאל אדם מה נשתנה העם הזה משאר העמים שהם משועבדים לאומות העולם והולכים בגלות בבלה ובמלכות מדי וביון ובארם והלא מצינו בדורות ראשונים שכל אומה ואומה שהיו רעים וחטאים לה' היה הקב"ה מכלה אותן מן העולם כענין דור המבול וכיוצא בהן וכענין שדרשו ז"ל מעולם לא הכה הקב"ה אומה ושנה בה, וכיון שהענין הזה נוהג בכל האומות מדוע לא ינהג כן בישראל שאם חטאו להקב"ה ומרו את דבריו יכלה אותו מן העולם ולמה הענישן בעונש פיזור ושיעבוד ולא מצינו עונש זה בשער האומות. ותשובת הדבר ידוע כי אורך הגלות הזה מתמיה עד מאד וירידתן של ישראל ירידה מופלאה יתמה ויפלא עליה לב החושב והוא דבר ירמיה ע"ה (איכה א) ותרד פלאים. ואי אפשר שיכלה אותן מן העולם לפי שהם קיום העולם וענינם נקשר בקשר חזק ואמיץ וכענין שהזכיר יהושע (ז) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, ודרשו ז"ל בברכות (פ"ק דף ז ב) רב הונא רמי כתיב (שמואל ב ז) ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכתיב בדברי הימים (כא) ולא יוסיפו בני עולה לכלותו. והענין כי בתחלה כשנבנה בית המקדש נבנה על מנת שלא לענותו שלא יענו עוד אויבים לישראל ולבסוף שחטאו ולא יוסיפו בני עולה לכלותו כלומר נגזר עליהם לענותו אבל לכלותו אי אפשר וזהו שאמר בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, וכן אמר (מלאכי ג) אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, ביאורו כי כשם ששמי א"א לו שישתנה כך אי אפשר לישראל שיהיו כלין. ולפי שנתחייבו ישראל כליה בחטאם ואי איפשר לכלותם לכך גזר עליהם הפיזור והשעבוד בין האומות, וטעם הפיזור לפי דעתי לשני ענינים, האחד כדי שיתפשטו ישראל בכל הקצוות בין האומות שאין בהם תבונה וילמדו האומות מהם האמונה במציאות השם יתברך ובענין ההשגחה השופעת בפרטי בני האדם, והטעם השני לפי שישראל חטאו בארץ הקדושה שהיא נקודת העולם ואמצעות האקלימים והסיעו עצמן מן הנקודה העליונה הנקראת קו האמצעי של מעלה מכוונת כנגד קו האמצעי שלמטה וחללו את קדושתו והוציאו עצמן מרשותו ונשארו ברשות שאר הכחות העליונים לכך נגזר עליהם גלות שיגלו אל יתר הקצוות מן הארץ שהיא נקודה תחתונה מדה כנגד מדה ועם הגלות והשעבוד עונותינו מתמרקין ואנו ניצולין בו מדינה של גיהנם ועל כן בירר לנו אאע"ה את המלכיות:

ודרשו ז"ל במדרש תהילים במזמור (תהילים נב) בבא דואג אמר רבי שמעון בר אבא הראה לו הקב"ה לאברהם ד' דברים תורה וקרבנות ומלכיות וגיהנם, תורה מנין שנאמר (בראשית טו) ולפיד אש ואין לפיד אלא תורה שנאמר (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, תנור עשן זה גיהנם שנאמר (מלאכי ג') בוער כתנור וכתיב (ישעיה לא) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, קרבנות שנאמר (בראשית טו) קחה לי עגלה משולשת, מלכיות שנא' (שם) והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. אימה זו בבל, חשיכה זו יון, גדולה זו מדי, נופלת עליו זו ארם אמר הקב"ה לאברהם עתיד בית המקדש ליחרב והקרבנות ליבטל רצונך שישתעבדו בניך במלכיות ואל ישתעבדו בגיהנם הוא שהכתוב אמר לישראל (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ואע"פ שנשתעבדו ישראל בעולם הזה לשעבוד מלכיות וגלו מן הארץ הקדושה עתידין הן לחזור עליה, ושיבנה הבית ויעמוד לעד לעולם, שכן נתנבא ירמיה ע"ה בזה נבואה מופלאה והבטחה עתידה נוראה והוא שהבטיחנו בשלש הבטחות בשלש פרשיות זו אחר זו, הבטיחנו בפרשה ראשונה שיהיו ישראל קיימים ועומדים כל ימי עמידת חקות שמים וירח וכוכבים, והבטיחנו בפרשה שניה שהקב"ה לא ימאסם לעולם והודיענו כי זה מן הנמנע, והבטיחנו בפרשה שלישית שיבא זמן ויבנה בית המקדש בנין שלא ינתש ולא יהרס לעולם, ומזה תקנו ז"ל בתפלת שמנה עשרה ויבנה אותו בימינו בנין עולם שלא ינתש ולא יהרס:

וכתב רבינו שלמה ע"ה אין בנבואת של הנביאים נבואות עתידות ונחמות מחזיקות טובות לקץ הגאולה כנחמת ירמיה, ונבואה זו של ירמיה עתידה לבא בגאולה אחרונה (מנין) שהרי לא נהיתה בבית שני ע"כ לשונו בפירושו. פרשה ראשונה הוא שכתוב (ירמיה ל) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים, פרשה שניה (שם) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' כלומר אע"פ שחטאו לפני, וכן אמר עוד (שם יד) המאוס מאסת את יהודה וגו', כמו שאמר הלא זה מן הנמנע, וכן אמרו במקום אחר (איכה ה) כי אם מאוס מאסתנו וגו' והכתוב הזה דבק עם חדש ימינו כקדם, אמר חדש ימינו כקדם שאם לא תחדש יהיה נראה כי מאוס מאסתנו ואתה לא מאסת אלא קצפת עלינו, ודרשו רז"ל על מקרא זה אם קציפה אית סברא ואם מאיסה לית סברא, פרשה שלישית (ירמיה לה) הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר על תלה ממגדל חננאל עד שער הפנה ויצא עוד קו המדה נגדו על גבעת גרב ונסב גועתה וכל עמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה' לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם. ופרש"י ז"ל עמק הפגרים עמק שנפלו בו פגרי סנחריב וכן תרגם יונתן פגרי משריית אתוראה, השדמות מין גפנים כמו ומשדמות עמורה, שער הסוסים ת"י תרע בית ריסא דמלכא ע"כ לשונו ז"ל, הרי לך שהתנבא ירמיה ע"ה על מעלתן של ישראל לעתיד בג' הבטחות מופלאות בג' פרשיות אלו שהן מסודרות זו אחר זו:

ומפני שכל אחד ואחד מישראל הוא חייב שיחזק לבו בהבטחת הנביאים ושתהיה תקותו חזקה בהקב"ה ובדברי נביאיו ולכך הזכיר דוד בכאן (תהילים קל) קויתי ה' קותה נפשי וגו' כי ראה דוד ברוח הקדש ענין הגלות הארוך הזה נתנבא עליו לעתיד לבא בלשון תקוה ותוחלת וכפל הלשון לחוזק התקוה, והאמור בהבטחת הגאולה כי בזמן שיהיו ישראל מתיאשים ממנה תבא ויהיה להם פקידה אחר היאוש, וזהו מאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי נחם ה' ציון וגו', סמך נחמת ציון לענין אברהם ושרה שנפקדו אחרי היאוש ולא היו האומות מאמינים שיהיה להם בן, כן ענין הגאולה כל האומות אומרין שאין לישראל תקוה, ושלא להתיאש הזכיר דוד בכתוב שאחריו נפשי לה' משומרים לבקר ביאור הכתוב אע"פ שאני בגלות איני מחליף אמונתי ותורתי אלא לה' כענין שכתוב זה יאמר לה' אני והזכיר נפשי לה' ולא אמר אני לה' להורות שאף אם היו נוטלים נפשי איני מודה אלא לשם זהו נפשי לה' ואני מאותן שמיחלים זמן הגאולה וממתינין חוזרין וממתינין זהו שכפל לשון שומרים, והבקר הזה הוא בקר הגאולה, וכן מצינו ישעיה ע"ה שהמשיל הגאולה לבקר שנא' (שם כא) משא דומה אלי קורא משעיר וגו', אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וגו', כנה מלכות ארם בלשון דומה לפי שישראל שרויין בגלות בינם ואין גולה את אזנם קיצם וזמנם, וקרא הכתיב לצור שהוא ארם דומה, ואפשר לומר שקראה דומה מפני שכל הגליות שגלו ישראל נתגלה הקץ שלהן והיו יודעים זמן כל אחד ואחד אבל הגלות הזה של ארם אין מי שמגלה זה הקץ, ועוד נקרא דומה לטעם אחר לפי שארבע מלכיות נמשלים לארבע חיות וכל הנביאים יחדיו מזכירין כל החיות בשמם חוץ מן החיה הרביעית שלא יזכירוה בשמה לעולם כי כן עשה דניאל הזכיר כל חיה וחיה חוץ מזו שאמר (דניאל ז) וארו חיוא רביעאה דחילא ואימתני תקיפא יתירא ושנוי די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה האריך בסיפור תקפה וממשלתה ולא מצינו מי שיזכיר אותה בפירוש כי אם אסף שאמר (תהילים ע) יכרסמנה חזיר מיער. והעי"ן התלויה כי כן הם עובדי הטלה וגילה לנו בכתוב הזה על שם החיה בפירושו על עבודתה ועל בית ממשלתה שהוא ארם ברמז (ישעיה כא) אלי קורא משעיר. אומר הנביא אלי קורא ישראל מדחקו של שעיר מגלות שעיר שדומה ללילה ושואלים אותי שומר מה מלילה מה יהא בסוף הלילה בסוף גלות ארם שדומה ללילה כמו הצופה הזה שעומד על משמרתו והוא שומר והבריות שואלים אותו כמה חלקים עברו מן הלילה וכמה משמרות עתידות לבא מן הלילה או אם הוא קרוב ליום. כך היו שואלים לנביא אתה שומר, כאמרו (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצפה ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי, אמור לנו מה השיבך הקב"ה על מלכות ארם זהו שאמר מה מלילה ואחר כך אמר שומר מה מליל הקב"ה נקרא שומר ישראל שנא' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וביאור הכתוב שומר ישראל מה מליל על פורענות ארם עד מתי נמשך הודיענו מתי קצו, והנביא משיבם אתא בקר על שאתם שואלים אותי מדת הלילה כמה משמרות עברו, קרוב הוא לפני הבקר, כלו' קרובה הישועה לבא אתא בקר כבר עבר גלות בבל שדומה ליום ועל שלא עמד אלא שבעים כנהו ליום וגם לילה גם גלות ארם שדומה ללילה כבר עברו שניהם ומי מעכב שאין אנו נגאלים אין שום דבר מעכב אלא תשובה, אם תבעיון בעיו כלומר אם אתם מבקשים להגאל בקשו רחמים לפניו ושובו מן הגליות ובאו לירושלים, למדנו הכתוב בכאן שהגאולה תלויה בתשובה, וכן דרשו ז"ל (יומא פ"א דף פו) בזכות התשובה עתידין ישראל להגאל שנא' (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב בזכות שבי פשע ביעקב, והנה אנו רואים כי הבטיחנו משה ע"ה בתשובה לסבת הגאולה והוא אמרו (דברים ל) ואתה תשוב ושמעת בקול ה' והכתוב הזה הבטחה לומר שעתידין לשוב בתשובה וכן אמר (שם) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו'. וכיון שהבטיחנו שנשוב בתשובה הבטיחנו אחרי כן שיגדיל מעלתנו יותר וכל הזמנים שעברו והוא שאמר (שם) והטיבך והרבך מאבותיך, והכוונה בזה יותר ממעלת דוד ושלמה והבטיחנו עוד שינקום נקמתנו מן האומות שרדפונו והוא שאמר (שם) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והם שתי האומות שאנו משועבדים בין ארם וישמעאל. וכן הזכיר אויביך ושונאיך אויביך אלו בני עשו ושונאיך אלו בני ישמעאל וכן התנבא עליהם מיכה ע"ה (מיכה ה) תרום ידך על צריך וגו'. ושתי אומות הללו הם תרי אווזי דרבה בר בר חנה והוא שדרשו ז"ל בבבא בתרא (פ"ה דף ע"ג ב) אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן להנהו תרי אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו ונגיד חוטא דדובשא מינייהו אמינא להו מי אית לי בגויכו לעלמא דאתי חדא דלא לי גדפא וחדא דלא לי אטמא כי אתינא לגבי ר' אליעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן את הדין. ושתי אומות הללו הראן שלמה ע"ה שתי בנות שהם מזומנות לגיהנם הוא שאמר (משלי ל) לעלוקה שתי בנות הב הב, ועליהם הזכיר בסמוך (שם) תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה שנואה זו ארם שנ' (מלאכי א) ואת עשו שנאתי ושפחה זה ישמעאל שהוא בן השפחה ועליהם הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיה סו) המתקדשים והמטהרים אל הגנות. וכבר הבטיחנו ישעיה הנביא ע"ה בפי' על אבדן המלכות הזאת מלכות עכו"ם וקרא אותם פריץ חיות, והודיענו הכתוב על חרבן ארצו שתהיה שממות עולם והוא שאמר (ישעיה לד) קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו כי קצף לה' על כל הגוים וחימה על כל צבאם וגו' ואומר (שם) ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול, ואומר כי רותה בשמים חרבי. מפני שהאומות שהם למטה תלויות בכחות של מעלה על כן תלה הנביא ע"ה ביטול השמים וכל צבאם לביטול האומות שאין לך אומה יורדת למטה שלא יפול שרה מלמעלה תחלה שנאמר (שם כ) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וזהו שאמר (שם לד) כי רותה בשמים חרבי למעלה ועל עם חרמי תרד למטה ועל עם שיהיה נלכד בחרמי תרד למשפטי. ויש שאומר ועל עם חרמי על עם חרם כלו' כאלו אמר ועל עם מקולל ותהיה היו"ד נוספת וכן (תהילים יג) והוא פלאי, ומה שאמר ונגולו כספר מלשון חכמים גולל את הספר, וביאור מלת כספר כמו בספר וכן ת"י ואיתמחון מתחות שמיא כמה דאמיר עליהון בספרא וכונת הכתוב דורש כי אומות העולם שהם עכשיו במעלה העליונה באותה שעה כשימחו מן השמים יהא דוחה עליהם חשך כאלו נגללו השמים ואין אור בעולם. ואמר אחרי כן (שם) חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב דם כרים ועתודים משל על הגדולים מחלב כליות אלים משל על הפחות והסגנים וירדו ראמים עמם הם המלכים ויועצי ארץ והזכיר וירדו לשון ירידה והשפלה ויכלול עוד יללה ובכיה מלשון וירדתי על ההרים ודרשו ז"ל ראמים אלו ארמיים. וירשוה קאת וקיפוד קאת הוא עוף מצוי במדבר ואמרו רז"ל קאת זה הקיק עוף יש בכרכי הים וקיק שמו. קפוד לשון כריתה כמו (ישעיה לח) קפדתי כאורג חיי (שם לד) ונטה עליה קו תהו משפט שממה, ואבני בהו, משקלו של חרבן, ובא לומר שתהיה תוהה וריקנית מאין אדם ובהמה כענין המדבר שנקרא (דברים לב) תהו יליל ישימון. חוריה ואין שם מלוכה וי"ו ואין שם נוספת כמו ותשב תמר ושוממה (שמואל ב יג) ויאמר הכתוב החורים שלה אין שם מלוכה יקראו כלומר לא ימצא שם אחד מחוריה שיהיו מכריזין מלוכה לארם שיאמרו ברו לנו מלך ולמה לפי שכל שריה יהיו אפס (ישעיה לד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא. ציים הם הסנוניות. איים הם חתולים. ותרגם יונתן ויערעון תמוון וחתולין. יתנבא עליהם כי יתקבצו שם חיות כדרך שמתקבצות במדבר. ולפי שהזכיר בכאן קצת מן החיות ואי אפשר להזכיר את כלן בפירוש לכך אמר (שם) דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. דרשו מעל ספר ה' והוא החומש שמספר שם כל המכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים ובכללם מכת הערוב והוא שהביא עליהם מן המדבר חיות ונמרים והוא שכתוב (שמות ד) הנני משליח בך ובעבדיך וגו'. כלומר את הערוב שבמדבר כי לא היה בריה חדשה על כן הזכירו בה"א הידיעה מה שלא תמצא כן בשאר המכות. אחת מהנה לא נעדרה שלא תבואנה על ארם, אשה רעותה לא פקדו כמו (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש. (שמואל א ב) כי יפקד מושבך. ויש שפירשו דרשו מעל ספר ה' וקראו כשתבא השעה ותתקיים נבואה זו על ארם דרשו מעל ספר ה' הוא הספר הזה של ישעי' וקראו בפרשה הזאת אחת מהנה לא נעדרה מכל מיני החיות שמנינו כאן שלא תמצאו אותן על ארץ אדום, ורבותינו ז"ל דרשו על הכתוב הזה דרשו מעל ספר ה' וקראו הוא ספר בראשית שכתוב בו (בראשית ז) והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו מובאים אין כתיב אלא והבאים מאליהן באו א"ר יוחנן דרשו מעל ספר ה' וקראו ומה אם להסגר בתיבה שנים עשר חדשים הם באים מאליהן להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה"ד (יחזקאל לט) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ התקבצו ובאו האספו מסביב, על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו (ישעיה לד) כי פי הוא צוה ורוחו קבצן, מלת ורוחו חוזר למלת פי כלו' ורוחו של פי כענין שכתוב (תהילים לג) וברוח פיו כל צבאם (ישעיה לד) והוא הפיל להם גורל וידו חלקתה להם בקו עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה. יאמר והוא הפיל להן לחיות שהזכירן ארץ עכו"ם בגורלם וידו חלקתה להם הארץ בקו שמא קאמר לשעה עד עולם יירשוה קאת וקפוד וכל שאר הנזכרים לדור ודור ישכנו בה. (שם לה) ישושום מדבר ציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת יאמר על מפלת החומות של עכו"ם ושל בצרה ישישו מהם מדבר וציה וציון וירושלים, ציון נקרא מדבר, וירושלים נקראת ציה. (שם סד) ציון מדבר היתה וירושלים שממה. ישושום כמו ישישו מהם כמו בני יצאוני יצאו ממני. פרוח תפרח ותגל כנגד שהזכיר למעלה (ישעיה לג) אבל אומללה ארץ כבוד הלבנון נתן לה כנגד שהזכיר למעלה (שם) החפיר לבנון קמל. הדר הכרמל והשרון כנגד שהזכיר היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל. המה יראו כבוד ה' מלת המה תחזור למדבר ציה וערבה (שם לד) חזקו ידים רפות לא אמר חזקו בחירק תחת החי"ת אלא חזקו ועניינו חזקו אחרים אתם שידיכם רפות, הנה אלהיכם נקם יבא בנקם יבא כשיבא על או"ה. גמול אלהים כגמול אלהי' הוא יבא על ישראל נקם לאומות גמול לישראל. (שם) אז תפקחנה עיני עורים באמונה ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם אין להבין שיתרפאו מכל וכל אבל הוא משל ויורה על זה מה שאמר כי נבקעו במדבר מים ונוזלים בערבה, ובקוע המים והנחלים רמז לשפע החכמה וההשגה בידיעת השי"ת וע"ז אמר (שם) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. בנוה תנים רבצה בנוה שהיה התנין רובץ והיה בו חציר כענין שנאמר (שם) חציר לבנות יענה יחזור לקנה וגמא שהוא מקום המים, ואמר זה על ירושלים שהיתה כמדבר זהו כי נבקעו במדבר מים והיה שם באותו מדבר נוה מסלול ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא לאותו דרך והוא למו כי הוא המיוחד לישראל שהם קדושים וטהורים, הולך דרך תמים ואוילים לא יתעו כל מי שהולך דרך ואפילו האוילים שאין להם תבונה לא יתעו לא יהיה שם אריה זו מלכות בבל שנמשלה לאריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו. ופרוץ חיות זה החזיר שהוא פריץ שבחיות. והלכו גאולים והלכו שם הגאולים לבדם וזהו שאמר (ישעיה לד) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:

ב

כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים (תהילים מ"ב). בני קרח התנבאו בכאן על הגלות הזה שישראל צועקין ועורגין מתוכה כאיל תערוג על אפיקי מים לצער הצמא. והמשילם לאיל הנקבה החלושה כי כן ישראל חלשים בגלות ותשש כחם כנקבה ולכך אמר כאיל תערוג ולא אמר יערוג, צמאה נפשי מלת צמאה נמשכה למעלה עם האיל כלו' כאיל שתצמא אל המים כן צמאה נפשי לאלהים, ומן הידוע כי גוף האיל יש בו חמימות חזקה יותר מדאי מצד שהוא אוכל נחשים ועקרבים ותאות הצמא שלו חזקה יותר משאר הצמאים ותאות האדם הצמא חזקה יותר משאר התאוות ותאות צמאון הנפש אל הבורא יתעלה יותר חזקה מצמאות הגוף הצמא, ומפני זה ימשילו בני קרח המתנבאים על כלל ישראל צמאון נפשם לצמא האיל כי א"א להמשילו ולהפליגו ביותר מזה. לאלהים לאל חי כנגד מלכות ארם שעובדין לאל אחר. מתי אבוא ואראה פני אלהים, הזכיר מתי אבוא לריחוק זמן הגלות. (שם) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך יאמר הנה מלכות ארם מתמידין עלי כל היום חרופים וגדופין כהתמדת הלחם יום ולילה ואומרים לי איה אלהיך. והענין הזה כבר התנבאו עליו הנביאים כלן שהם עתידין לחרף ולגדף אותנו שהן עתידים לקרוא אותנו טמאים ולפסול אותנו במומן הוא שאמר (ישעיה סה) היושבים בקברים ובנצורים ילינו האוכלים בשר החזיר ומרק פגולים כליהם האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך אמר הכתוב הם טמאים אוכלי בשר החזיר ואומר לישראל אל תגע בי כי קדשתיך וכענין שאמרו ז"ל (קדושין פרק קמא דף מ) כל הפוסל במומו פוסל. וכן התנבא ישעיה עוד על זה הוא שאמר (ישעיה נא) שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם אל תיראו חרפת אנוש ומגדפותם אל תחתו כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים, אמר תורתי בלבם לא בפיהם בלבד אלא שמקיימין מה שלומדים כי הם יראו הגאולה, אל תיראו חרפת אנוש שמחרפין אתכם בגלות על שאין אתם מאמינים באמונתם ועל איחור הגלות כי כבגד שיאכל עש יאכל אותם הרע הבא עליהם כבגד שיאכל אותו עש וצדקתי לעולם תהיה כלומר הם יאבדו מן הארץ ואתם תחיו בה בישועתי שאתן לכם. ועז"א דוד ע"ה (תהילים עד) קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום, קרא מלכות ארם נבל והוא שהזכיר בכתוב שלמעלה אל תתן לחית נפש תורך והיא החיה הרביעית שהתפלל עליה גער חית קנה וגו' ועליו הזכיר משה ע"ה (דברים לב) בגוי נבל אכעיסם כי נבל יקרא מי שאינו זוכר ברית אחים ומשלם רעה תחת טובה, וזה שכתוב (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב וגו' וכן הזכיר דוד עוד (תהילים עט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וגו'. וכן עוד זכר ה' חרפת עבדיך שאתי בחקי כל רבים עמים וגו'. ובמד' תהילים אמר רבי יוסי אין הרשעים מזדווגים לאדם אא"כ מחרפים תחלה שנאמר (דניאל ז) ומלין לצד עילאה ימלל ולקדישי עליונין יבלא, עילאה זה הקב"ה אח"כ לקדישי עליונין יבלא אלו ישראל כמה דאת אמר קדושים תהיו, ומנין שנקראו עליונים שנאמר (דברים כו) ולתתך עליון משל לאדם שהיה לו כרם והיו ליסטים מבקשין ליכנס לתוכו ולא היו יכולין לפי שהיה מוקף גדר מה עשו פרצו את הגדר ונכנסו לכרם כך אומות העולם מזדווגין לישראל שהן כרמו של הקב"ה שנא' (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל והם מחרפין להקב"ה ואח"כ באין על ישראל שנאמר ומלין לצד עילאה ימלל ואח"כ ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניא זמנין ודת. זמנין אלו שלש רגלים. ודת זו תורה. שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו. ויתיהבון בידיה. יכול לעולם ת"ל (דניאל ז) עד עידן עידנין ופלג עידן. ומפני שהן מחרפין אותנו תמיד כל היום אמר דוד (תהילים מב) מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי וכענין שכתוב כל היום כלימתי נגדי וגו'. (שם מד) מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם, ולכך אמר דוד ע"ה מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו. כענין שכתוב ומלאך פניו הושיעם, והזכיר שנית בסוף המזמור הזה פסוק מה תשתוחחי כמשפט לשון הנבואות שהוא כפול, ובמזמור שאחריו הזכיר שפטני אלהים וריבה ריבי מגוי לא חסיד להודיע כי דבריו דברי חלקות ומראה עצמו חסיד. וכן כתיב בעשו (בראשית כה) כי ציד בפיו היה צד את הבריות ואת אביו בפיו ועל כן יקראנו לא חסיד. כלומר מראה עצמו חסיד ואינו כן ומראה עצמו איש אמת והוא איש מרמה ועולה, כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני, כלו' אלהי כחי יש לך כח לפלטני מידו, וכן אמר דהע"ה קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך. ואמרו במדרש קדמה פניו קדמיה לרשיעא מקמי דליקדמך. הכריעהו מכף זכות לכף חובה, דבר אחר הכריעהו שיברח כמד"א המה כרעו ונפלו פלטה נפשי מרשע חרבך מזה שבא עלי מכח אבותיו. פלטה נפשי בזכות התורה שנקרא חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ד"א פלטה נפשי מזה שבא עלי מכח החרב שאמר לו יצחק (בראשית כז) ועל חרבך תחיה, ד"א מאותו חרב שהוא חרבך שהוא עתיד ליפול בחרבך שנאמר (ישעיה לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד על כן שלח אורך ואמתך המה ינחוני וגו'. שלח אורך זה מלך המשיח. ואמתך זה אליהו שכתוב (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו:

ובמדרש שלח אורך ואמתך המה ינחוני. אמר ישראל לפני הקב"ה גאל אותנו כמו שגאלת לאבותינו מן הלחץ שהיו לוחצים מצרים וכה"א (שמות ג) וגם ראיתי את הלחץ אין לי אלא לחץ למה קודר אתהלך בלחץ והלא שלחת להם שני גואלים משה ואהרן שנא' שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. וכמו כן ישלח לנו שנים כנגדן שנא' שלח אורך ואמתך המה ינחוני. האחד זה אליהו שנאמר (מלאכי ג) הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא. והשני מלך המשיח שנא' (ישעיה מ"ב) הן עבדי אתמך בו וגו' לכך נאמר (תהילים מג) שלח אורך ואמתך, לשם נאמר (שמות טו) תביאמו ותטעמו וכאן נא' (תהילים מג) יביאוני אל הר קדשך. והזכיר שלישי בסוף המזמור השני (שם) מה תשתוחחי נפשי וגו' כי שם באותו זמן תהיה ההודאה שלימה, והוא שהזכיר בכתוב של מעלה (שם) ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי, ואז תשוב הנבואה לקדמותה (ישעיה יא) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והקב"ה יצוק על ישראל רוח נבואה כמי שיוצק מי גשמים על הארץ שנאמר (שם מד) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וידוע כי המים משיבים נפש הצמא וכן כתיב אשפוך את רוחי על כל בשר. וכן הבטיח ישעיה הנביא ע"ה שתהיה ההשגה והידיעה על השלמות יותר ממה שהיתה במעמד הר סיני אף שהיה עין בעין היה זה ע"י מחיצה מבדלת והוא הענן שהיה הכבוד בא בתוכו וכענין שכתוב (במדבר יד) וכבוד ה' נראה בענן אל כל בני ישראל וכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. וכל הראיה הזאת לא היתה אלא במחיצת ענן. והוא שכתוב בפירוש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. מפני שהזכיר עין בעין סמך לו מיד ועננך כלומר במחיצת ענן אבל לעתיד לבא בזמן הגאולה עתידין כל ישראל לראות הכבוד בלא מחיצת ענן שנא' (ישעיה נד) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו':

ג

בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד). ישעיה הנביא ע"ה הודיענו בכאן שני דברים, האחד עלויין של ישראל שנעשה עמהם מה שלא נעשה עם שום אומה ולשון ולכך הזכיר ענין הנוראות והאותות והמופתים שעשה במצרים וענין המעמד הקדוש של הר סיני, והשני עלויו של הקב"ה ורוממותו שאע"פ שברא שרים למעלה הנקראים אלהים והם ממונים על שבעים אומות שיש למטה לא נמצא אחד מן האלהים ההם שיעשה אותות ומופתים לאומתו שהוא ממונה עליה כאלהי ישראל, ומן הידוע כי האותות והמופתים ההם הם כולם מאת הש"י כי ישראל במצרים עובדי ע"ז היו ולא היו ראוים לכך. וכיון שהיה הכל חסד מאתו יתברך מכאן שאין אומה ולשון חייבין להקב"ה כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו אע"פ שכל הנברא יתחייב מדרך השכל לעבוד את בוראו וכל שבעים לשון שבעולם הם חייבים להללו ולשבחו לפי שהוא בראם והמציאם מאין ונותן להם טרפם ובידו נפשם מ"מ אין חיובם כ"כ כישראל שהם עמו מיוחדים לחלקו לפי שאין הילולם וקלוסם כדאי אצלו, ומזה דרשו ז"ל (תהילים קיו) הללו את ה' כל גוים וגו' וכ"ש אנו שגבר חסדו עלינו., וכן הזכיר עוד (ישעיה סג) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וגו', יאמר חסדי השם אזכיר ותהלותיו בכל העולם אבל לבית ישראל הוא רב טוב כי הם גמולי רחמיו וחסדיו יותר מכולם, וכן אמר דוד ע"ה יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו כלומר יעידוהו ישראל על חסדו כי הם העדים בזה יותר משאר האומות, ולפי שעיקר האמונה הוא להאמין מציאות הש"י וענין מציאותו לא נתברר בין האומות ולא היחל להתפרסם בעולם בנסים מפורסמים כ"א ע"י ישראל במצרים ונגמר הענין במעמד הר סיני כענין שכתוב שם (דברים ד) אתה הראת לדעת. על כן פרט הנביא בכאן הנוראות שנעשו במצרים. וענין מאמר הקדוש אשר מתוכם יתברר מציאות הש"י והוא תחלת פרסום האלהות וגמרו, וזה הוא שאמר (שם) בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו. אמר הנביא כשעשית לנו נוראות במצרים לא נקוה אותם כלומר לא היינו מקוים אותם כי לא היינו ראוין לכך כשירדת על הר סיני מפניך הרים נזולי מפני החרדה והפחד כענין שנאמר (שמות יט) ויחרד כל ההר מאד זהו עילויין של ישראל שנתעלו על האומות מתוך נוראות מצרים מתוך האותות שנעשו להם במצרים וגלוי שכינה בהר סיני, והשני עילויו של הקדוש ב"ה שלא נמצא שום כח מן הכחות העליונים שיעשה אותות ומופתים ושיפליא לעשות בעמו. כעמו שהוא ממונה עליו בכחן של ישראל וזהו שאמר (שם) ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך וגו', נראה לי מפשט הכתוב הזה שיאמר מעולם לא שמעו לא האזינו האומות ועין של שום אומה מהם לא ראתה שום אלהים שיעשו כן לעמו המחכה לו זולתך, וא"כ הנה זה עדות ומופת על עלויו של הקב"ה שהוא כחן של ישראל, וזהו (דברים י) אלהי האלהים ואדוני האדונים ושאין בכלם כמוהו. כענין שהזכיר משה ע"ה (שם לג) אין כאל ישרון. ויתכן עוד לפרש כי הנביא ידבר בכתוב ראשון עם הקב"ה ובשני עם ישראל ויאמר ומעולם לא שמעו ולא האזינו האומות קול אלהים כאשר שמעת אתה ועין לא ראתה אלהים זולתך שאתה ראית אותו מתוך הענן הוא שכתוב (במדבר יד) אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם, וכן יעשה למחכה לו שיראנו והוא השכר השלם. עוד אפשר לפרש ומעולם לא שמעו ולא האזינו הנפלאות שעשה לשעבר ועין לא ראתה מה שיעשה עוד לעתיד למחכה לו, וזה ירמוז ענין גאולתנו העתידה שכתוב בה (דניאל יב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. וידוע לכל מבין כי גלותנו נתנו בו שלשה קצים כענין גלות מצרים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף