יש סדר למשנה/תרומות/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ תרומות י

י

תי"ט ד"ה כל הנכבשין וכו' ותמיהה לי וכו' וצריך לי עיון. גם יש לי תמיהות גדולות על השני סוגיו' וכו' ותו ר' יוחנן וכו' הוא דלא כבבלי כו' ועוד אני תמה שהרמב"ם וכו' לענין כבישה עכ"ל ע"ש. הנה לפי גודל הענין וגודל יסודו ארחיב בתחלה בענין השייך לענין כבישה ומאיליו יותרו כל הספיקות בס"ד שהניח מד"ז הגאון התי"ט ז"ל. הנה כמעט רובם ככולם מהראשונים והכל הולך אחר החתום בטור י"ד סי' ק"ה כתבו לדינא בהחלט כבוש הרי הוא כמבושל והב"י הערה את מקומו בחולין צ"ז [קי"ב וקי"ג] ופסחים ע"ו. ולכאורה איכא למידק מהסוגיא דחולין קי"א דרבין א"ר יוחנן פליג אדשמואל ואמר כבוש אינו כמבושל ובכל דוכתא קי"ל כר"י נגד שמואל [ובכמה מקומות בתוס' וכל הראשונים איש לא נעדר מסכימים בזה וכל הארש שפה אחת לכולם דהלכה כר"י נגד שמואל]. ואין להבהיל ולהשיב הואיל דאמר אביי הא דרבין ליתא דאכולי מילתא דרבין קאי. הס מלהזכיר. ואביי בעצמו מדקדק לסיים לאו משום דשמיע ליה מיני' דר' יוחנן דאמר מליח הרי הוא כרותח ר"ל דמדר' אמי ידעינן דחזר בי' ר"י ממה ששמע רבין ממנו דמליח אינו כרותח וליתא הא דרבין אלא דר' אמי שמע שחזר בו ר"י וס"ל מליח הוא כרותח וזה דרך האמת בכל המקומות וחלילה לומר דרבין העיד במה שלא שמע כלל וכבר כתבתי בזה בחדושי בס"ד ואין כאן מקום לקבל אריך בזה הענין. אבל ח"ו לומר מדהא ליתא הא נמי ליתא כל כמה דלא מצינו נגדו ראייה מבורר. ודאי קושטא קאמר. ונאמן רבין כבי מאה דר"י אמר כבוש אינו כמבושל וא"כ אי' איפוא הם רואים ראיה מספקת לפסוק כשמואל נגד ר"י [וכבר כתב הרש"ל בתשוב' סי' נ"ד דעבירה ביד המחמיר נגד פסק הלכה. ובגליון המג"א סי' תקנ"א כתבתי דברים של טעם בזה בס"ד] וסבור הייתי לומר מהא דע"ז ס"ח מעובד' דעכברא בשיכרא וכו' יש ראיה ועפמ"ש תוס' שם מטעם כבוש נאסרה אבל מה שלא הראה הב"י מקומו מהתם אלא מסוגיא דחולין ופסחים ודאי הדין עמו. דמע"ז ליכא שום ראיה דכבוש כמבושל דדלמא כבוש כרותח דצלי ולענין קליפה נאסרה. תדע לרש"י דפסק דאין כבוש אלא בחומץ ותבלין. על כרחינו לומר דסוגיא דע"ז לענין קליפה מיירי ולפיכך שפיר עביד הב"י שלא כתב הך סוגיא דע"ז למקור הדין דכבוש. ואבא היום על העיון במ"ש הת"ח כלל ג' והביאו הש"ך וט"ז סי' ס"ט בשר ששהה במי שריי' קודם שנמלח מעת לעת וכו' ומ"מ נראה דאותה חתיכה ג"כ שרי ומולחין אותה עדיין כשיש ס' דלא אמרינן כבוש כמבושל לכל דבר רק שבולע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה כמו ברוטב עכ"ל והרש"ל חולק עליו וכתב שאין לחלק מסברת הכרס. כיון דמסתמא קאמר בש"ס כבוש כמבושל הוי דינו של כבוש לגמרי כמבושל ממש. והעתיקו דברי מהרש"ל בש"ך וט"ז וביותר ביאור במנחת יעקב. והנה במ"ש הרש"ל על הת"ח שאין לחלק מסברת הכרס אקרא אני על הת"ח מפרי פי איש תשבע בטנו. ודבריו מוכרחין מכמה ראיות כאשר יעבורון להבא זה אחר זה ראשון הקושי' שזכרתי למעלה [דליכא למימר רמז ראי' מהא דאמרי' בשר בחלב חידוש הוא. דאי תרי ליה כולי יומא בחלב' שרי משמע דשאר אסורין כבוש אסור. שהרי גם הרא"ש בפ"ה דע"ז סי' י"א לא כתב זה אלא ששמע מריצב"א דשיעור כבישה משמע דהוא מעת לעת מהא דאמרי' בשר בחלב חידוש הוא ע"ש. אבל לדעת ר"ת וסייעתו דס"ל דבג' ימים הוי כבוש ולא פחות מזה הרי דס"ל איסור כבוש. ואפ"ה לא השגיחו על זכר לדבר מן בשר בחלב חידוש הוא. כי כמה דברים יש להשיב על זה. חדא דעכ"פ מנ"ל לומר כבוש כמבושל דילמא כבוש אינו אלא כדין מליח דהיינו כרותח דצלי. עוד י"ל לפמ"ש תוס' בחולין ק"ח. ד"ה דחידוש היינו חידושו דאי תרי ליה כולי יומא בחלבו שרי אע"ג שנבלע החלב בבשר אע"פ שהוא צונן לפי שהוא צלול והבשר שוהה בתוכו וכי בשיל ליה אסור עכ"ל. משמע דלא משום דינא דכבוש נגעו בו אלא מטעם שכתבו דחלב שהוא צלול נכנס גופו בבשר. דרך כלל כל הראיות לא יזיזו דברי ר' יוחנן אפילו בזיז כל שהוא וכמו שמתרץ [ר' יוחנן] ואותן הפוסקים ה"ה רש"י וסייעתו דס"ל דכבוש אינו אוסר אלא בחומץ כמו שאכתוב לקמן בס"ד. כן אנחנו נענה אבתרי' הואיל דהלכתא כוותיה דר"י בכל מקום נגד שמואל]. אכן לפמ"ש הת"ח ניחא למאד דזה דאמר שמואל כבוש כמבושל [סתמא כפירושו כמ"ש הרש"ל] לכל דבר. ועלי' פליג ר' יוחנן ואמר כבוש אינו כמבושל לכל דבר. דבמבושל אותה חתיכה אסורה לעולם אף כשיהיה ששים כנגדו לדעת ר' יוחנן דס"ל בחולין ק"ח אפשר לסוחטו אסור. אבל מודה ר"י דכבוש כמבושל לענין בליעה ופליטה. והנה אף כי לדבר הזה אינה צריכה ראיה והאמת עד לעצמו כי בכל מקום באנו לקרב הדעות בכל האפשר ולא דחוק ולומר דמיפלגי הרבה. אפ"ה לאלומי מילתא ואגבן יותרו עוד ספיקות. אציע נא בזה דברים מחוורין כשמלה. הוכחה מדלא אמר רבין מליח וכבוש מותר [כי כן לשון המשנה בתרומות פ"י שאכתוב לקמן בס"ד כל הנכבשין מותרין] אלא ברור דלהכי דייק לומר מליח אינו כרותח אבל עכ"פ הדחה בעי וכן דקדק לומר כבוש אינו כמבושל אבל עכ"פ בולע ומפליט. וכפי' הת"ח משמע נמי מדברי הריצב"א שהביא הרא"ש בפ' בתרא דע"ז סי' י"א בזה"ל. ואם שהה בתוכו יום שלם מעת לעת נקרא כבוש ופולט כמבושל ובלשון הזה העתיקו הב"י ריש סי' ק"ה וכ"כ המרדכי הביאו הב"י בזה"ל נראה דכבוש מיקרי ששהה כבר ג' ימים בדבר לח ואז הוי כמבושל ופולט טעם וקולט טעם הרי דיקדקו בדבריהם לומר בולע ופולט אבל כמבושל ממש סתמא לא אמרו. אמור מעתה כל הגדולים פסקו שפיר כר' יוחנן. ובזה ינוח על גורל הצדיקים ולהצדיק דברי רש"י בפסחים ע"ו. אהא דשמואל דאמר כבוש כמבושל וכתב רש"י כבוש בחומץ. וכן בחולין צ"ז הוסיף וכתב כבוש בחומץ ותבלין. ובביצה ט"ז פירש"י כבוש בחומץ ובחרדל ומיני ירקות ותבלין. דהשתא לסברת רש"י בדשמואל. משמע דשמואל ור"י פליגי בכבוש בחומץ ותבלין. והקשה המרדכי העתיקו הב"י בסי' ק"ה בזה"ל דכל מקום פירש"י כבוש בחומץ. אבל בלא חומץ אינו כמבושל [וק"ק דלא הזכיר המרדכי בשם רש"י גם תבלין] ואי אפשר לומר כן דתנן פ"ז דשביעית ורד ישן שכבשו בשמן חדש חייב בביעור אלמא בלא חומץ הוא נותן טעם כמבושל עכ"ל. אבל לפמ"ש נוכל לומר שפיר דרש"י כתב אליבא דשמואל דאמר כבוש כמבושל לכל דבר ממש מפרש דכבוש דאמר שמואל היינו בחומץ ותבלין אבל לענין בליעה ופליטה אף בלא חומץ דינא הכי. ובזה שמואל ור"י קיימי בחדא שיטה. ולפום רהיטא נעלם ממני אדמקשה המרדכי על פירש"י הלא עדיפא הו"ל להקשות על ר"י דאמר כבוש אינו כמבושל והוא נגד המשנה דתנן ורד ישן וכו' וצ"ע [ואדבר בזה לקמן עוד] עכ"פ גם מזה ידים מוכיחות לפירוש הת"ח וא"כ לק"מ על ר"י ממשנה דשביעית דעד כאן כבוש אינו כמבושל דאמר ר"י היינו כמבושל ממש לכל דבר לבלבל טעם החתיכה כמו ברוטב. אבל כבוש אוסר עכ"פ שהוא בולע ופולט. ואתיא שפיר הא דתנן ורד ישן. ודע דלפמ"ש הב"ח ריש סי' ק"ה בפשיט' דדעת רש"י בחומץ וכו' וציר לא בעי מעת לעת אלא כדי שיתנו ע"ג האור וירתיח אבל מודה רש"י בשאר כבוש במים או בהיתר לח דבעינן מעת לעת. וליכא פלוגתא בין רש"י להרא"ש ע"ש. וא"כ קושית המרדכי מעיקרא ליתא. וראיתי הגאון מנחת יעקב שם כלל ג' כתב מדברי הרמב"ם בפי' המשניות פ"י דתרומות (מ"ד צ"ל) מ"י. וברטנורה והובא בר"ן פכ"ה מבואר דדעת הרמב"ם דבכל איסורין כבוש מותר אלא דוקא דבר חריף וחדיד מאד כמו חסית פי' שומים ובצלים אבל שאר כל הנכבשין מותרין. ולכן לא הביא כלל דין זה דכבוש בהלכותיו רק בדברים החריפים. לפי שפסק כסתם מתניתין ושמואל דאמר כבוש כמבושל פי' הוא ג"כ בדברים החריפים מאד דוקא [וצ"ע דאם שמואל מיירי בדברים חריפים. א"כ ר' יוחנן דפליג ס"ל דאף בדברים החריפים מאוד אינו כמבושל. והלא במשנה דתרומה תנן להדיא אלא עם חסית. הרי בחסית כלומר דבר חריף דתנן כבוש אוסר אותו. ומוטב הי' להרב מ"י לומר דהרמב"ם פסק כר"י ולמה תלה כל דבריו בשמואל דאין הלכה כמותו נגד ר"י. ואקצר עכשיו אף במקום שיש להאריך עוד בעריכת ואריכת דברים] וכ"כ האגור בשם התוס'. ומה שהקשה המרדכי על דעת רש"י ומתני' דפ"ז דשביעית ורד חדש שכבשו בשמן ישן. אין זה קושיא כלל כי כבר מיישב זה הרמב"ם במתק לשונו בפי' המשניות שם. כיון דורד הוא חדש ועדיין לח מיד שניתן אותו תוך השמן יכנס בו כח הוורדין וטעמן בשמן [ותמה אני על אותו גדול שהעתיק דבר שאינו לפנינו ואין הדעת סובלתו הנוסח שהעתיק. דהא אדרבה ונהפוך הוא. ורד חדש בשמן ישן קתני דמותר. וקושי' המרדכי ליתא אלא מסיפא דתנן ורד ישן שכבשו בשמן חדש. גם מ"ש בשם הרמב"ם כיון דורד הוא חדש ועדיין לח וכו'. והרואה בפי' הרמב"ם יראה דבר והיפוכו. ואדרבה בורד חדש כתב שלא יכנוס כח הוורדין וטעמם בשמן. שהשמן הוא ישן והורד הוא חדש ולפיכך תני ברישא דמתני' דאינו אוסר. אבל בסיפא דאוסר כתב וישן בחדש. דהיינו הורד ישן והשמן חדש שאז יכנס בו כח הורד ע"ש. וכ"כ התי"ט סוף פ"ז דשביעית ודוחה בשתי ידים פי' הר"ש והר"ב שנטה אחריו. וסיים הילכך נראה כפי' הרמב"ם שמפרש ורד חדש בשמן ישן. ורד דשביעית שכבשו בשמן ישן ילקט מפני שלא יכנוס כח הורדין וטעמן בשמן. שהשמן ישן והורד חדש אלא אם יניחנו זמן רב וישן בחדש ורד דשביעית בשמן דשמינית וזה יכנס בו כח הורד וטעמו מיד. ומפני זה חייב לבער השמן. והוסיף הכ"מ פירוש כי הורד הישן נותן כח וטעם יותר מהר מן החדש. והשמן החדש נוח לקלוט טעם יותר מהישן עכ"ל. ובכן אמינא כד ניים ושכיב אמר רב הגדול מ"י להא מילתא] ומה דאמרי' בשר בחלב חידוש הוא דאי תרי כולי יומא בחלבו שרי. אין סתירה לדברי רש"י והרמב"ם כמ"ש הרא"ש פג"ה ופ' בתרא דע"ז. משום שיש לפרש דמ"מ חידוש הוא בשאר איסורים עכ"פ קליפה בעי כיון שהאיסור לח ובלול אצלם. משא"כ בבשר בחלב אפילו קליפה אין צריך עכ"ל המ"י. ושמחתי שמסוף דבריו ניכר ראש דברי שכתבתי למעלה. אמת בכוונת תוס' בחולין ק"ח. והאמת גוררת אמת דבמה שנתבאר יתיישב לרצון קושי' מאר' ד"ז הגאון תי"ט דמקשה ר' יוחנן בירושלמי אדר"י בבבלי דלפי מה שכתבתי דברי ר"י אחת הן. אחרי דלענין לבלוע ולהפליט ס"ל לר"י ג"כ דדינו כמבושל ולפיכך ר"י דאמר בירושלמי לית כאן נכבשין וכו' שפיר קאמר [וגם מזה ראיה עצומה לדעת הת"ח] והשתא במה שכתב התי"ט. גם יש לי תמיהות גדולות וכו'. תמה על תמה אקרא. במה שתמה דאמאי לא מייתי משניות הללו סייעתי' לר"י וכו'. הלא אדרבה מדברי ר"י בעצמו בירושלמי דאמר דתנן במשנה כל הנשלקין דוקא מותרין כבוש אוסר. ולא סגי דלא קמסייע לי' אלא אפילו קצת תיובתא איכא לר"י. ומזה גם לשמואל ליכא תיובתא ממשנה זו. דאיהו ג"כ גרס במשנה כל הנשלקין מותרין. כמו דתנן אליבא דר"י בירושלמי. ועתה חובת הביאור מכל חמיר' הנשאר במה שתמה עוד התי"ט בהתחלת דבריו דהמשניות דשביעית סותרים משניות דתרומות. ועוד תמה דלא מייתי בסוגיא דחולין תיובתא לר"י ממשנה דשביעית. הנה במ"ש למעלה בס"ד משום קושיא האחרונה לא נדונה כמו שאמרתי דמשנה דשביעית אוסרת כבוש מטעם שבולע ופולט כמבושל. אכן מצאתי עוד דרך נכון למאד. ויתבאר ג"כ קושיא הראשונה. והיינו לפי מאי דאיתמר בירושלמי פ"ז דשביעית מ"ז והביאה הר"ש ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט. וישן בחדש חייב לבער. ופריך בירושלמי הכא איתמר ילקט וכה איתמר חייב בביעור [פי' רישא וסיפא סותרים אהדדי] ר"א בשם ר' יוחנן תרין תניין [פירש ר"א פערקאן תרי תנאים] אינון. זעיר' אמר יכול אנא פתר בתרי פתרי וכו' כלומר רישא וכו' [לכאורה נכון לומר למאד דר' יוחנן לטעמי' בב"מ מ"א מאן דמתרגם לי חביות וכו' וע"ע בשבת פ"ו מבואר דר"י מוקמי בתרי תנאים לא בתרי טעמי ולפיכך מוקי הכי בירושלמי תרי תנאי ולא חפץ בפירוקו של ר' זעירא] והשתא ר' יוחנן לשיטתיה דמפרש רישא דמתני' אליבא חד תנא דסבר כבוש שרי. וסיפא דמתני' אליבא תנא אחרינא דסבר כבוש אסור. שוב ליכא למירמי עלי' מכל מקומות אשר המצא ימצא דכבוש אוסר דאמר לך ר"י הא מני האי תנא הוא ואנא דאמרי כאידך תנא. ומילתא דאתי ממילא דשוב ליכא לאותובי ג"כ משום משנה על שמואל דתנאי היא:
ובענין שליקה אי עדיפא אי גריע מבישול [ודע דמאי דאי' בהר"ש והעתיקו התי"ט וצ"ל דשלוק פחות מבישול וכו' לאו דוקא פחות מבישול אלא פחות ג"כ מכבוש דהא ר' יוחנן תנא כל הנשלקין מותרין אבל כבושין אסורין דהוה כרותח. וכן ראיתי בפי' ר"א פערקאן שהעתיקו לשון הר"ש וצריך לומר דשלוק גריע מכבוש וכו'] שכתב התי"ט וצריך לי עיון וכ"כ התי"ט בריש פ"ד דמעשרות. ואמנם יש ליישב קצת ע"פ מ"ש הר"ן נדרים מ"ט בזה"ל הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק שאינם בכלל לשון מבושל שלוק בשיל ולא בשיל. דנהי דשליקה נמי משמע מבושל יותר מדאי כדאמר בפ' כל הבשר גבי כבד מ"מ שלוק דהכא בשיל ולא בשיל הוא דבנדרים הולך אחר לשון בני אדם. ותבשיל שנתבשל יותר מדאי בכלל מבושל הוא עכ"ל וכדברי הר"ן העלה נמי בש"ך י"ד ריש סי' ע"ז בשם תוס' והב"ח דכן עיקר ע"ש א"כ חזינן דתרי מיני שליקה הן. והכל לפי הענין דתנן גבי כבד אינה נאסרת ע"י בישול אבל ע"י שליקה נאסרת ע"כ מיירי שליקה יותר מדאי. ובמשנה דנדרים דתנן הנודר מן המבושל מותר בשלוק. סמך התנא דנדע הכוונה על השלוק מין השני דהוא בשיל ולא בשיל. דאי אפשר דאותו שלוק היינו מין הראשון שנתבשל יותר מדאי. א"כ היאך הי' מותר בשלוק. והא קודם שנעשה שלוק הי' בכלל מבושל. כמו שסיים הר"ן ותבשיל יותר מדאי בכלל מבושל הוא דשני מיני שליקה יש [וגם דלפירש"י והרא"ש בנדרים משמע דבשליקה יותר מדאי ג"כ מותר אפ"ה בזה מודין להר"ן דשני מיני שליקה נינהו] ומעתה בריש פ"ד דמעשרות דתנא השולק סתמא כלומר בכל ענין שליקה אף אותו מין שליקה שהוא פחות מבישול. ובזה אמרתי מצוה לפרוק להקל חומר הענין שהניח מאר' ד"ז הגאון תי"ט ז"ל וכן מ"ש תוס' זבחים צ' ד"ה צלוין שלוקה הוי טפי מבישול כדמוכח בפ' כל הבשר גבי כבד וכו' היינו נמי על דרך שזכרתי דהכל לפי ענינו. וכן במאי שכתבו תוס' פסחים ל"ט [ושייך לעיל במשנה ל"ט] ד"ה לא שלוקין ולא מבושלין משמע דשליקה הוי טפי מבישול וכו'. [וכ"כ רש"י ברכות ל"ח ד"ה אבל לא כבושין וכו' שלוק הוי נמוח טפי ממבושל] יש ליישב ג"כ על הדרך שזכרתי. ואפ"ה כתבו שפיר מהא דתנן בפ' ג' מינים הי' מבשל השלמים וכו' דגבי נזיר וודאי אין הכוונה במאי דתנן שלוקין. שירצה לומר בשיל ולא בשיל דהא כתיב בתורה בשלה ואין מקום להאריך בזה. ואי קשיא לי הא קשיא לי דכל הוכחות תו' דשליקה הוי טפי מבישול דאי לאו הכי הוי זו ואצ"ל זו ע"ש. הלא המשנה והברייתא דתנא לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. וכבושין ודאי גריע משלוקין שנתבשל הרבה עד שנימוח. [ואי עדיפא מבישול מכ"ש שעדיף מכבוש] והשתא ממ"נ תנא במשנה ובברייתא זו ואצ"ל זו. ולא נפלאת ולא רחוקה היא דכבר מצינו ר"ה ל"ב ל"ג. יבמות י"ג. ל"ד. הוריות ב' דזו ואין צריך לומר זו קתני. וכ"כ הר"ן נדרים ס"ז דאורחא דתנא למיתני זו ואין צריך לומר זו אע"ג דאתיא בתרייתא מקל וחומר מקמיית' ולפיכך נראה דמהאי טעמא הוכרח רש"י לפרש במשנה כבושין בחומץ. וכבוש בחומץ עדיפא משלוק ובשיל. וכ"ז דחוק למאד. דהא רש"י שפסק על הא דאמר שמואל כבוש כמבושל היינו כבוש בחומץ ומדאמר כמבושל ומי נתלה במי יראה להדי' דמבושל עדיפא. וכן מרבין אר"י דפליג אדשמואל וסבר דאפילו כבוש בחומץ [לפי מה שפירש"י בדשמואל] אינו כמבושל הוכחה גמורה דכבישה אפילו בחומץ גריע מבישול. וראיתי במג"א סי' תע"ג ס"ק י"ד לא כבושים פי' רש"י בחומץ ונראה לי דאזיל לשיטתיה כמ"ש הב"י בי"ד סי' ק"ה בשמו. אבל אנן קי"ל דדבר השרוי במים מעת לעת אין יוצאין בו דנתבטל מרירתו עכ"ל. ולפמ"ש לעיל בס"ד בשם הב"ח גם לרש"י דינא הכי. ופליאה שנעלם מן המג"א ומן המנחת יעקב ושארי אחרונים מה שכתב הב"ח בפשיטו' והם דברים ברורין למאד. ואלו לא נאמר ראוי לאמר דרש"י לא חידש אלא דגם בחומץ מיקרי כבוש ושיעורו כדי שיתן ע"ג אור אבל בכבוש מעל"ע לא פליג אשארי הגדולים. ובקושטא מילתא הדא אין לפקפק עוד על רש"י מסוגיא דעכברא בשיכרא שזכרתי לעיל ומסוגיא דבב"ח חידוש דאי תרי ליה כו'. וממשנה דורד חדש שזכר המרדכי וכמה ככרין דנרד למרי דכי הוא הגאון הב"ח. בסברתו הישרה והמשובח'. ואודיע מצורף לזה הוכחה ברורה בכוונת רש"י ע"פ מ"ש התי"ט מ"ו פ"ב דע"ז ד"ה וכבשין לכבוש דגים וירק בחומץ רש"י וזה שכתב בחומץ לאו דוק' דהא אנן תנן כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ ש"מ דעיקר הכבישה לא כך אלא כגון במים ומלח הרבה בתוכה. וכ"כ התי"ט ריש פ"ב דעוקצין זיתים שכבשן פי' הר"ב ביין או בחומץ או בשאר משקין הדומין ליין וחומץ שהן מעמידין ומקיימין האוכל וכן בכל מקום רגיל הר"ב לפרש כבשים ביין וחומץ או ציר או שמן או מלח עם מים וכו' ע"כ:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.