יש סדר למשנה/יומא/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ יומא ג

א

תוי"ט ד"ה הממונה וכו'. ותו' במנחות דף ק ע"א דחו זה הפי' כו' ע"ש. וגם במכילתא לעיל ט"ו ע"ב ד"ה אמר וכו' דחו פי' זה וע"ע תוס' סוטה מ"ב ע"א ד"ה סגן:

ד

הר"ב ד"ה ומירק אחר. וגמר כהן אחר בשחיטה לפי שאין וכו' ע"ש. גם לשון רש"י במשנה דהכא וכן בחולין כ"ט ע"ב כך הוא ומירק אחר כהן אחר. ברם לכאורה איכא למיקם עלה דהא מילתא דהא קי"ל שחיטה בזר כשרה ונפקא לן מקרא דכתיב בעולה ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן וכו' מקבלה ואילך מצות כהונה כמבואר ברכות ל"א ע"ב פסחים ס"ד ע"ב זבחים ל"ב ע"א מנחות י"ט ע"א [והנה ביה"כ דכל עבודת היום אינה כשירה אלא בכ"ג אין חילוק בין כהן הדיוט לזר] ואפילו תחלת שחיטת תמיד שהוא בכ"ג אינו אלא מדרבנן בעלמא כדמוכח וכמ"ש תוס' לקמן ל"ב ע"ב ד"ה א"כ וכו' ע"ש. אבל סוף השחיטה דהיינו אחר שחיטת רובו לא ידעתי מנ"ל לרש"י ולהרב דבעי כהן הדיוט ומה לי כהן ומה לי ישראל ומאי שנא. ומ"ש תוס' לקמן בשם ר"י מאורליינש לקמן באותו דיבור אינו ענין לכאן. חדא דהא רש"י בעצמו כתב בכל דוכתא דשחיטה לאו עבודה משום דכשרה בזר כמבואר בתוס' לקמן מ"ב ע"א ד"ה שחיטה וכ"כ תוס' זבחים י"ד ע"ב ע"ש ותו דכל הענין שחדשו תוס' היינו לפי הס"ד דאי לא מירק יהיה פסול ואף לאותו ס"ד הוצרך כ"ג דוקא. אבל לפי המסקנא והאמת דאם לא מירק כשר אין שום שייכות לומר דצריך כהן למרק. ומה גם סתמא דמתני' דתנא מירק אחר וכו' משמע יהיה מי שיהיה ובדקתי בהרמב"ם בפ"ד מהל' עבודת יוה"כ לא העתיק אלא כלשון המשנה ומירק אחר שחיטה על ידו. ולא התנה שיהיה כהן דוקא:
ובכן אמרתי בחדא מחתא ליישב ג"כ במאי דאיכא למידק דמאי טעמא לקמן מ"ג פ"ד גבי פרו של אהרן תנן שחטו וקבל במזרק את דמו. וכן במ"ד פ"ה דלקמן הביאו לו את השעיר שחטו וקבל דמו במזרק וכו' ולא תנא בתרווייהו כמו דתנא גבי תמיד ומירק אחר שחיטה על ידו. ומ"ש התוי"ט גבי פרו של אהרן ושעיר אין ה"נ דקרצו ומירק אחר על ידו אלא שקצר התנא וסמך אדלעיל. מלבד שהוא דחוק למאוד אלא דנשאר ודאי בקושי על הרמב"ם בפ"ד מהל' עי"כ שכתב כל סדר עבודת היום כסדר שנעשה בכל דבר ולא קיצר באחת מהנה. ואפ"ה רק גבי תמיד דקדק לכתוב ומירק אחר על ידו. אבל גבי פרו וגבי שעיר לא כתב כלום שיהיה ממרק אחר על ידו. וכן גבי אילו ואיל העם ושבעת הכבשים ושעיר הנעשה בחוץ לא נזכר מזה שיהיה אחר ממרק על ידו. ואשר על כן רחש לבי דבר טוב לומר דס"ל לרש"י והרב נהי דקי"ל שחיטה כשרה בזר מ"מ בשבת ויוה"כ אסור לזר לשחוט ודוקא לכהן דניתן שבת לדחות אצלו בלאו הכי בכל שאר העבודות כגון הפשט והקטרה והטבת הנרות וכיוצא בזה הותרה שחיטה נמי אבל לא לגבי זר הותר לחלל שבת בשחיטת קדשים וכן מוכח מפירש"י יבמות ל"ג ע"ב אהא דאיתא התם זר ששימש בשבת וכו' יש כאן משום זרות ומשום שבת וקפריך הש"ס זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ופרשינן שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות ע"כ. ומדלא פירש"י ואין כאן משום זרות ומשום שבת. מוכרח דס"ל דאם שחט זר בשבת חייב משום שבת עכ"פ וכדאמרן והיינו כדעת רבי חייא בסוגיא דהתם ל"ב ע"ב בזר ששימש [עבודה ממש] בשבת חייב שתים משום זרות ומשום שבת ואסברה לה שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת [ודלא כבר קפרא דאמר אינו חייב אלא משום זרות ונתן טעם כשהותרה במקדש הותרה סתם הילכך אין כאן אלא משום זרות שהרי מילתא דבר קפרא איתותב מהך ברייתא זר ששימש בשבת וכו' ויש כאן משום זרות ומשום שבת ע"ש] היוצא מזה דבשבת או ביוה"כ שחיטה בזר אסורה משום שבת וכר' חייא דאצל כהנים הותרה וכדמוכח נמי מפירש"י שכתבתי לעיל [ודע דמ"ד שחיטת פרו של אהרן כשרה בזר יומא מ"ב] לאו לכתחילה קאמר. וכן מוכח נמי דנהי דחוקה לא קאי אשחיטה דלאו עבודה היא עכ"פ ושחט אהרן כתיב למצוה בכ"ג. ורק אם שחטה זר פרו של אהרן מיירי רב התם דכשירה ואחר העיון תמצא דברי נכונים] וע"פ קושט דברים הללו יתבאר הילקוט ריש ויקהל וביום השביעי יהיה לכם קודש שלא יהיו אומרים הואיל ואנו מותרים לעשות מלאכה בשבת [פי' הזית רענן היינו קרבן תמיד] נהא מותרין לעשות מלאכה בגבולין ת"ל וביום השביעי יהיה לכם קודש לכם יהיה קודש ולמקום חול ע"כ. והיא פליאה דהיאך יעלה על הדעת דבגבולין ג"כ מותר לעשות מלאכה בשבת א"כ כל ענייני שבת באיסור עשיית מלאכה שהזהירה התורה לא תעשה כל מלאכה היכי משכחת וכן מצאתי הקשה המג"א בזה"ל תימא א"כ עקרת כל דיני שבת שנאמר בעשרת הדברות ומה שתירץ על זה. המעיין שם יראה דבריו בזה דחוקים עד מאוד. אבל לפמ"ש נכון לומר דהכהנים יאמרו הכי הואיל ואנו מותרין לעשות מלאכה בבית המקדש דהיינו בעבודת התמיד וקרבנות המוספין נהא מותרין לעשות מלאכה בגבולין [על דרך דאי' מנחות מ"ה ע"א איצטרך סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבלה וטריפה כו'] אבל ישראלים גמורים שלא הותר להם מלאכה במקדש לגמרי ואפילו בשחיטה אסורים כמו שבארתי למעלה. ודאי דלא מצי לומר הואיל ואנו מותרין לעשות וכו' והשתא ידרשו הכהנים כל הני קראי דכתיבי לא תעשה כל מלאכה על ישראלים גמורים נאמרו. ולא לכהנים לכך איצטריך יהיה לכם קדש. ואשובה אל הראשונות דיתכן לומר דגבי פרו של אהרן ושעיר ושארי קרבנות הנעשים ביה"כ לא תנא במשנה ולא בהרמב"ם ומירק אחר על ידו. דאי אפשר מטעם חילול יוה"כ ואפילו בכהן הדיוט אי אפשר דכהן הדיוט הוי כזר כדמסיק בסוגיא יבמות ל"ג ע"ב אמר ר"א בר יעקב וכו' ואפילו כהן הדיוט זר אצלו ביוה"כ ע"ש משום דכל עבודת היום דאתי לחובת היום קאי עליה אהרן וחוקה ופסולים בכל כהן רק הכהן גדול כשר בהם וז"ל תוס' יומא ל"ב ע"ב ד"ה אם ה"ל עבודה באחר וכו' וא"ת ומאי קשיא ליה מעבודה באחר הא איכא מאן דמכשיר אפילו שחיטת פרו בזר ואפילו מאן דפוסל היינו דוקא פרו דאתי לחובת היום דקאי עלי' אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יוה"כ לא קאי עלי' אהרן וחוקה בשחיטה כיון דלאו עבודה היא וי"ל דמ"מ פסול מדרבנן וכו' ע"כ. אמנם גבי תמיד של שחר שפיר תנא ומירק אחר על ידו דתמיד של שחר שאינו לחובת היום וכשרה בכהן הדיוט רק משום מעלה בעלמא אמרו רבנן שיהיה השחיטה בכ"ג והם אמרו דמצוה למרק כדי להוציא הדם יפה כדאמרינן בסוגיא דיומא ל"ג ע"ב מצוה למרק ע"ש ושרי שפיר בכהן הדיוט דניתן יוה"כ לדחות אצלו דמן התורה מותר בכל עבודת התמיד שאינו לחובת יוה"כ ולפיכך להך מעלה שעשו רבנן בתמיד שישחטהו הכהן גדול והוא ג"כ צריך לקבל דם התמיד הוכרחו רבנן להתיר שישחוט כו' רובו. ולעשות המירוק ע"י כהן הדיוט. ונמצא קבלת הדם ע"י כהן גדול בהחלט. ובזה דכהן הדיוט מירק על ידו הניחוהו רבנן אדין דאורייתא דניתן יוה"כ לדחות אצלו בקרבן תמיד. משא"כ בפר ושעיר ואינך הבאין לחובת יוה"כ וכהן כמו זר יחשב אי אפשר שיהיה המירוק ע"י כהן אחר. ויבא הכל על נכון בביאור כמו שחר:

ו

תוי"ט ד"ה הפרוה כו' וכ"כ בשם הערוך כו' ע"ש. בהפלאה שבערכין כתבתי בס"ד ישוב נכון לפי פירוש הערוך מה שלכאורה פליאה דנטר הש"ס לפרש [מאי פרוה אמר רב יוסף פרוה אמגושי] עד הכא ל"ה ע"א ובמשנה לעיל בן דף ל' דתנן על בית הפרוה ה"ל להקדים ולפרש מאי פרוה וכו' ומפני טורח העתקה לא אכפלם:

ז

הר"ב ד"ה ובין הערבים בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה כו' ע"ש. קצ"ע שלא פי' הרב זה לעיל בדברי ר' מאיר בין הערבים וכו' וכן בפירש"י פי' תחלה בין הערבים בגדים שלובש להוציא את כף ומחתה ואח"כ פירש"י הנדוין שהיו מפשתן של ארץ הנדוין והיא ארץ כוש וכו' ואולי טעות הדפוס נפל בפירוש הר"ב:

ט

תוי"ט ד"ה אשכרוע כתב הרמב"ם והוא בלשון עברי כו' ע"ש ומפני שקצת נדפס שלא כהוגן אוציע נא אתהן כדי להאיר עיני הקורא ז"ל הרמב"ם ברפ"ב דנגעים תרגום ברוש תדהר ותאשור בירוק מרגא ואשכרועי ולשון הר"ב שם אשכרוע מין של ארז בוש"ו בלע"ז תרגום תאשור אשכרוע ע"כ:
אמנם הערוך העתיק לשון התרגום מורנין ואשכריהן ובלשון לעז בוש"ו. ודע דמה דאיתא לפנינו ב"ב פ"ט ע"ב של שקמה של אשברוע ופי' הרשב"ם בויישב"ל צ"ל אשכרוע וכן הוא נמי בערוך:

יא

תוי"ט ד"ה הגרוס וכו' ואני תמה על שלא מצא הגרוס בן לוי ג"כ תשובה לדבריו שמא ילמוד אדם שאינו הגון כו' ע"ש. וראיתי בתשובת שער אפרים סי' ט"ז מבן המחבר כתב דאין מקום לתמיהת התוי"ט דהא גמ' ערוכה היא ביומא דף ל"ח ע"ב כולן מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו ומשמע להדיא דגם הגרוס בן לוי הוא בכלל מן אותם שמצאו תשובה לדבריהם ואם בעבור שמבואר בגמ' ששאלו לבית גרמו ולבית אבטינוס ומצאו תשובה לדבריהם משא"כ גבי הגרוס חדא דמאן יימר לן דלא מצא תשובה דמאחר שלא שאלו לו לא השיב וכי איהו חלים ואיהו מוכשר ובאמת אם היו שואלים לו גם הוא היה מוצא תשובה לדבר שלא ילמד אדם וכו' ובזה ניחא על ששאלו לבן קמצר ולא שאלו להגרוס לפי שתשובתו ידעו מבית גרמו ומשא"כ בבן קמצר לא שייך האי טעמא וכמ"ש ביפה מראה הביאו התוי"ט ע"ש ותו הא הוכחנו לעיל מגמ' דגם הוגרס הוא מן אותם שמצאו תשובה לדבריהם אשר נאמר עליהם זכר צדיק לברכה ובזה נסתלק תמיהת הרב בעל תוי"ט עכ"ל. ומפני שאין גוף הספר מצוי ביד כל אדם העתקתיו אות באות. ואחר העיון אמרתי דעיקר תמיהת התוי"ט הוא על לשון הר"ב שהוא מפרש על הראשונים דהיינו בן גמלא ובן קטין וכו' נאמר זכר צדיק לברכה ועל האחרונים בית גרמו ובית אבטינוס והגרוס בן לוי ובן קמצר נאמר ושם ר"י והוסיף הר"ב ואע"ג דבית גרמו ובית אבטינוס נתנו טעם לדבריהם שלא רצו ללמד שמא ילמוד וכו' לא קבלו חכמים את דבריהם ע"כ. וטעמא רבה בעי אחרי שנתנו טעם לשבח למה לא קבלו חכמים את טעמם. אלא ברור מפני שמחמת מניעתם שלא רצו ללמד הוכרחו חכמים ליתן להם שכר בכל מה שהיו רוצים כמבואר ל"ח ע"א שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להן שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין י"ב מנה והיום כ"ד מנה ע"ש כה עשו בית גרמו וכן עשו בית אבטינוס ולפיכך על שלא עשו כשורה ע"ש ב"ב קל"ג ע"ב [בבנו של יוסף בן יועזר הוציא שבע מכלל דלא שפיר עביד מכ"ש הנהו של בית גרמו ובית אבטינוס שהוציא מהקדש כפלים בשכרן] אמרו רבנן בטעמא שנתנו כי לפגם הוא ולא לשבח דאי הוו עיקר טעמא לשם שמים שמא ילמד אדם שאינו הגון וכו' למה נטלו כפלים בשכרן אע"כ לכבוד עצמן הם דורשין שלא ללמד כדי להרבות שכרן. ואחר ברורים דברים אלו בבן קמצר שלא מצינו שנתן עיניו בממון ליקח כפל בשכרו ולפיכך אם היה מוצא תשובה על שלא רצה ללמד לא היה בכלל שר"י וזהו כוונת הברייתא ל"ח ע"ב ת"ר בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב וכו' אמרו לו מה ראית שלא ללמד כולן מצאו תשובה לדבריהן ובן קמצר לא מצא תשובה לדבריו על הראשונים [דהיינו לפי' הר"ב כגון בן גמלא ובן קטינא וכו'] נאמר זכר צדיק לברכה ועל בן קמצר נאמר ושר"י הרי שקראו על בן קמצר ושר"י רק מפני שלא מצא תשובה אבל בית גרמו ובית אבטינוס אף שמצאו תשובה לא נתקבלו דבריהם מפני שנראה בעליל שפיהם ולבם אין שווין שהרי בשביל כך הוכרחו חכמים לתן להם שכרן כפליים. ומעתה הגרוס בן לוי שחשבו הר"ב בכלל ושר"י אילו מצא תשובה ברור שלא היה בכלל כמו בבן קמצר כדאמרן שהרי גם הגרוס לא היה חפץ לקבל שכרו ביותר וע"ז שפיר תמה התוי"ט על שלא מצא הגרוס תשובה לדבריו שמא ילמוד וכו' ואמרתי זה הדבר יציל התוי"ט מהשגת הרב בן המחבר:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.