יפה תואר על שמות רבה/לב

יפה תואר על שמות רבה לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה לב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

הנה אנכי שולח מלאך כו'. דעת בעל אגדה זו כי כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך וכמ"ש רש"י ז"ל בחומש. ומה שלא התפלל משה עתה על זה ולאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ונעתר לו ה' כי המתין לעת הצורך. כשישובו ישראל מחטאם שיתפלל לצורך השעה. והמדרש מביא ראיה לזה מהכתוב אני אמרתי אלהים אתם כי לפני החטא היו במעלה גבוהה וע"ע מ"ש בסוף הפרשה הזה:

מהו חרות כו'. בעל נחלת אבות כתב דדרשי מדכתיב חרות ולא חקוק. ומהרי"ת ז"ל אמר שדרשו מדכתיב חרות על הלוחות ולא כתיב חרות בלוחות. ולכך אמר לשון חירות ויתפרש על כמו בשביל כי בשביל הלוחות זכו לחירות. אבל על זה יקשה הלא מצינו כתבה על לוח ועל ספר חקה. כתבם על לוח לבך. ונראה דק"ל כיון דהכתב הי' מפולש מעבר לעבר ולכן אמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין לא היל"ל אלא בלוחות או בתוך הלוחות:

חירות ממלאך המות. הוא בא להוסיף כי מלבד הגליות היו חפשים גם ממה"מ. וכמו שדורש מן אכן כאדם תמותון והראשון סובר כי המיתה לבטל אי אפשר וכמו דאיתא בפ"ק דע"ז על הכתוב מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וע"ש היטב בגמ':

מצוה אחת. קשה דהא דרשו מהכתוב ויצו ה' אלהים על האדם שצוהו על שש מצות:

שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו. ע' בב"ר פכ"א:

תרי"ג מצות. אע"ג דכמה מצות תלויות במיתה כמו יבום ונחלות ואם לא מתו איך קיימו התרי"ג מצות י"ל כי הלמוד והעסק במצות אלו נחשבת להם כאלו קיימו וכמו דאמרינן גבי זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו מקריב עולה:

שלש שעות. בב"ר פכ"א איתא שלא עמד בצווי אפי' שעה אחת וכן בפ' אחד דיני ממונות איתא תשיעית נצטווה עשירית סרח. וגם כאן אמר ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה והתם קאמר בי"א נידון וע"ע בב"ר פי"ח גבי ולא יתבוששו:

אלא ע"י מלאך שהוא אחד מהשרים העליונים. ודריש וכאחד השרים כמו ובאחד השרים וכמו שדרשו בפל"ח אל תאמר בשמים אלא כשמים. ובגמ' ויותר יעקב לבדו לכדו:

ב  [עריכה]

למה נקראת חמדה. כי יש גם שאר ארצות יקרות ונחמדות וכדאיתא בב"ר פע"ד כגון צור וחברותיה דתמן שובעה וזולא. וגם כיון דחן מקום על יושביו וע' בב"ר פל"ד בזה. הלא כל ארץ וארץ חמודה היא ליושביהן. ומשני כי חמדו לה גם המלכים אשר מלכו בארצות המלאות כל טוב:

אין עורו מחזיק את בשרו. שהעור מתכווץ אחר הפשטו כך ארץ ישראל מביאה פירות למרבה עד אפס מקום להצניען:

קל לאכול. שצדין אותו מהפקר ואין בו טורח לגדלו או לקנותו בדמים יקרים כך א"י נותנת פירות בשופע בטורח מועט. ואין לפרש קל לאכל להתעכל באיצטומכא שלא יזיקו כי בשר הצבי יותר גס מבשר בהמה וגם אין הלשון משמע כן:

ג  [עריכה]

שתי מדות טובות כו'. ונרמזו שני הדברים אלו באמרו הלא בלכתך שפי' שאתה לבדך תהי' עמנו ולא שר. וגם הליכתו עמהם רמז לנבואה וכן אמרו בפ"ק דברכות בקש שתשרה שכינה על ישראל שנאמר הלא בלכתך עמנו:

כיון שמת משה. עמ"ש הרמב"ן על פסוק הנה אנכי שולח מלאך באגדה זו:

ד  [עריכה]

הזהרו בשליח. עיין בזה בתנחומא בתוספת ביאור:

שישמט שמי מקרבו. כי הוא שלוחי ונקרא שמי עליו וזה ישעו וחפצו וכשאתם עובדים אותו מסלקים שמי מעליו ומחללים את שמי ואת כבוד המלאך שהוא מתכבד בשמי. א"נ שירד מגדולתו ומסגולתו אשר לו ששמי בקרבו וכדאיתא לעיל פכ"ט שמו של הקב"ה מעורב עם כל אחד. ואם תעבדו לו אז יוסר שמי מקרבו כי כשם שנפרעים מן העובדים כן נפרעים מן הנעבדים. ולפ"ז מה שכתב כי שמי בקרבו הוא דבק לראש המקרא השמר מפניו ושמע בקולו כי שמי בקרבו:

לפי שאין מה"ש ניזונין כו'. ודריש כי שמי בקרבו כמו המזון הנכנס בקרב. ויתפרש לפ"ז אל תמר בו שלא יטעו להמיר כבוד ה' בו כדלעיל ונותן טעם ע"ז כי שמי בקרבו כי אין לו מציאות וקיום אלא בכח ה' ולכן אין לטעות בו. וע"ע בזה בילקוט תהלים רמז תש"ס:

ה  [עריכה]

ומה נסים עשיתי לבריה כו' כי באמת טוב ה' לכל ויעשה נסים לפעמים לאחרים. אבל לכם חבה יתירה הראיתי כי מדרך הארץ הוא שהעבד הולך לפני רבו להאיר לו הדרך והאדון הולך אחריו. ובישראל כתיב וה' הולך לפניהם יומם וכדאיתא בפ"ק דע"ז:

ואתם בית ישראל לא עשיתי כן. ולפ"ז מפרש אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בתמיה. האם בגדתם בי כאשר תבגד אשה מרעה רק כשיפסק שכרה אבל בכל עת שנותן לה אתנן היא מתקלסת בו נגד רעותיה ואתם בגדתם בי גם בעת שעשיתי לכם נסים וגבורות:

ו  [עריכה]

הה"ד חונה מלאך ה' וגו'. דעת אגדה זו שהמלאך הנזכר פה איננו המלאך הנזכר אחר מעשה העגל. אבל הוא היה גם בלי סילוק השכינה וכדעת הרמב"ן. ולכן מייתי הכתוב חונה מלאך ה' אשר אין שם סילוק השכינה ורק כרבות מעשיו הטובים ירבו המלאכים. ולכן אחר שהזהירה התורה להם על המצות נאמר בכתוב הנה אנכי שולח לכם מלאך. ויען כי אין איש אשר לא יקיים לכל הפחות מצוה אחת לכן אמר הנה אנכי שולח מלאך בל"י וכ"ה בתנחומא הנה אנכי שולח מלאך לפניך לכל מי ששמר את התורה כיוצא בך:

שנאמר יפול מצדך אלף. וסובר דהקרא קאי על המלאכים השומרים את האדם וחולק על אגדה דפ"ק בברכות דקאי על המזיקין העומדים לצדדי האדם. ובמ"ר פי"ב הובא שתי הדעות יחד ע"ש. ודורש יפול מלשון קרוב וחבור וכמו וממנשה נפלו על דוד. ומ"ש אליך לא יגש קאי על מה שנאמר שם מפחד לילה מחץ יעוף יומם. כי בשביל ששומרים רבים יסובבוך לכן הרע לא יגש אליך. ועי' בשוח"ט ובמדרש רבה פרשה י"ב.:

ז  [עריכה]

הה"ד אני אמרתי אלהים אתם. עמ"ש לעיל ובענין הסולם עמ"ש בויקרא רבה פרשה כ"ט:

ח  [עריכה]

נראה דברי מי עומדים. כי זו כחו לבטל גזרת ה' ואין זה כמקנטר כלפי מעלה אלא דרך מליצה כי הצדיק בתפלתו יכול לבטל גזרת עילאה וכמ"ש מי מושל בי צדיק והוא מ"ש כאן באשר דבר מלך שלטון וכו'. וזו היא רצונו ית' שחפץ להיות מנוצח וכבר הארכנו בזה במקום אחר:

ט  [עריכה]

אמר לו הקב"ה למשה כו'. דעת בעל אגדה זו כי ה' אמר הנה אנכי שולח מלאך גם בהיותם בכשרותם. וכדי שלא יקשה למה להם עתה למלאך. וגם למה לא התפלל משה עתה אם אין פניך הולכים כאשר התפלל אחר העגל מפרש דהוא המלאך אשר הי' אצל האבות אף כי ה' היה עמהם וכמו שאמרו בפרק אחד דיני ממונות על הכתוב ואל משה אמר עלה אל ה' ששמו כשם רבו:

כשבירך את יצחק. והא דלא אמר כשזיווג את יצחק. דהא לא מצינו שבירך אברהם את יצחק. ולכן ה' הוצרך לברכו כדאיתא בב"ר פס"א. י"ל משום דהשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה לכן קורא את הזיווג בשם ברכה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף