יפה תואר על שמות רבה/יח
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח י יא יב
א [עריכה]
אחר שאמר כי ממנו נקח חזר ואמר כו'. בתמיה ותרתי קשה ליה כיון דבדידהו קמיירי דקאמר נקח מאי ואנחנו דמשמע דעד השתא לאו בדידהו עסיק. וגם סותר את דבריו כי באמרו ממנו נקח הלא יודע במה לעבוד את ה' ואיך אמר אח"ז לא נדע מה נעבוד. ומשני כי מה שאמר ואנחנו הכוונה אם בו"ד גוזר גזרה צריכים לשמוע בקולו אם יפחדו מעונש וכ"ש אנחנו שלא נוכל לעבור את פי ה' שמא יאמר להקריב קרבן של ר"י שנה. ולפ"ז מה שאמר ואנחנו נעבוד פירושו כי לא ידענו כמה תכבד העבודה אשר יצוונו ה'. ועמ"ש רש"י בחומש:
חזר ואמר לו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' אלא כך א"ל אם תוציא וכו' כצ"ל:
כיון שהגיע חצות לילה כאשר אמר משה אבל הקב"ה אמר רק בלילה ומשה אמר כחצות משום שאז עיקר הלילה. וכן הוא בתנחומא מקים דבר עבדו זה משה אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה הלך משה ואמר להם כה אמר ה' כחצות הלילה אמר הקב"ה אף אני אעשה בחצי הלילה לקיים גזרותיו של משה הוי מקים דבר עבדו:
אלא כיון שאמר משה כו'. במדרש רות פ"ט דריש על משפטי צדקך משפטים שהבאת על המצרים וצדקות שעשית עם אבותינו במצרים שלא היה בידם מצות להתעסק בהם ויגאלו כו' ואגדה דידן לא חשב הגאולה לצדקה כיון שבאה להם בשביל הבטחת אברהם. וגם משום שהיה להם קצת זכיות וכדאיתא בויק"ר בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים לכן דריש על הצדקה זו בבכורים מה שהיה בחצי הלילה:
ב [עריכה]
היה הקב"ה פוסע כו'. ובחזית על פסוק אשכול הכפר איתא שהמלאך נכנס ונוגף פליג על זה:
ג [עריכה]
אתה מוצא שאמר הכתוב כו'. כי מפשט הכתוב נראה שהכה רק בכורים הזכרים ולכן צוה ה' להקדיש לו כל פטר רחם הזכרים. אבל באמת ע"כ מתו גם הבכורים מאב ורק ה' צוה להקדיש רק פטר רחם משום דניכרים טפי שהמה בכורים. ולא כן בכורי האב לא ניכרו כ"כ. וכ"ש בבהמה וכמ"ש הרמב"ן. וה"נ נימא שגם הנקבות הבכורות לקו ולא הקדיש ה' רק הזכרים שראוים לעבודה:
ד [עריכה]
אמר אליהו רגע ימותו וגו'. מפרש ויהי בחצי הלילה באמצע הלילה ולא כמו שאומרים כי המכה נמשכה עד חצות הלילה והתחילה מקודם חצות וכדאיתא במכילתא ויהי בחצות הלילה יוצרו חלקו למה נאמר לפי שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וגו' וכי אפשר לבו"ד לעמוד על חציה של לילה. אלא א"כ יוצרו חלקו. ר"י בן בתירה אומר היודע שעותיו ועתותיו הוא חלקו רבי אלעזר אומר נאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ונראה דבהא פליגי דת"ק סובר שפירוש בחצי הלילה הוא בהמשך מחצות עד הבקר. ורק לכוון את התחלת הזמן בחצי הלילה אין ביכולת בו"ד ורק היוצר יוכל לחלק בצמצום ולדעת התחלת הזמן ולריב"ב היתה המכה רק ברגע החצות לא קודם ולא אחר זה. וברגע קטן עשה הקב"ה בהם נקמה. ור"א סובר שהמשך זמן המכה היה מתחלת הלילה עד החצות. ודברי המדרש הזה הוא כדברי ריב"ב שאמר רגע ימותו:
מי הקשה אליו וישלם. וכמו דמדריש בתנחומא חכם לבב זה הקב"ה מי הקשה אליו וישלם זה פרעה דכתיב ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו:
ה [עריכה]
ואין נגינתי אלא לשון שבר. מה שלא מפרש נגינה מלשון זמר וכמ"ש באיכה רבתי על פסוק בכה תבכה רי"א נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילות כדאמר ונגינותי ננגן. י"ל משום דזמר איננו מיוחד בלילה דוקא שעיקרו ביום משא"כ לפי הדרש א"ש כי מפלת סנחריב מצרים מדין ועמלק היו בלילה. ומה שאמר כמד"א אני מנגינתם תמוה הוא דהא גם זה יש לפרש מלשון שיר וזמרה וכדאי' באיכה רבתי אנא זמרירון וקרוב בעיני דגרסינן כמד"א תתן להם מגינת לב וכמ"ד התם תבירת לבא:
שותין יין והניחו קנקניהם מושלכים. משל הוא כי זה היה כששותין יין ומניחים הקנקנים מושלכים כי אין חפץ בהם כן המלאך הרג שריהם ובחיריהם והניח דלת העם שאין חפץ בהם. והא דאמרינן בפ' חלק כמה נשתייר מהם רב אמר י' ושמואל אמר ט' אפשר דלא פליג על זה דהתם בשרים מיירי אבל מהמון עם נשארו הרבה:
אתה עשית שלך שנאמר ביד מלאכיך חרפת. יתכן שה"פ שכפירת פרעה היתה במציאת השם. ולזה הוא בעצמו חרף ואמר לי יאורי ואני עשיתני ולכן נפרע ממנו באופן מיוחד אל השגחתו ית'. אבל סנחריב לא הכחיש מציאת ה'. אלא פקפק בהשגחתו בשפלים וכאשר נראה ממה שאמר המבלעדי ה' עליתי וגו' ולרמז זה חרף על ידי אמצעי לכן הספיק שתהיה מכתו ע"י אמצעי באופן שנודע שה' שלחו לעשות המעשים:
ששרף גופן. יש מגיהין כאן נשמתן ונכון הוא ופליגי על הא דאמרי בפ' חלק דחד אמר ביד הכם וחד אמר באצבע וס"ל כמ"ש במ"א והובא בילקוט גבי וריויה די רביעאה שהמלאך נדמה כביבית קטנה של אש ושרף כל מחנהו:
לכך אמר הקב"ה למיכאל כו'. ואע"ג דמיכאל הוא שר השלג לא יקשה איך הכה אותם בשריפה כי ה' משנה מלאכיו כרצונו כדאיתא בב"ר פי"ח:
הה"ד לבקרים אצמית. במכילתא גבי ויהי באשמורת הבקר הביא אתה מוצא שתפלת הצדיקים נשמעים בבקר וכו' ע"ש:
שנאמר אשמעה מה ידבר וגו'. ונזכר בכתוב זה קטיגור וסניגור דכתיב נשאת עון עמך כסית כל תבואתם סלה דהיינו שה' מכסה ומטמין את העונות מפני השטן. ונראה דמפרש ג"כ את הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו דכתיב התם ג"כ בהתעצמות הקטיגור והסניגור כי הקטיגור יקרא אמת ומדת שמבקש שיקוב הדין את ההר והסניגור יקרא חסד ושנום שמבקש חסד ורחמים וקאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב פי' שאף שהקטיגור מבקש שאמת וצדק יצמחו ויקוב הדין את ההר מ"מ גם ה' יתן הטוב ומכריע לצד הזכות:
וכן עשה בים שנאמר בים דרכך וכו'. כצ"ל ופי' כי כן עשה מנגנים בים שהטעה את מצרים עד שבאו ונפלו בים וכדאיתא לעיל פט"ז גבי משגיא לגוים:
ו [עריכה]
אמר האלהים למשה כו'. קישור מאמרי אגדה זו כן הוא. דהשתא מפרש אזכרה נגינתם בלילה מלשון ערמה ועקבה שהערים ה' להציל את ישראל מיד המשחית בהביאו מכת בכורות בלילה שיהיו כל ישראל בבתיהם וידחה הקב"ה את המשחית מבתי בני ישראל על ידי ראיית הדם. ולכ"א שאמר הקב"ה למשה שיזהרו במה שהם עושים כלומר במצות הפסח ושלא יצא איש מפתח ביתו כי ה' בעצמו יהיה הנוגף במצרים ועי"ז יצילם מהמשחית ומכיון דהזכיר שיגוף ה' את מצרים הוצרך לתת טעם ללשון ועבר כי על הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו לא שייך הלשון ועבר דאלו היה ע"י מלאך נוכל לפרש ועבר ה' על מצותו או מכתו המשולחת אבל עליו בעצמו לא שייך הלשון ועבר ולא ס"ל כתירוצו דלעיל פ"ז ואחר שנתן טעם ללשון ועבר חוזר ומפרש הצלת ישראל ע"י ה' איך היתה שפסח על הפתח ושוב הביא סמך מן ושמרתם את הדבר שכן יעשה גם לעתיד ע"י הקב"ה בעצמו וכדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים וגו' וה' כגבור יצא ועוד כמה כתובים אע"פ שגם מיכאל וגבריאל יהיו עמו כדלעיל אבל פניו הולכים בקרב ושוב הביא מאמר ר' חלפתא שנתן טעם למה היתה מכת בכורות ע"י הקב"ה בעצמו:
מה כבוד אני עושה למצרים כו'. הנה באמת לא היתה ארץ מצרים כגן ה' רק בזה שהיתה כולה משקה אך הקב"ה המגיד מראשית האחרית כינה את הארץ הזאת בשם כגן ה' וחלק לה הכבוד אז בשביל הכבוד שתתן ליעקב ויוסף:
ז [עריכה]
כביכול עמד לו בפתח א"כ מאי וראה את הדם אלא בנוהג שבעולם כו' כצ"ל. ופי' כיון דהקב"ה בעצמו ובכבודו היה שם למה לו הדם לסימן ומשני במשל הזה. וטעם הדבר הוא כדי שיבטח לבם של ישראל מראש שהקב"ה יצילם בראותם את הסימנים:
ח [עריכה]
שאין כנסיו וכנפלאותיו. פי' הנפלאות שהוא לבדו עושה גדולות הנה מאשר יעשה ע"י מלאכיו. או ע"י כחות הטבע. ומביא ע"ז את הכתוב גדול אדונינו ורב כח דכתיב שם מעודד ענוים ה' וגו' המכסה שמים בעבים וגו' נותן לבהמה לחמה שכל אלה נעשו על ידי השגחה פרטית:
י [עריכה]
מבכור פרעה עד בכור השבי משל כו'. נראה דדריש המ"ם של מבכור למיעוטא וכמו מן הבהמה מן הבקר ועוד. וקשה לי' כיון שכל הבכורים במצרים מתו מאי בא זה למעט. ומשני כי הבכורים אשר מתו היו השונאים לישראל ולא האוהבים וכמו שמביא המעשה במשל:
וכן דוד אמר ישמח צדיק כי חזה נקם. זה הוא לראיה כי גלוי בפצי היום יצאו דאז היי המצרים מקברים את מתיהם וישמח צדיק כי חזה נקם:
יא [עריכה]
ובו ביום יצא יוסף כו'. זה יליף מרבוי דכל צבאות ה' וחולק על הא דאמרינן בר"ה כי בר"ה יצא יוסף מבית האסורים והקרא דכתיב תקעו בחדש שופר וגו' דקאי בר"ה וכתיב שם עדות ביהוסף שמו. מצי מפרש דקאי על כנסת ישראל דאיקרו יוסף שבר"ה בטלה עבודתם בארץ מצרים כדאיתא בר"ה וכן מפרש הרד"ק:
לכך הלילה הזה שמחה כו' צ"ל שמורה כי הוא ליל שמורים. כי משמחה אין זכר פה באגדה זו:
אבל לעתיד לבוא הלילה נעשה יום. פי' כי נס עובר היה בלילה כי כן אורו אינו ברור משא"כ לעתיד יהיה הנס קיים כאור הבהיר. וכ"ה בכמה מקומות בתנ"ך על דבר המתקיים וחזק נאמר כיום:
יב [עריכה]
מה ראה לומר ליל שמורים. בלשון רבים ומשני כי קאי גם על לעתיד:
שנאמר אמר שומר אתא בקר. נראה דמפרש שומר ע"ד ליל שמורים שפי' שה' שומר ומצפה לקיים הבטחתו וכן מצפה ה' לגאלנו לעתיד וקמפרש אתא בקר לשון אות וסימן כי סימן לגאולה שנקראת בקר היא הלילה שבו הושיענו ממצרים:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |