יפה תואר על בראשית רבה/פט

יפה תואר על בראשית רבה פט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה פט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

קץ שם לחשך. משום דבכ"מ דכתיב מקץ הוא באופן אשר הזמן קצוב מראש מתי יכלה. והזמן משוער מתחלה עד מתי ימשך. וכמו מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. הזמן הוא קצוב מראש עד מתי יכלה ומתי תהי' השמיטה. וכן מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש. וכן מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וכן ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' בכולם היה הזמן מוגבל וקצוב עד מתי ימשך (כי לדעת בעלי השנים קצוב וקץ שרש אחד לשניהם) וכן ויהי מקץ ארבעים יום נתן ה' אלי את שני לוחות האבנים. כי כן הי' הזמן קצוב מראש בעלותו ההרה. ומה דכתיב ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מתפרש לעיל בפכ"ב שעשה הבל קין מן החג ועד החנוכה או מן הפסח עד העצרת ובין בדבר וכן מה דכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגו' אמרינן בגמ' כי עשר שנים הוא זמן מוגבל לשבת יחד עם העקרה. וכן הא דכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום כבר אמרו רז"ל כי כן גזר ה' מראש לתור את הארץ בימים מועטים. למען ישאו את העונש יום לשנה רק זמן מועט וא"כ הי' הזמן קבוע מראש (רק צ"ע מה דכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה) וזה שדרש גם כאן מדכתיב ויהי מקץ ולא כתיב ויהי' לשנתים ימים וכדומה. וכמו ויהי בשמונים שנה ויהי בשלשים שנה. כי זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה והזמן הי' קצוב מראש. וכדכתיב קץ שם לחשך. ואגב דריש המדרש את המקרא לענין אחר כדרכו בכ"מ:

כמה שנים. יעשה באפילה. פי' בעוה"ז שרוב בני אדם מעונים ומדוכאים ביסורים. וסדרי בראשית מקולקלים כדאיתא לעיל פי"ב ו' דברים נטלו וכנגדן תולדת חסר ולעתיד בימות המשיח יחזרו ע"ש. והכוונה בכאן שיש קץ לגאולה אע"פ שלא יעשה תשובה וכדאמרינן לא זכו בעתה. והכתוב מפרש למה באמת ניתן החושך בארץ וזה היסורים והמכאובים ומפרש בשביל אבן אופל וצלמות בשביל היצה"ר הנקרא אבן כדאיתא בפ' החליל לכן ליסרם על פשעם בא החשך בארץ אבל לעתיד כאשר ישחט את היצה"ר כדאיתא התם ויסתלק היצה"ר מבני אדם. אז בסור המסבב תסור הסבה ויהי' אך טוב בארץ:

זמן נתן. ליוסף. הכתוב לא מיירי ביוסף לבד אבל מדבר בכל הצדיקים אשר יוסף נמנה עמהם וכדאיתא בתנחומא. וסדר הכתוב לפי הדרש הזה כן הוא כי לפני זה מונה העונש לרשעים ואמר זה חלק אדם רשע עם אל (שם כ"ז) ועונשם הוא בלי קץ. ואמר אח"ז כי לא כן הוא עם הצדיקים כי יש לכסף מוצא אם אבד יש לו תמורה ומדריש זה על הצדיקים לקמן פ' צ"א וגם החשך והיסורים אשר ישיגו את הצדיקים יש קץ להם וימלטו מהר:

ב  [עריכה]

בכל עצב יהי' מותר וגו'. מפירש"י נראה דמפרש עצב כמו עצם וכמו העצב נבזה דמדריש בויק"ר פ"י כמו עצם ע"ש ודברי הכתוב הוא מליצה נפלאה כי גם בעצם הקשה יש ביד האדם לתת מותר כי תהיינה אדומות או שחורות. אבל דבר שפתים הוא אך למחסור. ולפי הפשט נראה כי הכתוב אומר בכל עצב עמל ויגיעה אשר יעשה האדם ימצא מותר כי אם יעמול נפשו להשיג יין אז עצמותיו תהיינה אדומות אבל דבר שפתים הוא אך למחסור. והכתוב לא מיירי בדבור תורה כי הדבור הזה בוודאי יתן לאדם יתרון גדול אבל מדבר רק בסתם דבור של בני אדם:

שותי מים. חמין. היינו ע"י סמים כי מים חמים לבד מזיקים לאדם כדאיתא בפ' כל הבשר:

בכל דבר. שנצטער יוסף כו'. בא לתרץ למה סבב הקב"ה שיהי' אסור במאסר הלא הוא עמד לו בכל מעשיו ולא עוד אלא שניתוספו לו שתי שנים. וזה שמתרץ כי גם העצב הי' לו למותר שנטל את בתה. ומה שניתוסף לו ב' שנים אף כי היה מבטחו בה' וכמ"ש אח"ז. אבל גם זה הוא לו למותר. כי אם נפדה מיד אז אמרו כי הצלתו היתה ע"י אדם יען כי אמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני. לכן ישב עוד שנתים ימים ושר המשקים שכחהו ואז סבב הקב"ה כי יפדה ע"י חלום פרעה. וידעו הכל כי מאת ה' היתה הצלתו. ולא דברי שפתי שר המשקים אשר המה אך למחסור:

ג  [עריכה]

המון ריבי. רברבים. פי' כי כמה מיני כזבים ימצא הבוטח בהם:

מי מתקיים. על מי. פי' מי הוא השומר והמשגיח על מי וכההיא דר"י בסי' הסמוך:

ויתגדל ע"י. חלום. פי' אם חלם פרעה לפני שנתים ימים וימהרו אז להוציא את יוסף מן הבור אז לא נתגדל יוסף. כיון שיאריכו הימים עד שנות השובע ואמרו כי כזב ידבר. ועתה ראו מיד כי פתרונו אמת הוא לכן נתגדל:

ד  [עריכה]

וכי כל. הבריות אינן חולמין. עיקר הדרש מדכתיב חולם בבינוני אשר הוא ג"כ במקום תאר כידוע. ומשמע דפרעה לבדו מתואר בזה במה שהוא חולם ולכן מקשה הלא כל העולם חולמין. ומתרץ כי החלום כזה אשר הוא כולל את כל העולם מיוחד הוא רק למלך אשר הוא כולל כל העם בקרבו משא"כ חלומות כל העולם המה מיוחדים רק לגופם לבדם או לדברים פרטים באשר גם הם כל אחד פרטי. ואע"ג דגם נבוכדנאצר היה מלך וחלם חלום הנוגע למלכיות ולכל הארץ ובכל זאת כתיב גבי' ובשנת שתים חלם נבוכדנאצר וגו' ולא כתיב ונבוכדנאצר חולם י"ל משום דגם דניאל חלם אז חלום הנוגע לד' מלכיות כדכתיב בדניאל בד' חיון רברבן. ולכן אין חלום נבוכדנאצר מפיק חלום שאר האנשים:

הרשעים מתקיימין. כו'. עיקר הדרש הוא מדכתיב על היאור ולא כתיב על שפת היאור לכן דרש כי הוא שמר את היאור ועמ"ש למעלה בסימן שלפני זה ובפרשה ס"ט:

רמז רמז. לו כו'. כי פרעה התפאר אשר הוא המושל ביאור וכמ"ש גם פרעה האחרון לי יאור. לכן הראהו ה' בחלום כי שקר נסכו. והיאור הוא סבת הרעב והשובע אם יעלה וישטוף את הארץ אז יהי' שובע וכידוע:

מעלה חטטין. ע"י רוע המאכלים. וגם בהעדר הלחות באויר מפני מיעוט הגשמים הנאותים ובמצרים מפני האדים העולים מן היאור להרטיב את האויר. ואם זה יחסר יחלו בני אדם:

ה  [עריכה]

ולהלן חלמא. ופתרוניה. ואע"ג דשם בפסוק ג' כתיב ותפעם רוחו. י"ל כי הוא בקש מהחרטומים רק להגיד לו החלום לבד. ולר' נחמיה בקש מהם רק על חלום אחד. ולכן לא הגיד להם רק פעימה אחת. אבל באמת היו לו שתי פעימות:

חלום הצלם. וחלום האילן. כדכתיב חלם נבוכדנאצר חלומות (בל"ר) להגיד למלך חלומותיו. ואע"ג דבתר הכא כתיב ותפעם רוחו לדעת את החלום (בל"י) וגם דניאל לא השיבו אלא על חלום הצלם. י"ל אף שבראשונה שאל על שני החלומות. מ"מ כאשר ראו כי לא יכלו להגיד לו את חלומותיו הסתפק את עצמו גם בחלום אחד ולכן לא הראו אז לדניאל משמים רק את פתרון חלום הצלם אשר הי' לפני נ"נ יותר מבהיל ובקש לדעת מראש את החלום אשר הבהילו ביותר ואח"ז נתן אל לבו וזכר מעצמו את חלום האילן. א"נ חלום האילן דקאמר היינו פתרונו שראהו בחלומו ונשכח ממנו ופי' להגיד למלך חלומותיו היינו גוף חלום הצלם ופתרון חלום האילן. וכשבאו לפניו רצה לשאול שאלותיו אחת אל אחת. והזכיר תחלה בקשת חלום הצלם דחביבה ליה טפי שהוא הגדת גוף החלום. ולא הספיק לשאול על השני לפי שכעם עליהם על הראשון עד אחרי שהגיד דניאל את הראשון:

ליתן גדולה. לד'. לכן היתה ההתפעמות בו יותר חזקה כדי להבהילו יותר ותצא הטובה לד' ומ"ש גבי' נ"נ ותפעם ג"כ י"ל דהוא לא ידע שיש התפעמות יותר חזקה:

כדי ליתן. חיים לארבעה. זה הוא למותר וגם בילקוט ליתא כי יוסף ודניאל בלא"ה היו חיים. וגם חיים וגדולה נראה כי גדולה בלי חיים ליכא. ומה בא להוסיף לשון השני על הראשון. אבל נראים הדברים כי הי' במדרש נוסחא אחרת חיים במקום גדולה וקאי על חיי הצלחה וכמו ויוסיפו לך שנות חיים פירשו רז"ל חיי שמחה ועונג. והמעתיקים חשבו כי המה שתי לשונות ולכן כתבו כמו שהוא לפניו ובאמת הכל לשון אחת היא:

כל חלום. שהוא סמוך לבוקר כו'. והא דלא הוכיח יוסף לפרעה כי ממהר האלהים לעשותו ממה שהי' החלום סמוך לבוקר. והוכיח ממה שנשנה החלום. י"ל שפרעה לא הגיד לו שהי' סמוך לבוקר ואנחנו מוכיחים זה רק ממה שכתבה התורה ויהי בבוקר:

ו  [עריכה]

שלא הי'. קולן נכנס באזניו. עי' בעקידה הטעם למה לא נכנס באזניו. ובאמת ראה פרעה בחלומו גם את הפתרון וכמ"ש לעיל רק ששכח ולכן לא נכנס פתרונם באזניו שידע כי לא זה הוא. אבל יוסף כשפתר אותו זכר מיד כי זה הי' הפתרון שראה בחלומו:

אלו חכמי. פרעה. בילקוט הגירסא בקש לץ זה פרעה (וקרא לפרעה לץ משום שהתגאה לאמר לי יאורי וזד יהיר לץ שמו) חכמה ואין אלו חרטומי מצרים ולגירסת המדרש דקרי לחרטומי מצרים לץ יתפרש מלשון סכל וכמו שמצינו כן במשלי השם לץ בהוראת סכל. ויען כי נואלו למצוא הפתרון לכן יקראם בשם לץ:

ולא עוד. אלא נתן בה הקב"ה. פי' גם בהמון העם נותן הקב"ה חכמה זולת החכמים. ומביא ראיה מסנחריב דהתפאר בכח ידי עשיתי וזה ע"כ נאמר על כח העם אשר עמו כי הוא לבדו לא יכבוש ארצות. וכ"ה גם סוף הפסוק ובחכמתי וגו' קאי על חכמת העם אשר עמו:

ז  [עריכה]

ואחת שראיתיך. מצטער כו'. והא דלא מנה החטא של פרעה קצף על עבדיו משום שזה כבר נרצה לו ובפרט שכבר נודע שהי' נקי מעון כדאיתא לעיל פפ"ח. וזה שאמר את חטאי משמע שהחטאים עודם בידו:

מיד וישלח. פרעה ויקרא. כלומר אע"פ שהזכירו דרך בזיון מ"מ לא שת פרעה לבו ע"ז. ומרוב תשוקתו לדעת הפתרון מהר לקרוא אליו:

ח  [עריכה]

לא כן כתיב ויהי כאשר פתר לנו כן הי' משום שכל החלומות הולכין אחר הפה. והנה הדבר הזה הוא לכאורה נגד התורה ונגד הדעת. נגד התורה אשר מצינו בה פעמים רבות כי היא תוקיר את החלום. וגם איוב אמר בשעפים מחזיונות לילה (איוב ד') כי באחת ידבר אל וגו' בחלום חזיון לילה וגו' (שם ל"ג) ואם נאמר כי הכל תלוי בדבר שפתי הפותר. הלא החלום בעצמו מאפס ואין נחשב. ונגד הדעת כי אם נאמר אשר החלום יש לו ענין אלהית ורוחני איך ימיר אותו ויחליפנו דבר שפתי גבר. ואם החלום הבל הוא ואין בו מועיל. מה יתן ומה יוסיף לו האיש בלהג שפתיו. וגם העקידה בשער כ"ט הרבה להקשות ע"ז מכתובים רבים וכמו במ"ש יוסף הלא לאלהים פתרונים. אלהים יענה את שלום פרעה נראה כי יש כח אלהי בחלום ע"פ דעת התורה. והאריך מאד לסתור דעה זו כי הכל תלוי בפי הפותר מהתורה מהדעת ומהנסיון. וגם בעל עין יעקב הרבה לתמוה ע"ז ואין לנו להסתפק בדברי האומר כי זו רק דעת יחידי ואין לנו לקבלה כי רבים הם הסוברים כן. ור"י גופא האומר כל החלומות הולכין אחר הפה הוא האומר על חלום רע והאלהים עשה שייראו מלפניו הלא יסבור דיש כח אלהי בחלום. ואיך יתלה בפי הפותר. ולהצדיק דעה זו נקדים ד' הקדמות. הקדמה האחת כי החלומות הצודקים מאת ה' והשגחתו על פני אדם יבואו. ומה שדחה אבן סיני את האמונה בחלומית כי מצינו אשר גם בעלי חיים יחלמו כמו שנראה כי הכלבים נובחים בעת שנתם כבר השיב ע"ז הרלב"ג בספר המלחמות. ובאמת כי נביחתם בחלום הוא רק תנועת שפתים מרוב הרגלם בהקיץ. וכמו שהתינוקות יונקים בשנתם מרוב הרגלם בהקיץ ולא נקשר כלל עם מחשבה כמו חלומות בני אדם אשר יחשבו בחלום וזוכרים אותו גם בהקיצם. וע"פ התורה מחויבים אנחנו להאמין כי יש חלומות אשר יבואו לבני אדם מאת ה' כמו שפע הנבואה הבא לאנשי רמי המעלה מאת האלהים. הקדמה השנית היא כי גם לפתור החלום אי אפשר בלעדי רוח ממרום. והחכמה בענינים כאלה לא תועיל לנו מאומה ואף שאי אפשר להכחיש אשר הפותר צריך להתבונן על האפשריות בפתרון הזה. ולכוון הפתרון עם החולם ומזגו ומצבו אשר ליה החכמה מוכרחת. מ"מ עיקר הפתרון צריך שיערה עליו רוח ממרום. ולפעמים תולה הפתרון במזל ובהצלחת הפותר. וכאשר כתב קצת מזה הראב"ע בפרשת בלעם וכמו שמצינו כי הרפואה אף שהיא נוסדה על חכמה ודעת מ"מ תלויה הרבה גם בהצלחת הרופא ועי' בזה במעיני הישועה מעין ה' תמר ד'. הקדמה השלישית היא אחרי שיתרון האדם על כל החי הוא גם כן במה שהוא מדבר יש לפעמים יתרון לבעל הלשון להביא טובה או רעה בדבורו הניתן לו מאת ה'. וכמו שמצינו כי הקב"ה נתן הכח לאברהם וליצחק לברך את בני אדם ויתקיימו. וכ"ה גם בכל אנשים יראי אלהים אנשי אמת אשר שפתותיהם טהורות ולא טמאו אותן בכזבים ובדברי ריק ובלע. הקדמה הרביעית היא כמו שהרישומים מועילים לקיום הנבואה וכמ"ש הכתוב חץ תשועה לה'. והרמב"ן כתב כי זה הוא מגזירת עירין אשר כל גזירה תתקיים אם יש דמיון לה בפועל וכמאמר ירמיהו והיה ככלותך לקרות את דברי הספר תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל. וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם וגו' כן יציאת הדבר מפי אנשים טהורי לב ובפרט מפי הנביאים יועילו מאד לקיום הדבר. והשתתף השפעת ה' עם אמרות טהורות מטהר לב תחול אז השפעת ה' לטוב. ובכן נבוא אל הדרוש. כי אם יגזור ה' דבר מה ויגלה אוזן האיש בחלום הלילה וכמ"ש בהקדמה הראשונה בכל זאת עוד לא מוכרח כי יצא לפועל החזון אשר חזה בחלום עד אשר יצא פשר החלום מפי הפותר האמיתי אשר בו נקבצו חכמה ורוח אלהים וכמ"ש בהקדמה השניה. ובכח דבריו יחזק ויקיים הדבר וכמ"ש בהקדמה השלישית. וזה לא יקשה איך תהיה גזירת ה' תלויה בדברי פי איש אחרי שמצינו כי גם בנבואה יצא הדבר לפועל אחרי מעשי ודברי הנביא וכמו"ש בהקדמה הרביעית. רק הנבואה אשר היא מעלה גבוהה מאד תקום לפעמים גם בלעדי פעולות אנשים. וחלום אשר הוא במדרגה שפלה מהנבואה גזר ה' בחכמתו כי בלעדי הפתרון לא יחול כלל. וכמו שמצינו כמה פעמים בדברי רז"ל שהפתרון לבד. לפי תמונתו ישלים ויגמור את מראה החלום. ובזה סרו כל הספקות כי בוודאי מה שאמרו רז"ל כל החלומות הולכין אחר הפה הוא רק פה טהור ודובר דבר על אפניו וכמו"ש לעיל. וגם הרשב"א בתשובותיו כתב כעין זה וז"ל אמרת שאעמידך בכוונת אביי ורבא בשאלת בר הדיא וכי גזירת הכל תשתנה בעבור פתרון בר הדיא. תשובה זו שאלת פילוסופית שתולין הכל בטבע אך לפי הנראה מהכתובים והסכמת חכמי התורה אינו כן אלא יש דברים לא נתבארה לנו סבתם והיא שאמרו ברית כרותה לשפתים וזו היא המניעה בקללה והחפץ בברכות ואמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. ואם נמשך בזה אחר הנובע מה תזיק הקללה ומה תועיל הברכה יקללו המה וה' יברך. ואמרו אל יפתח אדם פיו לשטן והביאו ראיה מן הכתוב כסדום היינו וגו' שמעו דבר ה' קציני סדום. וגם חכמי הפילוסופים אינם יכולים ליתן טעם לסגולות הגלויות לעין כל בעשבים ובאבנים כאבן השואבת הברזל והברזל ישוטט על פני המים ולא ינוח עד שיהיו פניו אל הסדן. היש מגיד טעם בזה בכל חכמיהם יאמר פתרון החלומות באחד מהם:

ט  [עריכה]

לחלוק כבוד למלכות. פי' שלא תאמר כי הוא החליף שמלותיו להתהדר לפני מלך ולהתגדל בעיני רואיו אך משום כבוד המלכות עשה כאלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף