יפה תואר על בראשית רבה/לב

יפה תואר על בראשית רבה לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  

א  [עריכה]

מדבר בדואג ואחיתופל. כי לפני זה כתיב שנאת כל פועלי און ומדריש בשוח"ט על דואג ואחיתופל. וטעמם מדכתיב כל פועלי און משמע אפילו גדולי תורה אם יעשו תורתם פלסתר ישנאם ה':

הן ודיבורן. פי' דבריהם ועצתם אשר היו על דוד יאבד ה' ותופר עצתם. א"נ על מה שגלו פנים בתורה שלא כהלכה להתיר ג"ע וש"ד קאמר שדבריהם יאבדו מן העולם ולא יטעו בני אדם בהוראתם:

בא אל פילגשי אביך. [עיין בהגהות רד"ל וכ"ה דעת היפ"ת. וכתב עוד] דבעל אגדה זו סובר כר"י בפ' החולץ דאנוסת אביו ומפותת אביו אסורה משום ולא יגלה כנף אביו לכן מקרי ג"ע. א"נ דמקרי ג"ע משום דאין משתמשין בפילגשו של מלך כמו באבישג שהיתה אסורה לאדוניה:

וש"ד דכתיב ולא אבו וגו'. ע' לקמן פל"ח בראשיתו:

ואמרת לי גם ה' העביר חטאתך. זה בעוה"ז ואח"ז אמר ולא תמות זה בעוה"ב. וכל זה ההפך מ"ש באלו תאבד דוברי כזב בעוה"ז ויתעב לעוה"ב. ולכן ברוב חסדך אבוא ביתך בעוה"ז אשתחוה אל היכל קדשך לעוה"ב:

ד"א תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול. ובא בכתוב תאבד ויתעב בעתיד במקום עבר והפי' כי כבר האבדת אותם ואת דבוריהם. ומלת כזב ל"ג פה:

ומה ביני לבינם. חלילה לחשוב על צדיק כמוהו שנכשל בש"ד וגזל. וגם הדורשים בדורותיו לגנאי מודים דהיה מנוקה מראשי פשעים כאלה. אבל ביאורו כיון שלא מיחה בהם מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשה וכדאיתא בשבת דף נ"ד. א"נ דנכשל באבק ש"ד וגזל וכמו המלבין פני חבירו ברבים והאוסף שלומו מעני ע"ד גזילת העני בבתיכם ומובא פה הדרש הזה למה פה כתיב ויאמר ה' לנח וגו' במדת הרחמים ולפני זה כתיב הכל אלהים במדת הדין. יען כי בחסדיו וברחמיו זכה להנצל מהמבול:

ב  [עריכה]

כי צדיק ה' צדקות אהב וגו'. משום דק"ל בקרא למה כתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני ולא כתיב כי צדיק אתה. לכן מביא את הכתוב כי הקב"ה אוהב את הצדיקים ומחבב לראותם כי ישר יחזו פנימו:

והקב"ה אוהב את בן אומנתו כו'. כי אהבה האמיתית תולד בין בני אדם מצד השתוותם בעצמותם. ולכן ישנא האומן את בן אומנתו. כי ביניהם ובעצמותם אין השתוות. ורק באומנתם אשר היא רק ממקרים אשר לאדם. ובאומנתם כל אחד משיג גבול רעהו לכן תולד ביניהם השנאה. משא"כ החכם לחכם ישתווה בעצמותו וברוחו בעניני החכמה וברבות החכמה תרבה גם תפארת החכמים ואין דבר אשר תוליד שנאה. וכן הקב"ה מצד אשר ידמה הצדיק אל דרכיו וע"ד מה הוא רחום אף אתה רחום ומה הוא חנון אף אתה חנון לכן אהבתו לצדיקים תדמה לאהבת החכם לחכמים וגם מעלת ית"ש תודע בארץ ע"י השכל. וכבודו ישגא מהצדיקים והחכמים האמיתים לכן יאהב את פעולותם וז"ש הכתוב צדקות אהב. ולא אמר צדיקים אהב לומר שאהבתו הוא עצם הצדקה ולא תכלית חיצוני. ולכן ישר יחזו פנימו ויאהב את רודפי צדקה וחסד:

ג  [עריכה]

אר"י היוצר הזה וכו'. ע' לקמן פ' נ"ה בדברינו אי"ה:

ה' צדיק יבחן זה נח. [ודריש ה' צדיק יבחן כמו יבחר כי באמת עיקר פעולת הבחנה הוא האם לבחר בדבר הזה או לו. ובפרט הנו"ן יתחלף ברי"ש בחילוף אותיות למנ"ר. ומפרש כי אותך ראיתי צדיק לפני כי בך בחרתי יען כי צדיק אתה ומצינו כמה פעמים בתנ"ך השורש ראה להוראת בחירה כמו ירא פרעה איש נבון (בראשית מ"א) ראיתי בבניו לי מלך (ש"א י"ו) ועוד רבים וכענין רואה אני את דברי אדמון]:

מצינו שאומרים מקצת שבחו כו'. זה איננו דין וחוב אבל הוא מדרך ארץ וכמו שפירש"י בעירובין בפ"ב. אבל אם ירצה מותר לו לגמור כל שבחו בפניו:

ד  [עריכה]

גם מעוף השמים שבעה שבעה כו'. כי בבהמה כתיב שבעה שבעה איש ואשתו וזה בוודאי משמע כי יהיו שבעה זוגות אבל בעופות דכתיב שבעה שבעה זכר ונקבה ס"ד כי בין השבעה יהיה ארבע נקבות ושלשה זכרים [והטעם כי הבהמה עומדת לגדל וולדות וזה א"א בלא זכר ונקבה. אבל העופות דעומדות לגדל ביצים והעופות מטילות ביצים לפעמים בלא זכר רק בספנא מארעא. וגם נקבה אחת מטלת הרבה ביצים ועוף אחת תרבץ על כמה ביצים ויספוק לגדל וולדות ולהוליד אפרוחים מן שלש או ארבע נקבות המטילות ביצים בשביל הזכר שבא עליהן] לכן אמר נמצא אחד מהן בלא בן זוג. והכרעתו מדכתיב שנים שנים באו אל נח אל התיבה זכר ונקבה. משמע דלא חסר מאחד מהן בן זוג. וכך פירש הרמב"ן ע"ש בדבריו:

לא שאני צריך להם כו'. ואף שהקריב נח קרבן מן הטהורים. וע' לקמן פ' ל"ד. מ"מ אין חפץ לה' בקרבן וגם הקרבן הוא לזכות את בני אדם המקריבים:

ה  [עריכה]

הם קלקלו את הצורה. פי' במה שגרמו להמחות מן הארץ קלקלו את צורתם. או בשביל ששחתו זרעם כדלעיל פ"ל לכן קלקלו את צורת זרעם. או בשביל ששפכו דמי איש כדלעיל בפל"א לכן קלקלו צורת בני אדם:

זה קין. כלומר עיקר הכתוב קאי על כל החי אך מדהוציא בלשון היקום בא לרמז גם מחיית קין:

ו  [עריכה]

נח מחוסר אמנה היה. מדכתיב ויבוא נח וגו' אל התיבה מפני מי המבול. ולא כתיב כאשר צוהו ה' כמו דכתיב בכינוס הבהמה וכל חי. משמע דהיה מסופק וחשב כי רק להטיל אימה על הבריות צוהו ה' לבנות התיבה והחל להמטיר על הארץ עד אשר ישובו. ורק כאשר מי המבול דחקוהו אז ידע כי לא איש אל ויכזב ויבוא אל התיבה:

ז  [עריכה]

כדי שיעשו תשובה כו'. מדברי המדרש נראה כי בשביל שני דברים יחד האריך הקב"ה להם עוד שבעה ימים. וזה בשביל שלא לערב אבילות של מתושלח. ובשביל שיעשו תשובה. וכן משמע בשוח"ט. והטעם בזה כי בשביל תשובה לבד לא האריך להם הקב"ה עוד. דכיון דלא שבו במשך ק"כ שנה בוודאי לא ישובו עוד אם יאריך להם עוד חמשה ימים. וגם זכות ההספד לבד ג"כ לא עמדה להם להאריך עוד. ורק בשביל שני הדברים יחד האריך להם. וזה דלא כנראה מגמ' פ' חלק כי הם שני דבורים וכל אחד לבדו הספיק להם להאריך את אף ה' עליהם מבלי להביא עליהם מהר את ימי המבול:

ברם הכא נבקעו כל מעינות תהום רבה כו'. לעיל בפל"א סי' י"ב דרשינן מבול מים מים היו כו' משמע דמתחלה לא היה מבול רק גשמי ברכה אם ישובו וכ"כ רש"י על הכתוב ויהי הגשם. ואם התהומות נבקעו מתחלה ומלאו את הארץ במים איך יהפכו אח"ז מי הגשמים לגשמי נדבה. וע"כ צ"ל גם כשנבקעו התהומות עוד לא עלו המים על הארץ אולי ישובו ויסתמו התהומות הפתוחים והגשם יהפך לגשמי נדבה. ונראה כי לזה כוון ג"כ רש"י ז"ל במ"ש בחומש נבקעו להוציא מימיהם. משמע שהיו רק פתוחים להוציא אבל לא הוציאו:

ח  [עריכה]

פרט למורטיא ולקטעיא. קטעיא הוא רגל קטועא ומורטיא הוא שיבש או שנחתך אחת מאגפיה ושניהם הוא מחוסר אבר רק זה ברגל ובשאר איברים וזה באגפים וכדמייתי בפ"ק דקדושין אין תמות וזכרות בעופות יכול אפילו יבש גפה ונקטעה רגלה ת"ל מן העוף. ופה יליף מן כל כנף והכל דרשה אחת היא וכאן הוא לבני נח ובקדושין מדריש לישראל וע"ש בתוס' דאם היה כתב המיעוט רק בב"נ ה"א דכל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ לכן בעינן שני המיעוטים לאסור לישראל ולב"נ ואע"ג דמחוסר אבר ילפינן בגמ' לאסור מדכתיב מכל החי. אבל לעיל בפל"א סי' י"ג יש דרשה אחרת על מכל החי והוא חולק על הדרש של מכל החי לאפוקי מחוסר אבר:

בקשו להפוך התיבה כו'. זה הוא דרשה אחריתי ודריש ויסגור ה' בעדו שהגין עליו מהרשעים. ולפי הדרש הראשון יתפרש ויסגור ה' בעדו כי סגר וחתם בעדו את הדלת והושיבהו כמו בבית האסורין שלא יצא ממנו פן יפגעוהו אויביו:

ט  [עריכה]

שטה על פני המים כעל ב' קורות כו'. כי מתחלה כתיב וירבו המים וגו' ותרם התבה מעל הארץ משמע שהיתה משוקעת במים כספינה רק הורמה מעל הארץ ואח"ז כתיב ויגברו המים וגו' ותלך התיבה על פני המים משמע דהלכה ממעל לפני המים כאלו נצבה על שתי קורות וזה יוכל היות כיון דמי המבול היו עבים וגסים כשכבת זרע כדאיתא בפ' חלק לכן לא נשקעה עוד כלל במים:

י  [עריכה]

דלא טף במוי דמבולא. כבר מצינו פלוגתא בזה בפ' פרת חטאת אם ירד המבול לא"י או לא ופליגי בפירוש הכתוב ביחזקאל את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם. והר גריזים היה בא"י בשומרון כדאיתא בפ' ואלו נאמרין. לכן אמר לו השמרוני למה לך ללכת לירושלים הלא הר גריזים קרוב לך. ויחזקאל אשר דבר שם על ירושלים התנבא ג"כ על שומרון כמו דאיתא שם בקאפי' כ"ג שמרון אהלה וירושלים אהליבה. ור' יונתן ס"ל דהמבול היה בכל הארץ ורצה להוכיח לו אך נתעלמה ממנו כרגע ההוכחה עד שהוכיח לו הבהמי:

הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים. ולר' יוחנן דסובר בזבחים לא ירד מבול לא"י אין קושיא מן המקרא הזה. כי אין למדין מן הכללות. והכתוב מדבר רק מחו"ל: וע"ע בדברינו ביפה קול בחזית פ"ד:

יא  [עריכה]

מפני הצינה. ואע"ג דהצינה שולטת בכל. ולמה אמר דוקא נח. י"ל משום שהוא היה טרוד במזונות הב"ח והלך הנה והנה לכן שלטה בו הצינה יותר ובתנחומא מדריש מהאי קרא שהארי הכישו ויצא צולע. והמדרש חולק ע"ז וסובר כיון שהיה מוראו על כל חי א"א שהארי יכישנו לעשותו בעל מום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף