יפה תואר על בראשית רבה/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

יפה תואר על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יפה תואר על בראשית רבה - פרשה לא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

החמס קם אתמהה. כי לפי פשטיה דקרא משמע דהחמס קם למשול ברשע על הארץ. וחלילה לומר כן כי הקב"ה יעזוב את החמה להתגבר כ"כ. לכן מפרש למטה רשע להיות שבט הנוגש ברשע כי בפועל כפיו נוקש רשע. והחמס לבד יעניש לרשע:

ולא מן תמתהון. מפרש מהמונם ממונם ומהמהם מפרש תמתהון וזה העלין וכמו בחולין פא"ט דף נ"ב נפלה תמהתא. וזה קאי על זרעם שלא ישאר מהם שרש וענף. ומפרש מהמהם הבנים היוצאים מהם:

ב  [עריכה]

בדריות קטניות. ע' מה שהביאו המפרשים בשם הערוך. ודריש יקבים דרכו המה הגדולים והיקבים הקטנים הוא קורא שורות וזה ובין שורותם יצהירו:

ולפי שהיו שטופים בזמה ובגזל. במדרש כ"י לא גרס אלא לפי שהיו שטופים בגזל:

ג  [עריכה]

שנאו בשער מוכיח וגו'. וזה קאי על דור המבול כדכתיב מקודם הקורא למי הים וגו' וזה מי המבול כדלעיל בפ"ה. וז"ש שנאו בשער מוכיח כי נח הוכיח לבני דורו על פשעם כדלעיל בפ"ל שהיה איש צדיק ומומחה. וז"ש עוד ודובר תמים זה נח שנקרא תמים יתעבו:

ד  [עריכה]

כתיב מרוב עשוקים יזעיקו. כי קץ כל בשר משמע דכולם נלכדו בחמס. וזה א"א כי אם ימצאו חומסים נמצאו ג"כ נחמסים. לכן מביא את הכתוב הזה למדרש כי אלה נלכדו בחימוס ממון ואלה נלכדו בחימוס דברים. וגם זה עון הוא כי היה להם לתבוע דינם בדיינים ולא למלא הארץ בזעקה ובחרופים וגדופים וכדאמרינן בפ' ואלו מגלחין בעובדא דר"ל אם ממון נתחייבתי לך נדוי מי נתחייבתי לך. ומפרש את הכתוב מרוב עשוקים ורצוצים הנמצאים בארץ יזעיקו אל ה' וימסרו דינם לשמים. והעושקים ישועו על אלה הנעשקים הזועקים מזרוע רבים. על העושק הנעשה להם:

ה  [עריכה]

הגיע זמנם להקצץ כו'. דריש קץ בשלשה אופנים. הא' מלשון קצץ וזה כי בא זמנם לפני לעשות בהם כליה. והב' מלשון קוץ שמיר ושית. וזה שאמר הגיע זמנן לעשות בתה. אחרי כי היה כקוצים לפני ועלו במעשיהם שמיר ושית לכן אעשם בתה. והג' מלשון קצתי בחיי. וזה כי קצה נפשי בהם מפני רוע מעלליהם והגיעו קטיגורים שלהם לפני:

חמס פחות מש"פ. וגזל הוא ש"פ כצ"ל. וחולק על הא דאמרינן בשלהי הכונס מה בין גזלן לחמסן ע"ש בתו'. ומ"ש חמס פחות מש"פ פי' כי גם בפחות מש"פ נקרא חמס וה"ה בש"פ ומשו"ה אמרינן בסוף ב"ק כל הגוזל ש"פ כאלו נוטל את נפשו וילפינן מהכתוב מחמס בני יהודה אבל גזל לא מקרי רק בש"פ. [וי"ל עוד כי לענין החומס מקרי גם בפחות מש"פ חמס. אבל לענין הנחמס בעינן דוקא ש"פ כדי שירגיש בחסרונו. ופה מחומסים הרבים היה גם לנחמס ש"פ. ויתורץ בזה דברי הגמ' בב"ק וע' היטב]:

ו  [עריכה]

חמס זה עבודת כוכבים כו'. משום דמקרא כי השחית כל בשר וגו' משמע עבודת כוכבים וגילוי עריות. ולמה מסיים הקרא בחמס. ומשני כי חמס כולל כל ראשי הפשעים:

מחמס בני יהודה. וחולק על הא דילפינן בסוף ב"ק ממקרא זה על גזל:

ז  [עריכה]

שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו. כי עד המקום הזה האדמה רפויה מהמחרישה לכן נימוחה במים. וגם כי היא לקתה בשביל שזנה וכלכלה את בני אדם החוטאים ולכן נלקה מקום המחרישה:

משל לבן שרים כו'. פי' כיון דעיקר גדולת הפדגוג והמינקת הוא בשביל הבן. לכן כאשר יחטא הבן ירדו גם הם מגדולתם ומטעם זה ג"כ כיון דהארץ מושגחת מאת ה' רק בשביל האדם. ואם האדם חטא סרה גם מהאדמה השגחת ה' ויד המקרה שלטה בה להמחות במים עד המקום אשר המים שלטו למחות. ומה שמביא שני המשלים ללמד לנו כי הארץ מרדה בכפלים בין על הגידולים שגדלה וכמו הפדגוג. ובין על המזונות אשר נתנה להם וכמו המינקת. וע"ע לעיל בפרשה כ"ח כי הארץ אשר נתנה להם שפעת אוכל גרמה לבני אדם שיבעטו בה':

ח  [עריכה]

בד' מקומות נאמר בלשון הזה כו'. עיקר הדבר במה שאמר בג' נתפרש הוא בשביל עשה לך חרבות צורים דלא נפרש צורים הוא חדים וחריפים אבל פירושו הוא סלעים ממה שנעשו החרבות. ואגב זה מביא ג"כ אלה שני המקומות אשר אין ספק בפירושם. וגם י"ל כי בלא אלה שלשה מקומות אשר נתפרשו נוכל לומר כי עשה לך שרף נתפרש למשה מפי ה'. ורק הכתוב סתם הדברים וכמו שמצינו בכמה מקומות במצות התורה שנתפרשו למשה בע"פ והכתוב לא יפרשם. אבל מכיון דנמצא בשלשה מקומות אלה דהכתוב מפרשם וגבי עשה לך שרף סתם הכתוב. ע"כ גם מפי ה' נאמר למשה בסתם והוא הבין מעצמו כי ישמע חכם ויוסיף לקח:

דאעין דקרדינון. קרדינון הוא שם מקום וכמו שתרגם אונקלוס הרי אררט טורי קרדום. ושמה צמחו עצי גופר ולכן תרגם ג"כ עצי גופר אעין דקרדום:

גלבין דטינרי. ומה שלא צוה למולם בברזל משום דלא מתרפא מהרה [וזה רק בגדולים כמו ביהושע אבל בקטנים אשר כח הצומח חזק מאד יתרפא גם מברזל] א"נ משום דמילה מארכת ימים כדכתיב בדמיך חיי והברזל הוא מקצר ימים וכבר אמרו רז"ל שלא יניף המקצר על המאריך. ומה שאין אנו נזהרין בזה משום דהקב"ה אמר לו עשה לך מעוטה היא לך לבד בעינן צורים:

ט  [עריכה]

מה הקן הזה כו'. כי באמת קן נופל על כל מעון וחדר וכמ"ש איוב עם קני אגוע. וכן כתיב בין כוכבים שים קנך ופה דרש מדהוציא בלשון קנים דמשמע קן צפור. וחטאו היה במה שלא התפלל על בני דורו כמ"ש לעיל. ובפרט למאן דדריש בדורותיו לגנאי. ומלבד זה אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא:

שהיו המים תשים. פי' רפויים משא"כ במבול היו חזקים ושוטפים בכל הארץ. ואף שהמים במבול היו רותחים והזפת תמס ברותחין אך בצידי התיבה היו צוננין כדאיתא בפרק פרת חטאת:

בחמר מפני הריח. מדברי רש"י בחומש נראה כי זה טעם חדש למה היה חומר מבפנים ואולי היה לפניו הגירסא ד"א ותחמרה בחמר כו':

י  [עריכה]

זה וזה עתיד אחד כו'. משום דהוי"ו של וזה הוא מיותר לכן דריש כאלו כתיב זה וזה חד לגופא וחד לרבויי שעתיד אחד למוד כו'. וכמו שדרשו בתולה הבתולה נער נערה הנערה:

אמה תביקין. עי' רש"י ור"ן (כפי שהביא המ"כ) וטעות נפלה בדבריהם כי אם נקראת תביקין בשביל שהיא בינונית. אין ענין עוד למ"ש שהיה שוה לאמה של נח. אבל לפי הפירוש שהיתה בינונית מפרשי תביקין מלשון מתביאות. ומ"ש שהיתה שוה לשל נח הוא לדברי רבנן ונקראת תביקין מלשון תיבה:

בפקודיך אשיחה. כי אשיחה משמע גם שיחת חולין ומילי דדרך ארץ אמצא בפקודיך. ויתר דברי היפ"ת ע' בביאור הרי"פ:

יא  [עריכה]

לא מפרשין. פי' לא ידעו לפרש אך ראב"כ ור"ל ידעו לפרש ועי' לעיל פכ"ט:

ראב"כ אמר חלון. וכדאמר בפל"ג ויפתח נח את חלון התיבה הדא מסעיא לראב"כ. ור"ל דסובר מרגלית סובר כי על החלון לא צווהו ה' דמעצמו מובן. והקב"ה לא הוצרך לצוותו רק במדה וחלוקי החדרים. וכן לעשות הפתח מצדה ולא למעלה. ויתר דברי היפ"ת ע' בביאור הרי"פ:

יב  [עריכה]

הנני מסכים כו'. דריש מייתורא של ואני. ופי' הדברים כי המלאכים קטרגו על בריאת האדם משום שיש ביניהם רשעים כדלעיל פ"ח. לכן אמר ואני הנני מסכים מצד לדבריכם כי הרשעים ימתו אבל הצדיקים ישארו:

מים היו וכיון שהיו יורדין כו'. פי' כי מתחלה ירדו בנחת כי אין דבר רע יורד משמים. ועל הארץ נהפכו למבול. ויתפרש הכתוב ואני הנני מביא את המבול לאבדם מפני רוע מעלליהם מן המים היורדים בנחת על הארץ. ולכן לא כתיב ואני הנני מביא את מי המבול:

יגוע יצמוק. כי כל אשר בארץ כולל גם הצמחים ועליהם לא שייך גויעת הנפש:

ברית אתה צריך מפני הפירות כו'. כי הקמת ברית שייך על הבטחה אשר אין בידו לעשות. ולבוא אל התיבה יכול בעצמו לבוא אבל על פירותיו שלא ירקבו. ולהנצל מן הגבורים שפחד מהם הוצרך לקיום ברית:

ושלא ישתנו. צ"ל ושלא יכמשו כי הצמחים לא יקמלו:

רגליו מתערסלות. כצ"ל ופי' מתבטלות. שהקב"ה מנען לבוא אל התיבה. וע"ע בזה בחלק דף ק"ח. ויתר דבריו בביאור הרי"פ:

נגר היית. ע' ברא"ם גירסא אחרת במדרש:

כיון שיצא התיר לו כו'. והא דכתיב גם בצאתם ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו י"ל דאע"ג דהותר להם מ"מ הם מעצמם לא נהגו כך עד שנתישבו זמן מה בארץ:

וליוסף יולד וגו'. אע"ג דאין למדין דין מקודם מ"ת. אך יליף דרך סברא שראוי לאדם להצטער עם הצבור. ומה שמצינו בלוי ששמש מטתו בשני רעבון כי יוכבד נולדה בין החומות כשבאו למצרים ועדיין היו שתי שנים שנות רעב כבר הקשו כן המפרשים ותירצו לפי דעתם. אבל אין צורך לכל דבריהם דאפילו האיסורים המפורשים בתורה לא נתחייבו בהם קודם מ"ת וכמו שלקח יעקב שתי אחיות:

יג  [עריכה]

אפילו רוחות. ודריש את המקרא כאלו כתיב ומכל החי ומכל בשר:

אבל גוריו נכנסו. הובא הנה למדריש מה שאמר הכתוב שנים מכל בא לרבות גם גורי הראם. ור"נ האומר לא הם ולא גוריו כי גם גוריו לא תכילם התיבה דורש את הרבוי מכל לקשרם אל התיבה כי גם זה נקרא לבוא אל התיבה והתיבה תצילם במה שהיו המים סביבותיה קרים:

יד  [עריכה]

רוב מכנסו דבילה. כי הוא לא יכול לדעת מיני המאכלים לכל מין ומין אשר יאכל לכן הביא דבילה אשר יאכל האדם וכל חי. וראב"כ אמר הכניס עמו זמורות כו' וסובר כי ע"פ הדיבור ידע האוכל אשר יאכל כל מין ומין. וגם הצבאים ונעמיות אשר הם מדבריות ידע האוכל מכל אחד. ור"ל סובר דהכניס דבילה וכר"נ. ומה שצוה לו ה' להכניס מכל מאכל הוא רק לנטיעה. ואמר ע"ד דראב"כ והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם. היה צריך מיני מאכל שונים. הראוי לך והראוים להם. וע"ד דר"ל דהכניס דבילה אתה עיקר כי זה מאכל אדם. והם טפלים לך כי דבילה לבהמה הוא רק מאכל בשעת הדחק:

זמורות לנטיעות. כי כאשר נשחתה הארץ ג' טפחים כשיעור מחרישה הלא נתקלקלו גם הצמחים והנטיעות. והיה צריך לשמור מינם ולנטעם אח"ז בצאתו מן התיבה ומ"ש גרופית לזיתים עיין במרובה גבי עשרה תנאים התנה יהושע וברש"י שם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף