יסוד ושורש העבודה/ו/א
|
|
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
הלא דברי תורה כאש מתנוצצת עלי הדמותו שהלא ימצאו יחלקו שלל טעמיה לכמה ניצוצין. ועל כן זה שמו אשר יקרא לו שער הניצוץ ובו יבואר ומורה גם הוא יורה חיוב הלמוד ומעלת הלמוד וסדר הלמוד וכוונת הלמוד.
ומודעת זאת כי נכון הדבר להקדים חיוב הדבר למעלתו והכלל קודם לפרט. וע"כ ראו ראינו כי טוב הוא בסדר הנאות זה יצא ראשונה להציג גודל חיוב הלמוד ועל ידו לדגליהם דגל האהבה גודל מעלת הלמוד ושכרה והיפוכה בביטולה רחמנא לצלן. ואחריו יאיר נתיב יושר סדר הלמוד וכוונתה ושאר פרטיו כאשר עיניך תחזינה משרים:
גודל חיוב הלמוד הלא זה בא בכתוב (יהושע א ח) לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה:
אך אם דל הוא ואין ידו משגת להיות תורתו אומנותו, כי נטל עליו עול משא מלך ושרים ועושה צדקה בכל עת לפרנס בניו ובני ביתו הקטנים וטפלי תליא ביה וא"א לעשות תורתו קבע ומלאכתו ארעי כי יראה כי אזלת ידו מלהגות יומם ולילה, מכל מקום אין יכול להוציא את עצמו מכלל הלמוד, וכל אדם חייב בשיעורו לקבוע שיעור קבוע ביום ובלילה ללמוד כמבואר בטור יורה דעה סי' רמ"ו, והובא בשולחן ערוך שם. וז"ל: כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. עכ"ל. ותחילת דינו של אדם על דברי תורה ששואלין אותו קבעת עתים לתורה כדרז"ל (קידושין מ:) גם בזה"ק פ' פקודי דף רנ"ו ע"א מפליג בגודל שכר של הקובע עתים לתורה והיפוכו ח"ו וז"ל: היכלא רביעאה כו' תלתין ותרין אחרנין אינון ממנן על כל אנון דלעאן באוריתא תדיר ולא פסקי ביממא ובלילא ואלין אחרנין דכלהו תחותייהו אינון ממנן על כל אינון דקבעי זמני ידיעאן לאוריתא. ועל דא אינון ממנן כלהו ולאענשא לכל אינון דיכלי לאשתדלא באוריתא ולא משתדלי. עכ"ל בקיצור:
הנה עיניך הרואות במאמר הנ"ל כי רבה הוא החיוב לקבוע עתים לתורה בכל עת אשר הוא רואה את עצמו פנוי מהכרח עסקיו לקבוע לתורה עתים וזמנים הרבה זמנו של זה לא כזמנו של זה כי כן לשונו הקדוש מורה עליו 'ולאענשא לכל אינון דיכלי לאשתדלא באוריתא ולא משתדלי' וע"כ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ודי בהערה זו:
הנה מעלת הלימוד ושכרה ועונשה הובא בגמרא הקדשוה בהרבה מקומות ושת לבו לזאת לקבץ עליו לנקבציו והיו לאחדים בידו ה"ה רבינו מהר"י אבוהב והאיר אותם אל עבר פני מנורת המאור, חבור לתומו. ואני הדל באלפי ישראל באתי למלאות עין המעיין לקשור בעבותות האהבה וההתלהבות ההודעה במקצת מאמרי הזה"ק בכדי להלהיב לב האדם אל התמדת למוד תורתינו הקדושה אחרי רואו גודל הנחת שעושה בלמודו ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה וגודל >>>