ילקוט שמעוני/ב/לח
|
< הקודם · הבא > |
שופטים א [עריכה]
פרק א - רמז לח[עריכה]
ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א טז).
(מכילתא):
יתרו שבע שמות נקראו לו, יתר יתרו חבר חובב בן רעואל פוטיאל קני. יתר שיתר פרשה אחת בתורה. יתרו שהותיר במעשים טובים. חבר שנתחבר למקום, חובב שהיה חביב למקום, בן שהיה כבן למקום (אינו במכילתא), רעואל שהיה כריע למקום, פוטיאל שנפטר מעבודה זרה. דבר אחר שמתחלה פטם עגלים לאלילים, קני שקנה לשמים וקנה לו תורה: דבר אחר שפירש מע"ז שנאמר הם קנאוני בלא אל. ואומר אשר שם מושב סמל הקנאה (יחזקאל ח).
עלו מעיר התמרים: שהניחו דושנה של יריחו ובאו לפני יעבץ לערד ללמוד תורה, שנאמר ויקרא יעבץ וגו' ויבא ה' את אשר שאל (דה"א ד, י). באו חסידים ללמוד אצל חסיד, שכשהיו מחלקין את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה. אמרו כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו, ונתנוהו לבני יונדב בן רכב, והיו אוכלים אותו ת"מ שנה עד שנבנה הבית, וכיון ששרתה השכינה בחלקו של בנימין, באו בני בנימין ופנו אותה.
וילך וישב את העם. אין עם אלא חכמה, שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה (איוב יב). הלכו וישבו להם אצל יעבץ, שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ (דה"א ב). תרעתים שהיו מגלחים. תרעתים שהיו יושבים בשערי ירושלים. תרעתים שהיו מתריעים ונענים. שמעתים ששמעו קול תרועה בסיני. סוכתים על שם שלא סכו את השמן. סוכתים על שם שהיו יושבים בסכות. אמרו הואיל ובית זה עתיד ליחרב, רואים אנו אותו כאלו הוא חרב מעכשו, שנאמר ונשב באהלים ונשמע ונעשה ככל אשר צוה יונדב אבינו.
רבי נתן אומר גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי, שנאמר אם ישמרו בניך בריתי (תהלים קלב, יב). ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם. אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת עמו על תנאי, שנאמר לכן כה אמר ה' לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיהו לה, יט). ר' יונתן אומר וכי גרים נכנסים להיכל, והלא אף ישראל אין נכנסין להיכל, אלא יושבים בסנהדרין ומורים דברי תורה. ויש אומרים בנותיהם נשאו לכהנים והיו מבני בניהם מקריבין על גבי המזבח. ומנין לבני יונדב בן רכב שהיו מבני בניו של יתרו, שנאמר המה הקינים הבאים מחמת אבי רכב (דה"א ב, נה). ומה אלו שקרבו עצמן כך קרבן המקום, ישראל שעושין רצונו של מקום עאכ"ו:
ואת היבוסי (שופטים א כא).
(כתוב ברמז כ"ח):
ויראו השומרים איש יוצא מן העיר (שופטים א כד).
(סוטה מו.):
היה רבי מאיר אומר כופין ללויה, ששכר לויה אין לו שיעור, שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד. וכתיב ויראם את מבוא העיר. במה הראה להם, חזקיה אמר פה עקם להם. ר' יוחנן אמר באצבע הראה להם. תניא כוותיה דר' יוחנן וכו'. ומה חסד עשו, שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו.
וילך האיש ארץ החיתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה. תאנא היא לוז שצובעים בה תכלת. היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנאצר ולא החריבה. ואף מלאך המות אין לו רשות בה, זקנים שבה בזמן שדעתם קצה עליהם הם יוצאים חוץ לחומה והם מתים, והלא דברים ק"ו ומה כנעני שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעשה לויה כלה בפיו ורגליו עאכ"ו. אמר רבי יהושע כל המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך (משלי א, ט):
(ב"ר סט, ח):
אמר רבי אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז, שכל מי שנכנס בה הפריח מצות ומעשים טובים כלוז. רבנין אמרי מה לוז אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר. ר' ישמעאל אומר לוז היה עומד על פתחה של עיר. רבי אלעזר בשם רבי פנחס לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה הלוז חלול והיו נכנסים דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר. וכתיב הראני נא את מבוא העיר: