ילקוט שמעוני/ב/יד
|
< הקודם · הבא > |
יהושע ג [עריכה]
א.
ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו הנה (יהושע ג, ט).
(ב"ר ה, ז):
אמר רבי: זקפן בין שני בדי ארון. רבי אחא ברבי חנינא: סמכן בין שני בדי ארון, רבנין אמרין: צמצמם בין שני בדי ארון, אמר להן יהושע ממה שהחזיקו אתכם שני בדי ארון אתם יודעים כי אל חי בקרבכם (יהושע ג י). מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד (בראשית א ט). בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא תוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא, כך כל העולם מים במים ואת אמרת "אל מקום אחד". מכאן שמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע (במדבר כ י). אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היתה שם וכל ישראל עומדים שם, מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה קחו לכם מלא חפניכם (שמות ט ח). וכי חפנו של משה מחזיק שמונה קמצים, לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, דההוא דחפן תרין כהדין דקמץ, וכתיב וזרקו משה (שם). נמצא חפנו של משה מחזיק שמונה קמצים, מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה ארך החצר מאה באמה (שמות כז יח). וכל ישראל עומדים שם, מכאן שמועט מחזיק את המרובה. ואף ירושלם כן, כדתנינן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ארבע אמות לכל אחד ואחד מכל צד, כדי שלא יהא אחד שומע תפלתו של חבירו, אף לעתיד לבא כן: בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה וגו' (ירמיה ג יז). ר' יוחנן סליק כו', א"ל וכי מחזקת היא, אמר לה הקב"ה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך, הרחיבי מקום אהלך וגו' (ישעיה נד ב). כי ימין ושמאל תפרוצי (שם ג):
ב.
הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע ג, יא).
(פסיקתא):
אמר רבי שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר "אדון" עוקר דיורין ומכניס דיורין, וזה בנין אב לכלם, עוקר כנעניים ומכניס ישראל, וכן הוא אומר: לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו' (ישעיה א כד). ואשיבה שופטיך כבראשונה (שם כו):
(סוטה לג ע"ב):
תנו רבנן כיצד עברו ישראל את הירדן, בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים, והיום נוסע תחלה, שנאמר הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן (יהושע ג יא). בכל יום ויום לויים נושאים את הארון, והיום נשאוהו כהנים, שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' (שם יג). תניא ר' יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו את הירדן, וכשסבבו חומת יריחו, וכשהחזירוהו פלשתים למקומו, וכיון שנטבלו רגלי הכהנים במים חזרו המים לאחוריהם, שנאמר ורגלי הכהנים וגו' נטבלו בקצה המים (שם טו). וכתיב ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד (שם טז). וכמה גובהן של מים, י"ב מיל על י"ב מיל כנגד מחנה ישראל דברי ר"י. א"ל רבי אלעזר ברבי שמעון: לדבריך אדם קל או מים קלים, הוי אומר מים קלים, באים מים ושוטפים אותם, אלא מלמד שהיו נגדשין כיפין על גבי כיפין יותר משלש מאות מיל עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה א). עודם בירדן אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ, שנאמר והורשתם את כל יושבי הארץ וגו' (במדבר לג נב). אם אתם עושין כן מוטב ואם לאו באים מים ושוטפין אותכם, מאי אותכם, אותי ואתכם. עודם בירדן אמר להם יהושע: הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל וגו'. עודם בירדן אמר להם יהושע: שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים, הכינו שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה. אמר רבי יהודה: אבא חלפתא וחנינא בן חכינאי עמדו על אותן האבנים ושיערו כל אחד ואחד כארבעים סאה, וגמירי מאי דמדלי איניש על כתפיה תלתא דטעוני הוי. ומכאן אתה מחשב לאשכול, שנאמר וישאוהו במוט בשנים (במדבר יג כג). ממשמע שנאמר במוט איני יודע שהוא בשנים, מה ת"ל בשנים, בשני מוטות. אמר ר' יצחק טורטני וטורטני דטורטני (פירוש: קנה של מאזנים בלשון יון), כיצד שמנה נטלו אשכול, אחד נשא רמון, ואחד נשא תאנה, יהושע וכלב לא נשאו כלום מפני שלא היו באותה עצה. רבי אמי ורבי יצחק פליגי, חד אמר לדברי ר' יהודה כחנייתן עברו, לדברי רבי אלעזר ברבי שמעון בזה אחר זה עברו. וחד אמר בין למר ובין למר כחנייתן עברו, מר סבר אדם קל ומר סבר מים קלים:
(סוטה לה ע"א):
תנו רבנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו המים למקומם, שנאמר ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן וגו' (יהושע ד יח). נמצא ארון ונושאיו מצד אחד וישראל מצד אחד, נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם (יהושע ד יא). ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: וישלח עוזא ידו אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר (ש"ב ו ו). ויחר אף אלהים בעוזא (שם ז). אמר לו הקב"ה: עוזא נושאיו נושא, הוא עצמו לא כל שכן. נמצאת אומר שלשה מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר (דברים א ה). ולהלן הוא אומר וכתבת על האבנים וגו' באר היטב (דברים כז ח). ואתיא באר באר. ואחד שהקים יהושע בירדן, ואחד שהקים יהושע בגלגל. כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב (דברים כז ח). ואח"כ סדום בסיד. א"ל ר' שמעון, לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה. אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטרים שלהם וקלפו את הסיד וכתבוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להם ללמוד ולא למדו. ר' שמעון אומר על גבי סיד כתבוה, וכתבו להם למטה, למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות (דברים כ יח). הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם. אמר רבא בר שילא מאי טעמא דרבי שמעון, דכתיב והיו עמים משרפות סיד (ישעיה לג יב). על עסקי סיד. ור' יהודה אומר כסיד, מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה אף רשעים אין להם תקנה אלא שריפה. בא וראה כסה ניסים נעשו לישראל באותו היום, בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז (פירוש: נתקלקל ברעי), שנאמר: את אימתי אשלח לפניך (שמות כג כז). ואומר: תפול עליהם אימתה ופחד וגו' (שמות טו טז). עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה. אמור מעתה ראויין היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא. ואח"כ הביאו אבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל התורה כלה באר היטב בשבעים לשון, והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל, שנאמר והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון (יהושע ד ג). יכול בכל מלון, ת"ל במלון אשר תלינו בו הלילה. וכתיב ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל (שם כ):
(סוטה לב ע"א):
ששה שבטים עלו על ראש הר גריזים, וששה על הר עיבל, והכהנים והלויים והארון למטה באמצע, הכהנים מקיפין את הארון, והלויים מקיפין את הכהנים, וכל ישראל מזה ומזה עומדים, שנאמר וכל ישראל וזקניו מזה ומזה עומדים. הסבו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וגו'. ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואמרו ארור האיש אשר יעשה פסל וגו', ואלו ואלו עונין אמן, עד שגמרו ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח, וסדו אותם בסיד וכתבו עליו את התורה בשבעים לשון, והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו והלכו ולנו במקומם:
(סוטה לג ע"ב):
תנו רבנן הלא המה בעבר הירדן (דברים יא, ל). - מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה. אחרי דרך מבוא השמש - מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה - אלו הר גריזים והר עיבל שיושבים בהם כותים. מול הגלגל - הסמוך לגלגל. אצל אלוני מורה - מה להלן שכם אף כאן שכם. ולהלן הוא אומר עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית יב, ו). רבי אלעזר אומר: הלא המה בעבר הירדן - סמוך לירדן, דאי מירדן ואילך הא כתיב והיה בעברכם את הירדן (דברים כז, ד). אחרי דרך מבוא השמש - מקום שהחמה זורחת, בארץ הכנעני - בארץ החוי, היושב בערבה - והלא בהרים וגבעות הם יושבים, מול הגלגל - והלא לא ראו את הגלגל. רבי אלעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראות להם דרך בשניה כדרך שהראה להם בראשונה, דרך כדרכו לכו ולא בשדות וכרמים, היושב - בישוב לכו ולא בהרים וגבעות, בערבה - ולא במדברות:
(סוטה לז ע"א):
תנו רבנן ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט, ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ארבע, ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה, וכן בסיני וכן בערבות מואב. רבי שמעון מוציא הר גריזים והר עיבל ומכניס אהל מועד שבמדבר: תנו רבנן ונתת את הברכה על הר גריזים וגו'. מה ת"ל אם ללמד שתהא הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל, הלא כבר נאמר אלה יעמדו לברך את העם וגו'. וכתיב ואלה יעמדו על הקללה וגו'. אלא להקדים ברכה לקללה, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות, ת"ל ברכה וקללה. ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות. ולהקיש ברכה לקללה, מה קללה בלוים אף ברכה בלוים. ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם, ומה קללה בלשון הקדש אף ברכה בלשון הקדש, ומה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט, ומה קללה אלו ואלו עונין אמן אף ברכה אלו ואלו עונין אמן: