ילקוט שמעוני/א/תרפג
|
< הקודם · הבא > |
פרשת במדבר [עריכה]
פרק א - רמז תרפג[עריכה]
(מדרש תנחומא פרשת אמור, ה'):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א, א).
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. זה שאמר הכתוב צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל (תהלים לו, ז). אמר רבי מאיר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל הצדיקים בדירתן: בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם (יחזקאל לד, יד), ומשל את הרשעים בדירתן: כֹּה אָמַר אֲדֹנָ"י ה' בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם (יחזקאל לא, טו). במה הרשעים מתכסין כשהן יורדין לגיהנם בתהום. חזקיה ברבי חייא אמר: הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס מפני שהוא מינה, כך הרשעים כתיב בהן: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם (ישעיה כט, טו). לפיכך הם השוכים לפני הקב"ה, והוא מורידן לשאול שהיא חשכה ומכסה עליהן את התהום שהוא חשך, שנאמר חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב).
(במדבר רבה א, א):
והצדקה שהקב"ה מביא לעולם מפורסמת כהרים הללו, מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה (תהלים לו, ז). משפט שאתה עושה לעולם כתהום רבה, מה תהום בסתר אף משפטיך בסתר, כיצד כיון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה, וכשנראה ליחזקאל בכ', למה שלא לפרסם לו באיזה יום חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפרסם באי זה מקום, באי זה חדש ובאי זו שנה, [באיזה אפטיא. באיזה יום בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. באיזה מקום בְּמִדְבַּר סִינַי, באיזה חודש לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, באיזו שנה] בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, באי זו איפטיא לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. לֵאמֹר, מה אמר להם, שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ.
דבר אחר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה. זה שאמר הכתוב הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה' (ירמיה ב, לא). אמר הקב"ה לישראל, אמרתם למשה: לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם (במדבר כא, ה). הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, וכי כמדבר עשיתי לכם [או כמדבר נהגתי אתכם], בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא מוצא שלוה כשם שהיה בפלטין שלו או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים והוצאתי אתכם משם, והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד, והעמדתי לכם שלשה גואלין משמשין אתכם, שנאמר: וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו, ד). שבעה עננים היו, מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות העולם ואחד מפניהם, מכה נחשים ועקרבים, ומשוה להן את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים ומעלה עשן, ורואים אותן כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים: מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן וגו' (שה"ש ג, ו). וכתיב וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם (דברים כט, ד). התינוק [הזה] כל זמן שהוא גדול לבושו ושמלתו גדלין עמו: המן בזכות משה, והענן בזכות אהרן, והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים. [א"ר ברכיה הכהן בשם רבי לוי] מלך בשר ודם שיש לו מדינה, והיה משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהיו עושין משפטן ונושאין משאן, מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני המדינה, והקב"ה לא עשה כן אלא שלח משה ואהרן ומרים, שבזכותן ישראל מתנהגין, המן בזכות משה וכו', [תדע לך שהוא כן, שכיון שנסתלק משה מה כתיב שם: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת (יהושע ה, יב)], ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן שכיון שנסתלק אהרן מה כתיב: וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ (במדבר כא, ד). שהיתה השמש זורחת עליהן, והבאר בזכות מרים, שנאמר: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. (במדבר כ, א). וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה (שם ב). והיאך היתה [הבאר] עשויה, כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהם במסע, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה בא הסלע ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדין על גבו ואומרים: עֲלִי בְאֵר (במדבר כא, יז), והיתה עולה, ואחר כך הבאתי לכם שלוים, הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל (ירמיה ב, לא). שמא כמדבר נהגתי אתכם, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם [מאפלכם], שנאמר וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שמות יג, כא),
דבר אחר: מַאְפֵּלְיָה, שמא אמרתי שאני מביא להם [טובה] והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא הלקשה, שנאמר כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה (שמות ט, לב). אמר רבי יהושע בן לוי: לא נפל דבר ממה שאמר הקב"ה לישראל, שכן אמר יהושע: לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא (יהושע כא, מג). זהו שאמר הכתוב: מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר (ירמיה ט, א). משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס בשנייה וברחו, נכנס לעיר אחרת חריבה וראו אותו בני מדינה וקלסו אותו, ואמר [הנשיא] זו העיר הטובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, כך הקב"ה בא לים ברח מפניו, שנאמר הים ראה וינס (תהלים קיד, ג). [נגלה על הר סיני ברחו, שנאמר הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים (שם ד)], בא למדבר חריבה קלסו אותו, שנאמר: יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו (ישעיה מב, יא). ירד לתוכה התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכן, שנאמר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה (ישעיה לה, א):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר: וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה (שמות ג, ב). [אח"כ דבר עמו במדין, שנאמר וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן (שמות ד, יט)]. אחר כך דבר עמו במצרים, שנאמר וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (שמות יב, א). ואחר כך דבר עמו בסיני, שנאמר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. כיון שעמד אהל מועד אמר יפה היא הצניעות, שנאמר וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ (מיכה ו, ח), מתחיל לדבר עמו באהל מועד: וכן דוד הוא אומר: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד), בת מלך זה משה, שנאמר [וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן (שמות ב, י). בת מלך זה משה, שנאמר: וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה (ישעיה יט, ד), אלו המכות שבאו על מצריים, וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם זה משה שהוא מלכה של תורה שנקראת עז, שנאמר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא):