ילקוט שמעוני/א/רמח
|
< הקודם · הבא > |
פרק טו - רמז רמח[עריכה]
(מכילתא): וברוח אפיך נערמו מים. במדה שמדדו בה מדדת להם הם אמרו הבה נתחכמה לו אף אתה נתת ערמומית במים והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורענות לכך נאמר וברוח אפיך נערמו מים. דבר אחר עשאן כמין ערמות. נצבו כמו נד. מה נד צרור ואינו מוציא ומכניס כך היתה נפשם צרורה בהן בישראל אוכלין ושותין ושמחין ויצאו להם כדי מים מתוקים מתוך מים מלוחין שנאמר ויוציא נוזלים (תהלים עז). אין נוזלים אלא מים חיים כענין שנאמר מעין גנים באר מים חיים (שה"ש ד). וכתיב שתה מים מבורך (משלי ה'). דבר אחר נצבו כמו נד. מה נוד צרור עומד לא מוציא ולא מכניס כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהן לא מוציאין ולא מכניסין מעולפין מריח המים שנאמר ירתיח כסיר מצולה (איוב מא). וישראל נעשה להם הים כל מיני בשמים שנאמר ים ישים כמרקחה (איוב מא). ואומר עורי צפון ובואי תימן וגו' (שה"ש ד'). קפאו תהומות בלב ים. עשאן כמין כיפה. בלב ים היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלה כיפה כך נקפה להם הים משני חלקים ולמעלה. הים לא היה לו לב ונתן לו לב שנאמר בלב ים. האלה לא היה לה לב ונתן לה לב שנאמר בלב האלה (ש"ב יח). השמים לא היה להם לב ונתן להם לב שנאמר עד לב השמים (דברים ג'). יבוא הים שלא היה לו לב ויפרע מן המצריים שהיה להן לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורעניות שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א'). תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש לבבות. גנב לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל שנאמר ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל (ש"ב טו). יבואו השמים שלא היה להם לב ונתן להם לב ויורידו המן לישראל שהיה להם לב ועסקו בתורה בכל לבבם ובכל נפשם שנאמר ואהבת את ה' אלקיך (דברים ו'). ולא השמים בלבד שמחים בגאולתן של ישראל אף ההרים והגבעות עץ פרי וכל ארזים שנאמר רנו שמים כי עשה ה' וגו' מפני מה כי גאל ה' (את) יעקב (ישעיה מד). רנו שמים וגילי ארץ ופצחו הרים רנה כי (גאל ה' את יעקב) [נחם ה' עמו] וענייו ירחם (ישעיה מט):