ילקוט שמעוני/א/רמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק טו - רמז רמז[עריכה]
וברוב גאונך וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך. ומי הם שקמו כנגדך מי שקמו כנגד בניך. תהרוס קמינו לא נאמר אלא תהרוס קמיך מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל כאלו קם כנגד מי שאמר והיה העולם. וכן הוא אומר אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד כי הנה אויביך יהמיון מפני מה על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך הלא משנאיך ה' אשנא מפני מה תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר אלא בבבת עינו כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר בעון אשר ידע כי מקללים להם אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר הלא אתה הוא מקדם ה' אלקי קדושי לא נמות אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו ההימיר גוי אלקים וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו וימירו את כבודם וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו ואם ככה את עושה לי וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אין לנו חלק בדוד וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אשר בצאתו מרחם אמו וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו והנה שולחים את הזמורה אל אפם אלא שכנה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי (כל) הנוגע בכם וכו' (כתוב ברמז קפ"א). וכל מי שהוא עוזר לישראל כאלו עוזר להקב"ה שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקם כנגדך ומי הם שקמו כנגדך מי שקמו כנגד ידידיך. ומה טיבן את כדרלעומר מלך עילם וגו' ויחלק עליהם לילה וגו' מי העיר ממזרח וגו' יתן כעפר חרבו וגו' ירדפם יעבור שלום וכן הוא אומר נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון עמך נדבות ביום חילך נשבע ה' ולא ינחם. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך ומי הן מי שקמו כנגד בניך, פרעה וכל חילו שנאמר ויקח שש מאות רכב מהו אומר מרכבות פרעה וחילו. סיסרא וכל רכבו שנאמר ויזעק סיסרא את כל רכבו מהו אומר מן שמים נלחמו וגו'. סנחרב וכל אגפיו שנאמר ביד עבדיך חרפת ה' אני קרתי ושתיתי מים וגו' מהו אומר וישלח ה' מלאך (ויך) [ויכחד] כל גבור חיל וגו'. נבוכדנצר וכל המונו שנאמר ואתה אמרת השמים אעלה וגו' אמר נבוכדנצר אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנאמר אעלה על במתי עב. אמר לו הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם סוף בני אדם נפרשין ממך שנאמר לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו' עוד מלתא בפום מלכא וגו' ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר וגו' כולא מטא על נבוכדנצר וגו' בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אמר בטעם חמרא וגו' היתיו מאני דהבא וגו' אישתי חמרא ושבחו לאלקי דהבא וככפא וגו' בה שעתא נפקה אצבען וגו' אדין מלכא וגו' זיוהי שנין עלוהי. וכן הוא אומר הוי משקה רעהו וגו' שבעת (כבוד מקלון) [קלון מכבוד] וגו' ביה בליליא קטיל בלשאצר. הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא. שנאמר אלקים הרס שנימו בפימו. מפני מה כי לא יבינו אל פעולות ה' וגו'. יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא. שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך לעתיד לבוא שנאמר שפך עליהם זעמך וגו' ואומר שפוך חמתך אל הגוים מפני מה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו נוה שאנן. יאכלמו כקש לעתיד לבוא שנאמר והיה בית יעקב אש ואומר ביום ההוא אשים את אלופי יהודה וגו' כל העצים דולקין ואין קולן הולך אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך כך היה קולן של מצרים הולך מפני הפורענות שהבאת עליהן. כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש שנאמר ויקח שש מאות רכב. שומע אני שהיה בהן ממש תלמוד לומר יאכלמו כקש מה הקש הזה כשהוא דולק אין בו ממש כך לא היה בהן ממש מפני הפורענות שהבאת עליהן. וכן הוא אומר יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו. ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. וכשהוא מושל את המלכות אינו מושלן אלא בארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו ואומר אילנא די חזית די רבה וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כקש שנאמר יאכלמו כקש. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף ובזהב שנאמר אנת הוא ראשה די דהבא וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כעופרת שנאמר צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא כחיות שנאמר וארבע חיון רברבן וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כשועלים שנאמר אחזו לנו שועלים. שאל אנטונינוס את רבינו אני מבקש לילך לאלכסנדריא שמא יעמוד (עליו וינציה) [עלי וינצחני] אמר לו איני יודע מכל מקום כתיב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מושל ולא שר שנאמר מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים: