ילקוט שמעוני/א/קנב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ילקוט שמעוני א קנב

אמר ר' שמעון בן אלעזר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של אומות לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו שנאמר ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא. יוסף קטנו של שבטים היה ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבוא הקב"ה ויוכיח (עם) כל אחד ואחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה. ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי הראה להם המילה. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה וישימני לאב לפרעה בסיליוש ולאדון לרבון. מהרו ועלו אל אבי ואל תעמוד השעה. כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. ויפול על צוארי בנימין וכי שני צוארים היה לו לבנימין אלא ראה ברוח הקודש ששני מקדשים עתידין להבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב. ובנימין בכה על צואריו ראה שמשכן שילה עתיד להבנות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב. ויתן את קולו בבכי כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכי כך אין הקב"ה גואל את בניו אלא בבכי שנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם:

והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף. אחת היא יונתי וגו' (כדלעיל על ויאמר אל עבדיו הנמצא כזה) מלכות ופילגשים ויהללוה אלו השבטים. והקול נשמע בית פרעה וגו' ויאמר פרעה אל יוסף וגו' זאת עשו וגו' טוב אלו גריסין של פול לכולם נתן לאיש חליפות שמלות אפשר בדבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו דאמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו משאר בניו שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף וכו' (כדלעיל) עביד איהו מילתא בבנימין כי היכי דניקנו ביה אחיו. אלא רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'. ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו' מאי מטוב מצרים מלמד ששגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ועשר אתונות נושאות הלך בנדרים אחר לשון בני אדם בר עיבור. לחם כמשמעו. מזון מכאן שכל הדברים קרויין מזון. ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך א"ל יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך. איני והאמר ר' אילעאי שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. במתניתא תנא א"ל יוסף לאחיו אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם והכניסו חמה לעיר דאמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שולחו. ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' תני ר' חייא כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעים לו. וידברו אליו את כל דברי יוסף ועגלות ששלח פרעה היכן היו אלא אותן עגלות של פרעה היתה עבודה זרה חקוקה עליהן ועמד יהודה ושרפן למוד היה אותו שבט להיות שורף עבודה זרה. א"ל יוסף אם יאמין לכם מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממנו בפרשה של עגלה ערופה הייתי עוסק הדא הוא דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי ורב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועודנו עומד בצדקו [הרבה ממני שחטאתי] שאמרתי נסתרה דרכי מה' ובטוח אני שיש לי במה רב טובך אשר צפנת וגו'. ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' אמר ר' יהושע בן לוי חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי עד שבאתי אצל יהודה בן פדייה בן אחותו של בר קפרא ואמר לי וכו' הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך בתחילה שואלין בשלום התלמיד ואחר כך בשלום הרב. א"ר הונא כי אתא ר' יהושע בן לוי לטבריא שאליה לר' יוחנן ולר' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו. וריש לקיש אמר על ברית השבטים הקריב וכו'. בר קפרא ור' יוסי בן פטרוס חד מנהון אמר מה אבא להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני. וחד אמר מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני. חזרתי ואמרתי אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת ואני של ע' נפש יש עלי. ר' יודן אמר תרתי אמר חמש ברכות ברכני אבא כנגדן נגלה עלי הקב"ה חמש פעמים וברכני. ר' יודן אמר חורי הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן ברכות יעבדוך עמים וגו' זה יוסף. ר' ברכיה אמר אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא על בעלי יסורים והרי יצחק שהיה בעל יסורים. רבנן אמרי רואים אפרו כאילו צבור על גבי המזבח הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים ונתנצל הימנה מאי קראה אנכי ארד מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ר' יצחק אמר מהכא גם ה' העביר (את) חטאתך לא תמות ויוסף ישית ידו על עיניך יעמץ עיניך לאחר מיתה. ירידה הרביעית שירד למצרים שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ מגורי אבותי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה שרויה בתוכה ואלך לי אל ארץ טמאה אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם א"ל הקב"ה יעקב אל תירא אנכי ארד עמך וגו' וכשבאו לגבול מצרים נתיחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו במצרים הרי ששים ותשע וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם לקיים מה שנאמר אנכי ארד עמך בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים חסר אחד אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים. ר' יהודה הוה יתיב ודריש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' שבעים הא אינון חסרת חדא זו יוכבד שנולדה על פילי של מצרים. ויש אומרים סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל אני השלמתי מנינן של ישראל ואני השלמתי מנאמן לנאמן. וכשעלו ממצרים נתיחסו כל הגברים ששים רבוא חסר אחד מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם ועלו ששים רבוא לקיים מה שנאמר ואנכי אעלך גם עלה:

פרק מו - המשך רמז קנב

בניו ובני בניו. א"ר יהודה בר אלעאי בנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינם כבנות כתוב אחד אומר בנותיו וכתוב אחד אומר ואת דינה בתו אלא ללמדך שבנותיו של יעקב נשי בניו היו וכל זרעו של יעקב נשאו אחיות ואת שאר בשרם כדי שלא יתחתנו בעמי הארץ לפיכך נקראו זרע אמת:

זאב וטלה ירעו כאחד. זאב זה בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. טלה אלו השבטים שנאמר שה פזורה. ירעו כאחד אימתי כשיבוא בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם לא ירד בני עמכם וכיון שירד עמהם היו מצניעין אותו ומשמרין אותו. וכן יוסף אומר להם וירא את בנימין אחיו בן אמו. אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו נמצאו אוכלים כאחד שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו. דבר אחר ואת יהודה שלח לפניו אמר ר' נחמיה להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם תורה ושיהו השבטים הוגות שם תורה. תדע לך שכן הוא כיון שהלך יוסף מאצלו היה אבינו יעקב יודע באיזה פרק פרש ממנו שהיה משנה אותו. כיון שבאו אחיו ואמרו לו עוד יוסף חי לא היה מאמין שנאמר ויפג לבו כי לא האמין להם ונזכר יעקב באיזה פרק פרש ממנו שהיה משנה אותו. וכיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו אמר להם נתן לכם סימן באיזה פרק פרש ממני. מה עשה נתן להם עגלות שנאמר ויתן להם עגלות ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה כשם שהיו עושין אבותיו שנאמר וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף