ילקוט שמעוני/א/קכד
|
< הקודם · הבא > |
ורחל באה עם הצאן אשר לאביה. אמר ר' שמעון בן גמליאל בוא וראה מה בין שכונות לשכונות להלן שבע ובקשו הרועים להזדווג להם דכתיב ויבאו הרועים ויגרשום ברם הכא אחת היתה ולא נזדווג לה בריה על שם חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם לסבובים ליריאיו:
ויגש ויגל את האבן. כאדם שהוא מעביר את הפקק מעל פי הצלוחית (וישק יעקב לרחל כל נשיקה לתפלות בר מן תלת וכו' עד ורחל באה עם הצאן):
(פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ו)" רבי עקיבא אומר כל מי שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות יוצאות לפניו דרכו (מיושרת) [מצלחת], בא וראה מאליעזר, והנה רבקה יוצאת. יעקב ורחל באה. במשה ולכהן מדין שבע בנות. ושאול המה עולים במעלה העיר:
וישק יעקב לרחל. כל נשיקה לתפלות בר מתלתא, נשיקה של גדולה, ויקח שמואל את פך השמן וגו' וישקהו. נשיקה של פרקים וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות ותשק ערפה לחמותה. ר' תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, וישק יעקב לרחל. שהיתה קרובתו.
וישא את קולו ויבך. למה בכה, אמר: אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים. ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. דבר אחר למה בכה, שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, הוא דהיא אמרה לה לכן ישכב וגו'. עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך. דבר אחר למה בכה, שראה בני אדם מלחשין אמרו אלו לאלו וכי מה בא זה לחדש עלינו דבר של ערוה, שמשעה שלקה העולם במבול גדרו אומות העולם עצמם מן הערוה, והדא אמרה שבני מזרח גדורים מן הערוה:
ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא. אם לרמאות כי אחי אביה הוא, ואם לצדקות וכי בן רבקה הוא. ותרץ ותגד לאביה. אין אשה רגילה אלא לבית אמה, והכתיב ותגד לאביה. א"ל שמתה ולמי היה לה להגיד לא לאביה. ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו. אמר אליעזר פסול הבית היה וכתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים. זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, וכיון דלא חמא אפסתיקא (פרקמטיא) ויחבק לו, אמר דילמא דינרין אינון ואינון יהיבין ליה בחרציה (במותניו). וכיון דלא אשכח כלום וינשק לו, אמר דילמא מרגליות אינון ואינון יהיבין בפומיה. וכיון דלא אשכח אמר מה את סבור ממון אתיתי טעין, לא אתית טעין אלא מילין, ויספר ללבן את כל הדברים האלה. ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה. אמר מלך הייתי סבור לעשותך עלי, וכיון דלית עמך כלום אך עצמי ובשרי אתה כהדין גרמא אנא מהדק לך. וישב עמו חדש ימים. למדתך תורה דרך ארץ עד היכן חייב אדם ליטפל בקרוביו עד חדש. ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה. ואם לאו ועבדתני חנם, אפשר כן אלא אי הוה פעלא בעשרה פולרין הוה יהיב ליה חמשה, ואי הוה מובילתיה בשיתא פולרין הוה יהיב ליה תלתא פולרין. א"ל מה את סבור ממון אתית בעי מנך, לא אתית אלא בגין תרתין טלייתך (פירוש נערותיך). וללבן שתי בנות. כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות, מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות, קרבן בנה של זו דוחה את השבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת, לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות, ללאה לילו של פרעה ולילו של סנחריב, ולרחל לילו של גדעון ולילו של מרדכי, בלילה ההוא נדדה שנת המלך. שם הגדולה לאה, גדולה במתנותיה, כהונה לעולם ומלכות לעולם. ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה: