ילקוט שמעוני/א/קיז
|
< הקודם · הבא > |
רבי פנחס פתח אז תלך לבטח דרכך זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב. אם תשכב לא תפחד מלבן ומעשו, ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא. רבי שמואל בר נחמן פתח אשא עיני אל ההרים. אל ההורים למלפני ולמעבדני. מאין יבא עזרי, אליעזר עבד אברהם בשעה שהלך להביא רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים אני לא צמיד אחד ולא נזם אחד רבי אליעזר אומר גדוד שלחו ר' יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שבא עשו ונטלו ממנו אמר מה אנא מובד סברי מן בריי[1], אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן ישמור את נפשך ממלאך המות. ה' ישמר צאתך ויצא יעקב מבאר שבע. רבי יודן בשם רבי סימון פתח אלקים מושיב יחידים ביתה מטרונא שאלה לרבי יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו א"ל לששה דכתיב כי ששת ימים עשה ה' וגו' מאותה שעה ועד עכשיו מהו עוסק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש וכו' (ומאריך במדרש רבות קחנו משם) יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו הולך אצלו. יצחק בא זווגו אצלו דכתיב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זווגו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע. חזקיה אמר בן ס"ג שנה היה יעקב אבינו כשנטל את הברכות עשה עוד מוטמן בארץ ומשמש לעבר י"ד שנה ובאמהות שבע שנים נמצא נושא אשה בן פ"ד ועשו בן מ' למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים. אמר ר' יהושע כבר כתוב וישמע יעקב אל אביו מה תלמוד לומר ויצא יעקב מבאר שבע אמר אבא בשעה שבקש לצאת חוץ לארץ מהיכן הורשה לו לא מבאר שבע אף אני הולך לבאר שבע אם נותן לי רשות הריני יוצא ואם לאו אין אני יוצא לפיכך צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע. ויצא יעקב וכי לא יצא משם אלא הוא כמה חמורים יצאו וכמה גמלים יצאו ואת אמרת ויצא אלא כל זמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה פנה משם פנה זיוה פנה שבחה פנה הדרה. ודכוותה ותצא מן המקום אשר היתה שמה וכי לא יצאה אלא היא והלא כמה חמורים כמה גמלים יצאו וכו' ניחא תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת בלבד ברם הכא לא היה שם יצחק ורבקה לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים. מבאר שבע ר' יודן אמר מבארה של שבועה שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבע לי כמו שנשבע לי זקנך נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות. ר"ה אמר מבארה של בכורה שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה אותי ונוטל בכורתי נמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר השבעה לי כיום. מבאר שבע רבי ברכיה אומר מבארה של ברכה שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי. וילך חרנה בן יומו רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר לישנא דברייתא פלן אזל לקיסרין ועד כדון הוא על זוודוהי[2]. חרנה תני כל דבר שצריך למ"ד בתחלה ניתן לה ה"א בסופה סדומה מצרימה שעירה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לדיוטי[3] התחתונה שבשאול. ויצא יעקב מבאר שבע והלא בחברון היה שנאמר הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק אלא ממקום המיוחד לשבועות. אברהם ועתה השבעה לי באלקים על כן קרא למקום ההוא באר שבע וגו'. יצחק ויקרא אותה שבעה אף עשו כשמכר בכורתו ויאמר השבעה לי חשב בלבו אם יבא עשו ויאמר השבע לי שלא נטלת את הברכות אמר הואיל והמקום הזה מיוחד לשבועות אצא מכאן וכן הוא אומר ויברח יעקב וגו':
ויפגע במקום. למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. אמר ר' יוסי בן חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו ממה דכתיב הנה מקום אתי הוי הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. אמר ר' יצחק כתיב מעונה אלקי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם או אם העולם מעונו ממה דכתיב ה' מעון אתה היית לנו הוי הקב"ה מעונו של עולם ואין העולם מעונו. משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפל לרוכב ולא הרוכב טפל לסוס הדא הוא דכתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה:
(תנא דבי אליהו): ויפגע במקום. באת השכינה וא"ל יעקב בני י"ב שעות כנגד י"ב שבטים שאני נותן לך, י"ב מזלות ברקיע [כנגד] י"ב אבני מצבה, וכשנמכר יוסף היה בוכה ומתאבל כל אותן כ"ב שנה, אמר אוי לי שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות או שמא נהניתי מממונו של לבן או שמא נהניתי מממונם של שכם ובטלה אותה הברית [שכרת] לי הקב"ה, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה והוסיף לו י"ז שנה, מכאן אמרו כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו, יעקב אבינו היה בטובה כל אותן השנים שהיה במצרים לפיכך העלה עליו הכתוב כאילו היה בטובה כל ימי חייו:
ויפגע במקום. צלי, אבות הראשונים תקנו תפלות (כתוב ברמז ע"ז). אמר ר' שמואל בר נחמן כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה. ערבית צריך אדם לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוציאני מאפלה לאורה. בשחרית צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כן תזכני לראות בשקיעתה. רבנן אמרי כנגד תמידין תקנום תפלת השחר כנגד תמיד של שחר תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תפלת הערב לא מצאו לה קבע אמר ר' תנחומא אף היא יש לה קבע כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה. ויפגע במקום בקש לעבור ונעשה העולם כותל לפניו רבנן אמרין כי בא השמש כיבה השמש מלמד שהשקיע הקב"ה חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעא. משל לאוהבו של מלך שבא לפרקים אצלו אמר המלך כבו הפנסים שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעא כך השקיע הקב"ה חמה שלא בעונתה כדי לדבר עם יעקב בצינעא: