ילקוט שמעוני/א/כה
|
< הקודם · הבא > |
מיתיבי ויקח עמרם את יוכבד דודתו דודתו מן האב. וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי מכלל דבת האם אסירא. ותסברא אחותו הואי בת אחיו הואי וכיון דהכי לא שנא מן האם לא שנא מן האב שריא אלא הכי קאמר ליה קורבה דאחוה אית לי בהדה מאבא ולא מאמא. אמר רבא גוי שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור מאי טעמא באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה. תני גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם בין קודם מתן תורה בין לאחר מתן תורה יוציא דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מן מן האם יוציא מן האב יקיים שאין אב לגוי. אתיבין ליה והכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא א"ל כשטתן השיבן. איתיב להון ר' מאיר על כן יעזב איש וגו' את אביו סמוך לאביו את אמו סמוך לאמו והכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגין קודם מתן תורה ופשטו ליה על כן יעזב איש וגו' סמוך לו מאביו ומאמו. בני נח על הנשואות חייבין ועל הארוסות פטורין. זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים הראשון פטור והשני חייב וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה הדה אמרה בעילה בבני נח קונה שלא כדת ואין להן גרושין או שניהן מגרשין זה את זה אמר רבי יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופרן. תני רבי חייא מי שגירש את אשתו והלכה ונשאת לאחר והלכו שניהם ונתגיירו איני קורא עליו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה. בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה. כל איסור שהוא בבני נח אינו לא בעשה ולא בלא תעשה אלא במיתה והיך עבידא ודבק באשתו והיו לבשר אחד במקום ששניהן עושין בשר אחד. ויהיו שניהם ערומים שלשה הם שלא המתינו בשלותן שש שעות. אדם הראשון דכתיב ולא יתבוששו לא באו שש והוא בשלותו. ישראל וירא העם כי בשש משה כי באו שש ולא בא משה. סיסרא מדוע בושש רכבו לבוא למוד היה לבוא בשלש וארבע שעות ועכשיו באו שש ולא בא. ולא יתבוששו והנחש היה ערום לא היה צריך לומר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע מתוך שראה אותם מתעסקין בדרך ארץ נתאוה לה אמר ר' יעקב שלא להפסיק בפרשתו של נחש:
והנחש היה ערום. הדא הוא דכתיב כי ברוב חכמה רב כעס לפי גדולתו של נחש היתה מפלתו. ערום מכל ארור מכל דיקרסוס היה עומד בקומה ורגלים היו לו. אפיקורוס היה. כגמל היה. טובה גדולה חסר העולם שאלמלא כן היה אדם משלח פרקמטיא בידו והיה הולך ובא. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אדם ותדעהו אדם להבל דמה אמר להם מה שעתה כלכם מקלסין אותי בעליונה הוא מיחד שמי בתחתונה ולא עוד אלא שקורא שמות וכיון שראו כן אמרו אם אין אנו באין בעצה שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין לו והיה סמאל שר גדול בשמים וחיות מארבע כנפים ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה. מה עשה סמאל לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות ולא מצא בהם חכם להרע כנחש שנאמר והנחש היה ערום והיתה דמותו כעין גמל ועלה ורכב עליו והיתה התורה צועקת כעת במרום תמריא רבון העולמים תשחק לסוס ולרוכבו משל למה הדבר דומה לאדם שיש בו רוח רעה כל מעשים שהוא עושה וכל מה שמדבר אינו מדעתו אלא מדעת רוח רעה שיש בו כך הנחש כל מעשים שעשה לא דבר אלא מדעתו של סמאל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והשליטה על כל מה שיש לו חוץ מחבית אחת שהיא מלאה עקרבים בא זקן אצלה שואל חומץ א"ל מה המלך נוהג עמך א"ל יפה נהג עמי השליטני על כל מה שיש לו חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים. א"ל והלא קוזמין של המלך הרי הן בחבית זו אלא הוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה מה עשתה הושיטה ידה התחילו מנשכות אותה כיון שבא בעלה שמע קולה צווחת אמר לה שמא באותו חבית נגעת. כך המלך זה האדם והאשה זו חוה שואל חומץ זה נחש. דין דן נחש בינו לבין עצמו אם הולך אני ואומר לאדם יודע אני שאינו שומע לי שהאיש לעולם קשה אלא הולך אני ואומר לחוה שאני יודע שהיא שומעת לי שהנשים נשמעות לכל הבריות והלך הנחש ונגע באילן התחיל האילן לצווח רשע אל תגע בי אל תבואני רגל גאוה והלך הנחש ואמר לאשה הרי נגעתי באילן ולא מתי אף את תגעי ולא תמות מיד נגעה בו וראתה מלאך המות בא כנגדה אמרה אוי לי עכשיו אני מתה והקב"ה עושה אשה אחרת ונותנה לאדם מיד ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וגו'. אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים א"ל לצורך נבראו בשעה שהבריות חוטאים הקב"ה מביט בהן ואומר ומה אלו שלא נבראו לצורך הריני מקיימן אלו שנבראו לצורך על אחת כמה וכמה אמר ליה עוד יש בהן צורך זבוב לצרעה פשפש לעלוקה. נחש לחפפית. שבלול לחזזית סממית לעקרב. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה יתוש לנחש זבוב לצרעה וכו':