ילקוט ספורים/דברים/האזינו/קכז/יב
|
< הקודם · הבא > |
דר' נהוראי ור' יצחק קמו בנהורא, כד נהר יממא למהך באורחא, עד לא נפקי זקף עינוהי ר' נהוראי המא בככבי בקר דקא מרתתי, א"ל יצחק חזי אינון ככביא דקא מרתתי בדחילו דמאריהון, השתא מטא זמנייהו לזמרא, בגין דאינון בני אלהים קיימו עלייהו, וכד מסיימו שאר חיילין דקא משבחין בליליא, אינון בני אלהים תוקעין תרועה ומתכנסן כל משריין דשלטין בליליא לאתרייהו כדין אינון כוכביין דשלטין ביממא בצפרא מרתתין ודחלי וסלקי שירתא והשתא מטא זמנייהו לשבחא למארייהו בזמנא דא דשמעון ההוא תרועה דכתיב [איוב ל"ח] ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. אקדימו ואזלו והוה נהיר יממא כד נפיק שמשא ואתגלי לעלמא א"ל ר"י לר' נהוראי תווהנא כד אסתכלנא בשמשא דכי נפיק נפיק סומקא ולבתר הכי אתהדר חוורא, אמר ודאי אדכרנא מלה כו' אזלו כד מטו בי חקל א"ר נהוראי נעבר מאורחא ונסלק לטורא ונשתדל באורייתא ולא נדמוך, עד דהוו יתבי ומשתדלי באורייתא דא עם דא שמעו חד קלא דהוה אמר עלאין קומו דמיכין תתאין דשינתא בחוריהון איתערו הא הקב"ה בעי למרגז עלמא ואינון סמכין קיימין דעלמא סמיך עליהון מרתתי, קל בכייה דחד אורזילא דאיילתא דקא בכי על חד אריא דאתרשים תדירא בכורסייא קדישא. א"ר נהוראי לר' יצחק שמעת מידי א"ל שמענא ועל דא אמינא שמעתי ותרגז בטני. א"ר נהוראי ודאי הקב"ה בעי למידן עלמא דיליה ועד לא יתעביד דינא הא קלא איתער ואכריז תדיר בעלמא ודאי רמי דרמין יסתלקון השתא בעלמא ומלה בריר לן בר האי דאמר קל בכיי דחד אורזילא דאיילתא דקא בכי על חד אריא לא ידענא מאי איהו, א"ר נחמיה לא ידעו בהאי לפום שעתא ליומין זעירין אתגלי בעלמא ומאי איהו בכיה דר' ישמעאל בן אלישע כה"ג דבכה על רישיה דרשב"ג דההיא בכיה לא אתעבר מכורסא דמלכא עד דעביד קוב"ה נוקמין בעכו"ם:
ילקוט הרואים[עריכה]
דזוהר חדש רות:
לקט הקוצרים[עריכה]
קמו בנהורא: עמדו בבקר כשהאיר היום לילך לדרך, בעוד שלא יצאו הגביה עיניו ר' נהוראי וראה בכוכבים של בקר שהם מזדעזים, וא"ר יצחק ראה אותם הכוכבים שמזדעזים מאימת הי"ת שעכשיו הגיע זמנם לומר שירה, לפי שאותם המלאכים עומדים עליהם, וכשגומרין שאר החיל שאומרים שירה בלילה, אותם המלאכים תוקעין תרועה ומתאספין כל המחנות המושלים בלילה למקומם, ואז אותם כוכבים המושלים ביום בבקר מזדעזעין ומפחדים ומעלין שירה, ועכשיו הגיע זמנם לומר שירה להי"ת בעת ההיא ששומעין אותה תרועה:
אקדימו ואזלו כו': קדמו והלכו והאיר היום וכשיצאה השמש ונתגלתה בעולם:
תווהנא כו': אני תמה כשאני מביט בשמש כשהוא יוצא יוצא אדום ואח"כ ישוב ללבן:
כד מטו בי חקל כו': כשהגיעו לשדה א"ר נהוראי נעבור מהדרך ונעלה להר ונעסוק בתורה ולא נישן, בעוד שהיו יושבים ועוסקים בתורה זה עם זה שמעו קול א' שהיה אומר עליונים עמדו, יישנים תחתונים שהשינה בנחיריהם התעוררו, לפי שהקב"ה רוצה להרעיש העולם, ואותן עמודים העומדים שהעולם נשען עליהם מזדעזעין מקול בכי של א' עופר האילים שהוא בוכה על ארי א' שנרשם תמיד בכסא הקדוש:
בעי למידן כו': רוצה לדון עולם שלו, וקודם שיעשה הדין הרי הקול מתעורר ומכריז תמיד בעולם, ובוודאי גדולי גדולים יעדרו עכשיו בעולם. והדבר ברור לנו לבד זה שאמר קול בכי של א' עופר האילים שהוא בוכה על ארי א', אינני יודע מהו זה:
לא ידעו כו': התנאים ששמעו הקול לא ידעו זה רק באותה השעה, אבל לימים מועטים נתגלה בעולם, וזה היה הבכי של ר"י כהן גדול שהיה בוכה על ראש ר"ג שנהרג, שאותו הבכי לא יסור מכסא המלך עד שיעשה הקב"ה נקמות בעכו"ם: