יד מלאכי/כללי התלמוד/נד
|
< הקודם · הבא > |
אתי עשה ודחי לא תעשה
אף לא תעשה שיש בו כרת, כדאיתא (בפ"ק דיבמות ז' א') לא תעשה שיש בו כרת מנא לן דדחי, ומסיק לאו לא תעשה חמיר מיניה, מה לי חומרא רבא מה לי חומרא זוטא. אלה דברי הגר"ש בס' כריתות לשון לימודים שער ג' סי' קס"ג. אך אמנם התוספות בפרק דם חטאת צ"ז רע"ב כתבו וז"ל, לאו אתאכל כחומר שבה פריך, שתאכל בלילה ולמחר כשלמים, דהאידנא דהוי ליה נותר ואין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת ע"כ.
וכפי הנראה לפק"ד צריכים אנו לומר דהתוספות ז"ל סברי, דהא דאמרו ביבמות מה לי חומרא רבא וכו' היינו לפי מאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא, אבל במסקנא לא קאי הכי. וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בשיטת יבמות כתיבת יד שכתב בפ"א וז"ל, מה לי חומרא וכו' היינו לפי מאי דס"ד מעיקרא, דבעי לאתויי ראיה מהבערה. אבל אכן סברינן כמאן דדחי לה, וכן למאן דשיילי לעיל ושקלינן וטרינן הכא, אשכחן דדוחה עשה ולא תעשה שיש בו כרת, דהפרש איכא בין חומרא רבא לחומרא זוטא, וכדפירשתי לעיל וזה ברור מאד עכ"ד.
ואחרי מופלג האיר אל עבר פנינו, החכם השלם הדיין המצויין שליחא דרחמנא, כמהר"ר חיים מודעי נר"ו. וראיתי בתוך כתבי הקדש שלו שכתב בזה הענין וז"ל. ומדי עברי לא תעזוב נפשי לשאול בדבר הבא מן החדש, דרך הלוכי בהאי עניינא כי אין מדרש בלא חידוש. והוא במ"ש התוספות ז"ל בסוגיין דזבחים דף צ"ז ד"ה ניתי עשה לאו אתאכל כחמור שבה פריך, וכו' דהו"ל נותר ואין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת עכ"ל.. ולכאורה בתחילת ההשקפה עמדו לפני ככותל דבריהם אלו, ממ"ש הגאון הר"ש ז"ל בס' הכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' קס"ג וז"ל, כללא דמלתא, כל עשה דוחה לא תעשה, אף לא חעשה שיש בו כרת. כדאיתא לא תעשה שיש בו כרת מנ"ל דדחי, ומסיק לאו לא תעשה חמיר מיניה, מ"ל חומרא רבא מ"ל חומרא זוטא עכ"ל. וא"כ איך כתבו התוס' בפשיטות דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. ואולם בצפיתי צפיתי בסוגיא דיבמות דף ה' שמשם תורה יוצאה האי דאייתי לן הגאון הר"ש ז"ל, זה חזיתי כי דברי הגאון תמוהות מאד, ודברי התוס' צדקו יחדיו. והוא דהתם שקיל וטרי תלמודא אמאי דאמרינן דאצטריך קרא דעליה לאסור אחות אשתו ליבום, דאמאי אצטריך קרא. דתיפוק ליה דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. ואייתי מכמה דוכתי לאשכוחי דבעלמא אתי עשה ודוחה לא תעשה שיש בו כרת, ודחי להו. והדר קאמר תיתי מהבערה דמושבותם דכתב רחמנא למה לי ללמדנו שאין מיתת ב"ד דחי שבת, וס"ד דתלמודא השתא, דמאי דאמרינן דאי לאו לא תבערו, שומע אני בין בחול בין בשבת, ה"ט משום דאתי עשה דוהומת ודחי לא תעשה דשבת, ואף שיש בו כרת. וקאמר רב שימי בר אשי תנא לאו משום דאתי עשה ודחי לא תעשה, אלא דמייתי ליה מדין קל וחומר. והאריך ליישב הברייתא לפי שיטה זו. והדר קאמר ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא, דאתי עשה ודחי לא תעשה, מאי או אינו דקאמר ותירץ ליישב הברייתא לפי הס"ד. והתם הוא דאמרינן דהוה שמיע ליה לתנא דברייתא דדחי לא תעשה שיש בו כרת, דמ"ל חומרא רבא מ"ל חומרא זוטא. ולהכי אתי לא תבערו והן הן הדברים דאייתי לן הגאון הר"ש ז"ל.
ואחד הרואה עיניו יחזו, כי כל הדברים האלה הם לפי הס"ד דהאי תנא, משום דאתי עשה ודחי לא תעשה קאמר. אמנם לפי המסקנא לא קם לן הך מלתא, דמעולם האי תנא לא קאמר להני מילי, אלא כאוקמתא דרב שימי בר אשי דמייתי ליה מקל וחומר. (ועיין להתוס' ז"ל בב"ק דף ל"ה א' סד"ה חובל, ובפרק האורג דף ק"ו א' סד"ה מה לי יע"ש.) והראיה ע"ז דהדר שקיל וטרי תלמודא לענין עליה למאי אתא, דמהיכא תיתי לן שריותא, וקא מהדר לתרוצי משום דבר שהיה בכלל וכו'. עד דמסיק בסוף הסוגיא דכי אצטריך עליה, היכא דנשא מת וכו'. ואם איתא דדברים אלו שהביא הגאון הר"ש ז"ל הם מסקנא, דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת, אמאי הוצרכו עוד למיהדר אהדורי עליה למאי אתא, דהא איצטריך שפיר כמובן, אלא ודאי מוכח בהדיא דלפום מסקנא לא קם לן כלל הן מלתא דמ"ל חומרא רבא וכו'. והכי אסיק רבא בדף ח. דערוה לא צריך קרא, דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת.ועיין בחי' הרשב"א ז"ל בהאי סוגיא דמבואר נגלה דלא קמה הך סברא דמ"ל חומרא רבא וכו'.
ומעתה תגדל התימה ע"ד הגאון הר"ש ז"ל, איך כללא כייל דאתי עשה ודוחה לא תעשה שיש בו כרת, ואייתי מהך סוגיא כאילו הן הן הדברים קשט דברי אמת, הא ודאי אתמהא טובא. ומה מאד נפלאתי על הרב יבין שמועה בדף פ"ב שהביא דברי הגאון אלו, ולא דבר עליהם מטוב ועד רע, ולא שת לבו דמסוגיא זו יש להוכיח כל בתר איפכא כדבר האמור. וכעת לא מצאתי לשום אחד מגדולי המחברים שעמדו על זה. ואולם יען כי חובה עלינו ליישב דברי הראשונים כל כמה דאפשר לתקוני, נראה לפק"ד לומר כמ"ש התוס' שם ד"ה ומה עבודה וכו' דנימא דיו, מה רציחה אינו דוחה עבודה אלא בשב ואל תעשה, שבת נמי לא תדחה אלא בשב ואל תעשה. ותירצו דאתיא כרבי טרפון דאמר היכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו יע"ש. וראיתי לה"ה מוהר"ש יונה ז"ל בס' שי למורא סי' צ"ג שהקשה, דא"כ דדוקא לר' טרפון אמרינן הכי, אבל לרבנן שפיר גמרי' מלא תבערו מדאצטריך. א"כ היכי קאמר רבא לקמן דערוה גופה לא צריך קרא משום דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, והא מהכא ילפינן דדחי מדאצטריך לא תבערו. ודוחק לומר דאליבא דר' טרפון קאמר לה עכ"ד. אמור מעתה מצינן למימר כי את כל אלה ראה הגאון הר"ש ז"ל דהאי סוגיא לא מתוקמא אלא אליבא דר"ט, ואכן קי"ל התם בפ' כיצד הלכתא כרבנן. כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה והרע"ב ז"ל. ולרבנן לא מתוקמא הן ברייתא אלא משום דאתי עשה ודוחה לא תעשה. מעתה שפיר ילפינן דאתי עשה ודוחה לא תעשה שיש בו כרת כמובן. את זו נלע"ד נכון וברור לדעת הר"ש ז"ל ודבריו נכונים. וליכא לאקשויי לפי זה ע"ד התוס' דסוגיין דזבחים שכתבו בפשיטות דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, משום דאיכא למימר דסבורים ז"ל כמו שתירצו הם הכא בתי' שני, דהכא דיינינן הכי מה עבודה דקילא דחיא שבת. ושפיר מתוקמא אפילו לרבנן דהלכתא כוותייהו כמובן וברור ודוק עכ"ל הזהב ושפתים ישק.