יד מלאכי/כללי התלמוד/נג
|
< הקודם · הבא > |
אמורא
אין לתרץ דבריו ולומר מיירי בכך או בכך, כי האמורא יש לו לפרש. תוספות ביצה כ"ה א' ד"ה כאן וכ"כ רשב"ם בפרק ערבי פסחים ק"א ב', והליכות עולם שער ב' פ"ב, וברכת אברהם ח"ד סי' קכ"א, ושארית יוסף נתיב הפירוש כלל י"ג.
ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר, דלאו מילתא פסיקתא היא דא, דהא מצינו בפרק המוציא יין פ' א' שפירש דברי רבא בהכי קאמר. וכן תמצא עוד בפ"ק דסוכה י"ד א' שפירש רב פפא דברי שמואל בהכי קאמר. וכן בפ' הזהב ב"ן ב' מוקי הש"ס דברי חזקיה בהכי קאמר. וכן בזבחים פרק המזבח מקדש פ"ו א' פירש רבה דברי ר' זירא בה"ק. ועיין עוד בפרק יום הכפורים פ"ג א'. והכי נמי בפ' המוכר את הספינה כ"ח א' מצינו דמפרש דברי ר' יוחנן ור"ל דנקטו בלישנייהו ברשות הרבים, דמיירי בסימטא ואמאי קרו ליה רשות הרבים שאין רשות היחיד. וכן בפרק גיד הנשה ק"ב ריש ע"ב מוקי לדרב דקאמר טהורה בחייה בכל שהוא, דמיירי במשהו בשר גידים ועצמות כדמשני לעיל מיניה על ברייתא. וכן בריש סוטה ב' א' משני תלמודא הא בזווג ראשון הא בזווג שני, על תרי מימרא דסתמא אתאמרו. וע"ע פ' שני נזירים נ"ח ב' דמפרש מימרא דרב דמיקל אדם כל גופו בתער, דהוי במספרים כעין תער. ושם באותו פרק באותו מקום איתא תו, מאי לוקה נמי דקאמר, מדרבנן דהיינו מכת מרדות. וכן בפרק במה מדליקין כ"ו א' מצינו דקאמר חדא ועוד קאמר על דברי רבא. ושם ק"ן א' לא מבעיא קאמר על מימרא דרב יהודה. וכן בפ"ק דמנחות י"א א' ור' אלעזר לא מבעיא קאמר. ושם מ"ב ב' מה טעם קאמר. גם בפרק יוה"כ ע"ה ב' מפרשינן לדאביי דאמר ביממא, דר"ל כעין יממא, דהיינו בלילה לאור האבוקה.
עוד ראיתי להרשב"א חדושי קמא דף קפ"ז א', ולרש"י בפ' כל הבשר ק"ח ב' ד"ה לעולם. שפירשו מימרת האמורא דלצדדין קאמרי. וע"ע תוספות דפ' במה אשה ס"ג א' שכתבו דאין בין דשמואל, לאו דוקא. וכן בפרק הגוזל קמא צ"ה ב' על מימרא דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין להם השבח וכו'. כתבו דאע"ג דקתני שלשה תנא ושייר גזלן וכו' ע"ש. וכאלה רבות עמדי נלאיתי לכתבן. ודי בזה להעיר אזן התלמידים אשר כגילי דאין למדין מכלל זה לכל המקומות, מאחר שמצינו בכל הנך דוכתא דאייתינא שנדחקו לקיים דברי האמוראים, אף שדרכן לפרש ולא לסתום.