יד מלאכי/כללי התלמוד/א
|
|
אי תניא תניא
מדברי רש"י בפ"ב דנדרים דף יט: משמע דלאו לדחויי ליה קא מכוין, אלא כלומר אי משכחת ברייתא דקאמרא הכי, תניא דמיתרצא מילתא בהכי. וכן כתב עוד [1] פרק אין דורשין דף יט: אי תניא בהדיא דחולקין, תניא ונלך אחריה וחוזר אני בי. וכן נראה מדבריו בפ"ג דיומא לא: ובשלהי פ"ק דזבחים דף טו:: יע"ש. אך בפרק המפלת נדה כג: פירש אי תניא תניא אני שמעתי מרב מה שאמרתי, אבל אתם הואיל ויש בידכם משנה לכו אחריה. דנראה ששינה טעמו ממה שפירש הכל אינך דוכתי שהבאתי.
ויש ליישב דדוקא בההוא דנדה פירש כן משום דמימרת רבי ירמיה בר אבא דעלה אקש כן מהברייתא משמיה דרב קאמר לה וכיון דרב תנא הוא ופליג לא בעי הדר ביה מפני הברייתא וכמתבאר מדברי רש"י לקמן ד"ה עד שיהו כולן כאחת שכתב וז"ל דרב תנא ופליג ולא הדר ביה ממאי דקאמר לרבנן דבעו כל צורת האדם וכו' ע"כ הא למדת דדווקא רב דכחו כח תנא מצי למדחיה לברייתא מקמיה מה דלא שייך בשאר אמוראים זו היא דעת רש"י ז"ל ואחריו נמשך מהר"ש סידליי"ו [2] בכלליו (כללי שמואל פרק א' אות י'ג)[3].
אמנם הרא"ש ז"ל דעת אחרת היתה עמו בהבנת לשון זו, כי בההיא דנדרים שהבאתי פי' [4] ז"ל אי תניא תניא. ולההוא תנא לית ליה הך סברא דאמרינן אליבא דרבי יהודה וכו' ע"כ. וכן פירש הלחם משנה בפ"ד מהלכות נזירות. [5] ועי' הליכות אלי כלל תקמ"ו דנראה דאישתמיט מיניה פירוש הרא"ש הנ"ל, מדקאמר אליביה דלישניה דאי תניא תניא מוכח שהודה לדבריו וליתא.
והר"ן בפירושו שם לנדרים אי תניא תניא ולא ידענא לפרוקי, א"נ אי תניא תניא ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה. וגם הרשב"א ז"ל בחידושיו שם דף קמ"ד ע"ג הזכירם לתרוויהו, ואע"ג שהוא ז"ל לא הכריע כחד מנייהו, מ"מ הנה מקום אתי ללמוד שמסכים והולך שמסכים והולך לשיטת רש"י ז"ל, ממה שמצאתי להרב בכנה"ג ביו"ד סי פ"א בהגהות הטור אות י"ג גבי עור הבא כנגד פניו של חמור. הילך לשונו נ"ב הרשב"א בתשובה ח"א סימן י"ז ובמכונות סימן ק"ס נשאל על זה, והשיב דמותר כמבואר בגמרא. ויש לתמוה על השואל במה נסתפק בדבר המפורש בגמרא והפוסקים בלי שום חולק וכו', עד ונסתפק השואל, אולי הא דקאמרינן אי תניא תניא, דחיה היא אבל אינה עיקרית. והרשב"א השיבו דלאו הכי הוא, אלא הכי קאמר אי תניא תניא, וכיון דהכי תניא ודאי מותר וכו' ע"כ. לענינינו הרי דהרב המאסף ז"ל היה לנו לעיניים שדעת הרשב"א ז"ל כדעת רש"י. וכן נראה עוד בחידושי נדה להרשב"א ע"ש, ובדף כ' ע"ג ובחידושיו לשבת ריש כל כתבי דף ל"ז ריש ע"ב ודו"ק. ולעד"ן דמההיא דכל כתבי מוכח טפי כדעת רש"י והרשב"א, דקאמר אי תניא תניא מאי תניא וכו' ומדקמהדר למידע היכא תניא משמע דלאו דחיה היא[6].
ומיהו ראיתי להגר"ש בספר בספר כריתות לשון לימודים שער ג' סי' קי"ב שפירש אי תניא תניא, כלומר לא סבירא לי. וקרוב לזה התכוונו התוס' במנחות קו. אי תניא תניא, ולעולם כאן בדון מינה פליגי ע"ש. ועיין עוד גן המלך סימן קכ"ד ובשו"ת תורת חיים ח"ג סי כ"ב וסו"ס ל"ב.
- ↑ לפו"ר כתב כן שהרי כידוע המפרש לנדרים אינו רש"י והיד מלאכי עצמו עמד ע"ז לקמן בכללי רש"י (כלל ז)
- ↑ הרב שמואל אבן סיד המכונה סירלייו (משער הספר כללי שמואל מהדורת חת"ם סופר) וכאן כתבתי סידליי"ו כפי הנראה בכל הדפוסים שראיתי
- ↑ וע"ע כללי שמואל פרק ב' אות נ"ד
- ↑ בפירושו לש"ס
- ↑ וז"ל הלח"מ אי תניא תניא כלומר ותרי תנאי ואליבא דרבי יהודה
- ↑ ועיין בעין זוכר מערכת האל"ף (כלל ט') שדחה את הראיה