יד מאיר/כב
|
< הקודם · הבא > |
רב שלום וכט"ס לידידי הרב המאה"ג הישיש הנעלה המפואר לשבח ירא וחרד לדבר ד' כש"ת מוהר"ר יוסף פעכיר נ"י מו"ץ דק' טיסמיניץ יע"א:
אמת כי הגיעני מכתבו ביום וי"ו העבר לעת ערב ומחמת ש"ק לא יכולתי להשיבו ונשארה השאלה מונח תוך הארגז וביום א' מחמת טרדת ג"פ לא קריתי והיום ראיתי בהארגז יקרת מכתבו אשר נעלם ממני לפי שעה. והנני להשיבו בקיצור באשה מעוברת ונתקלקל חדרי בטנה ומרגשת כאב גדול בגבה ובכליות אחר מ"ר. ונטף מינה אחר הטלת מ"ר טיפין טיפין דם ובתוך מ"ר לא נמצא שום דם רק אח"כ גם על עד הבדיקה לא נמצא שום דם רק שאינה יכולה להכניס העד בעומק מחמת כאב ומרגשת שהכאב אינה בעומק רק סמוך לחוץ ואינה יכולה לטהר לבעלה ולפעמים שוהה כמה ימים שאין נוטף ואח"כ מתחיל להטיף ואינה יכולה לעשות הבדיקה המבוארת ברמ"א סי' קצ"א מחמת גודל הכאב ונפשו בשאלתו אם נוכל למצוא היתר.
והנה מבואר הפלוגתא בין רבוותא אם כאב דינה כמכה דדעת הט"ז דדינה כמכה ע' סי' קצ"א ובשו"ת ח"צ סי' ע"ג דחה דברי הט"ז ופסק בפשיטות דכאב אינו כמכה דכל אשה שרואה ע"י כאב הוא רואה שהרי שנינו אלו הן הוסתות חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעי' ע"ש שהאריך ולפע"ד דאין מזה ראיה דהתם אדרבה ידעו חז"ל דדרך אותן הכאבים לראות ע"י דם נדות כמו מפהקת ומעטשת. ובעי' שתקבע ג"פ לראות ע"י מקרים והרי שמואל אמר בש"ס דווסתות בפ"א קובעת וסת וע"כ משום דחז"ל ידעו דדרך אלו המקרים להוציא דם נדות. והרי דעת הט"ז סי' קפ"ט דאף דוסת שאינו קבוע עברה ולא בדקה טהורה וא"צ בדיקה מ"מ בוסת שע"י מקרים אסורה עד שיבדוק וכ"כ הפרישה והסכימו החו"ד והס"ט ע"ש. וע"כ מטעם שאלו המקרים ידעו חז"ל שדרך להוזיל דם נדות והוי כעין הרגשה. אבל בכאב באיזה אבר כגון בכליות דידוע שאין זה וסת הנדות רק שייך למ"ר כמ"ש הרמב"ם והמחבר סי' קצ"א. וכה"ג שפיר י"ל דדינו כמכה. ואדרבה מדברי הש"ס והפוסקים מוכח דשאר כאבים אין דרכן לראות ע"י. דמדקא חשיב הש"ס חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעי' ראשה ואברי' כבדים עלי' צמרמרות. למה להש"ס להאריך כ"כ בקיצור ה"ל למימר שכואב לה באיזה מקום ואז ממילא הי' כל מה שחשב הש"ס בכלל ולמה פרט לן הש"ס אלו דייקא. מבואר דידוע הי' להם דע"י אלו המקרים דרכן לראות נדות ולא שאר כאב. והרבה יש לדבר בזה אך הנה אחרונים הסכימו להחמיר כהח"צ דכאב אינה כמכה.
אמנם נראה בכה"ג שנוטף ממנה טיפין בלי א' מהרגשות המבוארת בפוסקים ריש סי' ק"ץ. כמו שמשמע מלשון השאלה. א"כ יש לומר דבאמת נחלקו הראב"ד בבעה"נ עם הרז"ה דרוב דמים באשה דבאין ממקור המה מראות טמאין והרז"ה השיג עליו ואמר דלא אמרי' רוב דמים טמאין ע"ש בשער תיקן הוסתות אות יו"ד ע"ש. ולכן אפי' להראב"ד דס"ל רוב דמים באשה טמאים היינו ברואית בהרגשה דרוב דמים בהרגשה אבל היכא דלא ארגשה אתרע לה רובא דרוב דמים בהרגשה ושוב ה"ל מחצה על מחצה וכדאמרי' בריש פ' האשה שנתארמלה רוב נשים בתולה נשאת ורוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא. וע' באחרונים ביו"ד סי' כ"ט. ולכן אף שהחמירו קדמונים אף בכתמים לטמא כל מראה דם. וכמו שכ' הראב"ד בבעה"נ בריש שער הכתמים. והנה הראב"ד ז"ל הבי' דעת הקדמונים שלא ס"ל דין כתמים בזה"ז ומקילין בהם הלא המה הרי"ף וה"ג ושאלתות. והתמרמר עליהם הראב"ד בבעה"נ דהרי משמע בש"ס דגם לבעלה בלי טהרות נוהג כתמים. ולפמ"ש הדברים נכונים דהרי ברואית בלי הרגשה איכא ס' השקול שמא הדמים טהורים ממראה הטהור דבזה לא אמרי' רוב דמים טמאים דהרי אתרע לה רובא. ולכן בס' דרבנן מקילין ואין אנו בקיאין במראות דמים ולכן לא כתבו דין כתמים כלל. והא דבש"ס איתנו דין כתמים היינו כי בימי הש"ס הי' בקיאים במראות הדמים והם דיברו בידוע שהיא מראות ממראות הטמאים ובכה"ג ודאי דאף לבעלה טמאה. משא"כ בימי הקדמונים ה"ג ושאלתות ורי"ף שכבר אין אנו בקיאים כלל במראות הדמים לכן יש לספק תמיד שמא ממראות הטהורות וס' דרבנן להקל. ולכן עכ"פ אף דאנן קי"ל דנוהג דין כתמים בזה"ז ומ"מ באיכא עוד כאב יש לסמוך עכ"פ דכאב דינה כמכה. ובפרט ברואית אחר מ"ר יש לסמוך על הס"ט סי' קצ"א דחולק על הצ"צ וכ' דאף שאינה רואה בתוך מ"ר רק אח"כ מ"מ מהני ע"ש:
אמנם הנה במכה שאינו ידוע שמוציאה דם פיקפקו האחרונים דאין להקל רק לענין רואה מ"ת ולא לענין נקיים. אמנם הנה ידוע מ"ש בט"ז באם בשאר נשים מכה כזו מוצי' דם אף שאין ידוע לה אם מוציא דם ה"ל כמכה שידוע שמוציא וכאן כיון שיש לה כאב בכליות דדרך שאר נשים לצאת ממנה בתוך מ"ר וכמ"ש הרמב"ם ומחבר סי' קצ"א וכיון דידעי' דדרך כאב ומכה בכליות להוציא דם הוי כדין מכה שידוע שמוציאה דם. והא דלא ראתה דם תוך מ"ר היינו כי אינה רואות רק טיפין טיפין. דבר מיעוט נתבטל תוך מי רגלי' ואינו ניכר מראה דם והרי אמרו בבתולה אעפ"י שלא מצאה דם ה"ז אסורה דאמרי' דראתה דם וחפוהו ש"ז מכ"ש במ"ר המרובין וחריפין ודאי דמבטל מראית הדם. והנה הפוסקים הביאו שתעשה בדיקת מהרי"ל ע' ברמ"א סי' קצ"א. וכאן א"א לה לבדוק. יתכן כי הם לא החמירו רק באפשר בבדיקה יש לברר כיון דאיכא לברורי אבל היכא דא"א בבדיקה מותרת בלי בדיקה וכן מורה לשון הרמ"א שם דכ' אך יש מחמירין וכו' להצריכה בדיקה משמע דהיא רק חומרא בעלמא. ומדינא מותרת בלי בדיקה. וכן משמע בד"מ ע"ש. ובר מן דין בנ"ד דא"א לה להכניס המוך לבדוק ע"כ מטעם שיש נפוח וה"ז מכה ידוע דא"א לה ליגע שם וה"ז דין מכה ובכה"ג שיש לה מכה בפרוזדור וכאב בכליות ובפרט אם היא בהרגשה והרי בזמן עבורה מסולקת דמים יותר משלא בשעת וסתה לכן לענ"ד אינה צריכה נקיים כלל כל זמן עובר והנקה כל שתראה אחר מ"ר ומ"מ נ"ל דתפסוק בטהרה אותן הימים שיכולה ויהי' לה ג' ימים נקיים ועכ"פ יום א' נקי והשאר תתלה במכה אם לא שתרגיש בדם המקור בהדי' ותטבול וטהורה. ואף כי מן הדין א"צ נקיים כלל מ"מ דהרי כל הדם שראתה אחר מ"ר תולה בכאב ומכה. ומ"מ אולי לא שמה תחלה על לבה ושמא ראתה בהרגשה גמורה ולכן תספור ז' נקיים כמו שכתבתי ותבדוק ותשהה העד במקום שתוכל אף שאינה יכולה להכניסה בחורין וסדקים יש לסמוך על הנו"ב דכ' דדיו בכך ואף שאנכי כתבתי כנגדו במ"א מ"מ בכה"ג שהיא רק חומרא והוא בחזקת טהרה ובחזקת מסולקת דמים יש לסמוך ע"ז. אך בתנאי שיסכים לזה עוד גדול א':