יד אלעזר/י
|
< הקודם · הבא > |
[עושה סניגרון לדבריו בסי' הקודם]
שיל"ת יום ד' ל"ד למב"י תקצ"ג לפ"ק פה וויען הבירה.
שלום וכ"ט סלה לכבוד ידידי הרב המופלג ומופלא חכם השלם אוצר בלום החריף ובקי מ"ה בער אפפענהיימער נ"י.
יקרת מכתבו הגיעני אתמול ומאפס הפנאי לא היה באפשרי להשיבו תיכף ואשר ע"כ נקטה נפשי בקצרה להשיבו ע"ד אשר תמה עלי איך עלה על דעתי שנעלמו ממכ"ת נ"י דברי תוס' במקומם בעבודה זרה וידידי נ"י חושב שנהפוך הוא ואני לא ירדתי לסוף דעתם ז"ל.
עדיין אני עומד על דברי ופשטות דברי התוס' מורים להדיא דאפי' לישראל לא עובר אלפני עור רק בדקאי בתרי עברי דנהרא כאשר יראה כל מעיין בדבריהם.
והא דכתב כ"ת לחלק מסברא בין ישראל למומר דמומר נחשב כנכרי ממש ולא שייך אצלו שיתחרט במהרה. אבל ישראל יתחרט ולא יקחהו לעצמו. הנה מלבד שאין הכרע לזה מדברי התוס' ואדרבא כתבו להיפך דמומרים כישראל גמור חשבינן לי' אלא דאפי' בסברתו לא צדק ידידי נ"י דהא בודאי הא דכתבו תוס' כשיודע שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ע"כ מיירי דכבר הוחזק לאכול דבר איסור זה אם לתיאבון אם להכעיס דאל"ה מנא ידעינן שרוצה לאכלו וכל ישראל בחזקת כשרות הם אלא ודאי כשכבר ראינוהו אוכל מאכלות אסורות כאלו וא"כ הא נחשב מומר גמור לאותו דבר. ומה לי אם פקר בשאר כל מצות התורה ג"כ או לא. עכ"פ מומר גמור הוא לאותו דבר ואיך שייך לגביה שינחם על הרעה אשר חישב לעשות יותר ממומר לכל התורה כולה סוף דבר אין אני רואה שום דבר ראיה מן הסברא המתנגדים לדברי הרב פני משה.
והא דכתב מעלתו נ"י לדקדק מדברי התוס' שכתבו ואפי' הוא שלו מדקאמר אי לא יהיב שקול לי' איהו בהס"ד והשתא אי מיירי דוקא בתרי עברי דנהתרא הרי לא מצי שקיל לי' בלתי סיועת חבירו ישראל. ימחול לי עכ"ה לא דק בזה היטב בדבריהם דהם לא כתבו דברים אלו רק משום דבכל הסוגיא ההיא איירי מאיסור למכור לנכרי לפני אידיהן וכלפי זה כתבו דלאו דוקא למכור להם הישראל עובר אלפני עור אלא אפילו הוא שלו מ"מ אסור ההושטה והיינו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו ואי ברייתא מיירי דוקא בלמכור היאך ישקול איהו דבר של אחרים יעיין נא בפנים בדבריהם וימצא כדברי ותל"מ ואסיים בברכה יצו ה' אתו את ברכתו כאו"נ ונפש ידידו דש"ת כ"ה.