יבין שמועה (על התורה)/רטז
|
< הקודם · הבא > |
סימן רטז
רטז) וידבר ה' אל משה לך רד. עד סוף הענין. בפרשה זו רבו הדקדוקים מ"ש הקב"ה למשה כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים דתיבת אשר העלית מאמ"צ הוטא כמיותר ואטו בלאו הכי לא היה משה יודע מי המה עמו דאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשי עורף הוא האי הוא ג"כ כמיותר דכבר סיפר מעשיהם הרעים כי אדרבה בזה הקטין החטא כאלו אין בהם שום מום רק שהמה עם קשי עורף ובאמת הם הרבו לחטוא בע"ז שהוא כאלו כפרו בכל התורה מ"ש משה למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' כולו מוקשה הרי העוון מפורש שחטאו בע"ז ומה זו שאלה דאחרי דכתיב וינחם ה ' על הרעה הרבה משה בתפלה וגם הרג ג' אלפים מישראל וגם היתה מגיפה גדולה בישראל ואח"כ אמר השי"ת וביום פקד ופקדתי עליהם ומשה אמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה והגדיל את החטא וכו' הדברים נראה כסותרים זה את זה ועיין מ"ש בזה הרב רבינו משה אלשיך:
ולענ"ד י"ל בהמשך הכתובים דהנה איתא בתנא דבי אלי' והובא בילקוט בפ' זו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע ארד מלפניך ואעשה בהן את הדין אם עבדוהו כולם בלב שלם ימותו כולם ביום א' וכו' חזר משה וביקש רחמים ואמר רבש"ע בשביל שלשה אלפים שיעבדו בלב שלם ימותו ת"ר אלפים מישרא כו' עכ"ל לענינינו. הרי דלא עבדוהו בלב שלם רק שלשת אלפים והנה הנשארים היו לשתי כתות כת אחת אשר עבדוהו בלא לב רק לפנים ורבי' אשר הי' הצדיקים גמורים ולא חטאו כלום כנודע ואשר הקב"ה רצה לכלותן הוא משום שלא מיחו בהם. והנה הרי הוכח תוכיח אינו רק מצות עשה ואמרי' במנחות דף מ' ע"א דלא מענשי אעשה אלא בעידנא דריתחא וגם ידוע מארז"ל דבשעת חורבן אמר הקב"ה לכתוב על מצחן של צדיקים ת' תחיו ועל מצחן של רשעים ת' תמות וקטרג מדה"ד ואמר מה נשתנו אלו מאלו כו' הי' להם למחות ואמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שאינם מקבלי' תוכחה וקטרג מדה"ד ואמר רבש"ע אם לפניך גלוי וידוע לפניהם מי גלוי וידוע מיד אמר הקב"ה ממקודשי תחילו. והנה הרב רמ"א ז"ל כתב דטענות משה הי' למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"צ ביד חזקה כלומר שגם אז לא הי' ראוי' לגאולה מחמת שהי' עובדים ע"ז והוצאת אותם ביד חזקה נגד שורת הדין וא"כ מעיקרא אדעתא דהכי הוצאת אותם מאמ"צ וע"ש מה שכתב בזה לפי דרכו ודפח"ח וש"י:
ואמנם דברי תורה כפטיש יפצץ סלע ומקרא א' יוצא לכמה טעמים ולדרכינו יתפרש עפ"י משרז"ל בסוף מכות אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו. ובזה יתכן לומר תיכף בתחילת דברי הש"י בא לתרץ לבל יקשה לו כמ"ש הר"מ אלשיך דהרי גם במצרים עע"ז וא"כ אדעתא דהכי הוצאת אותם ולזה אמר כי שחת עמך אשר העלית כלומר אשר העלית אותם לרום המעלות אשר הי' משוקעים במ"ט שערי טומאה והכנסת אורחים תחת כנפי' ועתה שחתו יותר מאשר שחתו בארץ מצרים ותיבת מארץ מצרים נמשך על אמרו כי שחת והכוונה שעתה שחתו יותר מבארץ מצרים. ומפרש את דבריו ואמר סרו מהר מן הדרך אשר צוויתים כלומר כי בהיותם בארץ מצרים אף שעבדו ע"ז דהוא משבע מצות שנצטוו עליהם ב"נ עכ"פ לא שמעו כן ממני אבל עתה סרו מן הדרך אשר אני בעצמי צותי אותם. ולכן המה עתה במדרגה גרוע' מאשר הי' בארץ מצרים. וסיפר כל מעשיהם הרעים ויעשו להם עגל וגו' ואח"כ דיבר השי"ת מן אותן שלא חטאו כלל רק שלא מיחו כי לכאורה היה להם התנצלות לומר כי הם קשי עורף ולא הי' מקבלים תוכחה ולזה הקדים השי"ת ואמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשי' עורף הוא וכלומר ראיתי אני ולא אחר ולפני גלוי וידוע אבל לפניהם מי גלוי וידוע ועכ"פ הי' להם למחות ואמר ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם וכיון שהי' חרון אף דהיינו עידנא ריתחא אכלם לגמרי דהיינו גם לאותן שלא עבדו כלל ואענשם על העשה דהוכיח תוכיח:
ומשה רבינו ע"ה אמר בלבו תפסת מרובה לא תפסת ולכן לא ביקש רק על אותן אנשים שלא חטאו כלל וטען שתי טענות חזקות ואמר הן אמת דבזמן שיש חרון אף אתה מעניש על מצות עשה אבל למה ה' יחרה בעמך כלומר לכתחילה למה חרה אפך אחרי שהמה עמך שלא חטאו כלל והוסיף בטענתו ואמר אשר העלית מארץ מצרים בכח גדול שלא הי' ראוים לגאולה וכמ"ש הר"מ אלשיך וכלומר דניהי דעל אותן אשר חטאו בפועל יפה אמרת כי שחת עתה יותר אחרי ששמעו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה אבל עמך אשר לא חטאו כלל רק עברו על העשה דהוכיח תוכיח וזה לא שמעו מפי הגבורה וע"ז שפיר שייך לטעון דאדעתא דהכי הוטצאת אותם מארץ מצרים כי שם עבדו ע"ז. וזהו שסיים ג"כ בתפלתו שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. ונתרצה לו השי"ת בזה וינחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו היינו הצדיקים שלא חטאו כלל ואח"כ צוה משה להרוג אותן ג' אלפים אשר חטאו ועבדו בלב שלם. ואז עמד בתפלה גם עבור הכת אשר חטאו בכמעשה אבל לא עבדו בלב כי אם לפנים ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם וגו' כלומר שבלב לא עבדו רק במעשה. וגם זה נחשב לחטאה גדולה ואפשר עוד דהנה ארז"ל חטא היינו שוגג וז"ש אלא חטא העם הזה חטאה גדולה שוגגים גדולים היו בדבר שהי' סוברים דלבן לשמים מותר והוי אומר מותר ובדרושים הארכתי בעזה"י בענינים אלו וע"ע מה שכתבתי בזה בחי' למס' ברכות דף ל"ב: