יבין שמועה/פרשת כי תשא
|
< הקודם · הבא >
|
<דף זה מרכז את כל סימני יבין שמועה על הפרשה לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על אות הסימן שאותו רוצים לערוך>
את שבתותי תשמרו וגו'. הנה אמרז"ל במדרש מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבת של חול ונלחץ בספר פרשת דרכים דרוש כ"ג מהו שבת של חול ולדעתי י"ל בפשיטת עפ"י מ"ש רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כי מי שדחיקא לי' שעתא בהוצאת השבת אל ישא עצמו על הבריות ויעשה שבת חול ולא ירבה בהוצאות יתר מכדי יכולתו. והנה ידוע מארז"ל דאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. ולכן אין השכינה שורה אלא על עשיר כי העני לבו נשבר בקרבו והוא בעצבות אמנם כן בימות החול אבל בשבת ישמחו בו מקדשי שמו ואף מי שעושה שבתו חול מחמת עניות אפ"ה לא זזה השכינה כי עצם היום גורם השמחה וחדות ה' היא מעוזכם וגורם השראת השכינה:
ואפשר שזה ידויק במארז"ל כל המענג את השבת כו' ולא אמרו כל המענג עצמו בשבת דהכוונה מי שהוא בחוסר כל ואין לו עונג ע"י ברבורים אבוסים רק הוא מענג את עצם יום השבת לזה נותנים נחלה בלי מצרים וזש"ה וקראת לשבת עונג כלומר שעצם היום יהיה לכם לעונג והנה אתה הקורא החביב אל תטעה בדברי לומר שאני אומר שאין מצוה לעכב א"ע במעדנים ביום השבת חלילה מלומר כן מי שחננו השי"ת וידו משגת מחוייב לכבד את השבת כפי יכולתו ושכרו רב אם הוא עושה משום כבוד השבת. אבל הוצעת דברינו אלה הוא כך דלכן לא אמרו כל המענג עצמו בשבת דא"כ הוי משמע דוקא מי שחננו השי"ת שיכול לענג עצמו בשבת אבל אם הוא בגדר עניות כ"כ עד שצריך לעשות שבת חול אינו זוכה לכל כבוד הזה ולכן אמר כל המענג את השבת ובכוונה הנ"ל:
ועפ"י דרז"ל שהבאתי דבשבת לא זזה השכינה מישראל י"ל דזהו מ"שכי אות הוא ביני ובינכם כי אין לך אות כגול מהשראת השכינה. ובזה אפשר לומר דמ"ש אך את שבתותי תשמרו ודקדקו רז"ל דקאי על מלאכת המשכן והובא בפרש"י ועפ"י דברינו י"ל עוד דהנה ארז"ל עכו"ם ששבת ח"מ וז"ש אך את שבתותי תשמורו ותיבת אך קאי על תשמרו כלומר אך אתם ולא עכו"ם כי אות היא ביני ובינכם בהשראת השכינה לא שייך בעכו"ם וגם אם נפרש במ"ש כי אות היא ביני ובינכם כפירש"י אפשר ג"כ בדרך הנ"ל דאמר אך אתם תשמרו ולא העכו"ם כי אות היא ביני ובינכם לדעת כי אני ה' מקדשכם במה שאני נותן לכם את השבת ואם ישמרו גם העכו"ם לא יהי' אות:
ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת אמרתי עפ"י הלצה עפ"י מה שפרשתי במרז"ל דאמר הקב"ה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל כו' דהכוונה דהנה גם זולת הטעמים האמתיים שיש לנו בשמירת שבת שהוא מורה על חידוש העולם ושאר טעמים הידועים לי"ח יש לנו טובה גדולה בשמירת השבת כי לולי השבת היה האדם עמל כל ימיו על המחיה ועל הכלכלה ויתקצרו ימיו מרוב עבודתו אם יומם לא ישקוט ולילה לא ינוח אבל בא שבת בא מנוחה. והנה ידענו כי ישראל עמא פזיזא הם וז"ש הקב"ה מתנה טובה יש לו בבית גנזי ושבת שמה שהיא מתנה טובה באשר שבאה מנוחה ואני מבקש ליתנה לישראל שהם עמא פזיזה וז"ש ה' ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם כלומר לטובתכם שיהיה לכם יום מנוחה מן עבודתכם ואמר מחלליה מות יומת כלו' מי שמחלל את השבת ימית עצמו מרוב עבודה והוא דרך הלציי':
ריד) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם. נ"ל עפ"י דברי הירושלמי בפ"ק דתענית דאמר אלו שמרו ישראל שבת אחד מיד היו נגאלים. והנה עה"ב נקרא יום שכולו שבת וזה שאמר ושמרו בני ישראל את השבת כלומר אם ישמרו שבת א' כהוגן עי"ז יזכו לעשות את השבת לדורתם כלומר שיעשו שיהיה שבת לעולם. הרחמן הוא יזכנו מהרה ליום שכולו שבת ויגלה כבוד מלכותו עלינו אמן:
רטו) וירא העם וגו' ויאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. ופירש"י אלהות הרבה איוו להם. ולולי פירושו נ"ל כי לשון אלהים הנזכר פה אינו משלון אלהות אלא על דרך שאמר השי"ת למשה ראה נתתיך אלקים לפרעה ופירש"י שופט ורודה וכן הדיינים נקראו אלוקים וסברו ישראל כיון שמשה לא ישוב עוד א"כ לא סגי להם במנהיג א' כי מי הגבר כמשה אשר הי' מנהיג את כל ישר ואמרו אל אהרן שיבחרכ להם אנשים שיהי' הם מנהיגים את הדור דהיינו אשר ילכו לפניהם והנה אהרן ידע כי סוף שיבוא משה ואמר אם ימלא משאלותם ויבחר להם אנשים אולי אף כשיבוא משה יעמדו במעוזם נגדו וכיון שעלו שוב לא ירצו לירד. ורצה לדחותם שיתפרקו הזהב ויתנו לו וסבר שיתעצלו בנתינת הזהב. ולכן ביקש זהב ולא ביקש מהם מיני מתכות כי הזהב הוא החשוב שבכולם וסבר שיעשו הערכה ביניהם כמה יתן כל א' וא' לפי ערכו ומתוך כך יומשך הענין עד שיבוא משה וכאשר ראה שמיהרו והתפרקו אז צר אותו בחרט ג"כ כדי להמשיך הענין ויעשוהו עגל מסכה וסבר אהרן שלא יהיה בו שום חיות רק כגולמי כלי מתכות בעלמא ולא יועילו מעשיו. ואמנם מעשי שטן הצליח וע"י הכשפים שזרקו בו הערב רב הי' בו רוח חיים שנאמר כתבנית שור אוכל עשב וכמ"ש רש"י וכאשר ראו הערב רב שיש בו רוח חיים אמרו אלה אלהיך ישראל אבל בתחלה גם הערב רב לא ביקשו רק שיבחר להם מנהיגים אחרים במקומו של משה:
רטז) וידבר ה' אל משה לך רד. עד סוף הענין. בפרשה זו רבו הדקדוקים מ"ש הקב"ה למשה כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים דתיבת אשר העלית מאמ"צ הוטא כמיותר ואטו בלאו הכי לא היה משה יודע מי המה עמו דאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשי עורף הוא האי הוא ג"כ כמיותר דכבר סיפר מעשיהם הרעים כי אדרבה בזה הקטין החטא כאלו אין בהם שום מום רק שהמה עם קשי עורף ובאמת הם הרבו לחטוא בע"ז שהוא כאלו כפרו בכל התורה מ"ש משה למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' כולו מוקשה הרי העוון מפורש שחטאו בע"ז ומה זו שאלה דאחרי דכתיב וינחם ה ' על הרעה הרבה משה בתפלה וגם הרג ג' אלפים מישראל וגם היתה מגיפה גדולה בישראל ואח"כ אמר השי"ת וביום פקד ופקדתי עליהם ומשה אמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה והגדיל את החטא וכו' הדברים נראה כסותרים זה את זה ועיין מ"ש בזה הרב רבינו משה אלשיך:
ולענ"ד י"ל בהמשך הכתובים דהנה איתא בתנא דבי אלי' והובא בילקוט בפ' זו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע ארד מלפניך ואעשה בהן את הדין אם עבדוהו כולם בלב שלם ימותו כולם ביום א' וכו' חזר משה וביקש רחמים ואמר רבש"ע בשביל שלשה אלפים שיעבדו בלב שלם ימותו ת"ר אלפים מישרא כו' עכ"ל לענינינו. הרי דלא עבדוהו בלב שלם רק שלשת אלפים והנה הנשארים היו לשתי כתות כת אחת אשר עבדוהו בלא לב רק לפנים ורבי' אשר הי' הצדיקים גמורים ולא חטאו כלום כנודע ואשר הקב"ה רצה לכלותן הוא משום שלא מיחו בהם. והנה הרי הוכח תוכיח אינו רק מצות עשה ואמרי' במנחות דף מ' ע"א דלא מענשי אעשה אלא בעידנא דריתחא וגם ידוע מארז"ל דבשעת חורבן אמר הקב"ה לכתוב על מצחן של צדיקים ת' תחיו ועל מצחן של רשעים ת' תמות וקטרג מדה"ד ואמר מה נשתנו אלו מאלו כו' הי' להם למחות ואמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שאינם מקבלי' תוכחה וקטרג מדה"ד ואמר רבש"ע אם לפניך גלוי וידוע לפניהם מי גלוי וידוע מיד אמר הקב"ה ממקודשי תחילו. והנה הרב רמ"א ז"ל כתב דטענות משה הי' למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"צ ביד חזקה כלומר שגם אז לא הי' ראוי' לגאולה מחמת שהי' עובדים ע"ז והוצאת אותם ביד חזקה נגד שורת הדין וא"כ מעיקרא אדעתא דהכי הוצאת אותם מאמ"צ וע"ש מה שכתב בזה לפי דרכו ודפח"ח וש"י:
ואמנם דברי תורה כפטיש יפצץ סלע ומקרא א' יוצא לכמה טעמים ולדרכינו יתפרש עפ"י משרז"ל בסוף מכות אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו. ובזה יתכן לומר תיכף בתחילת דברי הש"י בא לתרץ לבל יקשה לו כמ"ש הר"מ אלשיך דהרי גם במצרים עע"ז וא"כ אדעתא דהכי הוצאת אותם ולזה אמר כי שחת עמך אשר העלית כלומר אשר העלית אותם לרום המעלות אשר הי' משוקעים במ"ט שערי טומאה והכנסת אורחים תחת כנפי' ועתה שחתו יותר מאשר שחתו בארץ מצרים ותיבת מארץ מצרים נמשך על אמרו כי שחת והכוונה שעתה שחתו יותר מבארץ מצרים. ומפרש את דבריו ואמר סרו מהר מן הדרך אשר צוויתים כלומר כי בהיותם בארץ מצרים אף שעבדו ע"ז דהוא משבע מצות שנצטוו עליהם ב"נ עכ"פ לא שמעו כן ממני אבל עתה סרו מן הדרך אשר אני בעצמי צותי אותם. ולכן המה עתה במדרגה גרוע' מאשר הי' בארץ מצרים. וסיפר כל מעשיהם הרעים ויעשו להם עגל וגו' ואח"כ דיבר השי"ת מן אותן שלא חטאו כלל רק שלא מיחו כי לכאורה היה להם התנצלות לומר כי הם קשי עורף ולא הי' מקבלים תוכחה ולזה הקדים השי"ת ואמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשי' עורף הוא וכלומר ראיתי אני ולא אחר ולפני גלוי וידוע אבל לפניהם מי גלוי וידוע ועכ"פ הי' להם למחות ואמר ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם וכיון שהי' חרון אף דהיינו עידנא ריתחא אכלם לגמרי דהיינו גם לאותן שלא עבדו כלל ואענשם על העשה דהוכיח תוכיח:
ומשה רבינו ע"ה אמר בלבו תפסת מרובה לא תפסת ולכן לא ביקש רק על אותן אנשים שלא חטאו כלל וטען שתי טענות חזקות ואמר הן אמת דבזמן שיש חרון אף אתה מעניש על מצות עשה אבל למה ה' יחרה בעמך כלומר לכתחילה למה חרה אפך אחרי שהמה עמך שלא חטאו כלל והוסיף בטענתו ואמר אשר העלית מארץ מצרים בכח גדול שלא הי' ראוים לגאולה וכמ"ש הר"מ אלשיך וכלומר דניהי דעל אותן אשר חטאו בפועל יפה אמרת כי שחת עתה יותר אחרי ששמעו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה אבל עמך אשר לא חטאו כלל רק עברו על העשה דהוכיח תוכיח וזה לא שמעו מפי הגבורה וע"ז שפיר שייך לטעון דאדעתא דהכי הוטצאת אותם מארץ מצרים כי שם עבדו ע"ז. וזהו שסיים ג"כ בתפלתו שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. ונתרצה לו השי"ת בזה וינחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו היינו הצדיקים שלא חטאו כלל ואח"כ צוה משה להרוג אותן ג' אלפים אשר חטאו ועבדו בלב שלם. ואז עמד בתפלה גם עבור הכת אשר חטאו בכמעשה אבל לא עבדו בלב כי אם לפנים ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם וגו' כלומר שבלב לא עבדו רק במעשה. וגם זה נחשב לחטאה גדולה ואפשר עוד דהנה ארז"ל חטא היינו שוגג וז"ש אלא חטא העם הזה חטאה גדולה שוגגים גדולים היו בדבר שהי' סוברים דלבן לשמים מותר והוי אומר מותר ובדרושים הארכתי בעזה"י בענינים אלו וע"ע מה שכתבתי בזה בחי' למס' ברכות דף ל"ב:
ריז) למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם וגו'. נראה עפ"י מ"ש לעיל בפ' בא ובפ' בשלח כמה פעמים דטעות פרעה ועמו הי' כי סברו שתי רשויות הם והפועל רע איננו פועל טוב ולכן לא רצה לשלוח את ישראל ואף שראה כל המכות סבר שאינם רק מצד הפועל רע אבל לא יבוא פעולה טובה לישראל. ואמנם אחרי שיצאו ממצרים ואחרי קי"ס ידעו והבינו כי השם יתברך הוא בעל יכולת כולם. ועתה כאשר יראו שימותו כולם במדבר יחזרו לטעותם לומר שגם לישראל היתה פעולה רעה להרוג אותם בהרים וז"ש למה יאמרו מצרים לומר ברעה הוציאם כלומר דגם ההוצאה ממצרים היתה בפעולה רעה ושתי רשויות הם ח"ו ואתה נותן פתחון פה למינים:
ריח) ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה. ויל"ד במ"ש מה עשה לך דממשמע אלטו עשה לו רעה הי' לאהרן התנצלות והוא תמוה ועיין פירש"י וברמב"ן מה שהשיג עליו וגם קשה מ"ש כי הבאת עליו חטאה גדולה דמשמע הא חטא קטן היה כדין להביא עליהם וגם זה תמות. וגם קשה בתשובת אהרן דאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא ופירש"י בדרך רע הם הולכים תמיד והוי כמו הכחשה לדברי משה שאמר מה עשה לך העם הזה. והן אמת דלפי מה שכתב רש"י במ"ש מה עשה לך יש לישב קצת עיי"ש. ואמרתי בישוב כ"ז בדרך דרוש עפ"י מה שראיתי בספר א' שכתב לפרש במדרש לך ה' הצדקה וגו' אמר רשב"ג נאה הי' להם לומר כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע שמא הי' נאה להם לומר אלה אלהיך ישרא והוא תמוה ותי' שם דהנה ארז"ל במס' ע"ז דלא הי' ישראל ראוי' לאותו מעשה אלא להורות תשובה והנה ארז"ל במס' שבת בשעה שהקדימו נעשה לנשמע נעקר יצה"ר מלבם. וא"כ כיון שנעקר יצה"ר מלבם שוב לא צריכים להורות תשובה. וז"ש נאה היה' להם לומר כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע ונעקר יצה"ר מלבם וא"כ שמא הי' להם לומר אלה אלהיך ישראל כי לא שייך לומר שעשו כן להורות תשובה אחרי שנעקר היצה"ר מלבם עכ"ד ואמנם הרמב"ם מנה מצות תשובה תוך התרי"ג מצות וא"כ י"ל אף דנעקר היצה"ר מלבם ולא שייך להורת תשובה עכ"פ חטאו כדי לקיים מצות תשובה. אך אי משום הא לא הי' להם לעשות חטא גדול כזה דבשלמא אי הי' להורות תשוב' שפיר הי 'מוכרחים להורות דגם בע"ז מהני תשובה. וזה שאמר משה מה עשו לך העם הזה כלו' מה מעשה רע עשו אחרי שאמרו נעשה ונשמע כי הבאת עלי' חטאה גדולה להורות תשובה דאלו לא הי' החטא גדול הי' אפשר לומר שעשית זאת כדי לקיים מצות תשובה אבל אחרי שלא עשו שום רע וגם הבאת עליו חטאה גדולה א"כ אין לך שום התנצלות:
ואמנם הנה ארז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשה אצלו כהיתר וזה שהשיב אהרן אתה ידעת את העם כי ברע הוא ופירש"י בדרך רע הם הולכים תמיד וא"כ אף שנעקר היצה"ר מלבם המה מוכנים לחטא מחמת הרגל ולכן אכתי שייך להורות תשובה כנ"ל בדרך צחות. ואמנם בפשטות הדברים נראה דמשה בא להפליג על אהרן כי לא טוב עשה כי אף אלו עשו לו כל הרעות לא הי' לו להחטיאם אף בהחטא קל והם לא עשו לו שום רעה והביא עליהם חטאה גדולה:
ריט) ויאמר אליהם כה אמר ה' אלקי ישראל שימו את חרבו וגו'. ואיתא בילקוט מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה עבור בשער המחנה ואמר להם מי לה' אלי כה אמר ה' אלקי ישראל אלא שהי' משה דן ק"ו בעצמו אם אומר להם הרגו איש את אחיו יהי' ישראל אומרים לא כך למדתנו סנהד' ההורגת א' ג' אלפים ביום א' ולכן תלה הדבר בכבודו של מעלה עכ"ל ולכאורה קשה בממ"נ אם הדבר מוכרח שלא יהי' עפ"י הדיבור מחמת שלא מצינו שצוה הש"י כן למשה א"כ למה להתנא להביא השמים וארץ לעדים ואם אינו מוכרח ממה שלא ככתב די"ל דנאמן עלינו משה רבינו שכן אמר לו השי"ת ושפיר צריך עדים ע"ז א"כ קשה באמת מנ"ל דלא הי' הע"פ הידבור ואמנם הדברים מבוארים עפ"י מה שראיתי בס' דברי שלמה בשם ס' זבחי השלמים לאחד מחכמי ספרד במכילתא כה אמר ה' והיכן דיבר זובח לאלקים יחרם ותמה במ"ש והיכן דיבר והלא בפ' נדרים דאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' ולא מצינו ציווי בתורה וכהנה מצינו טובא דאמר משה מפי הגבורה ולא נזכר הדיבור בתור' ותירץ דהנה ארז"ל כל הנביאים מתנבאים בכה הסיף עליהם משה דהתנבא בזה והכוונה דשאר נביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ולכן התנבאו בכה אבל משה ראה באספקלריא המאירה לכן התנבא בזה והנה קודם מעמד הר סיני גם משה התנבא בכה דאמר לפרעה כה אמר ה' דלא הי' אז רק כשאר נביאים ואח"כ עלה במעלה גדולה והתנבא בזה. ובזה א"ש דהוקשה להמכילתא דכאן כתיב כה אמר ה' וגו' והא כיון שזכה לאספקלריא המאירה הוה ליה למימר זה אשר צוה ה' וכמו שנא' בראשי המטות ומזה הוכיח דבע"כ לא שמע משה כן מפי הקב"ה על אותו ענין אלא שלמד כן מדין אחר הנאמר לו ושייך שפיר לשון כה ולזה פריך והיכן דיבר ומשני דכתיב זובח לאלקים יחרם ומזה למד משה בנ"ד עכ"ד והן הן ג"כ דברי התד"א דבאמת ממה שלא נכתבה הציווי מפורש אין ראי' שלא שמעו מפי הגבורה אלא דהכריח כן משלון כה אלא דיש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דלמ"ד בברכות דף ל"ב דאמר הקב"ה למשה רד מגדולתך באמת לא הי' בכח אז לראות באספקלריא המאירה ולכן נתנבא בכה עד שאח"כ נתרצה לו הקב"ה ואמר לו סלחתי כדברך דאז חזר לגדולתו. ובאמת ס"ל לתד"א דלעולם הי' משה במדרגתו ושפיר העיד עליו שמים וארץ ואפשר להמתיק הדברים עפ"י מה שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וארז"ל בריש מס' ע"ז דשמים וארץ נוגעים בעדותן הם וא"כ מקיום שמים וארץ מוכח דלעולם לא עלתה על דעת הקב"ה שלא ליתן התורה לשיראל. וכיון שעכ"פ רצה ליתן להם התורה לא הי' יכול להוריד את משה מגדולתו והארכתי בזה בדרושי בעזה"י:
ועפ"י דברי בעל זבחי שלמים הבנתי מ"ש רש"י בפרשת יתרו בפסוק כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וגו' ופירש"י כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה וכן עוד שם בפסוק כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם וגו' פירש ג"כ כה תאמר בלשון הזה והיינו משום דהוקשה לרש"י לשון כה וס"ל לרש"י דתיכף ביום השני דכתיב ביה ומשה עלה אל אלהים. עלה משה למדריגה זו לראות באספקלריה המאירה ולכן הוצרך שנית לפרש כה תאמר בלשון הזה ואמנם כן י"ל שם דשי"ת צוה למשה כה תאמר אבל כאן דמשה אמר דברי השי"ת לישראל שפיר הוקשה לרש"י בלשון כה ולכן הוצרך לפירושו כפי שפי' במכילתא:
רכ) ויאמר ה' אל משה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו'. עד סוף הענין. והנה פסוקים הללו המה משוללי הבנה ומ"ש רש"י לפרש במ"ש ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וז"ל ואף שאמר ושלחתי לפניך מלאך אין זו הודעה שאינו חפץ בה הוא דחוק טובא וגם קשה קושי' הרמב"ן כי אחרי שאמר השי"ת פני ילכו והנחותי לך היך אמר משה אם אין פניך הולכים וגו' וכי ח"ו הי' משה מסופק בהבטחות השי"ת ופירש"י אינו מספיק עיי"ש. ונראה ע"פ מ"ש לעיל בפ' שמות במחודש קמ"ט ובמחודש ק"ן באריכות ע"פ מ"ש במדרש במ"ש משה מי אנכי וגו' דהכוונה כי אמר הקב"ה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך. והי' מהראוי שתהי' הגאולה ע"י הקב"ה בכבודו ולכן כאשר אמר הקב"ה למשה שיוציא את בני ישראל אמר מי אנכי ובארתי שם דמ"ש הקב"ה אנכי אעלך אין הכוונה על העלאה ממצרים אלא אנכי אעלך לארץ ישראל וזה שהשיב לו הקב"ה שם כי אהי' עמך כלומר כשיכנסו לא"י וגם בארתי שם ע"פ מ"ש בכתבי הר"י בפסוק וירא ה' כי סר לראות דמשה סבר דנשבטים פגמו במכירת יוסף בשם הוי' ב"ה העולה כ"ו ועשרה פעמים כ"א עולה רד"ו וכמו שבארתי שם באריכות. ועוד איתא במדרשים טעם ע"ז שלא היתה הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו כי מה שאמר ואנכי אעלך הוא בתנאי אם ישלימו זמנם בגלות מצרים להיות שם ארבע מאות שנים אבל אחרי שיצאו משם קודם הזמן הזה לא היתה הגאולה צריכה להיות ע"י הקב"ה וכתבו ז"ל דזה שכתב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה דהכוונה כיון שראו שיש להם קושי השעבוד המשלים זמן ע"כ לא שמעו אל משה כי אמרו שמן הראוי שהשי"ת בעצמו יגאלם:
ובזה י"ל דכאשר ראה משה שהשי"ת רוצה ללשוח מלאך אז הבין דמ"ש כי אהי' עמך אין הכוונה שיעלה אותם לא"י ובע"כ דמה שאמר ואנכי אעלך הוא בתנאי אם ישלים הזמן והם לא השלימו הזמן ולכן אין הגאולה צריכא להיות ע"י הקב"ה דוקא ועל זה היה קשה למשה והא כיון שפגמו בשם של אהי' א"כ כבר נשלם הזמן ברד"ו שנים. וזה שאמר ראה אעתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי כלומר שלא הודעתני את הדבר הזה שתשלח עמי כי סבר הייתי שאתה בעצמך ובכבודך תלך עמי כי לא הודעתני מזה שתשלח מלאך. ולכן עד עתה לא הוי קשה לי על שאמרת העל את העם הזה כי סבר הייתי שאתה בעצמך תלך עמי והוסיף עוד ואתה אמרת ידעתיך בשם כלומר שאני יודע השם שלך דהיינו אהי' וא"כ כבר הגיע זמנם לגאוטל ומהראוי שתלך בעצמך ולא ללשוח מלאך הודיעני נא את דרכיך ואדעך כלומר ודאי צדיק אתה ואיני ח"ו כמתרעם אחרי מדותך. אך נעלמה ממני הידיעה לכן אני מבקש הבינני נא את דרכך ואדעך. והשיב לו הש"י פני ילכו והניחותי לך והכוונה על דרך שפירשו רז"ל בברכות מנין שאין מרצין את האדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והניחותי לך הרי דרז"ל דרשו פני ילכו על הזעם ובזה א"ש דהשי"ת השיב למשה אחרי שיעבור הזעם אזי והניחותי לך אני בעצמי ויתקיים ואנכי אעלך והיתה רצונו שילכו כעת עם המלאך עד שיעבור הזעם ואח"כ ילך עמהם בכבודו ובעצמו והשיב משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה כלו' שלא ילכו ממקום הזה כלל עם המלאך רק תיכף יעברו פנים של זעם קודם שיעלו מזה והשיב לו השי"ת גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כלומר שהפנים של זעם יעברו תיכף והי' אז עת רצון כנודע. ואודיעך בשם כלומר שאודיעך שמי הקדוש וכאשר ראה משה שהוא עת רצון אמר הראני נא את כבודך וכמ"ש רש"י. והשיב לו השי"ת על הראשון ראשון ואמר וקראתי בשם ה' לפניך וגו' דהנה איתא במדרש בפסוק מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות דבזכות אבות גאל הקב"ה אותנו קודם הזמן (ועמ"ש לעיל בפרשת שמות שם) וז"ש השי"ת וקראתי בשם ה' לפניך כלומר ששמי הוי' ואם תאמר עדיין לא נשלם הזמן לזה אמר וחנותי את אשר אחון ואעפ"י שאינם כדאי רק במתנות חנם ועל מה שאמר הראני נא את כבודיך השיב כי לא תוכל לראות פני כנ"ל בדרך דרוש. ואמנם מה שכתבתי לפרש במ"ש ואתה לא הודעתני וגו' וכן במ"ש אם אין פניך הולכים וגו' נ"ל ע"ד הפשוט ומה שאמר וראית את אחורי וגו' עיין דברים נפלאים בספר צידה לדרך להגאון בעל באר שבע אשר כתב בשם רבו מוהר"י סרוק והם דברים העומדים ברומו של עולם ואני אין לי עסק בנסתרות:
ורחמתי את אשר ארחם. ופירש"י עת שאחפוץ לרחם כו' אבל בשעת מעשה אמר לו הנה אנכי כורת ברית הבטיחו שאינן חוזרות ריקם וכן ארז"ל במס' ראש השנה פ"ק א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"צ והראה למשה ואמר כל זמן שבני חוטאים יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם כו' ורבים תמהו והרי אנו רואין הרבה פעמים שהן חוזרת ריקם והמפרשים ז"ל כתבו דמ"ש כל זמן שבני עושים הכוונה על עושים ממש וע"ד שארז"ל הדבק בדרכיו. אך יפה השיג בעל צידה לדרך דהרי בג' מדות הראשונות אין שייך לומר שיעשו ישראל כסדר הזה ועוד פרש"י פי' להדי' שאם יזכרו ישראל בתפילת תעניתם אינן חוזרת ריקם הרי מבואר דעל הזכירה הוא אומר ולא על העשיה. ולדעתי י"ל דהנה אנחנו מתפללים והטוב בעיניך עשה כי האדם אינו יודע מה הוא לטובתו ומה הוא לרעתו ויש דרך ישר לפני האיש ואחריתה דרכי מות וכן לפעמים לפי ראות עין האדם הדבר הוא לרעתו ובאמת הוא לטובתו. וגם חורבן בהמ"ק אשר לפי הנראה היתה הרעה היותר גדולה ובאמת הי' לטובתינו כי שפך חמתו על העצים ואבנים וכמ"ש רז"ל בפסוק מזמור מזמור לאסף וגם הגלות הוא לטובתינו כדי להינצל מדינו של גיהנם וכמ"ש רז"ל דהראה הקב"ה לאברהם גהינם ושעבוד מלכות ואברהם בירר את המלכות. ופרשנו בזה דרז"ל במ"ר בפ' ואתחנן דאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהי' רואה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים מיד ענה אותם דלכאורה יל"ד למה האריך לומר כשתהי' רואה בניך בצער ולא אמר בקצרה כשיהי' בניך בצער אבל הוא הדבר אשר דברתי כי באמת לפעמים שהאדם בצער בדבר שהוא לטובתו באין מבין הענין והתפלל משה כשתהי' רואה בניך בצער כלומר שתראה שהוא באמת צר להם. וא"כ י"ל דבאמת כל אימת שמזכירים הי"ג מדות והמה באמת בצרה מקבל תפלתן ומה שאנו רואין שלא נתקבלה התפלה הוא כשענין באמת אינו לרעה ואף שהיא לפי המדמה רעה. והש"י הוא היודע אחרית דבר מראשיתו וכמ"ש אתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה:
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
רכא) ובדרך אגב אבאר את דברי המדרש שהבאתי וז"ל אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהי' רואה בניך בצער ואין מי שישבקש עליהם רחמים מיד ענה אותם א"ל הקב"ה חייך בכל שעה שיקראו אותם אני אענה אותן דכתיב מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכתב הבינה לעתים בדרוש ס"ג וז"ל ולכאור' הדברים תמוהים כי משמעות אמרו חייך כו' נראה שהוא יתב"ש הסכים עם בקשתו והבטיחו לעשות רצונו והרי הוא ביקש אם אין מי שיבקש עליהן רחמים ענם מיד דהיינו בלי קריאהוהוא יתברך השיבו שיענה בכל עת שיקראו משמע אם לא יקראוהו לא יענם. וגם ידויק לשון ענה אותן שאם אין לבקשות רחמים לא שייך ענייה והו"ל למימר הצילם או רחמם וגם למה האריך לומר ואין מי שיבקש עליהן רחמים יאמר ואין מי שיתפלל עליהן ותירץ הוא ז"ל ע"פ מ"ש במ"ר בפסוק וחנותי את אשר אחון וגו' אמר הקב"ה למשה מי שיש לו בידו ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו ומי שאין לו בידו וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו נמצא במי שיש לו זכות אצלו יתברך לא יקרא בעבור זה שעושה מצד הדין כי סוף אם צדקת מה תתן לו אלא עושה עמו ברחמים ולפ"ז י"ל דלא התפלל משה שיענה בלא קריאה אלא הכי פירושו שאם אין מי שיבקש עליהם כלומר שלא יהי' בידם שום זכות ולא יוכלו לבקש רק במתנות חנם ואעפ"כ ענה אותן ונתרצה לו השי"ת ואמר חייך ...