טעמא דקרא/רות/ב

טעמא דקרא רות ב

א

ולנעמי מודע לאישה וגו' ממשפחת אלימלך. לפי הגמ' בב"ב צ"א א' דאלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב א"כ הי' גם קרוב שלה וממשפחתה ולמה כתוב מודע לאישה וממשפחת אלימלך ומדוע לא תלה בה אלא בבעלה. וי"ל שהקדים זה לפי שבא לגאול השדה מדין קרוב לאישה כי מצדו הי' בן אח דהיינו ראשון בשני ומצד שלה הי' שני בשני ואפשר שהיו יותר קרובים ממנו מצדה אבל מצד אלימלך הוא הי' הקרוב אחרי פלוני אלמוני, ובאמת אח"כ אמרה קרוב לנו האיש מגואלינו הוא כי הי' גם קרוב שלה וכן אמרה אח"כ הלא בועז מודעתנו.

ב

אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. ולקמן (בפסוק ז') ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים מפרש"י אלקטה לקט השבלים ואספתי בעמרים שכחה של עמרים, וצ"ע מאי אחר אשר אמצא חן בעיניו הרי לקט ושכחת עומרים כ"ע מחייבי לתת בין רוצה בין אין רוצה דרחמנא אפקריה ואין צריך רשות מהבעלים ואין לומר דהלקט היינו מה שנשאר תחת העמרים דבועז לא היה חשוד לעמר ע"ג ליקטן של עניים שזה אסור]. וי"ל דאמרי' בתוספתא ספ"ב דפאה השבלין שבקשין שבשדות הרי אלו של בעה"ב אר"ע בזו נהגו בע"ב עין יפה והיינו השבלין שנשארו בתוך הקש כמש"כ בד"א פ"ד ממתנ"ע ה"ד סקכ"ז והרמב"ם שם לא הביא הא דר"ע משום דס"ל דרבנן פליגי עלי' ומ"מ בודאי מודה שמי שנהג עין יפה ונתן מותר לעני ליטול אלא דלא ס"ל דמחייבי כ"ע לנהוג כן מצד המנהג אלא מי שרוצה ליתן עין יפה יתן, וכנראה רות לא רצתה להתערב בין הקוצרים ובין שאר העניים משום צניעות רק רצתה לחפש באלו שנשארו בקש שזה אין דרך שאר עניים לבקש שם ולזה אמר אחר אשר אמצא חן בעיניו דזה תלוי במי שאין מקפיד ונותן עין יפה. ולפי"ז יל"פ הא דכתיב לקמן בפסוק ט"ו גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה וצ"ב מה הוסיף בועז להזהיר להם בזה ולהנ"ל י"ל דמעיקר הדין אותן השבלים שנשארו בתוך הקש אינן שכחה וכנ"ל ועל אלו מותר לעמר העמרים וע"ז אמר בועז שתתנו לה ללקט את השבלים שנשארו בתוך הקש שעליהן עמרו עמרים. ועוד י"ל, דהתנן (פאה פ"ד מ"ה) ג' אבעיות ביום [וע"ש ברא"ש דמיירי לענין לקט] ואפי' למ"ד דלא אמרו אלא שלא יפחתו אבל אם רצה להוסיף יוסיף אבל אין מחויב לפתוח רק ג' פעמים ביום ולפי שהיא לא רצתה ללכת בהרבה שדות רק בשדה א' כל היום וע"ז הוצרכה רשות מבעה"ב, ולכן בועז התפלא אח"כ למי הנערה הזאת שאספה כ"כ הרבה לקט (וכ"כ הרב מלבי"ם ז"ל) וענה נערו נערה מואבי' וגו' ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחר הקוצרים דהיינו ששאלה בהדיא רשות ע"ז [אמנם הרמב"ם שם פ"ב הי"ז פסק כר"ע אבל הוא מפרש לה על פאה ולא על לקט]. ועוד יל"פ דהנה בודאי שאין בעה"ב צריך לבדוק כל הבא ללקט אם הוא עני כמש"כ בד"א פ"א ממתנ"ע צה"ל אות ו' אבל אם יש לו חשד על א' שאינו עני צריך לברר ועי' בירו' כתובות פ"ב ה"ז שנאמן ע"א לומר שהוא עני והיא חששה כיון שבאה מחדש ואין מכירין אותה יחשדוה שאינה עני' לכן אמרה אחר אשר אמצא חן בעיניו שלא יחשדני.

ב, ז, ט

'ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים וגו' ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים וגו'. עיניך בשדה אשר יקצורון וגו'. יל"פ דרצה לרמז לה דיני לקט ע"פ הגמרא שבת קי"ג ב' דבר חכמה ראה בה שני שבלים לקטה ג' לא לקטה והנה הא דג' אינו לקט הוא דוקא כשנפלו ג' בב"א אבל אם נפלו בזאח"ז פשיטא דהוי לקט, והיא הלכה אחרי הקוצרים ר"ל כשכבר הלכו הקוצרים וכל מקום שמצאה ג' לא לקחה [לפי שנתייראה שיתגרו בה הקוצרים], וא"ל בועז מוטב שיהיו עיניך בשדה אשר יקצורון היינו שתלכי אחריהם ותסתכלי בשעת קצירה וממילא תוכלי כמה פעמים ליקח גם ג' כגון אם נפלו בזה אחר זה ומה שאת מתייראה מהנערים הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך. ועוד יש לפרש דיש מחלוקת הראשונים אם יש לקט במחובר עי' רש"ש שבת קי"ד ב' והיא סברה שיש לקט במחובר ולכן נטלה מה שנשאר אחר הקוצרים וא"ל בועז שאין לה ליטול אלא אשר יקצורון דהיינו הקצורים ולא המחוברים [ולהסוברים שיש לקט במחובר יש לפרש להיפוך ודוק]. ועוד יל"פ עיניך בשדה אשר יקצורון, כדתנן במס' פאה פ"ו שאם התחיל מאמצע השדה או ב' שהתחילו מאמצע השדה ושכחו עומר לאחריהם אינו שכחה ולכך א"ל שצריכה לתת לב דדוקא במקום שכבר קצרו יכולה ליטול. א"נ כדאמרינן בסוטה מ"ה א' צפו עומרין לתוך שדה חברו אינו שכחה אבל לתוך שדהו שכחה ולכן אמר לה עיניך בשדה אשר יקצורון דוקא ולא בשדה אחרת. ועוד יל"פ אליבא דר"ש דס"ל אפי' אחרים עברו וראו עומר ששכחו בעה"ב ופועלים אינו שכחה עד שישכחנו כל אדם (ע' ר"ש פאה פ"ה מ"ז ובהגהות הגר"א) ולכך א"ל עיניך וגו' כלומר שלא תסתכלי עד אחר שיקצרו שאם תסתכלי בשעת הקצירה לא יהא שכחה. [וצ"ע בזה]. (ועמש"כ עוד לקמן בסמוך).

ז, ט

ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה וגו' עיניך בשדה אשר יקצורון וגו'. צ"ע דאחרי הקוצרים אין עמרים רק שבלים והעמרים הוא אח"כ אחר שמעמרים. עוד צ"ע מש"כ ותבוא ותעמוד מאז הבקר וגו' הרי לא עמדה רק הלכה ולקטה כל הזמן, עוד צ"ע מה שאמר לה בועז עיניך בשדה אשר יקצורון הרי גם עד עתה עשתה כן [ועמש"כ בזה לעיל בסמוך]. ולפי הנראה מפשטות הפסוקים לפי פשוטו שעדיין לא לקטה רק מעט שנתייראה ללכת אחרי הקוצרים בשעת הקצירה שלא יגערו בה הקוצרים [ואולי נתייראה שאינה בקיאה בדיני לקט ושמא תקח מה שאין לה ליטול ע"פ דין ויגערו בה] ולכן המתינה עד אחר העימור שאז תקח שכחת העמרים אחר שהקוצרים ילכו [ומש"כ למעלה ותלקט בשדה אחר הקוצרים היינו קצת שכבר עמרו, ומצאתי במדרש פ"ד סי' ט' דבר צניעות ראה בה שכולם לקטו בין העמרים והיא לקטה מן ההפקר], וע"ז התפלא בועז למה לא לקטה כמו כולם ושאל ע"ז לנערו והשיב לו שלפי שהיא נערה מואבי' השבה משדה מואב נתייראה מהקוצרים ולכן אמרה אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי שהקוצרים ילכו ויעמרו ולכן עמדה והמתינה מהבקר עד עתה שיגמרו הקצירה, ואז קרא לה בועז ואמר לה עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן היינו בשעת קצירה ואל תתייראי מהם הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך ולכן כתיב אחר כך (בפסוק ט"ו) ותקם ללקט שעשתה כדבריו ללקט מיד בשעת קצירה, ואמר לנעריו גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה, וכל הפסוקים מדויקים מאוד לפי זה.

ח

אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה. יל"ע מה חשש בועז אם תלך ללקט בשדה אחר ג"כ. והנה לפה"נ מהפסוקים חשש בועז מאד שלא יצערוה שהרי כפל כ"פ צויתי את הנערים לבלתי נגעך, ולא תכלימוה, ולא תגערו בה, והיינו משום שהמאנה את הגר עובר במ"ח איסורים כמבואר בב"מ נ"ט, והנה בב"ק ס"ט א' אמרי' שחרית בעה"ב אומר כל מה שילקטו עניים יהא הפקר והיינו כדפירש"י משום דשכיחי עניים שאין בקיאין בדינים ונוטלין מה שאין מגיע להן וחושש שיאכלו בלי מעשר ואע"ג דבתוספתא דפאה פ"ב מסיים בה וחכ"א אין הפקר אנסים הפקר ואין אנו אחראים לרמאים היינו שאין מחוייבים ומ"מ מדת צניעות יש בזה לומר כן, דומיא דצנועין גבי נ"ר דאפי' לרשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות מ"מ הצנועין היו מחללין כמ"ש תוס' שם דהצנועין אשאר שני שבוע קאי (אבל ולהרמב"ם שיטה אחרת בזה), ובודאי בועז הי' מהצנועין והפקיר מה שילקטו שלא כדין ומ"מ היו נוהגין כשרואין עני נוטל שלא כדין היו גוערין בו דנהי דבעה"ב הפקיר מ"מ העני צריך לידע הדין שלמחר ילך בשדה של אחר שלא הפקיר ויטלנו ג"כ ויעבור על איסור גזל וגם יאכל בלי מעשר לכן היו גוערין בנוטל שלא כדין רק ההפקר הועיל שאם לא יראו שנטל לא יכשל בגזל וטבל ובועז שרצה שלא יגערו בה כלל אפי' תטול שלא כדין [שחשש אולי אין בקיאה עדיין בכל דיני לקט] לכך הקדים לצוותה שלא תלך בשדה אחר רק בשדותיו והוא הרי הפקיר ואח"כ הי' יכול לצוות נעריו שלא יגערו בה דמעתה אין חשש שהרי בלא"ה כבר צוה עליה שלא תלך לשדה אחר.

יא

ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך. ואצל אברהם כתיב לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך הקדים ארצך ומולדתך לבית אביך, והטעם פשוט משום שהיא עזבה מתחילה אבי' ואמה ואח"כ יצאה מארץ מולדתה מה שאין כן אברהם שתרח הלך עמו עד חרן א"כ מתחלה עזב ארצו ומולדתו ואח"כ בית אביו ופשוט. ועי"ל שלא"א הי' יותר קשה ללכת מבית אביו ולכן הקדים הקל לכבד ועוד שא"א כבר לפני זה הלך מארצו כדפירש"י ר"פ לך בפ' ומארצך, רק שא"ל עתה התרחק יותר ולכן הקדים מארצך אבל גבי רות הרי כבר מתחלה הלכה מבית אביה במה שנשאת למחלון ורק מארצה עדיין לא הלכה ולכן הקדים ותעזבי אביך ואמך ואח"כ מארץ מולדתך.

יד

ויאמר לה בועז לעת האוכל גושי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי וגו'. בתחלה אמר לתת לה לחם ואח"כ נתן קלי, ולפה"נ הלחם הי' מונח בראש השלחן סמוך לו ולכן אמר לה גושי הלום אבל היא התביישה לעלות למעלה לקחת לחם וישבה בצד הקוצרים, ואחר שראה שישבה לא רצה להטריחה שוב ליטול ידיה וגם חשב שתתבייש ג"כ לילך ליטול ידיה [ואע"ג דשלמה תיקן נט"י מ"מ היו נוהגין בו גם קודם עי' חולין ק"ו א'], לכן לא נתן לה פת רק קלי שא"צ נט"י והקב"ה השרה ברכה במעיה שגם מזה שבעה, ולכן הזהיר אח"כ ולא תכלימוה אחר שראה שהיא ביישנית.

וטבלת פתך בחומץ. בשבת קי"ג ב' רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ ומנו מנשה. צ"ב לאיזה צורך רמז לה עתה רמז זה הרי בא לנחמה ולחזקה ולמה הוצרך לצערה בזה עתה. וי"ל שג"ז אמר לה לחזקה ולעודדה שלא תחשוב כיון שהיא באה מזרע גוים ורשעים אין בידה לעלות במעלות גדולות וע"ז הראה לה שאין תלוי כלל מהיכן מוצאה והעיקר תלוי בבחירתה שהרי מנשה שבא מזרע צדיקים גדולים כאלו מ"מ ירד עד למדרגה התחתונה שאין לו חלק לעוה"ב ולא הועיל לו כלום זכות אבותיו כיון שבבחירתו בחר ברע וא"כ מדה טובה מרובה שמי שבוחר בבחירתו הטובה בטוב יכול לעלות ולהגיע למדרגות הגדולות ביותר אף שאבותיו היו רשעים [ונהי דודאי זכות אבות מועיל ולהיפך קשה אבל מי שמתחזק בזה יכול להגיע להגדולים ביותר כמו אברהם אבינו ור"ע ור"מ ושמעי' ואבטליון].

יז

ותחבוט את אשר לקטה ויהי כאיפה שעורים. צ"ב בשביל מה הפסוק מספר שחבטה את אשר לקטה. וי"ל שהיא הרגישה ששלו לה מן הצבתים וא"כ אין זה לקט וחייב במעשר ואינה יודעת איזה וחששה שתפריש מן הפטור על החיוב ולכן חבטה ועשתה מירוח וגורן בשדה [ואיפה שעורים הוא גורן דהא אמרי' בפאה פ"ו דסאתים הוא כבר גדיש וכ"ש איפה שהוא ג' סאה] ואמרי' בסוטה מ"ג ב' לקט שכחה ופאה שעשאן גורן הוקבעו וה"מ בשדה אבל בעיר פטורין ולכן רצתה לחבוט ולעשות גורן בשדה כדי שיתחייב במעשר מדרבנן ותוכל להפריש מזה על זה שגם מה שבועז נתן לה אין חייב אלא מדרבנן דהו"ל לקוח וכדעת הר"ש בספ"ק דפאה דלקוח קודם מירוח פטור מה"ת. ולפי פשוטו חבטה בגורן שלא תצטרך לישא עם המוץ שהנפח קשה כמשאוי כמ"ש בב"מ פ' א'.

ויהי כאיפה שעורים. הטעם לאיפה י"ל דהנה גבי יעקב כתיב ויקן את חלקת השדה במאה קשיטה ואי' בספר הישר דהוא ה' סלעים ולפי חשבון בית זרע חומר שעורים [דהיינו ל' סאה] בנ' סלע א"כ הי' חלקת השדה ג' סאה ומבואר דחלקת השדה הוא ג' סאה, וא"כ גם כאן דכתיב ויקר מקרה חלקת השדה לבועז הי' ג' סאה זרע ומבואר בפיהמ"ש להר"מ פאה רפ"ה דשיעור לקט שנופל הוא כשיעור הזריעה וא"כ הלקט מהשדה הי' ממש איפה שהוא ג' סאה ולפי שלא היו שם אז עוד עניים לקחה את כל הלקט, ומש"כ כאיפה משום שבועז אמר וגם שול תשולו לה וגו' א"כ הי' קצת יותר מאיפה.

יח

ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה. מכאן מוכח דאורח יכול ליקח לביתו מותר סעודתו דלא מסתבר ששאלה רשות, ועי' תוספתא ביצה פ"ד ה"ט ועי' רמ"א אה"ע סי' כ"ח סי"ז.

יט

איפה לקטת היום ואנה עשית. צ"ב הכפל, וכן אח"כ ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש וגו'. ובמדרש פ"ה ס"ט יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב שנא' אשר עשיתי עמו, ועפ"ז יל"פ דהנה כשראתה רוב הלקט שהביאה התפלאה ע"ז, וזה יתכן מב' סיבות או שלקטה אצל עשיר גדול שיש לו שדה גדולה מאד ויש הרבה לקט ביותר ונגד זה אמרה איפה לקטת היום דהיינו מי הוא העשיר מופלג כ"כ שלקטת אצלו, או שמן השמים זימנו שיפול הרבה לקט בפעם הזאת כדי לזכות את הבעה"ב במצוה גדולה זו לפרנס צדיקים כאלו ולפי זה בודאי הבעה"ב הוא צדיק גדול שזכה לכך שמן השמים משתדלין שיזכה ביותר במצוה זו ונגד זה אמרה ואנה עשית דהיינו מי הוא הצדיק הזה שעשית עמו מצוה זו וזכה לזה כנ"ל יותר משבעה"ב כו', וע"ז השיבה לה ותגד את אשר עשתה עמו שבאמת אינו שדה גדולה של עשיר כ"כ רק כנראה שהוא צדיק גדול ולזה נפל לקט הרבה לזכותו וזהו את אשר עשתה עמו כנ"ל ואח"כ אמרה שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז.

כא

ותאמר רות המואבי' גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין. ובילקוט א"ר יוחנן ודאי מואבי' היא שהוציאה עילה על אותו צדיק הוא אמר לה וכה תדבקין עם נערותי והיא אומרת לחמותה עם הנערים אשר לי תדבקין ואף נעמי אמרה ברוה"ק טוב בתי כי תצאי עם נערותיו, הכונה משום שהיתה מואבי' לא ידעה עדיין שיש אצל ישראל קפידא שלא לדבר בלשון הזה עד שאמרה לה נעמי שלא כך צריך לומר.

כג

עד כלות קציר השעורים וקציר החטים. מדרש (פ"ה סי"א) הוא ג' חדשים. נראה שהמתינה ג' חדשי הבחנה שהרי מחלון וכליון מתו כא' שנא' וימותו גם שניהם ובגמ' (קדושין י' א') דרשו גם שניהם עד שיהו שניהן שוין ומיד כשמתו חזרו לא"י נמצא הי' ג' חדשים ממש ממיתתם ואח"כ דאגה שתתייבם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)