נחל אשכול/רות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

נחל אשכול TriangleArrow-Left.png רות TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ד[עריכה]

והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרי' ה' עמכם. נראה שלהיותו ראש הסנהדרין והגיע לפרשת דרכים וכתבו התוס' שתמיד מהרהר בתורה וגם תלמודו שגור בפיו להכי פתח ואמר ה' עמכם להורות כי היה לומד וח"ו לא הזכיר ה' בלי שיקדים מלה. אך הקוצרים עסוקים במלאכתם הקדימו מלה וכתיב ויאמרו לו יברכך ה'. והנה הרב תורת חיים בחולין (דף צ"א) כתב דאומרים ברכו את ה' וזוכרים ה' אחר שתי תיבות ומ"ש ברוך ה' המבורך קאי עלה ולכך מזכירים ה' אחר תיבה אחת לאו מילתא אחריתי היא אלא שעונים על העומר ברכו את ה' ע"כ ולפ"ז אפשר שזה רמז ויאמרו לו יברכך ה' דקיימי עליה שכבר אמר עמכם ועליו קאי יברכך וא"כ הוו שתי תיבות קודם ה' וא"ש ויאמרו לו יברכך ה' ודוק א"כ אפשר דרמזו לו יברכך ה' דהיא ברכת כהנים דמשם נלמד אל תהי ברכת הדיוט קלה כמ"ש הרב זרע ברך ברכות (דף י"ח ע"ג) א"נ רמזו דיברכנו בלי תנאי כמשז"ל:

ה[עריכה]

למי הנערה הזאת וגו'. הכונה למי הנערה הזאת אם היא ראויה לבא בקהל. ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר חזר לומר הנער הנצב על הקוצרים הגם דעתה כתיב ויאמר לנערו הנצב על הקוצרים למי וכו' והול"ל ויאמר לו נערה מואביה וגו'. אמנם יראה כי הוא שאל כדרך שאדם שואל לנאמן ביתו ופקידו וז"ש לנערו המיוחד לו הנצב על הקוצרים. ובהיות כי הנער היה חריף והבין שכוונת בעז לישאנה ומשו"ה דיבר אליו דרך חיבה כמדבר לנאמנו. לכן ויען הנער הנצב על הקוצרים כלומר עושה עצמו כאלו אינו נערו המיוחד לו רק הוא נער דעלמא הנצב על הקוצרים והראה בחכמתו באופן שהוא מדבר אמת ועולה לא נמצא בשפתיו ולא יש לו שום פניה הנוגעת לו. ויאמר נערה מואביה היא ואתה חדשת עם בית דינך ההלכה דמואבי ולא מואבית וזו לה יתרון הכשר השבה עם נעמי הצדקת והמפורסמת בנועם מעשיה וזו הולכת בדרכיה ותאמר אלקטה נא וגו' מאז הבקר ועד עתה ולצניעותה עמדה פה ולא שהולכת וחוזרת לבית כאחרות רק זה שבתה הבית מעט ומשיצאה לא חזרה כי צנועה היא ולצורך עניה ומרודיה היא מלקטת ולא רצתה לילך ולבא ואפשר לרמוז במ"ש נערה מואביה השבה משדי מואב כמ"ש הרמ"ע ז"ל דכשהסט"א עושקת נשמה קדושה בהגיע תור יציאתה מקעקע את כל הבירה והורס כל בנין הסט"א כמו שהיה במלחמת המלכים להציל נשמה קדושה וכתב הרב זרע ברך ח"ג דבעמון ומואב לכבוד אברהם ע"ה שיצאו מלוט בן אחיו לא קעקע את כל הבירה רק יצאו השתי פרידות לבד וז"ש נערה מואביה היא והיא נשמה קדושה שהיתה עשוקה ביד סט"א ועתה היא שב"ה פעם אחרת לקדושה בהצטרפות קדושת נעמי. וכ"ת אמאי שבה לבדה ולא קעקע כל הבירה לז"א משדי מואב לכבוד אברהם אע"ה. ואפשר שז"ש הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך כלומר שביררתם הקדושה ממואב. א"נ לפי פשוטו במ"ש ס' כלי יקר כלה שעיניה יפות שהיא נדיבה הפך הנשים שעיניהם צרה אין כל גופה צריך בדיקה וז"ש הגד שאת נדיבה ועי"ז הוגד לי שכל גופך ומדותיך טובים וזה ממה שעשית את חמותך בנדיבותך וזה מורה על שלמותך כמ"ש אין כל גופה צריך בדיקה ודוק:

יב[עריכה]

ישלם ה' פעלך וגו'. במדרש אמרו ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו. וראה זה חדש דלא דיבר ר' חסא רק שם שמו הטוב באמצע הפסוק ותו לא וכבר דשו ביה רבים. ואפשר לומר כמ"ש רז"ל במדרש שוחר טוב ע"פ בצאת ישראל ממצרים א"ר פנחס הכהן בר חמא ברקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשה הצדיקים ועושה פירות. והנה זה שזורע הקב"ה מעשה הצדיקים ועושה פירות. למאי מדמינן ליה אם לפקדון כבר כתב מור"ם ח"מ (סימן רצ"ב) דמשתמש בפקדון והרויח א"צ לשלם הריוח למפקיד ואף אם המפקיד תובע הפקדון ועכבו והרויח כתב מהרש"ל הביאו הרב ש"ך שם דאינו חייב. ואפילו חוב שעכבו והרויח כתב מרן בש"ע (סי' פ"א) מתשו' הרא"ש דאינו חייב וכו' ע"ש. וכ"ש וק"ו דהכא אינו פקדון ואינו חוב דשכר מצות בהאי עלמא ליכא שכל המצות שיעור קומה אחת ולא נשלמה המלאכה עד שיפטר מן העולם כי אז בחסדו ית' משלם לפי פעולתו אף דלא שלימת עבידתא וא"כ אין כאן רוב ואין כאן פקדון. ומי שם פה לתבוע קרן כי הכל לצדקה וחסד מאתו וק"ו לשאול הפירות דלית דינא ולית דיינא אפילו בחוב ופקדון. אמנם גברו רחמיו יתברך ומשלם קרן ופירות כרוב חסדיו וז"ש ישלם ה' פעלך שכר המצוה עצמה ותהי משכורתך שלימה אותם הפירות היוצאים מזריעת המצוה ועל זה קשיא לר' חסא תרתי חדא דכך היא המדה שה' זורע המצות ויוצאים פירות ובחסדו גם את הכל יתן לבעלי המצות ואמאי אצטריך בעז להתפלל על זה. ועוד דהכתוב הול"ל ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות כנפיו ישלם פעלך ותהי משכורתך שלימה ולזה ר' חסא תריץ יתיב דהגם דכך היא המדה מ"מ מהגרות ואילך אבל מצות הגרות עצמה אינה מזה דעדיין אינה ישראלית ולכך התפלל בעז דמצות הגרות גם כן היא עצמה תזרע והפרות לרות וז"ש ישלם פעלך המצוה עצמה ותהי משכורתך הריוח מהמצות שלימה מעם ה' אלהי ישראל כמו שנוהג ה' עם ישראל. וכי תימא למה אני צריך תפלה על זה לז"א אשר באת לחסות וגו' כלומר על מצות הגרות עצמה אני מדבר בתפלה וכל זה הורה ר' חסא לשום את שמו הטוב קודם אשר באת לחסות:

יד[עריכה]

ויצבט לה קלי. א"ר יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאם היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה בעז יודע שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלות מפוטמות היה מאכילה עכ"ל המדרש. ואפשר לפרש ונקדים מה שפירש הרב מהר"י חאגי"ז ז"ל בספר קרבן מנחה (סי' קט"ו) וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר במשז"ל במדרש פ' וזאת הברכה דליעקב נתנה תורה ובזה ניצול ראובן דבא על פלגש אביו פטור וז"ש וישמע ישראל שהי"ל דין ישראל ולזה ויהיו בני יעקב שנים עשר דאם הי"ל דין ב"נ נהרג ראובן ולא היו שנים עשר וז"ש מורשה קהלת יעקב כבר היתה מורשה או מאורס' לבני יעקב אלא שהוצרך לעשות על ידי חופה בהיות בישורון מלך זה משה בהתאסף ראשי עם ברוב עם הדרת מלך זה היה סיבה יחי ראובן שהי"ל דין ישראל ואל ימות כדין בן נח זהו תורף דבריו בקיצור. ואני בעני בס' הקטן ראש דוד (דף ל"ו) זכיתי לכוין לדברי הרב בפ' וישמע ישראל ע"פ הקדמת הר' פרשת דרכים שהיא כדבריו ושם ביארתי כל הפסוקים ע"ש. אמנם כעת לא מצאתי במדרש וזאת הברכה מ"ש הרב ז"ל אך ממ"ש בספר שם ע"פ מורשה קהלת יעקב מתבאר זה ע"ש. ועפ"ז אפשר לפרש פ' זרע ישראל עבדו פי' שישראל כלומר יעקב אע"ה קבל התורה ולזה בני יעקב בחיריו שלא חטא ראובן ויהיו בני יעקב שנים עשר. וכבר כתבנו בדרושים דיוסף הצדיק היה סובר דדין ב"נ יש להם כמ"ש הר' פרשת דרכים והמפרשי'. ואם יש להם דין ב"נ ראובן ח"ו חייב. ועם כל זה צדקת ראובן להצילו אך לא השתדל יותר שמא יאמרו שראה שהדין עם יוסף דדין ב"נ יש להם וגורם רעה לעצמו אך אם היה יודע שהקב"ה מכתיב ויצילהו מידם כלומר גם מאי דכתיב בתורה למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו שהיה מחשבה לבד להשיבו ועם כל זה הקב"ה מכתיב עליו כן ונמצא דזה מופת דיש לו דין ישראל דמחשבה טובה מצרפה למעשה. ואלו הי"ל דין ב"נ המחשבה אינה מצרפה. וכיון דהקב"ה הכתיב דיש לו דין ישראל עוד לא היה חושש דיאמרו דיש לו דין ב"נ כיוסף וחייב והיה מרכיבו על כתפו ומוליכו אצל אביו אף כי יוסף לא כוון בדין מ"מ הוא מצילו שכל מציל נפש מישראל כאלו קיים עולם מלא ולזה משמיענו שיעשה המצוה בלבב שלם ולא יחוש לחשדה ולא לשום דבר. ולפי שעדיין לא שמענו אלא בענין ראובן שיצא נזק ממה שלא גמר מחשבתו שמכרוהו וכפסע בינו ובין המות בכמה הרפתקי דעדו עליה והו אמינ' דדוקא בענין כזה דאפשר דימשך סכנה צריך לקיים כל מזימות זו חשב לטובה ולא יחוש לחלקי הסותר. אבל דבר שלא ימשך נזק הו"א כי טוב לחוש ללעג השאננים. לזה הביא ראיה ולימדנו דצריך האדם לעשות המצוה בלבב שלם אף שלא ימשך שום נזק מאהרן. והענין דאפשר דאהרן קדוש ה' היה תופס דדינן כב"נ וזה שראה לאביו עמרם גדול הדור והוא אחד מד' שמתו בעטיו של נחש והוא נשא יוכבד דודתו. ולפי דעת התרגום המיוחס ליונתן גרשה ונשאת לאלצפן בן פרנך והחזירה והוליד משה וכל זה עתידה תורה לאסור ומזה סבר אהרן שיש להם דין ב"נ עד שיקבלו התורה בפרסום גדול ולכך עמרם אביו לקח דודתו וגרשה והחזירה אחר שנשאה כי עדיין לא נתנה תורה. ומיהו כדי שלא יליזו המון העם לא רצה לצאת בתופים ומחולות שיתן מקום לדבר עליהם או על משה רבינו ע"ה. ולהכי הלך לקראת משה רבינו בצנעא. אך לא היה שום סכנה או צער בדבר והו"א שבזה יותר טוב לחוש ללעג השאננים בהיות שבמה שאינו מקיים מחשבתו אין תקלה כלל יוצאת. להכי אשמועינן שגם באופן זה צריך לעשות המצוה בלב שלם ולא יחוש כלל. והיינו דקאמר אלמלא אהרן ידע כי הקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו היה יוצא בתופים ובמחולות כלומר דבזה הקב"ה הורה שיש לו דין ישראל והמחשבה מצרפה למעשה וענין עמרם הם מפלאות תמים ואם היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו וראך ושמח בלבו שהורה שיש לו דין ישראל ולא צדק בעיונו ועל כרחין עמרם עשה בדבר ה' כמו ש"ש בזהר ע"פ וילך איש מבית לוי. בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו לקיים מצוה כתקנה ועוד הוסיף ללמד דעת מבועז כי בועז עלתה על דעתו וראה ברוח הקדש שישאנה והיא גם היא רות אמרה מדוע מצאתי חן בעיניך להכרני ואמרו רז"ל להכירני בדרך כל הארץ. ולכן לא רצה לתת לה כי אם מעט קלי דחש שיאמרו שלא לשם מצוה עושה רק מאהבתו לישא אותה ואלו ידע שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר שנראה שנתן לה הרבה כדי שביעה ואת היותרת ולפי האמת נתן לה דבר מועט אלא ששרתה ברכה כמשז"ל והקב"ה הכתיב מה שאינו שלא נתן לה כדי שביעה אלא הלא מזער וכל כך החשיב מצוה זו עד שהכתיב יותר ממעשיו תרנגולות פטומות היה נותן לה. ועוד דעשה כל כך פרטות והכתיב שאמרה לה גושי הלום וטבלת וגו' ואח"כ שהושיט לה קלי והכל הוא מצוה א' שהאכילה ואלו ידע שכל כך חשובה מצוה זו למנות כל חלקיה ולקבוע שכרה על פרטיה תרנגולות מפוטמות היה מאכילה:

טו[עריכה]

ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים וגו'. לכאורה תיבת לאמר צריכה פירוש. ואפשר דמ"ש את נעריו היינו אותם הנצבים על הקוצרים ועל העניים לישר הדורי' שיהיו נוהגים כשורה ודת ודין ומהם היה אחד מיוחד הגדול שבכלם ועליו קאמר בסמוך ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים. ואתו עמו היו נערים אחרים להיות גם הם נצבים על הקוצרים ועל העניים. א"נ דנערו דכתיב בסמוך היה בשדה והוא נצב על הקוצרי'. ועתה שבא בעז מבית לחם היו עמו נער או שני נעריו עמו כאדם חשוב שיש לו שני נעריו עמו תדיר ועל אלו ועל הנער הנצב הנז' כוון עתה באומרו ויצו בעז אל נעריו ולכך קאמר לאמר שהם יאמרו לאחרים הם הקוצרים גם בין העמרים וגו'. ואומרו ולא תגערו בה אפשר כי יען הרבה עניים היו שם והקוצרים עצמם ובראותם את נעריו מגדילים חסדם עמה יחשדו אותם שעושים לה כן מאהבת יופיה העצום והוא לקרב דעתם עמה ולזה בהיות נעריו יראי שמים יגערו בה להראות שאינו מצד יופיה אלא מצד שכן נצטוו אבל היא בעיניהם כאבן נגף ולזה אמר ולא תגערו בה דנפיק חורבא שלא תלקט. א"נ כי בת מלך היא ונתגיירה ואין ראוי לגעור בה דנצטווינו על הונאת הגר וק"ו לזו שהיא בת מלכים:

יט[עריכה]

ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. צריך להבין דלכאורה האי ותאמר שם האיש וגו' נראה יותר דכבר כתיב ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ומזה מובן דכבר ידענו את האיש ובודאי שכך אמרה לה לנעמי. ותו להבין ותגד דהם דבר חכמה ואח"כ ותאמר אמנם אפשר במשז"ל אבצן הוא בעז ונקרא בעז שהוא עז ביראה. והשתא נעמי שאלה איפה לקטת וגו' והול"ל בשדה בעז ודיו. אך כוונת רות היתה לומר לה שבעז הפליא חסדו מלבד שהיא לקטה בשדהו. ולכן השיבה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. והכתוב קודם אמירתה מודיע שדבריה היו דברי חכמה וז"ש ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ולשון ותגד מורה על דברי חכמה כמ"ש בזהר הקדוש. ובא הכתוב לעורר להבין להשכיל דבריה. ואח"ז אמר הכתוב אמירתה שהיא שם האיש וגו' וז"ש ותאמר שם האיש וגו' וחששה רות שלא יחשדה נעמי שהיא שאלה איפה לקטת. והיל"ל בשדה בעז. והיא אמרה שם האיש אשר עשיתי ותסבור נעמי שרמזה לה שהגדילה היא לעשות עמו שהוא נתן עיניו בה והיא מיאנה ועשתה עמו טובה להצילו מעבירה. ולז"א שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. כלומר כוונתי על החסדים ולא על דבר אחר דהא שמו בעז שהוא עז בירא' ורז"ל אמרו במדרש תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן אמרה רות לנעמי שהם האיש אשר עשיתי עמו היום לא אמרה אשר עשה עמי וגו' והדבר פשוט כי העשיר עושה עם העני להאכילו פרוסה אחת והיא מזון חיי שעה בעוה"ז. והעני עושה עמו בעוה"ז ובעולם הבא דמלבד שכרו לעוה"ב העצום גם בעוה"ז בזכות הצדקה לו יעשר ולו יקום חילו דמלת ממון חסד וזוכה לעושר וכבוד וחיים וז"ש רות לנעמי האיש אשר עשיתי עמו היום כלומר מלבד שכר העוה"ב גם היום בעוה"ז עשיתי עמו הרבה דבאמצעותי יתקיים עושרו וכה יוסיף:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.