טיוטה:צלעות הבית/6
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
וביוך ד׳ שכבי עמד הפ״י כחובת ד' כ״ו בתיס׳ ד״ה אנךמסתינן בא״ד ובב׳ אומרים מס וניטצ. כל .דבריו ודבריו פשיטיסואמתייס והה שלפ״מ . מסייע והא 7אי׳.נש״ע ואס נשאת לחסר הואיל שאצלו ס׳ תצא היינו לסברת כימב״ס דלא .אמרינן דייקא ומנסבא כ״א דאוקמיה נתקה .שקמה .^מקנקנה ,עצמה. נגד סזקת אישיר שלה ואיכא ס׳ דאוייי׳ ומש״ה תצא והולד ?כ״צ דביי׳ חלו לא כנ;תי.דנ7עחי ,איני יודע לסלקביךסזקה דדייקאמשום סי מקלהלי■ 7ל7־תי.היא:ה!א^ומ לא מצאה■ מקנם כזה ס סב ס דעת הימב״ס עם דעת הד״ס בסברא כהכא) אלא סהחו?7זה:בי*םכו׳.נסחפקנ צמה דק״כ דבעיכן כקרבן אשם 3׳ חתיכות מטעם דבעינן דליהוי אקבע אסייא אס זה •נמי מקרי אקבע דמשיס דנהי דהיא אומרת ברי ושייך החזקה דדייקא ומהני דלא להוי הומזק בסזקה גמורה דנסטאת קא' מפני דע״י הסזקה נעכה הספק כודאי «״מ אקבע איסורא עקרי משוס דהיתה עכ״ס בחזקת .א״א והוי הס" ע״י דבר דאיכא למתלי ביה כמו ס׳ של ב' סתיכו׳ כ״נ הס׳ הוא .ע״י נ׳. סזקת הסוחרים ונאשם. ממם קאי או דהטעמים אינם מספיקים לעשותו כס׳ שלב׳ סמיכה ומה גהגמרא נקט.לסלוטין לבארם אסר באשם קאי היינן חן להגדיל האיסיר לומר .שהוא. .ס׳ חורה ואסירו מעש .כס׳. אגס אנא שמסוקי התורה שח נו אביא קרבן אגם כיון באעו ס׳ של נ׳ חתיכות .ומכל מקום־ באיסור אשם קאי ענצעדלפרש דברי..הסוס׳ דאלו. לסי׳ .רמכ״ת. מלבד שאץ הלשון סובלו תמהני האיד כ׳ וכנה מ״ש חוס,־ כתובות ולמאן.דמפרש ט׳ זהלא'כ׳ אלא לפ״מ 07״ד דהש״ס־דלא הו׳ ידע רמ״יי. באומרת ברי ליאבל״במאי דמס?" באומרת ברי׳ ודייקאודאי ליכא איסור אשם־ חני כלל.כו׳ והעיף שהק׳. באשם הנוי למ״דב, יג׳ הוי ס׳לאוריי׳ עכ״ל ואין. אלו אלא ל’2ב /”א 7א*כ ל«’7 7נ' ינ׳- ס׳ 7י׳יי”יזא הא הפוקה ני וג'נמאן. דליפא־ וא«כ ’®®ופיו.נאשם סלי'. קא' למ׳דס׳ 7”!7®®א׳ קאיולמ׳ד 0׳ דאו.טיסא:אע’׳נאשס< .. •אנא -י אקנע אסייאמיוינמזקה.אינו. וכי״ןשש,' הני קו׳ החוש׳ לא נגוס' לי׳ י י־®’ נ׳ מזינש מסמס יאקנפ אשויא ולהני. שפיר למ»ו דני וני ס 7איה;? ?א’- אגל אלי א׳ן.מקי׳ ל״שנם. זולס למ»ד מי' ושט ?;.ל?וי . ־ _יי., «א לפידים' זל”יא ת,ולא. ®•נ אזלו למ״ד. נ׳ וג׳ ש׳ דיננו .דאלי:ל«.י אי1י, " לא גסםג איונ® אסייא א’כ. מיקש! לנו ק׳מוש׳.נ»נהא למאי־-ים', 7לי ־״ -א_6״י ייקא יילפיוך,דנספאו! קאי אי בעינא. אאייא ־ד־< ה6!ה. נפשזיו יי* ’ס. דמי ניפנ׳א משאנ״ן דמינו'סנאדנפינומ-י״ננאשס ■'י'א סוני נאא® 7א®’׳ גששס אשה הנם.)ת ש״ר ״״bp־ ואמנו נאינש "יא ] י' ־»אי. ששש 7נו, ,״ שימש ישנרש י«מימ׳ נו׳7’מ^ה נ^א שץא ,נ.א נ״ע:ם נ" ,""*ש •נלשונו וי־ל שואיל י1;י־ \מ;, ; ל! ,/” ■ שצה י«א «מונ׳ ד׳ש ינא על" צשהוזנוש שניש.י'מ לא. ?.ני;׳ אדינאיימשי ונ׳דמהה,א .B»ss נמי שיינן,לה .מ׳וידוש נל־>' ,ימנ,0 ,״'?-• .דדייקא־ נש־שאא,־מ<מ'איא’ נעונא אמ-נאדהא היא שא" " ’זו7י’ ®וא)ל וה.א וניע,יס• )ודמים נודאי ששיא מישיפ וסזק?!. VP ’ "ל"!. ®יישנש! ־אן>. ל5נעל. ננפאן!ך שזקש .דלא מקלקל מימוולדנק־נ נשנשאשי־לא, ;״-״^.. יפל.דוךזה המשדר. .־נו-ש אן שיד! המשק־נא ,דש■׳ .הנהיג י ובאומרה כיי מסדי הדברים על דרך שקלא וטרי׳ לברר הטעמים
בדמיונ/וכמעשה ב׳ אסיוח או ליזר ובעש טעו נפרעמסלא בדמיון לאחרשנתסלף־שס יאקג סין'עם יאקב קאסהאן כאשר נראה-.מחיו ג"ע"’שלא עיין. נענעי' שסיר־ להכירו . וא"כ אסר 'שאמי? אשת יאקב מפין.’סיעגינן מובהקי׳ והעיד ר, שלמה שמש דנ"ד שאמו אמרה ג"כ סימני׳ מובהקי' בגוןרונס אמי־ מרדכי יון שרופא א/ אמר ג"כ סימנים מובהק" אמאי לא יהי׳ נאמנים בשלמא תי אמרי׳ שיש הכסשה נעדיס ואי מהן שקי הוי־ כמו עדיף ועדי* סימנים לא מהני וכדאי׳ בס"מ סי׳ יס"ז סעיף ס׳ אבל. עתה שי"ל שהערים אינם מוכסשי' כלל שמעו בדמיונם מה"ת נאמר שאף הסימנים לא מהני ואף אס נסמיר עלי׳ ולומר שמא היה ערמה'אצל אשתו ואמו וגס. מרדכי־ יון נקיא . עד מסי עד אעפ"כ הואיל שאשתר אומרת שיודעת .בבירור שזהו שגירש היה. נעלה ויודעת אוחו בסימנים מובהקים דאית לה בגוי׳ אמאי לא נאמין לה דהא דייקא וסוששת שמא יבואו עדים ויעידו שהסימנים שאמרה נאמו של הבליעל ומה שאמי מרדכי יון בשם׳ רופא המה וודאי לא היה בבעלה או שיבא בעלה האמחי ויאמרו כעדים סימנים מובהקים בגוי׳ .וגס יאמרו שאלו סימנים שאמי מרדכי *יון ואמו לא היה בו אי שהיה נראה לכל שאלו הסימנים לא יהיה בו או שיבואו בניהם יסד יאקב קאפהאן עם יאקב מסין ויהיה ניכר האמת או שיהיה נמצא א* מהעדים דק"ק פיך קרוב או. פסול ויהיו כל .העדות־ בעלה אפילו מאה וכנ"ל ־ובודאי צריכה למירק שפיר שלא׳יהיה כל־ הסומר בה ובג׳ יהיו־ממזיים כנלע"ד כ"ז יצא מאתנן ס"מ ואס לא י סכיעו לדביי׳הנ"ל גאוני זמן המסויסמי׳ יהיהדברינו בטילי׳ ומבוטלי׳הכ"ד זעיר׳ מן סבייי׳ דרבנן בדה"צ היושבים ראשונה על מדין הבא׳ עכ"ס * נאום הקטן אריה ליב נ"מ משה מוואלטש . ונאום הקטן־ דוד טעבלאבמוהר"מ זצצה"הנזהאשר השבתי לכבודם " הנה כבוד מעלתכם הרמה תפלה בנה יסודדלהקליש האסורה לעשותו דרבנן והשם. יודע כי לגופא דדינא אלו מצאתי ממש להיתר לא הי׳ נסקותא כלל־ בזה והייתי מורה להיתירא עפ"י העניניסשצידר מעלתכם הרמה אף כי לדעתי היא בס׳ דאוריי׳ אך באמת אף אם נודע שהוא דרבנן לבי נוקפי כאשריאבאר לכן אל חסשדוני סלילה שאבוא לסחור דעתיכסכדרך המפלפלים להרא׳ סריסותס כ"א־ למען האמת אאריך אף. כי הוא ללא צורך הסוגי׳ כמו׳ ד׳כ"ב ת"ר מבוארת ומילא קאמי הגמרא אלא באומרת ברי לי הוציאו כל הפוסקים היי"ף והרמביס ־והטור והש"ע דאפילו להאידמסקינן באומרת ברי לי מ"מאסלא כשאמי לא׳’מעדיה מצא (ורלא כמו שהוציא׳יפ"מ מדברי מהרי"נל נע׳ י"ז דלסברת ר"ת דדייקא. שוב ל"צ למי׳ שנשאת . לא׳ העידי’ ־ודברי מכריב"ל אינם כ"א דברי חימא דהרי דברץ סובבים כדי לבאר דלא כהגה"ה כ"א דבקדושין לא הסמירו כלל לומר מצא מדבריהס וא"כ; הקיכא־ תוכל איילי אף. בשאינה אומרת ברי לי ומאי מק׳ מסיפא דלמא הסיפא נמי בהכי .איירי וצא שייך סברת ר"ת דדייקא דהיא בסזקח איסור. ולכן חצאומכ"ה מסיים בפירושו. לשטחו דלא כלס"ע ומק׳ כפ"ס שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא ע"כ מיירי בשאינה אומרת ברי לי.וזה דלא כדעתו דהא לדידיה ברישא אף שאינה אומרת ברי .מהראוי כלא חצא לכן בלי ספק דבריו בזה בטילה ומבוטיין כדסדנן שב׳ בלי עיון כלל שלא ־הבית לראות דבלי ההג"ה הרא"ש הם דבלי המיספח .ומציצה להרהר ־ אסר ר"ח לומר. בדעחו שסוברהיכי דדייקא־ אפי׳ נשאמלאסר לא חצא שוב הוציא יפ"מ ככי מדברי מהלי"ו בכס כימ"ה שבסי׳ קנ"ט ואף זה אס להכי כיון הימ"הנמי אינם אלא דבייתימ׳ סדאדהא דבריו נעתקי׳ מקושית הגמרא מאי סזית ומאי קיגי׳ דלמא איירי גשאינה אומרת. ברי ואף אס נדסוק בזה ונאמרדקו׳ כגמ* קאי האיך קחני החמא תצא וע"ד שביארו המיס׳ בנשתת לא׳ ממידי׳ או בשהינס. טוען.ברי מ"מ ק׳ עכ"ם עיקל ההיחר לא ביאר ולא כ׳ דהיינו באומרת ברי וע"כ לומר דסחס ונקט לשוןהגמ׳ יותר־ נוס לנו לפ"ז לומר דאי.ירי בשהיבס נס כן טוען ברי ובשנשאח לא מעידי' וכדביארר כמיס" .אמנם אין הסיוב עלינו למיץ כל כקשה ענינו כ"א לעמוד על עיקר דעת גדולי הפוסקים שוב הוציא הכי אדברי י"מ שבמיספת וכבר כתבמי שאין לנו להוציא .דיני׳ סדשי׳ מפייוכא להכגחא ובפרט שנכייוש׳ נאידענאלפיש מאי מקץלימב"י שבא ,בדברי מו׳אלר ודמחי העניה מסכים נסי׳ הגאון שכיון האמת בדעתם והי"מ אינם רוצים כ"א לתקן הלשון דמ"ש יישא ימ"ש ס־פא כיון־ דבל"ז פשיטא לי׳ דאיילי'בנשא׳לא׳ מעירי׳ .ובאומר׳ ברי ע"פ הריכא מק׳ בסיס׳ ל"ח כיון־רלאו ר"מ היא וק"ל * שוב ־נסתייע לזה מדברי מהרש"א יבמות הי .7׳ צבאו׳ כי חמיד כשראיתי דברי מהלש"א הללו היטב סרה לי וידעמי כי שגג
דמלווייהו צליכץ והתחיל מכ7י מלי והרי גיגהו דנהי דחוקם באומרה הנשואה ברי ויהא ל
שייך חזקה 7לא: עקלקלה להסליש .הסזקה. דא"א כי: היכי _.7לא ציהוי הבא עלי׳ בססאס כ
ע"מ באשם תלוי׳ קאי דהא אקבע אמורא ע"י הב׳ סזקת הסותרים וע"ז עשני. דע"כ מההוא ב
סעמא איירי 'בשנשאה לא* מעידי׳ ואז הא שייך סזקה ד*דיה דלא מקלקל שהוא נעי מגיע ד
בזהסזקת א"אע"ז מק* מ"ע היא גרסא נהי דלתו בססאת קאי מכס סזקה דידיה שעומד׳ י׳
נמינגד סזקם א"א דידה ע"מ היא נוסא באשם קאי מכס דהא .אקבע אשורא כנ"ל עד וו
שהוצרך לבאר דהיא אומרה בכי ואם כן י"ל קצה ע"צ הדוסק דאן> י"ת סובל כסברה ה
הלעג"ס דשייך גבי דידיה נמי סזקה ומפרש הקוגיא על דלן הנ"ל ודוק ואולם הרעב"ם ס
ז"ל פ"ומהל׳ שגגמו ססיק ומני וה"ה לס׳ מגורשת שהרי נקבע האיסור וביאר הכ"מ שהוציא ו׳
עסוגיא דהבא הלי שהלמב"ס ז"ל פוסק &'. סוס׳ א׳ ft) דאיהו גופיה נעי בומבבפי"ב 9
עהל׳ גרושיןוסזקה שאין מקצקלין עצמן דהבלור שכיון לגבי דידה לסזק׳דדייקא כסברה נ הו׳ דמ"ש סזקה דדייקא כדי שלא סמ׳קלקל ומ"ש סזקה שאינה עקלקלה ואעפ"כ מסיים 1 שהבא מל סס׳ גרושה הוא באשם מלוי עמעם שהרי נקבע האיסור והיינו דברי המוס׳ 1 סי* א׳ וא"לדהימב"ם איירי כשאינה אומרה ברי ולהכי הוא דהוי אקבע אסורא ובסברה י
רמכ"ת קשה דאס כן בסעאת קאי וא"ל דס"ל ב׳ וב׳ ס׳ דאוליית׳ ז"א דא"כ אן> באשם י
לימא להא הימב"ס נתן־ עעס שהרי אקבע אסורא ואי ב׳ וב׳ ס׳ דאוריית׳ הרי הסזקה י כמאן דלימא ונמצא לא אקבע אסורא והו מינס 0׳ דב׳ וב׳ ס׳ דמציא׳ מא"ל מדוע לא י
ניעא עוקמא אסזקת ולהוי ־ בסעא׳ ובלי ס׳ קיצור ל׳ הימב"ם כולל כל מיני ספיקו׳ 1
אלא ש"ע רהרמ"בס .איירי שהיא מדדה ואומרה ברי ושייך סזקה דלא מקצקלה והוא י
שוגג ולכן הוי ס׳ מגורשת אקבע וס׳ קדושין לא אקבע ודוק ואין ללמוד שום קולא י
ממהר"י ב"ל סי׳ ק"א ומכ"ש שאין לההרעס עליו דאיהו לא כ׳ דבריו כ"א לפעם מדוע לא משא לכמסלה א׳ מעדי׳ ואן> שם אין דבריו מוכרסיס וי"ל באמת כס"ד דרם"מ דלא שייך סזקה דהיענ"ס שלא יקלקלו עצמן כ"א בתר דנשאו ואין דומה ממש לחזקה דאשה
דייקא גבי עד מימה ומדע דהרי שם אמרי׳ סזקה זו אפילו בלא אומרת ברי צי אלא
שהמיס׳ לעדו קצת להמרועע בזה הסזקה דא"א וי"ל דהיינו דוקא במר דנשאת יהיה איך שיהיה איהו לא אמר דבריו כ"א על א׳ מעדי׳ ודו"ק. ומה שנסתייע רס"מ מתי׳ ריב"ב ויישב מי׳ במי׳ נכון אלא שפשע לשונו משמע שרוצה לייחל דלא נצטרך לומר סעמא דחרומה דרבנן הקילו ואך בזה לגד די מפני שעדים הראשונים באים להכשירו שפיר ׳יש לאוקעיה על הסזקה ואפילו אי בתרומה דאורייתא איילי איבלא דלשיסת ל"י בר ברוך היה אפשר קצת צהקליש אסורא ולומר דלא פריך הגע׳ הבא מליו באשם כו׳ כ"א למ"ין אבל לר"ס כיון דכנד נשאת ע"ס עדים ראשונים היא בסזקח הימר ןא"כ היה מקום לומר דה"ה .אתעניד מעשה גס אבל גם ז"א דמכל הסוסי4יםעוכס ראןור"מ לא הקיל אפי׳ בנשאת ואס"כ באו עדים כ"א בנשאמלא׳ מעדי׳ וכן מוכס הסוגיא דיבמוח פ"א מ"ב נהמעייןקצת ודברי הב"ש צ"ע ותו בעניותי איני יודע כלל לכוין שיסם הל"י בר ברוך להסכים תירוצו עם מסקנ׳הסיגי׳ דיבעות דב׳ וב׳ ס׳ דרבנן דהא סורן> מרוצו דלהכי באשה רבה ובג׳ אומרים עת אןזדל"ש סבלת סזקה דדייקא צהכי צ"ת ולא עוקעינן אומה על הסזקה להמית הבא עלי׳ אפי׳ באומר בלי היינו משום דעדיס הממירים באן וגרעו החזקה א"כ ע"כ זה סברא דאוייי׳ דלא ליזל בכה"ג מן התורה בתל חזקה ואס כן האיר מסיק . ־ביבמות הנ"ל על אוקיממת רבה וי׳ יוסןז דאמיו הכא בב׳ כימי עדים א׳ אומרת קרוב לה שהם העדים המוציאים מסזקמה שהיא בסזקת אינה גרושה וצרמה בסזקת מותרת לעלמא והם מוציאים מסזקה זו חסלה ומסיק הגמרא ב׳ וב' ספק דרבנן דאמרי׳ אוקי מרי להדי מלי ואוקמה אמסא אסזקה ומביא ראי׳ מנכסי דבל שטי׳ דנמי המרי שאמרו כשהוא חלים־ באו מסלה ואעפ"י שהם באו מסלה להוציא מסזקה אזלינן במל הסזקהוע"כ ־לע"ד שעתו אינה מתקיימת כ"א שפוסק באמת כשסת המפרשים שהביא הי"ן שבאמת ב׳ וב׳ ס׳ דאורייתא אלא דא"כ קשי׳ לי מדוע לגבי כהונה מסקינן לי׳ ע"ם הסזקה ־בתלי וסלי לזה תי׳ דדוקא היכי שב׳ עדים הסומלי׳ הסזקה באו חסלה . בזה נשאר בס׳ מורה אבל כשהם .מסייעי׳ להסזקה נשאר הסזקה בחוקסו ואזלינן במרה אן> מדרבנן . אך דא"כ עדיין יקשה לשונו שב׳ ולהכי פריך לעיל מ"ש לשא ומ"ם סיפא דהא לסברה 7דב׳ וב׳ ם׳ דאורדמא מעיקרא לק"מ ופשיסא דשפיי מק׳וא"כ מה יפה עשו הפוסקים
שהוציאו חלוצו :מכלל הלכה והראי׳ דבדין ב׳ אומרי׳ נתקדשה וג׳ אומלי׳ לא נתקדשה לא . מסלקי׳ הפוסקים ופסקי תמיד דחצא והיינו מכס הקושי׳ דמ"ש רישא ומ"ש סיפא ואלו לדידי׳ אי אפשר לומר דמצא כ"א בב׳ אימייס נתקדשה דע"ז קאי הקושי׳. לעייושו (ודברי כמעלתן. שסיים בתיי א"כ שלא בישוב מי׳ ריב"בז"ל ולמיד ב* וכי הוי ספק דרבנן היינו
דוקא אם באו חסלה הנך ב׳ המסייעי׳ להסזקה. כו׳ אין בדעתי להולמם כל עיקר) היוצא לנו מזה לע"ד אלו הי׳ נ"דממש /*ין 3׳ וב׳ ל"מ דלא מנשא אלא אפילו נשאת שלא לא׳ " מעדי׳ דמצא והבא עלי׳ במזיד הוא בס׳סנק ובשוגג באשם כססק הרמב" ם(ומה שנסתייע
. מעצמו. עדבריגפ"י בק"א וכתב עליו שאינו; מניח ►פסיקו-ממני. ודאי ;מיא"י בן' צב*־.־. ־אני. אומ3עלץ. שאיני מניס :תפיקו מפניי. ודאי דידי בדעאהרמב"ם שהיא מסכע׳ לדעת רד"מ)־אמנס לו יהי כןמ"מ יש לעיין בכס׳ דהמירא אולי יש חקוה לאסרימה. והנה זה : יצא ראשונה שאין.אומיי׳ מיי כמאה בדבר המפורסם ולהכי רוצה לדון שהשלוחין הנ"ל
הס שעיותו .בשליסותם עד שרימה יאקב מסין להגאון מפרממסלא ובד"צ פד שסברו שיאקב קאסהאן האמתי הוא שגירש בליסא. ולכן אסרו האשה מריס וכ"ז צא הי׳ באמס :ומה מאוד :רע ומי המעשה הזה להעלות בדעת זה על הגאון אב"ד ק"ק סרעמסלא. אסרי ־ שכבר הודיעו שקיבל האגרה מהב"ד ק"ק ליסא . ושם נאמר כל הסימנים וכל הג"ע. שנמהוה בק"ק ציסא ויפסקו דין .מבלי שידרשו ויסקרו העדים. היסב לידע על מי הס דני׳. ותו
הלא הב"ד ק"ק ליסא בשולסס ב׳ עדים אלו על מה ולמהשלסוס ומדוע לא סשו לזה
מה יועילו אלו ב׳ עדים נגד הידוע ומפורסם לכל. אמנם האמת יורה דרכו דהאבל"ז
ודאי סשה מל סברח חוס׳ זו כיון שכלל ־בידינו 3׳ כק׳ אסו ק׳ לא כוי סייסום גדול
"אצא ע"כ לומר דהיכי דאתא גברא וקאי או שבא ההרוג ברגליו כל הרואה
אוחו ־ מי שהי׳ מכירו' מקודס לא נסתפק בו וגלוי ומפורסם .צהס שהוא זה ואן> אם
־ הנ"ד עצמם לא הי׳ מכירי׳ זה האדם מעולם באופן שהם אינם יודעי׳ הענין מ"מ יען שלא נשאר אדס . שראוי לידע שאינו יודע בבירור שזה הוא האיש בזה לא שייך ב׳ כק׳ כי ב׳ כק׳ לא נאמר .כ"א על דבר שאינו בפנינו כמו שמעידים ב׳ סלוני לוה או עשה דבל פ׳ וק׳ אומרים אומו היום עמנו הי׳ נמצא בסוס שגבול יש אומן המאה יודעים ר ושאי׳ כל עולם בס׳ משא"כ בבא הלוג ברגליו או שבא הבעל של ידיעה זו אין גבול מפני שאנו רואי׳ שכל היאוים להכירו מכירים אוחי בלי ס׳ומסחמא כמו כן יש בכל
־ עולם עוד אלפי׳ העכירי׳ והכל בצי ס׳ בזה אין שייך ב׳ כמאה משא"כ־ בנ"ד בהג"ע של ׳ ע׳ שלמה. שמש דב"ד וזולתו מבואר שיני׳ נסתפקו בו בהכרה בט"ע. האיך יעלה על ׳הדעת צאמול ע"ז דל"ש תדי כמאה . הודאי עד דפלעמסלא משמעותו ממש כסו בא הרוג ברגליו. אך באמת נמי אינו כ"א עדות דב׳ מפני שנבנה על עדות השלוחים. ותו ׳ כ׳ ייעומא דאשסכס בההעמק של המנוס מ׳ אברהם נאמן די׳א כתוב בו היום. יום נ׳ י"ס סיון מקך"ד. ובכמה ג"ע נאמר שביום ך׳ ס׳ון דשנה זה בליסא ה,׳. מלבד שאין דינה נסיץ על כתב זה כ"א ע"פ האגרת שהביאו השלוחי׳. ונזה לית דיעומא. נוס4לזה <עי יש לדייק הלא ע"י גון> הכסב שעמנו הי׳ העסק זה. העעוייו הב"ד ק"ק כיסא
לסוש לו. ואשרו האשה עד ששלסו אחוהשניוסיס וא"כ ממ"נאם בגוף; כסב זה נעיהי׳ כסוב זמן זה הא ע"כ העדוש דהאידנא בסעו׳ מעילי׳ ובאמת. לא הי'בזמן ההוא העניש ’
נליסא דחנ"ה וכי לא הי׳ ערגישי׳ הב"ד ק"ק ליסא מיד דשקולא .משקר והכתב לאד דידי׳ הוא הלא בימיהם לא עבי כ"ב כ"א כמשלש או ארבע סדשי׳ זה דבי תימא שלא . ירגישו בזה ואס בגוף הכתב זמן אסר הי׳ כתוב מה לנו לסוש לההעתק כלל וכלל תו כ׳ ונם לא ידענא שנסקל׳ עדותן בב"ד בשובם לכאן מעיעמסלא זה הי׳ ראוי לדון וכמו כן הי׳ אסשי להרהר על הערות של ב"ד דק"ק סיעמשלא מפני שהוא מפי הכתב שלהרמב"ם משול לד"נ וה"ה אפשל לאשור אשה לעלעא אן כ"ז אליי אך שלסו עדותם׳ לק"ק לישא ולא הי׳ סושקי׳ דין האשה כלל אבל עסה שהם כתבו פס"ד שהאשה מריס אשורה להנשא מעתה בלי ס׳ הגאון דק"ק פיעמשלא כדין עשה וסקי ודרש את השלוסי׳ היטב וע"פ עדותם שזה שעמד לפני׳ הוא שניים כתבו הפס"ד שהאשה אסורה ואיןלהיהר אסר סש"ד מפני שקיבלו עדות השלוסי׳ שלא בפני האשה כמבואר בס"מ סי׳ ך"ס סעיף י"ז כי זה מסתמא הי׳ ברצונה עפ"י שהודיעו לה בדק"ק ליסא ועי יודע אס לא הורשו אותס.נדק"מ ל-פא .נ־ך nvuto" ששנסי לי.? .י«ל "*ן סאפה למען לא ;למינו הסל"! עפ׳יעדומגוק׳ק פועמסלו' שסוא נכתב וגס ני מה א»נפש לנו "י. תהיי שמד .הגידו נ־׳י יעספמאנלי שוס שפקלא הי־ שסגפרעמפלוי הכסשה ביניהם לולי כן לא היה סותכיס דינם בפיטמשל׳ ובפרס שהוא מסוישס לנאץ וססיד ובכל זה נסתי לפסול העדות מסעם שהם עמי האין כיון שהנ"ד ק"ק ליסא האמינו לעדות מסתמא ידעו שהס בסזק׳ דרך ארץ וכשרים להעיד ונזה ממילא כמי -נסתי מה שאתם רוצים לעשות בינש פסול ע"ס עדותו דהאידנא כי מה לנו בכן אס עכשיו העיד שקי וגעשה פסול ואולם אס היה העד הב' כ׳ ליזי פסול דאוייית׳ למפרע בזמן קידם . שהיו בפלממלסוי בזה כיה אפשר לדון כיון שאז לא נודע פיסולו ולא מהני קבלת האשה וב"ד ק"ק^ליסא ופס"ד דפיעמשלוי שהם סברו שהוא כשר ועכשיו נמצא פסולדאוריית׳ םא"צ הכרזה למפרע אבל איני רואה עדיין במה נפסל דאלו בעדות ס"י אין בו כלל מעש שהיי מה מערן ד׳ שנים קודם השריפה היה לו משכנות אצלה׳ ליזי .מה בכן ומה שאמי וכמה נזילות גזל ממנו בעשן זמן ההלואה נמי לאו מידי הוא סדא מייימי שהיה סודם זמן שהעיד בסרעמסל׳ ותו הא ודאי זה לא אפשר להאמין שססף ממנו מידו סמוןבסזקה אלא שהוצרך למש לו אפשר למען לא ינגושאומו או בתור׳ ריבית ומכיון שלא העיד שברבי׳ קצוצה הלוה לו נמצא דלא היה כ"א ריב׳ מאותר׳ שאינו פסול כ"א מדבריהס ןצליך הכ"ה ומה שאמי תו ולבסיף כל המשכנות הסזיקבהסבסנס זה ודאי לאו מירי הוא אולי יסזיים. עוד והלא אפי׳ הכופר בפקדון לא בפשוט נפסל וזה הא לא העיד שכפי לו בב"ד אלא' , שבעדו׳. י"ז נאמר איג׳ בעין קודם השריפה איז ער מירכו׳ ולבסוף האס עי עיי כל המשכנות בהאלסן מזה נראה שססף משכון בסזקה ובזה יש לע׳ בש"ןס"ע סי׳ שנ"ס וגס זה כפי הניאה מן העדות הי׳ לאסי מעשה דפיעמסנוי ותו דלאהויכ"א ע"א עכ"ע רואה אני שלא נפסל כ׳ ליזר למפרע כאשי ימכ"ת בעצמו מסופק בזה נמצא מכל הלין סעמי אין בידי למצוא׳שוס היתר אן תו בחב הימי שדש ע"פ קו׳ הגאון אב"ד דק"ק פראג להמצי׳ סילוק שאסש׳ לסעו׳ בסעו׳ דמיון שנסל׳ בפרעעסל׳ לפני הב"ד וכל העול׳ ולפני העדים יאקב קאסהאן במקום יאקב מפין והכל נעשה בעימ׳ .יאקב מפין שהעמיד בפיעמסל׳ את יאקבקאפהאן במקומו וסעו העדים דהיינו השלוסיס ושביו שיאקב מפין המגרש באמת עומד לפניהם מפני שהי׳ דומי׳ בקלסתר פנים או שבפיעמסלא סעו או שבפין סעו בדמיון וכדי להכריע מי סעו ומי העיד באמת לקס להכרעה הסימנים מובהקים וכ׳ שאינו דומה להמבואר גסי׳ יס"ז בס"מ ומשוס בשלמא א"א שיש הכסשה בעדות וא׳ מהם אומי שקי הוי כמו עדים ועדים וסימנים לאסהני בדאי׳ בס"מסי׳רס"ז סעיף ס׳ אכן עמה שי"ל שהעדות אינם מוכסשיס כלל רק שסעו בדמיוני׳ עה"ת לומר שאף הסימנים לא מהני עכ"ל ואם שבזה אנו באים לדון ולהרהר אסר פס"ד של הנאון מפיעעסל׳ שלא,יפה הורה שהרי נכתב להם כבי כל העריות עם הסימנים וא"כ ע"כ לועי שהשלוסיס העידו לפניהם שלא זזה
מ"«
ידם מתון יד המגיש ושהוא העומד לפניהם ומפני שהם עם כל העולם בפיעמסל׳סעו וסברו שהוא יאקב קאסהאן פסקו דינם ובאמת סעו בהדמיון מלבד שאין הדעת סובל זה אעפ״ב נדון קצת בזה ואומי שלפום יהיטא הלא דבליו תמוהים דלדבייו אף שם בס״ע ניעא שהעדים המעידים שהוא של מאן דלאידע הסימנים נמיסוע׳ בהכרת הספןבס״ע ומפני שיאו ספץ דומה לזה ביד מי שכס מעילים עליו או נפל עמנו ספך כזה הם מעידים ■"הוא של סלוני אלא ש״ע דזהגופאהכספה הי׳ ועדות המעיחם .נדבר. בלור.ך מוכיסים להעיד ולא בסעו׳ הדמיון ומעשה דג׳ אסיות לא היס-כ?אנעל ולאמי המעיד וא״כ מה הועילו סכמיס בתקנתן: אמנם האמת. שכבר מופאדדינא ;דסי׳ רס״זבס״ע שדא בי׳הש״ך .נרגא; וכ׳ הד״ע הוציא :זה :עהגהות‘מרדכי: מ״ע ושס לא נזכר דין זה כלל כ״א המבואר י־ בנע׳-.סימנים ׳וסימנים וע״א ע״א לאו כלום הוא והאמת אתו וא״כ יש לנו ישות לדון ולהרהר אסר גוף פס״ד של ימ״א ז״ל וכבודו הגדול ימסול לנו ולסוס יהיסא יש להבי f ראיי׳ לנ״ד לועי שבפיעמסלא סעו מעה דאי׳ ביבמות קס״ו ע״ב* אלא דקאמרו אשקינהר כו׳ וקאמרה סימנים ופי׳ התוס׳ .והרא״ש ויתר הפוסקים שעמהס משוס דמיהו מכיוך שידעו העדים שנטבע במעט יעידו בדדמי ולהכי בעי סימני׳ בינוני׳ בהדי הכרה ס״ע דאז נאמנים וא״כ ה״ה בב׳ ביתי עדים המכסישי׳ יען שהסיוב עלינו לתרץ העדות שלא יהיו מוכסשי׳ נימא .דהמעיד בלי סימנים הוא שהעיד בדדמי והעיקר עם המעיד כסימנים בשלמא בדינא דימ״א י״נ שאינו דומה די״ל הסימנים אינם מועילים כ״א דומי׳ דהנ״ל דהא מדוח המעידים בס״ע הס שמעידים על הסימנים לקאמרי׳ דהכיהדט״ע בצירוף סימנים • עדיף מהכיה דס״ע לסוד שזה אפשר היא בדדמי וזה המעיד בט״ע עם סימנים סתעא אינובדדמי דאין יזדמן יסד סימנים בינוני׳ אלו בהדי מי שנדמה עשא״ב בדינאדדע״וא שהסימנים מגיד בעל הססן ולא העדים אפשר דקצת שאני ואינו מועיל משא״כ דהברהדליסא היה ע״י עדות עם סימנים יסד והכרה דפרעהסל׳ היה עי׳י ס״ס בלי סימנים ודאי משמע דיש לדמו׳ דהכרה דליסא עדיף אמנם יאי׳ זו לשיטת הלי״ף והימב״סדתר הפוסקים ליחא בי יש להם פי׳ אחר בסוגי׳ זו כמבואר באריכות ואולם מעיכר׳ דדינא נדון על פסק הרמ״א ז״לשהברור בלי ספק הימ״אז״ל הוציא .דינו מלסין' הגהות מרדכי ושהוסיןז לבאר מה שא״צ לתרוצו כלל ז״לוהו״לסימן שלזה כמן עדות ולזה ■'שמגדוסימן ועד כג׳עדיסולהכי ניחא דהרי כחלח וחלת כמרי עכ״להגהוח מרדכי'עזה ;למדהימ״א ז״ל מרדימה סי׳ לעדוח ועשה מזה תרי וחלת ממילא ה״ה סי׳ ועדים ועדים'הוי נמיחרי וארבע זה ברור ופשוט ככווכיה הימ״א ודלא כהש״ד דקבר הל«״א הבין: שהדין מבואי שם הכיולהבי השיג עליו ואינו אך מ״מ אף על הנמ״י יש להרהר ע^ליהא* ולחיוצו לא היה ציין כלל לזה אלא כיון שהדין סי׳ וסי׳ יניסואין בו יין שרומא.-לק אין ע״א מועיל דלא קם לממון ואדרבא אמינא יאי׳ דסימנים מלחא אשריתי היאד?ולע״ד יש ללמדו דח״ן דהא כבי הסכימו כל הפוסקים דע״י סימנים מובהקים ביותר מסירים אשה לבעלה ומוציאי׳ אומה מסזקו׳ א״אהרי,דמוכס לס״מעדיפי מסזקה וכבר;הסכימוכל:הסוסקיסלסםוה כמסקג׳ דיבעוח דחרי וחיי ס׳ דרבנן דד״תאמלי׳ אוקי 0מ להדי מרי ואוקיסאשה מתמחה ואפילו לקולא בסזקח פנוי׳ ונלמד מדמיון למעין בנכסי .דבי ששיא ילע״ד פלוגתא זו או בזה מלי׳ דע״ד דהוי ס׳ תורה ס״ל סזקה כעדים דעי והוי תלי יל׳ ומ״ד דס״ל דהוי ם׳ דרבנן ס״ל חזקה מלח^ס״ע הוא וא״כ טמא ועה סזקה דנליע מסימנים והראיי׳ שעוציאיס
ייא^מ"ת נב^תרי יתרי oE"v *» י פ"יזסימןומסזקשדא"א:מ"מ'לא אמרי׳ דלהוי.־;סזקה X™ אומרי"אוקי סרכ*ל:ב".־ וזו, עמאן בדגיתאןהסזקה r>. א-כ? נ^דמ^נף;יב׳>. ;וב׳;עכ"פ ס׳;דרבנן^היינ"בי אסויא <אבל"גבי" bW ׳ - ה ענ ° י. ^לאנ<עממציאס׳נע*אוקי. מ^^"אעז^מדלאאשמעי׳"דאיפכא .דעדום :.ועדיםוסי׳/דנתן לבעלהסי׳ אלא/משמע . .לסובר דנשמע מדנקים;סי׳:ועדים3ועדים .ש"מ.:דעדיס^עדופגמסי ממילא ה",ה.דלא מהני* ' בהדי עדים נגד אדים וכן משמעו ת :לשון .הד"מ דעזה-יליף מ"מי"ל7לבא/לשוטתג׳ דהמשמעוסי. ^ריית^אבללדידןנדקי"נדהמץס; ־דרבנן ובממון אזלינן 'בתר:סזקס;עהרחן,;:לכל>גהפסוח 3ס"מביוסי נעי.׳ לפסוק דינתן ב לבעל ׳ הסי׳ מכס׳ק"ו־הנ"צ וצ"ע>.'> ומזה כמי יש: לסמוי ־סוס׳-׳ ב"ב׳ ד׳נל"א 'ע"בד"ה־ :וזו באה בפ"ע דמינו לא יוכל ילסייע יומי מב׳לעדיס כו׳ רב׳>כק׳ .. ויש להקשות עלסברא^זו '*n שכתבו נמימעה:דאימארזשד:ב"ב׳ אבעי׳ז^ אי אמרי׳-עיגועמקוסיסזקה דמשמע׳ מיהו;.ד.מיגו.׳:נא וכ-ון.־דבסזקה צא; ליינינן מכי אלא .אמרי.’ סזקה2מלתא:אסריתי הנאמכ"ש במ־גא דאמלי׳כאוקי ב׳ !'להלי\ב" לומיגו . יכריע ויש להוכימכתרוצס/בהראנדבתרי לא שייךימיגו׳ » ׳ וכדתילצוסברחזו נמי: בכתובת.גבי עדים שאמרוככ"י:הוא )זה/ :׳:ואולם ׳'זה יש .לרמות כיון! דקי"ל:עיגו' להוציא׳־לא.אמרי׳"ש"מ-דסזקת׳ממון גבי.כ'ג|;ס;עדופ׳;עמיגו.ץ.ואין.הסזקת :שוות!
- זא"כי"לינהי דאמרי׳ ואוקי איעא־בסזקת בד שטיא ודנינן אותהיבעלת׳-׳אסייתי; הימר סזקת
- ממין דאלים:טפי :ממנו ־אבל מיגודק־ל ימסזקה י־והראוי׳ דלהוציא־.'נא -אערי׳ .א־תה־לא דיינינן/אופו כ"א:כעדוס' .־.ג־.:אכל'סימנים' ׳שמיציאיסי־משזקאא"א ומ"ה׳מסזקת:מעוןע"פ . ׳ התכאיג/ :הענואייס .:ס"מסי׳ ־.רצ"ז־ודאי־ יש. נדון בק"ו כנ"ל: ודוק; ג. .וא"כ.*“ ¬מקים¬¬
1 לסקלבר׳.ד לימירלהי דפשקיקב׳ וב׳־אינר מועיל.המזיקה והוי ספק .ררבנך: אבל־ס"ע ריות^ . אמכם.־ כ"ז ־היה ; c, דעדיפי מסזקז־כהוכסתי.׳ הנ"ל יכרוע. :בתיי .ותר'י; אפילו. באיסור: ערוה ׳ אפשללמידייני,, יאנו־היה׳ למשל ב׳ יעלים:׳.־ כשרים-זולת .העדים המעידים.׳ גבטיע ׳שהיה 'מננ?דים:'שיודעיםי כעל אשהמו יש ׳;־ לו.׳ ם"מ: ביומי כמו נקב באיות פ׳.׳ והיה צ נמצא!־. זה ;־הס"מ שסיר ועל דין שעסז ירים אבודה׳ כגון שאמי סימנים במקום! מיצנע אבל ע כשי ו :נע"׳. בקונטרס ; העדיס־על׳יהשדרזבעדוד דסמסור׳איךממש־ והם דברים בפילים ממש ,בלא היה.. ד והס .א׳:ב׳ ...עדות;דםאנטשיךשי׳יג,לאדי:שהוא ללא הועיל ־אןז־קצת:להזיק סי׳ ק ד.׳:<־.הוא עדות ככ-ן 1הכיהישל1ט"ע־בעדות*סי?׳ה'<כמעע איןממש סדאנמפנישה־׳־ע"ו־אשה־ ומלא מפני שהיו k 'שמועה: מפיו ולא,׳ מפיו יאנח׳סיין סי׳ ו׳ עדות׳ ק"ק:ליסא ,הוא עלות מעלי׳ ושימנייואיתו ׳ויתר ׳הדברים הסדבר? פיו׳ולא כו׳-־סי"וז׳ הוא.־לגקעות׳-שמעיד שהיה משימקי.׳ בואם הוא הוא או.־אססוהסז<םהיה..:מגיד:-־׳זלרלסי׳.׳ה:יה. סימנים כאלוינא מציינן היכל התניה לאי-אשכסן ;כ"א אי׳צבגופ/׳אוובכליו־למאןדלא סייש .לשאלה "אר בכלים <דלאומושלי.איכשי.אנל:סימנים .הגדולים יריע; הנעלמים במה־ שעבר לא:מצאנו׳נובפ־פ;לרמא?־כאשר-אבאר והא לסי׳ בעינן׳ .׳דרישה ־וסקירהז';אפילו ז בממון אך; עדיו׳נמעלי׳ הוא בהכלה־.דע}ע עדו׳ ס׳ :אין .;בונמעש..רכי¬ ¬ל א מפיו.: אנו.פיין עדו׳ ט/׳כבר־נסתר עמה שסתרתי עקת::ז׳.-עדות יו"ד.־הוא.. עד;הכרה / ־ומה> שאמר בשם ;אמו :ואסותני לא דדים שאין: בו ממש:מצד;שלאהכיררדבפ"ע/כ"א :;ע"י ־סי׳ שנמנו זה׳-־לזהדובלי "ס׳ אין.׳: נבו :ממש:. כאשכננאמיגעל סי"־זזואלא אף יזו ־ שהוא .ע"י;אמונואסותרמססז הנשים־ הפסולים׳ אפילו־ להעיד גנניסתי׳בעלהדערות; .־י>׳א העיד ־מרדכי; יון ־:שבק"ק־ גרידץ'להכירו׳ והוא עד מפי- עד׳שאינו. כשר . כ"א ר בעל: מימה.׳ ז יאבל :במקום: הכסשה :אפילו.־. יבמקוס?עיגוןעמה"ת צאכשויי-ומה־:םאעי. שראהז־בעיניו׳וויאדמיה חענךנקומןהינטר?דען וואלר־כו׳\מ"י׳ סתרתי .בעדות־.,ז׳-י לסי׳"־כאלו. וולאינלאו-נדאומית׳
- ומה שנאמר-׳־שס האבן.׳.־ אותם ר כולם׳ דעכקענט הוא:-עדר מפי; עלומה־ שנאמר.־ שם:׳ האש ׳ ’ .. נאמר':איהס;בודק ־גוועזן.׳הוא ריעותאדשהיתה מסופקת. בגויה ומה: שנאמר. ישם על>העלות . ׳שהכירוהו: בבל סמלמי לסי׳שצז׳הומעשה "מצרים׳ בלטיהם: .;וכיס ומ"ש:־.שסזמג*עדשנגנב רהג"ע: אינד:לסנינרוהוא :עד מפי. עד.י עדומ׳ני"ב׳מעליז .על :ההכרה,בט".ע;ן:וימר:הדבלים דכסתרו.* בסי׳כזדיעדו"ה׳י"נ׳של מ/זשלמה נאער-־שס^אוםלביס :נסתפקו והבירור ך.ד.היי:ו;:מי. י נשהיהןידעו :ומכירי לשעבלן־-גסמפקוצבר בשעמ<נתינותזהגס:וע"ז׳;רמזחי׳במ׳׳ש דלא־עקרי ׳ נמסולסם .־לכל: כמושבפלעעסצא^ומ"׳ש׳ שםהשבבאהאם' מסין .הסתכלה בפרצוף 'פניוס ואמרה וסבסניו הכירה אוחו שהוא־־בנה סלילה להלהלננישעל:־.האס׳,ףי,:וסדמכי׳{ כי.זאץ:מנדומה. נעמשעאפילו .־.הסי׳ .שהמלה ־שהם בגופו ונמצאו בגופו׳ ואפי1.־;הס;־ס"מידפלעפ־.׳.ל6ספ<^ . ׳אס:מועיל־דלוקא לפי׳,׳ הימב"ן ורשב"א בסוגי׳ דיבמותיש להוכיס .מדפי׳ האוקימתאכד./:,
^ט"ונאלא"דקאמרי סי׳ז־לפי׳.־ נדנשיסדוע"א .־במלסמה ומיס אין נאמנים משוס דמעידיס .־ ץבדדמי ־פירשחיכנון :דאמרי .סי׳ שיש מזלהסדבמקוס .המוצנע שמחזירים אבידה בכעין זה ;הואדסמכיא:עלייהו נדודאי: פמנליכא .לעיסש־־לשקרא .וכן ;פי, ההרמב"ךבמלממו׳־דז"ל אלא /-אמרונדלא :עלייהו.:בלל*קסמכינןה אלא׳.7לםהו:אסנר.מאג",הואדאס לאוב כדרך־שממזירום ./^אבידה־ולפירושסכישרללמישדס"הנאמו ונשים השונאים בסי.׳.כה"ג:נאמנים.:וליתרהעפרשים ',־’. ו אף לזה׳ אין נראיי׳ ׳ואס/ב"ז :למסקנת .הלכה ןדאי.־:דוקא:בס"מ ביותר £צ.דאל"ה';קו"ל.צ סם י ... זדרבנןי׳ואל/חסושזללשוןז-־הרמב"ףולשנ"אנשמסיימג׳הכדרך־שמסזיטם :אבידה נכי.־ לארדוקא / כור"לישלא ׳בדרן עדים ־רמעידיס :בדדמי:כ"א ע"פ הוכסהםשיודעים׳:בזהדכדרךשמסדרים .זעתהגלפנינו׳.אבידה:ואסשר.זהס׳מכללהפוסדןים’סי׳ךדאוליית׳.-אככ'לדי.דן׳ודאי ־.איךללמוד. . י וג^א׳־.סי/;־מובהקי׳זביותל:נ׳ז * °־זצואני> הוספתי :לבאר גמה שמזקשום במפרשים־;לביס דלפ"ז . זתע/־לאלסר׳;הנאמל.־:בגמ׳ ודסקתי עצמי: לפרש ;.דאל"המאיכא:. נמיסשדילאינשי־־דלא מעלי. ^שעשו^ימי"! והגידו,־׳ להם"ס9־אלו.-שיאו;.בגוסם׳:לאסכ>־םהועצו והס׳ע"י׳^־בללמיומשקלו
- ־ומעידיס’:בסרןר׳ובנ"ד;־כיון דלא:צמצמו־ המקו׳ בידעוברגל אנא־אמלה שיש! לבנה :ז׳יאקב עקום בידו א׳ '.וגם־רושס גדולנביגלוםואפילו::באי.זהז יס ׳יובאיזה רגל׳נכא־הגידה pb<נאצכמ ־לא הוי-י<ס"מ כלאיתא סי>גי."זובב"ש>ס"קז:ע"ב:ועזה־ואי.מש1ס:שתםז>ב^׳0ימניס!׳בינונ׳ :יסד ככי-׳מבואר-׳ המסלוקנ׳ ־שס ס"ק־ע"גנוכברנ העליחי ילע"דנכאךיש, ס7ואיסור תורה
׳ ויש׳ לפסיק ׳*ל^וערא ואי. ־משוס:־היד.יעה נפלאה ד שידע׳ .לבאר־ הסיבה מאיך־באכלו הלישמי׳' שאס לבנו׳ב יסוד על ;ידנעת לבלום הנעלמים /ובפינו;מהטעם c ז בידו . ונמלי ימי הקדמתי . צשאנאר־ואף נאמר־ שנצרף הידיעה הנפלאה :הלזו ־'.עם הסי׳:׳ ;כדי.׳ לעשותו :ס"מ: ביותר
- ימ"אין .. ע"ז "כ"אנ׳־ע"א־ב. שמעיד.'.׳: שנתברר;? ־סי-׳געזה בנ:בסני.־':ב"ד׳3 ומנתינו׳י הגט . מדאי^איךןראיר^דאפשר׳ד׳דנעשה ־יע"פ'ו׳׳הפדות .::בהעירנה ־.עליז ההכרה .־_נע"ע ־-, .דמה:שהעיד ע^יתריףגדי׳דבעה שעברי;כבל הקדמתי :בל"ז־שאין.־,'לזהזיסוד כסי׳ י!ד’אין:בו/ '^:ממש מסעם׳הממאר׳כני^ ;עדת ט"והוא עד.יה'פי; עד־כיון ןשלא);נתברה.הסי.׳ ;לפני נב"־ד
. >בסימן:ס"זגבכל;ד3ק'בינם ,האימא אין\.בובממש:מהלשבא;בתון קצת ;סתירה: שאינו זודע.. .יאס:זה׳שהצך\עמך!/«כאן"היא תה׳סנאמר"עליג׳מכל׳ עולסגמפרעמשלא־.:שאינו כ"א זיאקב.. .. י: ןקאפהאן;אסרידשכבהבפסק מכ*ד מפירשס לגאון;ומופת הדור־בתוכם׳. שהאשה ־מריס אסורה . רגלינדספק;:בדרישה ־וסקירהנהיטנחנעעהי זמכיון ,שהגיק־שוב אינו׳סמר.וממר/וביתל הדברים ‘ . /אין בי נפקוחא:נסי«3י"ז י"נג׳ כבר סחי^זכסי^-י"ט אין .נפקות/׳ אסר.העסוד.שבא:מפרעמסלא יבסיזנס וכ"א אין!נסקותאךכ"א׳להכסיםזההעקק׳בהזמן וכבד ־בארתי;זה מדות׳כ"ברלא גמפיו אנו'סויו-ומפסה ־.כיון:שלא־מצינו,־ בכלדהאדות ב/עהיס׳כשמ^ויעידרעלז ס"מ־ביותר 'אף׳ זה לומר.אוקי.*הריל.דהיינו.* המשולס’ס׳.־נכדי:חריזאוד׳נבערךהמעיד־על.׳הכרתזמ"עי וציהוו-׳כמאן דליהא*ונהירנהזע"-ייהסי_׳ וכיון,שאיךלנובב׳:עדיםנכשר,ים ע"זלומעתס אבאר. מלבד.: מה ..שהחלטת? ומסבי׳ י דלא:מציק ;ד להוי ידיעהיבמה :שעברנקכב. סי׳׳שא"א;:צהתיימ עי"ז׳ אמינא:עוד,דבנ"ד>1דאי׳’ליתאנדבל"ז׳אף ואי נימאדבאמס/׳יאקבבמפץ .הי׳טראהזת > קושי: ההבנה* הואשמה :שנאמר בהסיפור:מעשה.־-שלכם:שמידניאשונה׳כאשרגהס:כס,. וכוחם ז. אמס. ׳שהוא מק"ק.פרעמשלא: ושמח יאקב המכונה: בעירו בשם יאקאב:קאפהאךבה׳מנסס מך . ונחקר; איזהך.יידס׳מנתי:וךהגס חזרי ואמר :שהוא־ כנ"ל ואמררשרוצה ולבור דבריו ולהביא . כשוב וסתוםער׳ל ןכןז’נעשהאזכ שהוא באמה׳'יאקב.מפיךוכי,אלי׳ נפל בפומי׳,להגיד מראשית :.: החבולה .־ועצה ־רעה׳ אשר׳>'ימצא:?כהשיג־ באסריתךע"ם: בד"צ .;:וגאוןשמפורסס במקום 1לסוק ’ מאודוע"כ: לומר-" שידע והכיר מהות ודמות יאקב* קאפהאן שבפיעמסלא ־ וידע שאשחו- ענינה ממנג׳ומצפה לגטופטורי׳ ־וידע שנדמה לו ־בדמותו וצלמו?׳עד.שיהא׳יוכל .*לרמות׳ בו אתהב"ד ’ או השלום,׳־ וירע :בו שהוא. ישענךשמע 1לו. י’עשוא־:תסבולומ־רעות:על־.ידנ׳,־וכ"זילא אפשר. להעלות על הדעה בלתיזיאס-שהי׳ ימים ושנים .׳יסדיו ידובקו ;בסברה :.־מריענ׳ט וידע בטיבו י ומהותו. וא"כ.־.י"ל נמי־־שהוא באמת :יאקב־קאפהאךאלא ׳שהי׳ יסד;עם יאקב־מפיךוזה הסיס. - . לוב על הדרכיס׳ כל הדבריס־שעבר עליו.מיום הולדו כדרך־’אנשים;כאלו. שמקיימין אל-סרגזו ־ ; בדלף ומבלי׳ ימיהם בשיסי׳ י דבלים בסיליס/־זמזה. ידע הרבה סיפורי׳־ וגס :אפשר. יאקב מפיך הגיד.לו;אפשר־בכיוךכמה:הרפתקאו׳ דעדו-עלי׳-־כדי לרמות׳.אשת;.. ולקלקלה"וכאשר נהסס־ והי׳:הדבר קשהילו:וגס ראה'שאפשרילו להשיג ממון ע"י פשר סבר מה לי:לצרה:זוי'יוחלטו□ ’ להמציא נפשי ־לגרש אשת סבירלוליקס־ממוןוע"ז מורה; עדות דשי׳ י"ב שהמציא נסשו׳נלהנידג, . סי׳כדיט שיקס .ממון ומעשה שטךהצליס שהי׳'לרסימנ?ם בגופו וברגלמכמה־שהי׳-־׳ליאקב מפיק, כ"ז־ אפשיוא בעולם ובר׳מכל :דזן־אפי׳ז הי׳ ־-אפשר להתירה ע"פ דין עדיין יש לסוש להתירה . מטעס;>קלאידקמא נשואין .דהא אך־לךאתשזיק ;קלאטותר. מזה .ואופןיהיתר־׳זהזודתי..׳ אינו ־' משע?קוא;נו:שייך:לע.ז.׳דפסק'ז:ן .מבטלינןדקלא׳וע׳.סי׳..׳ע"ךבר"מ בעובדאישמב?א בשם . 7 ;,ר"ת במרדכיי ומכל ;־תלין-'טעמנדאיך בילסבענווסי :למצאנהיתר.:לעלובה ־זולאנא.זידינ:ו מי
- CT.׳. ־,er. <^־׳’*׳ .?.׳.
- ־. . ’־־. 0 ־ שלבו"׳שלס־ בדבר ׳" הקטן־ מאיר. ;פוזנר-־:־ ־.C:C'C. .־!*:v*^ .־ .. ־.-.- :)"...;־׳ד:ס ־ " .ךי־"זז .'־־'-.׳. י- ו׳י£ ־־*׳',־־
׳ ־ - . .־.‘.־.- ** ־ ־' ':'ם־ .../*-.;/*.€ יי?>-י^'.זכ"ז rr.f"?־c r<cC.\:cC|־׳; ־׳.־׳.׳.v <; ־ .-..;_*׳־>: ,ד׳"־’;./ ׳.:" ;־ .בהיותיר? ־";בק"קפ"פ יד-א׳־ביומ׳ל' דשוק׳זיש-פררהלי/לומדי^ק"ק־ליסא למעשה באסל שגירש'־בקהילתם ע"י שליס הולכה־! וביום .שאסריו: עמד ;בשוקוקרא אליו אנשים ואמי להם ׳ לכו ־אל האב"ד ;ואמרו :לו ך בשמי דעי גט־ איז קיין. ' גט .מך זאל גדעס שליס; נאך .שיקךנאך. יאוויטש ־ימן־וועיט:דעס שליח י_נאך דארטן אן טרעפין דומן זיא .העט> איין. שליס ממתכט׳העטאיך נישט־־גיקענט טוהין ׳אבד היום מעג איך עון וואש ’איןוויל .וכאשר ד.באו המגידים .האלה אל־הגאב"ד שאל-־אותס בלשון.־הזה: האטי עען גיהערם מפיו אויב ער׳ איין .?לשון בטל הטגרעט.' ונסתפק .הענין בין־המנידיסיולסשו .זה .לזהיאס"כ הסכימו וענו. ואמרו אויב עי.׳.־ג*זאגט>'הט :בטל׳ ודישן מיר ניט ומסמת:קצתזעיכוב־:נמסר הנטולילר׳האםה.׳טרס שהגיעה־.־ השמועה לשם והלומדים, ה;׳׳ליזדכםג:ממני. מהז.־אגי> אומר .בדבר .׳זה :והנה ימבואר ,. יקי"ל ־ביבי.בסלו.־מבוטל*.'והוא!שיבסלנו.־׳בפני: שנים .כדאי?׳ סיע׳חקמ"א סעיף :ס׳ ושם׳ נ מי בסעיף ־ס"ג: אבל אס :אמה׳גטדזק ׳ אינו כו> ־לא . אמר כלום י וא"כ הה"ה ! מה :שאמה! דעי.ז גט איזט קיין גט ־נמלדלא אמ“־כלוס-שהרי־אנו רואיך דד באמת איזע־יוא׳איין׳גט,־.ומה;שאמר נ.מי מן זאל דען>ישליש-־נאך שיקן אך;דזה לשון דעתיד מ׳׳מ א-ך במשמעות ;הל׳ שמבטלו . וכבר־השכיש ל:ויהב"י.>וכתב. וכלל־הדניים הס .־שלבסל־ הגט :צריך שיאמר׳ל׳ .שמשמעו להבא וגם ששמעו ־שהוא"מבטלו ׳ואף׳ אס ־ נאמר *שעמם גלוי מילתא:הוא;שאיט:;'יוצה׳בו מ"מ;הא . קי"ל ג"מ"בגיטא 1לאו ־מ?די::הוא.׳*-' :וגדולה־׳ מזה: מצינן :בהמתני)׳ דהשולס; קייס! אצל :אשמו אחששלחיאצלה שליח-ואמי' לה ׳גס^ששלסהי לך בטל׳. הוא;הי<>זה במל ;אס .משהגיע׳ לידה שוב: א ין יכול .לבטלו! והברורדדמהידקתני.׳ אס:צמשהגיע;ובף.:ףקאי 'נעי:על,סשליס .דאם .השליסזששלס לבטל לא^גיטלןנעדחפםהגיעכלידה/שובדאינו-׳׳יכולדוכןןכתב׳רהב"שזס"-ק׳זצ"ז דק' ׳.הא קי"ל־כרבי :דבסלרבשלאיבפניה־.זולא־ נפני׳־השליס:נמי מבוטלוא"כ־זניהוי;אמירתו להשליס ־ש*לךו.יבטלי נסשב :לביטולגשלא:בפניה ־:דהוה ביטול וכ"ת:הא ביטול:שצא :בפניה צקין ־להיות?בפני ־שניסזוזה איירי:בשמינה׳׳השליסהבינו־ לבין'־*עצמו זה.א*נו::כמבואי!בהמנדרוה והגהותד.:הרא"ש :שכתבו.:כגון־שיש־:לשליסק השנ?־עדיסז:ששמו הבעל שליס :קודם.־ שהגיע הגט . ליד.זהאשההשאל"ה:חיעוינןךלקנוני׳:>הריח:כשסולס שלים לבטלו־גטז צריך .׳להסזיקו .בעדים וק׳ בנ"ל.ודוסק.־לנגוקיס דזקאפשעשה׳־השליס־-יי-בסני”שנהעדיסו-זה שלא בפני זה?דעד.יס.יהס . וב"ד לא;דהא. סתעא^תנן א"יזאף׳דששלס. שליס?סילךויבמל:'עדי,ין־.לא׳;סשוב׳.זותי מן ;ג"ע דלא :יניסא־'לי :(אבל.'ביטול. לא׳סוי׳גי אדיבה הריגאינז ס סך לבטל י סלא .בפניהשליס !והאשה ולהכי שלח אחריו שליח)־־ג"6־דלא :ביטל להדי׳רהואדאו־זשלוחו׳"גהךאמתכשעדייף/צ"ע לרבא דס"ל גלוי דעת מילחא הוא איך יחור׳ן הממני׳ וע"כ לומר. לאדס"ל. עילתא הוא אלא>דוקא.בפני ־השליח כעובוא דגידול. ודמייתי החם אבל ־ג"ד שלא׳בפני השליסוהאשה ודאו.: לא ו .מירי: .־הוא .אף.־׳ לרבי ־דדוקא יבטלו להדי' ס"ל דמבוטל בדיעבד אבל: לא ;׳גןד אף.י שה" בפני עדים ומה. שדסקויהתו׳ ד?׳ה ימהד?ת *דלרבא ‘הטעם !שלא. נודע ן הג?!ד.:לןודס: שהגיע הגט־־צידח היינו" משוס 1דמשמע> להור.דמה שנאמרד׳ל"צ דמהדר עלה׳וכו£׳.תדינו:אף:-שהשליס הגט עמד.־׳ מרסוק־וראה ־איך:רדף־ אסריו .והקרים :ומסיו־להאשה בטרם שהניע::אליף נמצא אלו .' הי׳־הרדיפה::נתשב !מיד ׳ג"ד! שפיררהי.׳: רף להבא דהאנ׳הנהכג"דרבפני>הסניף׳ ע:"פ » נשמע מזה־דאפילו;:מה:שממנה.נשליס:בעדזם'־לבטל זלאנחשוב־ ביסול>אף:דיעבדץוממש בנ"דסשלא ־הוציא ־מפי ו: נמה יעשהזהשליס־שנסכ"־לא׳ הגיד יוהל־־מהנ"ל.י."»;מן זאל.דאיהם;נאךשיקן :נאךזיאווימשגדאפשכ׳לפרש :מן זאל' איהסדנאך־שיקךלהגיד׳לו. מה׳שאמס דאש:־דעל.׳נט .:איזט:קייןז:נט וזה׳׳לאו כלום ההוא : :ואולסי־עדיין צ"ע׳ במס: :שאמר.) עוסזוואן זיא׳וכו׳ אבי .היינטכמ?ף:איך. מוהן וואש .איך־וויל יל׳ זה "מורה. שהוא: העושהכ׳וא"כזי"ל ע"ע־׳לא אמהינן גט־.זה :אינו?לא.־אמל׳־כלום אלא. כשלא אמר ייותר.־׳דאז איז־־במשמעאלא־שאומל/שאינקננו ! . וכברקידעינן.שהוא גט> ולהכי1:אף ־שכינהו׳ הי׳ .־לבטלו.׳ בלשון זה’ אינן;> אלא ־דבלים ז שבלג הוו רבמס אבל ׳כשאמר .דבריםדהמוהיס .־שמה: שאמר גט:זה;:אינו:ר*ל. שיסא.גטל'.אלא e.דלא שגמגם להוציא מסשבתהכראוי כמו בנ"ד ־שהרי. מוכס כונתו מדאמר ומעגכאיך עוהץ ,1האני כונהדשמעיד עליו יש אילוןגט מה :זה שעושה"הוא?.־;־ומת:הבדל:בזה:אלו׳היאעשקה־ ם?ק ס"ו .מגנכדס פירושו ;דמה שאער:דפלוגט איד:קי.ין גט ר"לעלוידו׳שמבטלו־לעתיד קל .ד.מוע?ל' . אמנשןהליתג־ושלע׳:דהא'נח"למקשהד»הה^.ד.ןעלי:ן קשה ^,.,^^-□א-דילממ׳מעיקרא .קאער-־וכרבי:דאמל.-אם:־כטלו מבוטל.־ונאמן מ:ו.דאי־־3עי ^^,^"-השמאזוכמילוצו־נשמע .־דוודאז׳אף?אלו’ בטל:הוא :היז משמע׳יימעיקרא\מיגהי׳זעקוסזלפסלוע"י'שנסמן ׳במגו;אצא ;דמסמיכותןלל׳ז. אטאפשימשעע .לי׳ דסעעא; דברוז! ד^יבמ^ השמ^ קאמל והנ"עאףאבמקום .דל"ש>המנותא דמגוי׳כגון ישבפנינו־עשהכהשליס.־־להולכה׳:וסיר. בעול ;שלא זזה/ידינידמודו ’אמר. בטל׳ הוא .דהוב־מגדבמ"ע:: מ"מ־׳ בטלי הוא מכס הל׳:־;'געצ<גוםי־: דא*א ־ כלל׳נלדברי; הב"ש ס"ק׳־צ"ס׳ ע׳ .ודוק רת ובדבור ־מוקדס^לזה׳ד^ה/ם"רדמקשה'.®-’ ל' דפסול!) הוארדלא׳ אמר כלום וק׳.:לי.דילמאטפשול שנכתב: בעסובר- ןכו׳:׳דמהימן. «גו.. דאי ־בעי.מבטל;לי׳).ע"לסדאי :להכדנתכוין-־פירוש׳ הוה מפרש עה׳:ססולו ומדהקשהתה7 ולא׳ הקשה .נמיםעל:ל׳:גט.זה אינו ־ ועל) פסול הוא דגימא־כונתולדלהכי־נט .זה ,ןינו]אולהוא ססול .משום:דבטלו :כבר׳ וליהמן- במנו משמע עני׳ דזהלאו מילמא הרא שאין .לנו לפרש לשונו עיס ־ הוספה .אלא מס שבלשונו וה מבואר ולהכי נע! :לא הקשה 4,על ל׳ נע זה אינו דדילעא נכתב במסובר כי 1אין- זה ׳ במשמע הי הל׳ ד אך כל זה ניסא בשלא אמר שום דבור יומר אבל .ננ"דשהוסיף .והפריד בין אלוהי׳ .4; ס"ק ודאי קרוב .לפרש הל׳ יעי גע . איזע קיין גע עתמת שבעלסיו כני בפני שנים אסרום ד׳ וע"ז ודאי סובב להפריד בין ש"ק ונאמן בהכי במגו . . אמנם כבי כתבתי ס* קמ"א סעיף ד< ס׳ דע"כלא ב׳ הרשב"א דנאעךבמגן אלא לדין הש"ס משא"כ נדידן שמשביעין ע"ס סדר ס הנע (ויוצא מספר המיומה כדאי? בשמו במשובה הרץ; ס׳ מ"ב סוף אוה ס׳) ודאי אס אמי די שבעלו ככר אין לו ־נאמנות דמה מגו הוא זה לעבור על־ השבועה ואדרבא אמרינן שמשקי מ מה שאמי שמבי על השבועה וא"נבנ"ד עה"ת לסושמפמת אמירשר מעג איך עוהן של׳ ל היה־ז מגיי שכונמו לעתיד-שהוא דבר התלוי בכסו.אדרבא מפרשינן לשונו בבעול גמור בעבור ש כדהקש־תי שבידאי הכי אער דעי גע איזכו קיין נע מסמס שבעלמי אומו כבר בפני שנים ב אפריס . ובזה ודאי לדידן מדל"ל מגו אינו נאמן וא"כ מכל מה. שאמר הי׳ אפשר לדון ב בדבי ולהקל ’ אך מו צ"ע במה שענו ה־נגידיס .על שאלת הסכם הגאון אב"דנר"ו אוב ל ער האעגיזאגעבטל " ווישן מיי ניע דל׳ זה יש לו משמעות שני פירושים אסד. מיר ווישן ח ניע משמת שלא שממנו ’־אך יוכל להיות שאמר לשון בעל׳ בפני עצמו וזה לאו כלום הוא ס דלו יהא שאמי ל׳ דגיבעל בינו לב"ע לאו מיד הוא דביעול שלא בפני האשת והשליס ודאי מ צריך בפני שנים י וכיון דהס לא שמעו מה בכך אם אמר אם ל"א כיון שלא הי׳ בפני שנים ׳ ל ששמעו . שנית יש לפרש ששמעו דבור יוצא מסיו ומסופקים בדבור זה אש הי׳ ל׳דמועיל ש לנעלו או. דבור שאינו מועיל או אש הי׳ מלת כעל או זולתו מהמלות ומה שמביא אותי לבית ד הספק הזהתאילח ל׳ השיפוי ונסתפק הענין כין המגידים להכי אפשר לפרש נמי הלשון ל שענו ואמרו אוב .ער וכוי׳ היינו שעדיין מסיפק להם איזה מלות ששמעו ולא הבינם על ד ’ בוריין ולהכי וויישן דיא ניט * . ואלו כן הי׳ מקום להסעיר דליהוי ספק בעל והאשה מגורשת ד וא"מ דא"ל העמיד הגט על פוקתו ולא ביעלו כדמציכן סזקה זו סי׳ הנ"ל סעיף ס"ס 9 7זה אינו אלא בדלא אתיילד בו ייעותא והוי דומי׳ דנתנו בחזק׳ שהוא סי אבל היכי שמשופקי.׳ נ כו׳ אדרבא י"ל העמד האשה בסזק׳ א"א הא למה זה דומה לשוסט בסכין בדוק ונמצא ו ־סגוסדל"א העמיד סכין על סזקתו ובמפרקת נפגם . אלא העמיד בהמה על שזקפה ובעור < ־נפגם וה"נ מדהספקאם אמר אס לא אמי שקול י"ל העמיד האשה על סזקתה ובנע בעל < שאימרע נתגישה (שוב מצאתי בתשו׳ ידב"ז הסדשיס סלק א׳ ס׳ קנ"ז מביא בשםייסכ"א .1 בשם הרע"ה בל׳ זה ועוד אפילו חימא כהדדי ניכהן אוקי סדא לנכי׳ סברי׳ ואוקי גיעא י .אסזקתי׳ וע"ש כי לע"ד צ"ע) וא"ל נמי לו יהא שאמר ל׳ המועיל..הא כיון שהעדים < ־מסופקים בו הוי כאלו ביטל שלא בשי׳ע כיב׳ הב"ש סי׳ ל"ס ס"ק ס׳ע"ש שהבאתי הישכ"א ג ;שסולק להדי׳ * ובסי׳ קל"ע הכאת. .נמי ראי׳ עתו׳ גיסן דלא כדעה זו אלא כל שהענין י מסופק להעדים הוי ספק גמור וסשוב נעשה בעדי׳ לענין ספק וא"ל נמי כדפי׳ בס"ר פ׳ 1 ־המביא תנייןתוךד"ה.אמי י"ל שכ׳ בל׳ זה ושמא נאמר דהחם כיון דרהיע כתרי׳דשליס 1 .סזקה לא ביטל דא"כ תרתי ל"ל לבעזלי הא ודאי עדרהיע בתלי׳ דשליס ש"ע דעעיקרא ל"ב י .וצ"עעכ"ל . וה"נ נאמר תרתי ל"ל לכפלו ולומר מה שאמר דז"א דהא למשמעות פי׳ < השני אנו דנין וא"כ כבר מודים שמסופקים במלות ששמעו ואיך אפסי לדון שמסתמא לא י ־אמי יותר ממה שהגידו בביאור וק"ל " האמנם אלי הי׳ עיבדא דא בישראל מעלי׳ אפשר 1 !הי׳ מקום להקל אף בספק זה שלמשמעות סי׳ השני ולועי לשפיר דומה לשולח גע ואף י שסלה אמרינן הואיל ורובן נסיים נותנים אותו בסזקא שהוא; קיים ולא תשוב איתרע ע"י הסולי מ־סני הרוב י של סיים ה"ה בזה שנשבע שלא יבעל י"ל רוב הנשבעין אינם עוברים על שבועתם ולא סשוב איתרע ע"י המלות שמסופקים בם כי בודא. כלימה שאמר.בכיון אמר בלשון שאין מועיל לבעל כדי שלא יעבור על השביעה ואך לצעירי קעכוין אבל כמדומה ׳לי הז׳ זה ־באיש־שנסמימר־ואסשר נעישכבר הי׳־מומר בשעת; נתינה ונהי דלבעולי המג ו ' מספיק השבועה .אבל ^לדוכו מכת .זה ברוב לבי מהשש וצ"ע תו יש לעי׳ קצת אף למשמעות ־פי׳ הראשון אם לא שייך בנ"ז נמי לסוש כדסש הר"ן הנ"ל בהתשו׳ ׳ אולי יביא המערער >מה גביות פדות שקר או אמת באופן המועיל ובפרע למה שדפקתי עצמי לפרש הלשון דער : יגע איזע קיין גע מסמס שבטלתי אותו כבר בפני אפרים דא"כ נהי שכתבתי שאינו נאמן -זמני מ"מ ישי לפום.כנ"ל־. אמנם באמת לעיר .אין לפוש לזה בנ׳׳ז כי שאני בעיבדא דהר"ן .־שהפליג־דלערער ולומר שבאיי הים ביעל לפני כמה אנשים ושאל ניתן לו זמן משא"כ בנ"ז . ־לכן לע"ד בל .עצמות ספק גט זה מולה במשמעות שני הלשונות הנ"ל וזה כתלה בעוצם ־בינת הסכם השומע ומבין מדעתו . וכ"ז כתבתי לעצמי לפ"ר מה שיש לישאוליחן בנ"ז ולא ;:להלכה ומכ"ש למעשה ואחר הסקירה שסקרתי לדעת מה נידן בהאשה הוגד לי שנתגרשה שנית ממנו וזה בודאי הגון : .5'-:. .t < Jf־.' cCGCf.'C .'׳.־.־r '.’.;e/'.'.׳ ־ - איןתא ־") בש"ע סי׳ד׳יסוף'- סעיף ־י"ד -. .’ אשה שנתעברה מבעלה סיף סיון וילדה ־ 1 * חסילת כסליו אע"ס שאין ביניהם רק סמשה סדשים לא סיישינן לבנה לומר : שהיתה מעוברת קודם לכן דהסדשים גורעים והוה לי׳ בן שגעה ־ ובהפנים כבר גמגמת,. בפסק זה. ע"ש סס־ימתי לכןלע׳ד הרוצה ליסזוך על פסק הרי"ע צ"ע מקודם ליישב קושית העולם (אלא שאז כתבתי לפ"י ולא בעיון בהאידנא) ובעבור זה כשנשאלתי סנל עסק כזה .־ממש " והבעל הי׳כהן מה משפט הנער פרקתי עול הוראה זו מעל צתאיי והשבתי להשואלים .־מורה זו לא מפי תצא אלא אלך לדרוש את אלהיס׳מיתי סכמי.הדור וכאשר .יורו לכס תעשו ־וכן .הוה שערכתי. הדברים דלמעה כהווייתן ושלסתי אותם .לכבוד הגאון המסירסיס מו׳ דסעבלי נד"ו אב"ד ק"ק ליסא ־ יע' לכבוד הגאון המפורשים מי׳ מאיר ברמי נר"ו אב"ד . ק"ק ס"ב וזה לשונו . הנה לפ"י יש לסלק ולומר ע"כ לא מכשרינן אלא לבא בקהל שהוא מידי. דרבנן שלו יהא שאינו מן הבעל אינו אלא. שתוקי שכשר ד"ת * משא"כ לענין כהונה -שהוא עניני דאורייתא וע׳בב"הסימן ג׳ ס"ק א׳.־ אמנם הא ודאי ליתא שהרי במקורו דהיינו ::תשובת רי׳׳מ סימן ו׳ כתוב להדי׳־ והיי בני לפט-ר אפו מן החליצה ומן היבום ופשיטא . דה"ה לענין כהונה ולפ"ר יש לאי׳ מלשון הריב"ש שי׳ "תמ"ו ות׳נ"ז שכתוב ז לא תלינן 'לעולם בזנו׳ כל שאפשר לתלות בבעלה וכו׳יע"ש ואילם .אסרי שמבואר במ"מ וב"ש שתי .־־סוניות ערוכות שבש"ס המורים היפו פסק זה הישות .לנו .להרהר אפיי תירת עשה יבינו לבפשק׳ הלזה ובתיט שהרי"ע לא עביר עובדא .כלל ע"פ דבריו אלו ומעש דיר אגב אערן ׳ זאף הסיוב עלינו גמייהוא שלא לישא פנים בהלכה למורינו מאור עינינו עשה יבינו זלה"ה ־ בזה כי לא סוב לצדיקים לישא להם פנים בעה"ז וכבודי ישלס לני .ואומר הרי זה ל" הס"מ אשה שנתעברה וכו׳ היינו כר׳ יהודה דס"לבנדה שיפורא גלם אפילי 3יולדת.לע׳ ־עכ"ש דס"ל הכי. ביולדת ־׳־לז׳ משמע דפשק זה מייסד על דעתי׳ דר"י וכן היא באמת :בהרי"<’,דמשמעותו-אינו -אלא׳ דלומד בק"ו לר"י מדס"ל ש"ג ביולדת לע׳ מכ"ש דס"ל ביולדת לז׳ דהא־לז׳ יש לו סיות יותר מדפזינןדכע"מ דיולדם לעקושעין ובזה פיסק כר"י :זק׳ היי איתא ביבמות רף ה׳ ע"ב עבד רבה תושפאה עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י . ג. ואשתהי עד תריסי ייפי שתא ואכשרה ומקשה כמאן כרבי וכי׳ ומשני כיון דאיכא ישב"ג ־־.דאמר משתעי מביס עבד הרי לני^דא, לא ס"ל דעביד עיבדא והיי יותר משתניי למתלי ־׳*'אפילו ־בזנות ־דאשת :איש ימכ"ש .לאין למיענד עיבלא על פי יפיראי. ולתלות בזנות רפנויה והר* הרי"מגופיהבסי׳ט׳נספפיקבזהאם לא הל' ש"מ קסבל ל׳י׳ש"ג משמע ר"י הוא דס"ל הכי ואין. הלכה י׳ כמותו אלא מפני שלא מצא מי שפליג על ר"י בעני ן jr; 4ש"ג הסלים דמשתמא הלכה כמותו ואני חמה וכי לא ראה להדיא הסשידי' ראשוני© x דשמואל טתייהוסיבי סולקים על י"ידהא כיון דס"ל bף אינה יולדת לסקוסע*׳ מכ"ש דלא ס"ל ש"ג פ"פ ס*׳ ת.׳ ואפו הססידיס הראשונים לאו תנא. נינתו וכן הוא ל׳ הריב"ש סי' תמ"ו וכיון שמבואר דשמואל הכי אית ליה (כלומר כדעת הרע׳ ועמודי הגולה וי"ש דיולדת לס׳ אינה יולדת למקיסעין) משמע דהלכתא כותי׳ דא־ת ליה כססידים. ראשונים ורבי׳ נינתו לגבי י"י וא"כ דרכים נינהו אנו איך נסמך למיעבד עובד' ע"ס דעתי' דר"י לסוד ובפרס היכי שהרע׳ וע"ה זיש"י פסקו להדיא דלא כי."* שהרי הייב"ש מבאר דעחייהו שפסקו אף דאינה למקוטעין ומכ"ש דלא ס"ל ש"ג והראיה שמביא הרי"ע מן האגודה בשני הסימנים הנ"ל דהלכה כל"’ לפי המסש שמביא כשמי כסי' ו׳ והוא כאמת בל׳ זה בסידושי אגודה שלפני דמשמע דדעת הגדולים ההמה הסליטו ליפשיק כדעת התו' 7לא אמרילן אשמתי מדמסיימו דשיפוראגרס ולא הכשירוהו בפשוט ע"י דבר ז׳ הוא ואשתה* ובודאי ק׳ כנ"ל גס עלייהו איו סמנו נמיעכד עובדא כר"י דלא ככל הפוסקים ותו ק׳ עלייהו דאם מסליסן .כמו' שלא אמיינן אשמתי אין אפשר להש להכשירו ע"י ש"ג הא מדלדעת תו׳ אין הלכה .כרכי .וישב"ג אלא כהת"ק דאמר איזה כן שמנה כל. שלא כלו לו סדשיו והברור של׳ סדשיו איני שובל אלא לכל הפמות סלשיס לידיה משעת עבורו סמנה מלשים מלאים כדדחק לפרש הריב"ש אליבא דהרמב"ן בסי׳ תמ"ו הרי..עכ"פ מוכס להת"ק ל"ל ש"ג לאל"ה הא בז׳ סדשיס ואיזה ימים נמי משכמת ליה בל ס׳ וכן הקשה להדיא השואל להייב"ש בסי׳ ממ"ז והשיב ומה שהקשית למה לא תירצו שעואלדאמרכתנא לאיזה בן. שמנה וכו׳ זה ל"ק דמשנת סשידיס מבוארת יותי וא"כ איך אפשר להש ליפסק דאשתהיל"א וש"ג אמרינן ולדעת תו׳ ז"ל להלכה נלע"ד אף ש"ג לא אמרן ומה שהב"ש מביא הכא דעת מו׳ לסולק על הש"ע סי׳ קנ"ו וכ׳אבל בתי׳ כתבו גם יולדת לס׳ אמרינן ש"ג כמה תמוהים דבריו דאנה מצא מדמסרשו תכי רעתיה דר"י שפיסקיס הכי להלכה ולהכי לע"ד הניסס שבהלי"מ סי׳ ט׳ בשם האגודה נכון יותר כי ז"ל שם מציין ש"ג פירש ר"י לא קי"ל ברבה תוספאה ס׳ הערל נמצא בחשו' אשה שנתעברה סיף ניסן וילדה תסילת כסלו וכו׳ והיו עלננין אסל הולל והגדולים הכשירוהו עכ"ל דמשמע מסתמא מסעם אשתה* דלא בהר"י ז"ל אלא כדעת יה"פ ואי משום שמציין ש"ג מת ככן ואין לדפוק דלעולם־ הנוסס שלפנינו עיקל דע"י ש"ג הוא והכשירו וססט על הלמב"ן שמביא הב"ש סי' ’ קנ"ו שכ׳ ולהימב"ן אמרינן ש"ג וכו׳ וכבל עשה הייב"ש קצת סמוכים לדעתו ־(אבל ראיה 4 אינה עיין .בתו׳ מעין ל"ו ד"ה אמר דמיו"־. אם מר זוטלא פיסק הלכה מובס איפכ׳ ואס הוא מפרש לא נשמ׳מזה מניה ומסיים וכיון שדבר זה לא מצאנוהו בתלמול מבואר וכו׳ ובנ"ז אפי׳ נאמר דל א הוי כלו סדשיו אינה צריכה סליצת משוס ספק גמור אלא מסומר׳ דרבנן מעתה הרוצה להקל הנה לו עמוד נכון הרמב"ן וכי' וא"כ יי"ל סתמא העובד א דאגודה היה בעיר שישראל וגויס דרו בה כבזמנינו וא"כ אף אס לא היה ולד ז ת מן הבעל אינו אלא ספק מעזר וע׳ בב"ש הכא ס"קנ"ב (ובמה שכתבתי שם) וידוע לס"מ ד"ס כשר וסמכו על שיטת למב"ן (וזה נראה קצת בדעת הרמ«׳ת ז"ל מדלא ביאר סידוש ל"ז בהלטת יבום) ולפי׳ז אין עליהם קישי׳ מקושי׳ הגמרא כמאן ביסילאי כי י"ל לידע הש׳^ס דשם היה עיר מיוסדת לישראל באופן שבלא סברת אשתהי היה ממזר וראי, סדא.-דע"מ קשי׳ על היי"מ שפוסל נמי מסליצה ותו הא כבר הוכסתי דלפ"ז דבהיסלס פסקי דל"א אשתהיאף ש"ג מכ"ש דא"א לתם ליפשיק ותו כל עיקל' העתקת הב"ש בסי׳ קנ"ו בשם הרמב"ן .לע"ד אינה במשפס בי סי יתן ואדע. אי׳ מצא בדעת הלמב"ן יותל אלא דע"י סדשים עקיסעי׳ מפאבלי׳ אבל ש"ג .לתסילה איו מצא והרי הריב" ש שהמציא דברי הרמב"ן אלו פילשס בל' זה כ׳ הלמבי׳ן ואם קים לי׳ שכלו סדשיו .כגון שבעל ופילש ונולד לס׳ בין שלמים בין מקוסעים מתאבל עליו בן יומו עכ"ל נלאה שהוא מפלש כלו סלסיו שכלו לו שמנה שהם סדשי גדולי אבל תשיעי סדש הלידה גל א סדש הגדול והריון וכן יפלש כל שלא יצאו לו סדשיו המוזכל בתוספתא שלא עבלו סלש הגדול והליון דהיינו ת׳ ומשמע דס"לדלאקי"ל כשמואל לאמי יולדת לס׳ א"י למקוטעין והיינו מדאמל מל זוטרא אפי׳ למ"ד יולדת לס' וכו׳ משמע דלא קי"ל הכי וכו׳ עכ"ל הריב"ש הלי להדיא שמפלשו בשעב"פ מלאו ס׳ סדשי העיבור ולא ע"י ש"ג בז׳ סדשיס ואיזה ימים כדכ׳ הב"ש בשמו מכל הנ"ל נלע"ל .עיקר 1 הניסת שנסי׳ ס׳ ועיקר ההיכשר היה על ידי אשתה’ ואפשר שצירפו. נמי:אז. דעס־.ר"י ן לש"ג באופן דנקיסנא שאין בילינו ראיה .מאפל מהראשונים,זלמיעבדעובדא־ע"י1 דעת־^י"י ן לסוד ותו קשה ל י ע"פ זה אלו נתייסד.,על דעז;ל"י לווקא אבל שמואל וסססידים לס"ל יולדת לס׳ א"י למקוטעין וסש'טאךדלא.-ס"נ-ם׳׳נ. ביולדת :לכו׳.ממילא. ה"ה דלא ס"ל ש"ע ביולדת לך-א"מהץ, הוי:פסק. ז0;מרי: קולי לסתרי שהרי בהלכות אבל פסק הש"ע ללא כהלמג"ן ־' a וכל ואי'קים.לוס ’שכלו סדשיו וכגון שבעל ופירש ונולד סי לס׳ סדשים גמורים י אפי׳ מת ביום שנולד מאבלים עליו מביאר הא בפתות מס׳ גמולים אפי׳ יום אסל אין 1 מתאבלים והיינו שטת הרע׳ וללא כר"י לאמי ש"ג והכא איך נפמך לקולא ע"י ש"ג: הן X ׳ אמת שכל דברי מיוסרים עלהריב"ש שהסליס שתרמ׳ וע"ה ורש"י פוסקים ללא כל"י־זס"ל י. יולדת נס׳ א"י למקיסעין ובעניותי אף דבריו נריכי׳ 'לי עיון כי ממה שפירשו ופסקו..דכלו סדשיו לא הוה אלא בס׳ גמורים אין ראי׳ ומדע הרי הרע׳ נמי אינו מבאר דאסזבעל : ופירש וידעינןשיל ז": הוא ואפי׳ ע"יששה מישים ויום אסל או ימים שפטורה מחליצה יזה ז כ"עיס"ל דלעקיסעין ילדה ואדרבא מלתקפיד דוקא על ס׳ גמורים מבואר הא בר ז׳'אפי׳ ו גמורים לא וא"ל נקיס בר ס׳ וה"הבר ז׳ דאס כן איך שתק מלבאר ׳הסידוש ראף ע"י ׳ ז׳ מקוסעין פטורה וא5צ בז׳ לגמוייסא"ו לסובר דכלו חדשיולא הוי אלא בר פ׳ גמוריס ־ . שזה ידעינן שכלה כל יצייו ונפק מנפל משא"כ בר ז׳ ואפי׳גמולי׳ כמודלרשג"ב אף בשפת t בר ס׳ דהיינו בעל ולא-פירש גזרו מספק דילמא נפל הוא כן נמי בעל ופירש והוא ברז׳
- אפי׳ גמורים מ"מ ים לספק דמינס אלו ידעינן דמסילת יצייתו היה שיולד לז׳ הי׳ מקרי ו כלו פדשיו אבל מספקינן שמא עיקר יצירתו היה לס׳ ונולד לז׳ במקרי הנפלים (ואון
א מצאתי לדע׳-זו בילקיט פ׳ בראשית סי׳ ך׳ דאיתא וייצר שתי יצירות יצירה לז׳ יצירה לס'
- ן -נוצילז׳ או לס׳ ס. לש׳ אינו ס! (י"ל דלהכי לא נמשב לח׳ .יצירה) נוצל לין׳,ונולד לז".
וי אינו חי ק"ז לש׳ והפי׳ הפשוט דיש ב׳ יצירות אשת מעיקר׳ שיולד לך ו.אספ מעיקר" ו שיולד לס׳ אבל מה שעיקר היצירה להוולד לס׳ זה נפל מעיקר׳ הוא ןלאגמקרי. *צייה .ן ושוב אוסר כל<שקי הנ"ל נוצר עיקרו להוולד לס׳ ונולד לז׳ אינו ס, סזה׳מ"מ נפל. הוא ה ע"י הלידה קודם זמנו וק"ו לח׳ הגם שראיתי היפה מואר פי׳ כ׳ סדי הנ"ל ’.׳ לופה גילסת הילקוט ומבאר הנישש שלפניו בפי׳ זר ורשוק בעינ.אסריו הסזיק היופי ן׳ מכלל .על אגדות ירושלמי פ׳ הסולן שהעתיק לשוני אות גאומ׳&ח ־אשלי שאני רואה
- ת שאין גרסת? א׳סת :מכוונת עם סנייתה וגס הפי' הפשיט אינח סיף'יםה לגייסתם אלא
- ל ע"פ דו ס ק סברת אשתהי וכ"ה ואולי נכון לע"ד יוחל ג,רסם’זו)/וה"ה לפ"ז נולד לנח
"י מקוסעין ואפילו ע"י ש"ג לי"י י"ל רלא מש"ה ת"ל דזה«?י* לו שדס’ו אלא כיון
- "י דע"י ש"ג אפשרדתלד בן קיימא שובמוקמינן האשה5%^קמ סהרה ע"י קישויה של סדס
"ג הס׳ אכל מ"ע מודה לאפשר הי׳ בר ס׳ נמנייס מפסילת׳ יצייתו ^אלא דאפלי וכשמת אינו
- לי פוטר ובאמת מכס זה אני תמה על תרמב"ן ז"ל ;פפייט הריב"ש גשי' ממ"ו. ש0וא1מפכי
יה שפוסק יולדת לס׳ יולדת ־למקוטעין כי מסתביל לע"ל סברתי גלש"’ ולע׳ נטנה .שעכ"ת