טיוטה:גפן פוריה/עירובין

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

טיוטה:גפן פוריה עירובין

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

מסכת עירובין

דת י"ט ס"א גטי. יא"ר ירמיה בן אלעזרבאוראת ' שלא כמדת הקבי'ה מדת ב"ו וכו' אע'ג דמדת הנהרגים היא והיה ראוי לומר לא כמדת. הרוני.ב"ד הרוני מלכות שזה מקלל וזה אינו מקלל עכ"ז קרי לה מדת הקב"ה בבחינת הטלת חכה כי ב"ו מתיירא פן יקללנו ואין לגי ידי להענישו על הקללה כי מיתה אחת היא ולא כן הוא. יתברך שיש לו יכולת'להעניש. גם אחר . המית, לכן אינו מצריך לעשות לו חכה אלא אומר הניחו לו ויקלל כי לא קצרה ידי עליו, ולכן הנהרג מתיירא מן העונש ,ישותק מאליו א"נ לפי שהיא יידע שאין עול בחוקי •ית' ולא עביד דיכא בלא דינא, ולא כן מלכות. ב"ו אין ־.אמינה ויש עול, ומשוס דקשיא ליה בקרא אומרו דומיה זתהלה שהם שני הפכים לי"א שהכוונה לומר דומיה מ;. הקללה ותהלה לשבח ולך ישולם שהוא ממש מקריב עצמו. בתודת קרבן לפניו והשחיטה הנעשית •בקרבן נעשית בנופו כדי שתהיה מיתתו כפרתו כי כן אומרים בפיהם בפירוש 'והיא מתפלל על עצמו שיקובל ואומר כך שומע תפלה קבל תפלתי ורצני כי חס לי מלקללך כמו שעושים הרוני מלכות כי. יש ב' טעמים המונעים לקללה הא' עדיך כל בשר יבואו אדרבא צנכשיו היא שמתקרבים אצלך יותר מחייהם ויתייראו לנפשם פן תענישם, יעיד שנית צדיק זישר אתה ולא כמלכי האומות שמענישים בחנם אלא מצד דברי עונות נברו מני לכך. נתחייבתי לך לכן יהי רצו; הלוא־ ואולי פשענו אתה תכפרם ע"י מיתה זו כך אומרים הרשעים שמיתתן היא לרעתם שתולכין לקבל ענשן או שמיתתו היא מצד עונם אמנם מיתת. הצדיקים אדרבא יאות נהם תת הודאה על חלקן שהולכין לקבל שכר טוב, וזהו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצירך וכו' וק"י'ל: שם גט'. שפשעו לא נאמר וכי' שפושעין והולכין לעולם יכו' כאן הכן שואל ומה פשע מצוי שם שיוכל לפשיע אמת כי במדרש אמרו. ע"פ ציה נם חום ינזלי מימי שלג שכשמכניסין אותם לגיהנס של שלג גונבים מימי שלג להצטנן בו בדין של אש, אך אין זה קרוי פשע כל כך דלימאעל־ה שפושעים וכבר חקר על זה הריטב"א ז"ל יעו"ש אך הנראה לענ"ד נכון הוא ע"פ מ"ש בניטין פ' הניזקי; דאונקלוס אסקיה לטיטוס בננידא א"ל מאן חשיב בההוא ; עלמא. . א"ל. ישראל מתו לאידבוקי בהו איל מלייהו נפישין ולא מצית לקיימניהו זיל אגרי בהו וכו' אזל אסקיה לבלעם וכו' א"ל לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים אזל אסקיה לפושע ישראל א" ל טובתם דרוש רעתם אל תדרוש עכ"ל הרי בהדיא דאפילו בפתחה של ניהנם אין חוזרין ועודם מחזיקין ברשעם והיינו באומות העולם כדמסיק הכא, אבל פושעי ישראל מצדיקים עליהם את הדין, ולכן. פושע ישראל לא יען רע וק"ל: שם גט'. אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי ההיא שעתא בניהנס יוכו', נראה שהכוונת לומר כי בההיא שעתא גזירת מלך היא שתשלוט בהם האש ואתי. אברהם ומסיק להו דאי לא תימא הכי אלא שר"ל שהם מצטערין שם לבד ואין האור שולט בגופן א"כ מאי דוחקיה לאוקומי בשעה אחת נימא דנידינין שם זמן רב כראוי להם ואין. האש שולט כגופן ולא קשיא. תו מדר"ל אדר"ל אלא וראי כל היכא דאמרי' אין יאור שולטת בהם. משמע דאין לשם כל עיקר ולהכי משני דשעה א' מיהא שולטת בהם ולכך יורדי] לשם ומעתה נוכל לומר. דהיינו 'מה שיש בין ר"ל לדברי ר, א דשילהי פ' חומר בקודש דר"א אמר ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם ועביד ק"ו מסלמנדרא ור"ל אמר פושעי ישראל וכו' ועביד ק"ו ממזבח דהשתא נימא דלא פלינידת"ח כלל.וכלל אין האור. שולטת בהם אפי' שעה א' ופושעי ישראל שעה אחת מיתת ולכן ר"איליף מסלמנדרא דכלל כלל אי!.האור שילטח בו ורייל יליף ממזבח הזהב דלבםוף מיהא שולטת בו שהרי לא אמרו בו־ אלא עומד כמה שנים ולעולם לבסוף נפחת הזהב, ולפי.זה אמי שפיר נמי הא דאמרי' בפ' הזהב כל היורדין לניהנס עולין חון מג'וחש־ב בהדייהו הבא על אי'א וההוא ודאי אור שולטת כי שנם הוא פגם בריתו כבא על הגויה דאמרי' הכא לא מבשקר ליה, וא"כ דכוותיה כל היורד,[ שעולין מיד שולטת בהם אלא דהללו שעה א' ומיד עולים והללו עד גמר ענשם וק"ל, והר"ח שער היראה ־פי"ג כתב שאין האור שולט לבעל אבר מכל וכל אלא . למרק יעו "ש : שם. גט'. אמר ריב"ל שבעה שמות יש לגיהנס וכו' אין הכזנה לומר שמקום א' הוא ויש לו ז' שמות אלא מקומות מקומות הן זה למטה מזה וכל א' יש לו שם מיוחד בפני עצמו וכן מבואר בזוהר דאינון מדורין על מדורי; והמדור התחתון הוא שאול תחתית ועליה כתיב כן יורד שאול לא יעלת ומבואר הוא ג"כ להדיא בלשו; הברייתא שתעתיק הרמב"ן ז'ל בספר תורת האדם שער הגמיל יעו "ש והנלע"ד לכוין לזה מחז"ל בסיכה דף נ"ב דרש רב עוירא(ישוב מצאתי כן כזוהר פקודי בהיכלות) שבעה שמות יש לו ליצה"ר וכי' והיא שז' שמות אלו מיוחדים כנגד העבירות המיוחסות לכל שם שכל העבירות שבתורה נחלקי' לז' חלקים וכל חלק מהם מתייחס לשם א'. מאלו כי המלאך משתנה שמו לפי פעולתו שפועל כל שעה ושעה וכנגד כל חלה מאלו ג'כ מיוחד מדור א' מהשבעה מדורי! של מהנס הראוי לו לפי המעשה ומעין זה, אמרו בתיקונים וזיל ברי כל ' דא •רזא דגלגולא דיצה"ר אית למא; דאיהו דמיא לאריה. ואיה מאן דאיהו דמי לחויא ואית למאן דאיהו דמי לחמור לכל בריין אישתני כפום עובדיהין וכפום שעתאדאתעבדו . בה וכו' יעו"ש: ... דת כ"א ע"א גט'. א"ר חסדא דרש מרי, בר מד. י מ"ד לכל תכלה ראיתי קן רחבה מצותך מאד דבר זה אמר דוד ולא פירשו וכו'. ,אפשר ,דקשיא ליה אומרו. לכל תכלה, כי התכלה הוא עצמו הקן, והראוי לומר לכל דבר ראיתי קן, נס לא אמר דבר. והפכו 'שהיל"ל ולמצותיך אין קן. א"נ כל תכלה י. קצר רחבה מצותך'ימאד לזה דבר זה אמרו דוד וכו' 'וכולם לא פירשו לנו שיעורו, ולעולם יש לו שיעור אלא שהים לא פירשו יעד שבא' זכריה. בן עדו ופירש. וכמו שמונה והולך, וא"כ לא "מצי למימר ולמצותיך אי! קן שהרי יש לה קן וסיף כמו שאר כל דבר, וההפרש שביניהם הוא זה, לכל. תכלה ר"ל לכלי' נבול שתגביל בכל דבר ומאמר עד כאן תחומו ראיתי קצו, ר"ל הגעתי והשגתי ובאחי עד קצו כי. יש בחוק האנושי להשיג '.קן כל דבר ־ ולכן לא אמר לכל תכלה יש קן אלא. ראיתי, ר"ל השגת־ או ראיתי למי שהשיגו, אמנם לקן מלותיך עם היותי מיגבל רחב מאד ואין' בחוק שום נברא בעולם לבא עד ק־נו אף •כי אנוש רמה, שהרי אפילי מבחר המין אביר הרוע־ם רבן של נביאים כתיב ביה ותחסרהו מעע מאלהיס י וכ"ש ־תמי דיתמי באופן כי לא ראיתי מי שהשיג קצי, ועני; זה הש־עור של ל"ב מאות שיש בתורה אפשר שהוא רומז לל"ב נתיבות חכמה וכל אחת כלולה מעשר, 'יעשר מעשר י שהם ל"ב מאות בסוד אי"ק והבן:. ע"ב גט'. תאנים 1הטובות אלו הצדיקים גמורים וכו,. מה שהמשילס לתאנה לפי שאין בה שום פסולת. ועוד לפי שהתאנים הטובות שובות מאד. ואין כמותן בעולם ורכותן צדיקים גמורים' שאי! בהם לכלוך חטא ועון כלל, ולכן קראן בכורות שבאומן נתוספה חבה יתירה דכתיב בהו אשר ־ראנה הרואה בעודו בכפו יבלענה, וכן תאנים הרעות הגדלים ביער לא תאכלנה מרוע ואין רע כיוצא בהם, ובכן דימה להם רשעים גמורים ואע'יפ כן סופן ליתן ריח דהיינו אחר המירוק בגיהנם כי כל ישראל יש להם. חלק לעוה"ב והוא ־ת' מתקנם בכל אום; המועיל או ע"י גלגול או ע"י קבלת עונש כראוי להם לבלתי ידח ממני נדח, או אפשר שאע"ם שקראם רשעים גמורים אין הכוונה לו'. שאין. בהם, " נדנוד מלוה כלל אלא שיצאו מגדר רשעים גמורים דהיינו'!' שרובם עבירות ע"־ עבירה א' אי ב' שיתריס העבירות על הזכיות והרשעים גמורים הס שהפריזו על המדה ייתר מדא־ רובו שהוא ככולו וביכיות הם. מיעומא דמיעומא על חד תרין או יותר דאז בטלין ברוב ונקרא רשע גמור ולעולם יש בהם מצות וכדאמרן לעיל שאפי' ריקנין שבך מלאים מציתי כרימון והיינו הריח שיתנו בהם הס המצוות מתכנין בשס ר־ח וכמו שדרשו חז"ל בד' מיני; של לולב שהלולב יש בו ריח ואין בו טעם והוא כנגד בעלי מצות שאין בהם תורת, ואפשר שזהו עני; נהרי דאפרסמונא שניתן לשרידים אשר ת' קורא כמוזכר בש"ס עלי ר' אבהי וכיוצא בו שהוא שכר מתייחס למעשה המצוות ואשר 'נתן ה' חכמה ותבונה בהמה ־כולי; להרגיש בריח זה בחיים חייתן כמו שסופר בס' הזוהר על ההוא ינוקא דארח בלבושייהו דלא עסקו בק"ש וק"ל: . י ש□ גט'. דרש רבא מ"ד הדודאים נהנו ריח אלו בחורי ישראל וכי' ירבא דריש דודאים מלשון דודים וריעיס לא מלשון סיר. ודוד כדרב חסדא ועמן נתינת הריח הוא. כפי מ"ש בארוכה בחידושי למס' ברכות. פ"ו דף מ"ה גבי עתיד־ן בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון' שהכוונה לומר שאותה זביחה שזובחין את. יצרן ומתוודין עליו מעלה ריח לפניו כריח הקרבן העולה מן הלבנון שהוא בהח"ק שמלבין עוונותיהם של. ישראל עוד יש. עניינים 'נחמדים אין צורך. להאריך ע"ש ויישב לך• גס בקונעייסי לביאור התורה בפסוק •וישלח את. נערי בני ישראל ביארתי מאמר תדב"א ענין מסכים לזה ע"ש,. וכעת נראה. לי עוד ענין פשטי' והוא להיות. שהריח של בשמים הוא כנף מגיע י אל העבירה. ובפרט לבחורים הוא להם כארס של עכנא, וכמ"ש בהדייא בשבת פ' במה אשת; דף ס"ב גבי. בנות ציון דכתיב בהו וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעל־הם ומהלכות. בשוקי ירושלים וכשמגיעות אצל בחורי• ישראל. היו בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות. בהס יצהיר כארס בכעוס, ולכן אמר כאן הדודאים נתנו ריח זה •ולא השגיחו מלשון דודי נתן ריחו. שפי' עזב: ריחו שמי שהוא דוד. לו ית'. אינו. משעת בריח -זה וכשמתגבר בו החפץ והחשק פונה אל המורה שנק' אילת אהבים ומשתעשע בה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ'כ"א מה' איסור־ ביאה וז"ל אלא אס. יבא לו. הרהור יסיע עצמו מדברי. הבאי לדברי תורת היא איילת אהבים. ויעלת חןעכ"ל וזהו שלא טעמו באותו ריח טעם חטא אלא הוא נחשב אצלם לאין ולאפס ותוהו וק"ל: שם גמ'.: ועל; פתחינו. כל מגדים אלו בנות ישראל וכו', דריש לה לשון הגדה, והכוונה י לו' כי אלו הבחורים אפי' כשבא ההיתר לידס אינם להוטים. אחריו לרוב חסידותם עד. ששואל. את פיה אס שמרה שבעה נקיים וטהורה 'היא כמו שהוא הדין והיא מגדת לו ואז נזקק ליה, או הוא שבח אל הבטת שאף. שיצרן מבפנים ורוצה :אשה. בקב ותיפלות עכ"ז סוגה בשושנים. וכשרואה. דם מיד גודרת עצמה י כמחיצה. של ברזל. מפסקת בינו לבינה וק"ל: . שם גט'. חדשים גס ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה דבשיע' הרבה גזירות גזרת וכו'. אפשר שגם זה הוא נקשר פס הקודם ויש ילו שייכות עמו, והוא ע"פ מחז"ל בנות. ישראל החמירו על עצמס שאפילו רואות טיפתדס כחרדל יושבות עליה ז' נקיים, וגס. זה שבח לנערות כי לא די שמגדרות. או אוגדות י פתחיהן לבעליהם במה שאסרה הורת אלא עוד החמירו והוסיפו על עצמן מוספת. מרובה.על העיקר ני התוספת קשה מהראשונה כי מן התורה. שומרת יום כנגד יום ודיה ועמה הוסיפה לשמור ז' כנגדי יום, ובימי נדה ג"כ התורה אמרה ז' ־מיס תשב בגדתה ואפילו רואה כל ז' והיא מוספת ז' על שבע מלבר הכתמים. שהם גס כן תוספת מדרבנן ודם טהור ג"כ שאינן יושבות על דם. מוהר, נמצא שהם גדשו מדה הרבה יותר מן התורה,. ואפשר*דמפיק הרבה מדכתיב חדשים ברישא ועוד דבישנים כתיב גם דמשמע החדשים עיקר וגם הישנים שהם קלים עמהס וק"ל:. שם גט'. א"ל רב חסדא לההוא מדרבנן וכו' לפי שהוא לא סייס הכתוב בדרשה שלו לכך היה שואל. מי. . שמיע. לך חדשים וכו' וק"ל: שם גט', א"ר פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא כל המלעיג על ד"ח נידון בצואה רותחת וכו'. הוא המדור התחתון שבגהינם ושם נירון בלעם הרשע כדאיתא בפ' הניזקין ־ והיורדין שם עולים כמבואר בזוהר, וזה מסכים עם דברי חז"ל שאמרו המבזה ת"ח אין תרופה למכתו, ובסנהדרין קראוהו אפיקורוס. כדאיתא בם' חלק, וידוע מ"ש בפ"א דר"ה המינין והמסורות והאפיקורסין וכו' יורדים לגיהנם ונידונים שם לדורי דורות שנא' ויצאו וראו וכו' גיהנם כלה והם אינם כלים דכתיב וצורם לבלות שאול. וכו' עכ"ל, ועונש זה. הוא מדה כנגד מדה כיון שמלעיג. עליהם ומבזה דבריהם שוב אינו מקבל מהם תוכחות מוסר והוא רשע בעוונו ימות רצונו עם עוונו כי. עודנו אתו עמו כי לא שב ממנו, ולכן ידון שם לדורי דורות, ועוד הוא הלעיג גם הוא ידון במקום שילעיגו עליו אפילו הרשעים בני גילו שהם נחים והוא אינו נח וק"ל: שם גם'. א"ר יהודה אמר שמוגייבשעה שתק! שלמה עירובי! וכו', שני מקראות גיו כנגד שתי תקנות שתיקן ואמר בני בשניהם כאומר 1י תסבור שירע לי י על שנמצאת אתה חכם יותר ממני, לא כן כי בני בני אתה האחד בן והאחד תלמיד שנם הוא נקרא בן ובכל אדם מתקנא חון מבנו ותלמידו וק"ל: שם גם'. דרש רבא מ"ד. לכה דודי וכו'. מה שהזכיר יציאה בשדה ולינה בכפרים והשכמה בכרמים הוא לפי י שת"ח תלוי חייהם בעשבי השדה כי הא דרב אדא לקמן דא"ל לדביתהו מי ישלימו קורמי וכו' והס תמיד יוצאי השדה ואין להם מנוחה בבית שעיקר תורתם היתה בשדות וזהו שאמר שעוסקין בתורה מתוך דוחק והכופרים בהפך שיש להם מנוחת מסביב הדומה ללינה שאדם שקע ושאנן בה ועכיז כפרי כך, ולכן נקע בהם לינה הרומז למנוחה ורוב טיבה, ואמר לשון השכמה בכרמים כי העיקר בהם הוא השכמה והערבה וכדאמרי' בסמוך' במי אתה מוצאן במי שמשכים ומעריב לבהכ"נ, וקראם כרמים לפי שבבית המדרש היו יושבין שורות שורות בכרם כמ"ש בירושלמי דמם' ברכות והביאו רש"י בפ' כ"מ דף ל"ג ובית הכנסת נמי נקרא כרס לשין אסיפה כמ"ש בשבת פ' ר' עקיבא דף פ"ח ע"ם בכרמי עין גדי וז"ל מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמיכנש הוא כדתנן כסא של י כובס שכורמין עליו את הבגדים יעי"ש: שם גם'. שם אתן את דודי לך שם אראך כבודי וגודלי שבח בני 'ובנות, וכו' שהיינו מה שהשביחו בתורת וחדשו בת בני באמצעית בנות־ שמחזיקות ידיהם בה וזה ־ אינו גיא בבעלי תלמוד וק'ל: . דף מ' ע"ב גם'. מיתיבי חן חלק לשבעה וכו' ר"א אומר שבעה.גיו ז' ימי בראשית וגם לשמינה 1יו ח' ימי מילה, ולכאורה קשה מה שייכות יש לזה עם זה שכללן יחד, והנראה. לומר.. שמתחלה. הזהיר לתת חלק לשבעה שהוא' יום שבח קדש לשומרו מכל מלאכה ולשבות ולנוח, וחזר ואמר וגס. לשמונה. לומר שהמילה דוחה שבת, וראוי לתת חלק לשמונה יותר מלתת חלק לשבעה וק"ל: . דף ל'ג ס"א גט'. גיא למ'־ד שתי בתיס וכו' מאי מכפלה שכפולה וכו'.וקשה. כפי זה א"כ מנא ליה שהיתה בית לפנים.מבית, ולולי דברי רש,' ז"ל. היה אפשר לומר דכפולה בזוגות דקתני היינו מה שהיו זו לפנים מיו ולא על הנקברים בתוכה דהנהומפרש להו במר. הכי קרית הארבע ד' זונות וכו' גיא דמעיקרא הוה ס"ד דכפולה היינו שתי תקרות יו ע"ג זו ולהכי פריך בשלמא. וכו', והדר משני דכפולה לאו בעליות ותחתיות גיא בזוגות ר"ל בבחינת היותם זוגות זו לפנים מזו נקראת מכפלה, ורש'־י בפי' התורה נ"כ אזיל לשיטתיה דהכא, ולכן לא . .. הזכיר שם זו לפנים מזו וק• ל: דף ל'ד ס"אגט'. תנא תלמיד א' היה לו לראב"י שנתחייב שריפה וכו'. לכאורה נראה שאין שייכות לזה בכאן ואולי רמז כמה. גורמת נירפא בלחישה שהרי תלו לו בשביל רבו מן השריפה ולא תלי לו שלא תשתכח ממנו התורה וק"ל:.. שם גמ'• א"ל שמוגי לרב יהודה שיננא פתח פומך וכו'. ר"ל עם היותך חריף יחדור ודרך החריף לעק בלחישא אמר אתה לא כן אלא פתח פומך, או לסיבת היות השכחה מצוייה ביותר. במי שהוא מחודד ומפולפל, לזה הוצרך לשית לו עצות שלא תשתכח ממנו, ואמר כי היכי דתחיים ביך ותוריך. חיי, אולי דרש כי חיים הם למוצאיהם לשו; קוים. וחיות. כמו חי. אני. ואפשר שענין החיים הוא זה שאס ישתכח תלמודו יזדלזל בפני חביריו ונבחר לו מות מחיים, וכעין מה שסופר. בפירקא דחסידי על חוני המעגל דלא נהגו ביה יקרא כדמיבעי ליה, חלש דעתיה ובעא רחמי דלימות ונח נפשיה,. כדאמרי אינשי או חברותא או מיחיתא וק"ל: שם גט'. א"לשמוגי לרב יהודה שיננא חטוף ואכול וכו', רש"י ז"ל פירש הענין לפי פשוטו, יתמיהני איך יזהירו על לא דבר, ולכן נראה שכוונתו לומר שלא יוציא רגע מרגעיו ולא יאבד שעה משעותיו במה שאין בו תכלית שהזמן שמתאחר באכילה הולך לאבדון, ולכך א"ל כי תשב ללחום חטוף ואכול ואל תתעכב בתענוגות בני האדס לקבוע עצמך לאכול לשבעה ולמשתה עתיק, דהאי עלמא דמי לב־ הלולא וכרגע תעיף עיניך בו ואיננו, ואי! מעשה וחשבון בשאול וכו'. והיא היא עצמה הכוונה במ"ש ליה רב לרב המנונא אם יש לך היטיב לך, שהכוונה לומר שאס חננו השם עישר שהוא הכנה לאושר אל יוציאנו במה שלא יועילהו גיא היטיב לך לעצמך הטובה האמיתית, שאין בשאול תענוג התורה והמצות שנא' בתם לולי תורתך שעשועי, ואין למות התמהמה לומר לכשאגדל אשתדל בה, כי פתאום יבא אידו ולא יהיה לו פנאי, וא"ח אניח לבני אחרי, ר"ל שבניו אחריי יתקנו את אשר עוות, חק בשאול מי יגיד לך שישמרו דרך ה' דילמא גס הם יסיגו אחור, שבני אדם דומין לעשב, השדה שיש בהם ובהם הללו נוצצין והללו נובלין ונפסדים אף בני אדם כן יש מהם אוחז דרך ישרה ויש מהסמפסידין. דרכם וק"ל: שם גט'. אריב"ל המהלך בדרך ואין עמו לויה וכו' חש בראשו יעסוק בתורה וכו'. אחר האמונה בפשע דבריהם ז"ל שודאי התורה היא מעלה ארוכה לכל חולי וכל מכה אף שתחוש אינו מאמת זה כל כך הוא מצד שאין התורה ההיא רצוייה כל כך לפניו ית', אבל אפשר לומר שכוונת ריב"ל לומר שאין לאדם מפלט מן התורה אף אם הוא מדוכה ביסורין, וכדברי תרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ת"ת וז"ל כל איש יש' חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסודן בין בחוד בין זקן וכי' יעו'יש, והיא עצמה כוונת ריב"ל שאף אם חש בעיניו או במעיו או הוא במקום סכנה כגון בדרך ואין עמו לויה עכ"ז יעסיק ־ בתורה וק"ל: • דלו _ע"ב רגום' ד 'ה כמה מרובע וכו'. שאס תקיף טפח ' עגול וכו' פי' מה שהוא בעיגול כזה ואחר שנחתך מן הנקודה ולמטה תפשטס כזה וכשתחתוך שוב כל החוטים לשנים תשים הקצר נגד הרחב כזה. .*=. ופשוט הוא: דף נ"ן ס"א רגום' ד"ה מאי רבוע וכו' ומה שפירש"' 1 * דרב אשי איירי וכו' לא נהירא. וכו'. דבריהם ז"ל קשים להולמם, שנראה מדבריהם דבהך לישנא שפירש"י דאיירי במתא דאית בהתרי גיפי מגרש, דאין מגרש גיא לקרנות, ולא כן הוא דא"כ מה בין הנהו תרי לישנא גיא ודאי דללישנא קמא מפרש דלעולס מגרש היה סביב לעיר מכל צד, גיא דתנא דאמי שהוא רבוע. לא איירי גיא בקרנות לגבי קרנות ומפני •זה נדחק רש"י לפי. פירוש זה במאי דפריך. והא סביב כתיב כפשטה ממש, ולפי פי' זה הרי כתב רש"י בהדיא דבכל גוונא הוי מגרש רבוע, ואולי קשיא להו לפי' א' ג"כ היל"ל כן דבקרנות לא שנא היתת . י העיר גיפיס או גיף וק"ל: תלם' ד"ה כל אמתא בריבוע וכו'. הא לך ציור דבריהם כדי שיקל עליך הבנתו. הנה הוצרכנו לעשות ממנו יב ד.  ד' טבלאות כיי שתטול מכל שבלא מחציתה באלכסון כזה וכיון שאתה 'מכניס בריבוע הפנימי כל שבלא וטבלא, ממילא תדע כי יש בו חצי ריבוע החילון וכיון שריבוע כל שבלא הוא חמש נמצא אלכסונה ז' ונמצא ריבוע הפנימי ז' על ז' ותשכורתו מ"ט, ולפי תשבורת הריבוע שעולה מאה היה ראוי להיות בריבוע פנימי ... שהוא מחצית חמשיס, לכן הוכיחי שיש באלכסון כל שבלא מהז' שבלאות מעש יותר מהרי חומשי, וכשתדקדק בחשבו! תמלא שהוא רביעית חומש שהרי רביע אמה ניתוסף בכל , אלכסון שבלא, וכן בגיכסון המרובע הפנימי שעולה י' ודוק. ואף אמנם שניתי כי חשבתי דיש. להביא ראיה מחוש המקיף, ולא כן הוא כמ"ש התום' סוכה דף ח' ד"ה כמה מרובע וכו' יעו"ש שהוכיחו שאינו צודק מכמה ראיות אף כאן אס היינו מוכיחין ממנו היה תשבורת רבוע הפנימי נ"ב וחצי ואנו נ' לבד צריכין, אלא הדקדוק האמיתי. הוא חלק מי"ד מהחומש ודוק.: דף ם"ב תום' ד"ה כגון מגילת תענית וכו' וא"א לו' הכי וכו/ משמע מדבריהם ז"ל דכל מת שמורה לאסור מקרי אפרושי מאיסורא, ועיקר איסור הוראה אינו אלא לאורויי התירא, ולא משמע כן מסיגנין לשון הגמרא דלקמן דמייתי עלה ההוא דרבינא דחזא לההוא גברא דאסר חמריה וכו' משמע דוקא כהיותו עסוק באיסור ורוצה לעבור הוא דשרי, וכן פירש"י שס וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' ת"ת וכן פסק מרן סי' רמ"ב: דף ם"ג ט"א גמ'. מאי דרוש ונמנו בני אהרן וכו'. ' . . מהכא משמע דקושעא הכי' הוא. -אלא משוס שהורו כן בפני רבן מתו. ותמיהני איך יתפרש הכתוב שאמר ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ובדוחק אפשר לו' אשר לא צוה אותס אבל לוה לרבם והם הורו.כן בפני רבן ולכן נענשו. גם קשה לי לפי. מה שתעלו התוס' לעיל דמילתא ד&שישא כל כך. לא מקריא הוראת וביעתא בכותחא איירי בשוחט תרנגולת ימצא בה בצים גמורים א"כ אמאי מיקרייא דא דכני אהרן הוראת. הא מק־א מלא הוא יאק לך עם הארץ שחינו במקראי. ואולי משום דההוא קרא איירי בקרבנות ותם חדשו ג"כ . בקטירר. ודוק: ; . דף ם"ך *%'א גמ'. א"ר יהודה אמר שמואל שתת 1 . רביעית אל יורת.. נראה דאל יורה. " דאמרי' לאו משום דרביעית חשיבא שיכרות דא"כדכוותה בתפלה איא לן למימר דתפילחו תועבה וליתא, דברביעית פשיטא לן דתפלתו תפלה, וביותר מרביעית הוא. דמפלגינן. בין שתוי לשטר, וכן מבואר להדיא צדברי. הרמב"ם בפ"ת מת' תפלה, וכן הוא בטור א"חסי'"צ"ט וכ"פ מר; דברביעית לעולם תפלתו תפלה, וא"כ צ"ל דאל יורת דומיא ;. דאל" יתפלל דאמרינן בשתוי לכתחילה, והא דאמרינן לקמן למדנו שרביעית יין משכר, הוא באיטלקי דוקא דביה איירי, ואפי'. למאי דמסיק השתא דאתית להכי וכו7 אין הכוונה דאין חילוק בין יין האיטלקי לזולתו דליתא, אלא קישטא קאמר לקושיית. רמי.בר אבא סני בהאי שינויא.דרכוב. שאני; ולעולם האמת. הוא כדמשני מעיקרא, דאי לאו הכי אמאי נקט איטלקי. גס הש"ך הזכיר זה בי"ד סי' דמ"ב סי"ג,-יק העלה הט'־ז א"ח סי' צ"ט ע"ש. שהאריך לתרץ• מה שלא- הזכירו כלל ענין רכוב. גם בעיני יפלא איך העלימו עין . בזה, והטור שהזכירו הביאו בשם ה"ג והיא גח' ערוכה לפנינו, וביותר יש להקשות לבה"ג דמשמע מדבריו דביותר מרביעית דלא סגי במהלך מיל, ברכוב מיל. סגי, ולא אתי. לא כדס"ד דהש"ס ולא כדמסיק השתא דאתית. וכו': להנל^"ד דכיון דמסיק השתא דאתית לתכי וכו' א"כ הוי שלשה מילין דרכוב. כמיל דמהלך, וכי היכי דבמהלך מיל ליותר מרביעית אמרינן. דרך טורדתו הכי כמי ברכוב שלשה מילין דרך טזרדתו וחידש בה"ג דמיל רכוב מתני. ביותר מרביעית. מסברא. דנפשיה. דדוחא מהלך מיל או רכוב ג' נטי־ד, אבל רכוב שאין לו טרדא דצער הלוך ורוח נשבה בו שיעור. מיל מהני ביותר מרביעית, אבל ברביעית לא מהני דבעינן אדרבא טירדא דהילוך ברגליו ורוח ־ מנשבת מיל והשתא לנדון זה לא. שני לן בין. איטלקי לשאינו איטלקי, ולכן לא הזכיר חילוק דידיה, ולהרי"ף 'זהרמב"ם והרא"ש ג"כ צ'־ל דאינהו נקטי עיקר כדדחי-הש"ם השתא דאתית וכו' וכדפי? גיא דאיהו לא ס"ל דמהני מיל רכוב ליותר מרביעית שלא הוזכר זה בגמ' וג'_. מלין דרכוב דמהנייא ברביעית לא אילטריך למימרא דחידש טפי במהלך מיל ודוק, ובפ'־א מה'־ביאת מקדש הזכיר הרמב"ם הלוך מיל יע"ש: דף 0"!־! ע"א גמ/ א"ל ולא שני לך בי! שבות דאית ' ביה. מעשה וכו' דהא מר לא. אמר לגוי זיל וט' יש נוסחאות שאין כתוב דהא מר וכו', ולכאורה נראה שכן. יותר נכון •דבל אמירה לגוי ליס. בה מעשה ול"ד להזאה שעושה אותה. בידים, וכן נראה מדברי- התום' בד"ה לשבות. דלית ביה. מעשה, ולפי דבריהם צ"ל דלא גרסינן לקמן בעובדא דרבא נחים ליה אגב אימיה ע"י גוי גיא אפילו ע"י 'שרגי שרי וכמ"ש בשילהי פ' מפני] דף קנ"ט ע"א ד"ה רבא משמיה וכו' יעו"ש, וכן היא סברת בה"ג דלא בעינן שבות דשבות גיא שבות. גרידא שרי וכבר האריכו בזה הס זי'ל בפ"ק דגימין _ובפ'; מרובה יעו"ש ועיין מה שכתב בזת הראיש כפ' ר"א דמילת דף קע"ח שהעלה שם.שהעיקר כטסחא- שלפנינו.דדוקא שבות שאין בו מלאכה דאורייתא וכן היא הסכמת רוב הפוסקים עיין י. . בב"י סי'. ש"ז ובסי' תקפ"ז.. ודוק :

• %'3 תום'. ד"ה'. !המניא. בניחוקא.וכו' 'ואינו נראה כלל ' לחלק וכו' ר"ל דבניחותא היא וסידעא. דפליגי רבנן אבל בדרשב"ג ליכא סייעתאדתא מ"מ נ'ל ג"כ חסודי מחסרא ואינו נראה לומר דלאו לסיועי היא גיא פירכא היא ופריך משום דמתני' סתמא קתני. ורישא. היא'י'י'מ כסתם מתני' וכדקתני בהדיא. לעיל. בי.מ' ריש. פרק־ן דף ס'ב בשלמה ד'מ יוכו' יסיפא לאי ר"מ גיא ר"ג.ובברייתא. מסיים אדר"ג דברי ר'מ והיינו פירכא ליתא דאינו נראה כלל לחלק דהא 'דקתני' בברייתא' דר "מ. דתית שוצה דברי רבותיו וליה לא ס"ל וכמ“ש הס י עצמם לקמן דף. סי'ט. ד"ת הוציא 'בין בשוגג וכו' יעיי'שימהרש"א ז"ל רוח. אחרת. י אאו. בכוונת. דברי התיס' "יעו"ש: דף ס"א רי'ש"י. ד"ה מערבין בחצרות הפתוחות

. מזו לזו וכו', אבל. עירבה כל חצר לעלמה וכו'.' דבריו"'"ל מיכרע־ם'-וסובלים שני דרכים וליכולתו איא פירכא והענין' הוא כי ודאי. 'דברי רש"י פה.. הס. לדעא. ר"מ, וגס ר 'מ מורא דעירבה כל חצר לעצמה' ולא' עירבו יזצרויא דדך פתחיה דסימכק. אשיתוף. במקום. עירוב וא"כ ל".פ תכא ר*מ ורבנן' גיא אי סומכין אעירוב במקום שיתוף או לא ולר"ין אע*פ שעירבו צריכין לשתף ולרבנן אי! צריכין, ושיעור לשון הברייתא מערבי; ואעפ"כ חוזרין ומשתתפין דר':מ וחכ'־א בחדא םי.י ומערבי; האמי־ כאן. אינו 'גיא עירוב חצרות דדך־ פתחים ואיירי בעידבת כל. אחת לעצמה, וזוהי סברת הב“י סי'שפ"ז שכתב וז"ל, ולפ"ז לדברי הכל כל חצר צריכה לערב ואם לא עירבה בפני עלמה ליכא למ"ד דסומכין י על השיתוף גיא תב"ע כשכל חצר עירבה לעצמה ואח"ך נשתתפו במבוי' ולא עירבו דרך פתחים שביניהם אי שעירבו דרך פתחים ולא נשתתפו,במבוי. דלרבנן ?חד סגי, ור"מ סבר "שאע"פ שנשתתפו במבוי צריכים לערב.דרך פתחים עכ"ל, וע"ב צ"ל שדעת מרן לומר דלא פליג ר"מ גיא בהך דעירבו . . בחצרות. בחצרות ולא במבוי, אבל נשתתפו במבוי מודה כמ"ש. בתחלת דבריו, ומ"ש בסוף דבריו ור*מ הבר שאע"ס שנשמתפו צריכים לערב דרך פתחים היינו בלא עירבו כל חצר לעצמה דבהא לא סמכינן אשיתוף וצריך לערב דרך פתחים ואע"ג דבהאגס רבנן •מודו כמו שמבואר בדבריו עכ"ז כתבה. נייבא דר"מ. שהוא השוה מדותיו ואמת הוא שזה דחוק הרבה ועכ"ז נסבול דוחק הלשון ולא דוחק הענין, ובזה הונח לנו ממה שהגדיל בתמיהתו הרב מנן דוד סי'שפ"ז :והעלה כי שננה היא יצאה מלפני השליט וחלילה שיצא כ! מתחת ק; קולמוסו של הרב המשביר, והדרך הב' היא מי'ש שם הרב מנן דוד והוא דבתרתי פליני ר"מ ורבנן דלר"מ אי; סומכין אעירוב במקום שיתוף ונס לא אשיתוף במקום עירוב והיינו בדלת עירבו חצרות לעצמן כמבואר בדברי רש"י, ולרבנן סומכין נם אשיהוף במקום עירוב אפי' כשלא עירבה נל חצר לעצמה, ובכן כתב שמה שפסק מרן בשולחנו הטהור בהי' שפ. ז וי"ח שאם לא עירבה וכו' הוא יש מאין זהו תורף דבריו, ותמיהני איך לא שת. לבו הרב ז"ל למ"ש רש"י קודם לזה סמוך ונראה, בפלונתא דבן תדאי ורבנן למאי דאוקימנא דפליגי בסומכין אעירוב •במקום שיתוף שפירש"יז"ל, וז"לרבקסברי כיון דכשתתפו במבוי אי; צריכין לערב חצרות זו עם זו וכו' הרי לך לשו; רש"י ז"ל קרי בחיל דלא אמרו רבנן דסומכי! אשיתוף כמקום עירוב ניא לענין עירוב חצרות דרך פתחים וכדברי הב"י, גס על סברת הב"י יש לתמוה איך אפשר לומר כפירושו דהא לעיל אמרי' דר"מ כר"א בן תדאי ופלונתייהו עם. רבנן אי סומכין אשיתוף במקום עירוב והשתא לפ"ז לא פליני גיא אי סומכין אעירוב במקום שיתוף ובאידך ל"פ כלל דחי ערבה כל חצר ודחי סומכין אשיתוף - ואי לא עירבה לכ"ע לא סמכינן, ובר מן דין דברי רש"י ז"ל קשי אהדדי וליש נגר דיפרקנן והנכון לענ"ד הוא להניה קצת בדברי רש"י באופן שיהיה פירושו נייבא. דרבנן ואז ימישבו על מכונם דברי-הב"י ודברי רש"י הראשונים ודוק: דף ע"ב ע"ב גט'. בית דירה סי'ד גיא אימא מקום. דירה יש ניסחאות שאין כתוב בהם כל זה ומאן דשני לא משתבש, ופי' בית דירה ס"ד דהיינו בית הראוי לדירה יאטו כל הנך מצירות לאו לדירה עשויות. גיא אימא מקום דירה ומקום שהוא דר בו. אופר ושאינו דר בו אינו אוסר אע"פ שהוא בית גמור וכדאמרינן לעיל דף ע' א' מן השוק שחת וכו' דתלי בפלונתא דר־'י דהכא ' ... כמי ש שם. רש"י וק"ל:. . דף פ"ו ע"א גט'. רבי מכבד עשירים רע"ק מכבד.. . עשירים, כבר נודע ששניהם היו עשירים וידעו התועלת המניע להם מן העולם, דמילתא גיביש־הו יקירא יראו כי להם יאה ונאה הכבוד. כי הס. המעמידים עולם אפילו לפני גיהיס שהיא מדה"ד יש כח בחסד ואמת שלהם להושיב עולם ולא יניע לו נזק מתוקף הדין, וכמש"ה והיה מעשה הצדקה שלום וביאור הכתוב כך הוא. ישב עולש אפי' לפני ניהים ולא מתוקדי בשלהובוי דצדק ־ואמתי יהיה בזמן שיהיה מצוי בו מן שינצרוהו לחסד ואמת והס העשירים ובזה אתי שפיר מאי. דמייתי ראיה מהכא לכבוד. העשירים שאס הוא כפי' רש"י שפי' מן מזונות א"כ לא נזכרו עשירים בפי' או כלך לדרך זו ישב עולם לפני ניה־ס ויתפש בדין בזמן שחסך ואמת מן. עצרוהו. שאדם שוני ואומר. מן. עצרוהו א'[ עשירים מצויים וא"כ ראוי לכבדם. ודוק: ש□ גט'. ותו הא דא"ר יהודה למעלה למעלה מן המים וכו'. קשה ולדירה. מי טחא ותא לרב הונא נמי איכא למיפרך הכי אמאי פליני ב-"ש אבית.הילל. ואמרי למטת ממש ע"ש, ומיהו כי דייקת ל"ק מידי דמעיקרא. בדברי רב הונא פשיטא דבהכי פליני דמ"ם בעינן היכר ומ"ס לא בעינן דהא בין למר ובין למר עריבי מיא ועכ"ז שרו, אכן ועוד בעו הכירא טפח יוצא מ;. המים, א"כ פליני עלייתו ב'־ה ושרו בתרתי פליני אפי' עריבי וליכא הכירא והיינו למעלה ממש, ומשני לא שמיע וכו', ובחדא לחוד הוא דפליגי דמ"ם בעינן לא עריבי ומ"ם אפו' עריבי, ובי! למר ובי; דף צ' ט"א תום' ד"ה קשיא' דרב אדא וכו' לח היה .. שמוני אומר וכו'. וקשה הא שמוני חפי' לא מינכרי מחיצתא שרי, ואולי תכא הו"א כדאסיק רב יוסף לעיל לא שמיע לי תא שמעלא ובמסקנא מסיק כסברת שמוני האמיתית ודו"ק. ומהרש"א ז"ל נדחק הרבה בזה וישב בדוחק ע"ש, ודע דלמחי דמפקינן הכא דטעמא דשמואל משום דהוי יותר מבית א"כ ל"פ הכא.רב ושמוני ניאמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ, דהא ודאי שנם רב יודה היכא דהוי יותר מבית דאפיר ובסמוך לא מפקינן הכי גיא לעולם לרב. שרי אפי' ביותר מסאתיס דאיהו חשיב ליה מוקף לדירה והרי זה כשגגה היוצאת מלפני השליט ודו"ק: דף צ"ד ע"ב רש"י ד"ה וקירוי נמי וכו' וכנו! שנפרץ . ' זה הכותל וכו' לשון קצר וכו'. החילוק ןז-;,שיש. בין לשון א' ללשו; ב' הקצר הוא זה, שללשון א' לא י היה רוחב' הפרצה במקום הכותלים מתחלה אלאה' אמות לכאן וה' ועוד לכאן ובין הכל י' ועוד, וצריך ד' כותלים שכיון שלא נפרץ כרוחב כי אם ד' נשאר' מן התקרה עומד באמצע. כשיעור אמה ועוד על• אמת וצריך לה ב' כותליס אמה מכאן ואמה ועוד מכאן וממנה לכותל ד' לכאן וד' לכאן ועל פי' הקשו התום' דהשתא לא הוי בניכסון דה' על ה' גיא י' ושמוני יתר מעשר אמי, וללשון ב' הוי שיעור הפירצה במקום שהיו הכותלים תחלה ט' לכאן וט' ועוד ונכנס ברוחב לפנים ד' מכל צד נשאר עומד מן התקרה באורך ה' מכאן וה' ועוד מכאן באמצע וצריך לה ב' כותלים. ומהם ולכותלים הראשונים ד' מכאן וד' מכאן וק"ל: דף צ"ן ע"א י"ש"י ד"ה מחוורמיה כדשנינן מעיקרא . בשבת זמן תפלין ולאו זמן תפלי! קח מ־פלני עכ"ל. הוכרח לפרש כן. ולא פא כפשטא דשמעתח דמחוורתא ככולהו. שנויי לבר מבתרא דלהך שנוייא תות לר"ג• נהי דבל. תוסיף דב' זונות ליכא בל תוסיף דימיס איכא כיון. דס"ל לאו זמן תפילין הוא כדמשנינן הכא אדר"מ וא"כ הו"א דהך שינוייא נמי לא קאי, לזה כתבו עיקר לומר דאדרבה איהו. הוא. דקא' וטעמא הוא כיון דלב' זוגות לא עבר לריג גיא בכוונה. הכי נמי בימים בעי כוונה והכא זה הוא לפי הס"ד ולמסקנא לא קאי, ואם דעת הרב לומר דרבא לית ליה הא דתני אבוה דשמוגי א"כ תימה על עצמם איך זיכו שנירא לבי תרי שהרי הס ז"ל פסקו' כדתני אבוה דשמו^ וכדעת רבא, לכן נ"ל דס"ל ז"ל דלעולס רבא אית ליה דאבות דשמוגי, ועכ'־ז לא יאמר כדמוקי לה סתמא דתלמודא בעניבה דהא אכן קי"ל בהא דלא כר"י דעניבה שריא וכמי שדקדקו כאן התום' מדפריך סתמא דתלמודא וליענביה וכו', וכן פסק הרמב"ם בפ"י מה' שבת, וכן פסקו שאר הפוסקים משוס דרבנן פליגי טליה דר"י התם ויחיד ורבים הלכה כרבים כמ"ש הב"י בטא"ח סי' שייז יעו"ש, והכא קי"ל כר"י משוס דסתמא דמתני' גייביה קאי ואי הוי ניעמא כדמסיק סתמא דתלמודא קשיא הלכתא אהלכתא דהיצי סתים רבי מתני' הכא כר"י, ורבנן פליגי עליה התם בעניבה, להכי נקטי עיקר כאוקימתא דרבא, וטיעמא משום דכולי האי לא טרח ודו"ק: דת צ"ט ט"א ריס"י ד"ה מוחלפת השימה החליף

• ר"י שיטתו וכו/ הנראה מדבריו שחזר בו ר"י ממאי דאמר במתני' וברייתא עיקר ולעולם ס"ל דלא מיקרי תליש גיא אי אפיך בה, וברייתא נמי דמייתי לקמן כיחו שנתלש וכן רוקו וכו' קודם שהחליף שיטתו אמרה דכמתני' קיימא, וכן נראה מדברי המפרש להרי, ף ז"ל ה"ר יהונתן שכתב בפי'. מתני' בדברי ר' יהודה דדוקא אפיך בה יעי"ש, נמצא דמתני' עיקר, ואס באנו. לדחות ולפרש הך ברייתא דכיחו שנתלש כי היכי דלא תהוי מוחלפת גס היא אפשר לומר דהכי פירושה מאי לאו רוקו ונתלש ותרתי קאמר כפי' רש"י וכי היכי דנתלש דרות דאפיך ביה ה"נ דכיחו וא"כ לא שנא כיחו ונתלש ובדלת אפיך והא תניא רי'י אומר וכו' 1למא כי הדדי נינהו וא"כ על ברתך נתלש דכיחו דומיא דרוק ולא שנא 611 מחוורתא כדמעיקרא וכולהו בדאפיך והחליף שיטתו דמתני' כברייתא, ולפי זה מ"ש התום' לעיל בדיה הוא סבר ולמאי דמסיק מוחלפת השיטה ניחא ר"ל כי היכי דהחליף ר"י החליף ר"ח נמי לא ידעתי מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן. שהיותר נכון נראה. בפירוש מוחלפת השיטה הוא להחליף דר"מ לר"י ודר"י לר"מ והוא י "כ היותר נראה בכוונת דברי התום' והכי' אמרינן

בכמה דוכתי ודו"ק: י דת לן' ע"ב גמ/א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה 1 י. לדבר מצוה הויין לה בניס שאפי' בדורו של משה לא היו כמותן וכו/ כבר העירותי בקונטריס אחר מה ש־יכוח יש לשכר זה עס מעשה זה כדי שיהיה מדהי!\ כנגד מדה. גם היאך יתכן' שלא היו בדורו של משה נבונים והלא היו שם בני יששכר והם נבונים עמוד עליו ותברכני נפשך. והנראה כעת הוא לפי שאמר בסמוך כל הכופת את אשתו לדבר מלוה הויין ליה בניס שאינם מהוגנים. דכתיב גס בלא ־דעת נפש לא טוב, לכן כשיהיה להיפך שאדרבה היא מבקשה מאתו על זאת אז ודאי שיהיו מתיגניס ואין לך הגון נמו בנים נבונים כי להם יאתת •תהלה. ולדקדק העני; היטב שא' אינם מהוגנים ולא אמד רשעיס, אציעה לפניך דברי האר"י"זלה'ה שכתבו תלמידיו משמו וז"ל דע כי כשהאב מזדווג עם אשתו לפעמים אפשר. שיכונו שניהם לדבר מצוה או להיפך־למלאות תאותם, ולפעמים א' יכוין לטובה וא' לרעה, והנה מכח האב ניתן בבן סוד אור. מקיף, ומכח האס ניתן בו אור פנימי. והנה אס האשה תכזין לעזבה וג"כ האיש יהיה אותו הילד צדיק גמור באור מקיף ובאור פנימי, ואס ההיפך להיפך, ואם האיש יכוין לטוב ולא האשה יהיה לאותו ילד אור מקיף טוב ופנימי רע ובמשך הזמן־"כוף המקיף טוב לפנימי הרע ויעשהו טוב כמותו ואם להיסך יהיה הפנימי טוב והמקיף רע ובמשך הזמן יכוף המקיף לפנימי ויעשהו רע לפי שהמקיף כולל הפנימי בתוכו ומהפכו לכל אשר ירצה, זהו תורף דבריו לשלשל האומנים בקופות כדי שלח יהכו ופי' שם רש"י שלא ישביע עצמו ממראית. נוי המלאכה ובפי' הר' שמעיה למס' מדות פי' שלא יהנו מזיו השכינה יעויין שם, איך ממש; ואולי אפשר שהכוונה לומר ששס היו מרקעין רקועי פחים ומכינים אותם לעשות בהם בית קדשי הקדשים, ועכ"ז הוא דוחק דלא שגי' בלא"ה ירקעם בחוץ ומה בכך ונ"ע, ועיי; במס' יומא דף מ"ד במה שפורשין מבין האולם ולמזבח אם הוא בשעת הקערה לבד או בכל זמן: ן*ש"י. ד"ה קשירה דאתיא לידי חיוב חטאת וכו', הלשון מגומגם קצת דהא בקשר של קיימא איירי, גיא שיעור הלשון הוא גזרה שמא יקשור במדינה קשר של קיימא דגזרינן מקדש אמו מדינה אע"ג דבמקדש שרי משים ־ מכשירי מציה דדוחין את השבת כר"א דמילה, ויש שפירשי משוס דאשנחן ר"ש לא שרי קשירה בשום אופן אפי' קשר שאינו של קיימא דקי י ל שהוא פעור אבל אסור ולא התיר גיא עניבה ולהכי אמר קשירה דאתי לידי חיוב חמאת אס. יעשנו של קיימא גזרו אפי' שאיט של קיימא ולא שרו לה' עניבה דלא אתי וכו' שרו לה, ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל, ובפסחים פ' תמיד נשחט דף ס"ה ע"א כתבו התום' בד"ה המכבד והמרבץ וכו'דהיכא דבעלמא איכא איסורא דאורייתא. גזרינן מקדש אעו מדינה, אע"ג דלית במקדש גיא שיות והינא דבמדינה גופה נא הוי גיא שבות, במקדש שרי וק"ל: סליק מסכת עירובין

מעבר לתחילת הדף