טיוטה:אומר מיהודא/כתובות
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
כתובות הקשה תוספת דכאן משמע הכל כידי • שמים חרץ מצינים ופחז׳ובןזקוי אחר משמע הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים • דנ״ל קרשית התופי דאיתא במם׳ נרפית כתיב רעתה ישראל מה ה׳אלהין שאל מעמך כי אם ליראה ופרין הגט' אטר יראה מלחא ןוטרתא היא רכו' ע״ש ושמעתי בשם גאין אחד פירש על פסוק הבל דהבד. איהא בגמרא כתיב ולדבקה כי וכי אפשר לדבק נר אלא מה הוא רחום אה אתה רחום מק \ הוא קובר מתים יקוי תה ידוע דכל המידות שייכים בסכ״ה קיץ׳ מיראה דלא שיין אצל הקקה ולפ״ז הכי פי׳ , הפ5וק ועתה ישראל מה ה'שאל מעמד ר ל המדוישה׳ בקב ׳ה שאל ג׳ כ מעמן כי אם ליראה ר ל שהוא מעטן נלכד וזהר דייקי ?עמך לפי שאיי שיין יראה ביןכ׳ה וק״ל ודפח׳ת • רלפ׳ז מתורץ קישית תופפת דהכל כידי שמים חוץ מיראת שמים הכי פי׳ כל המידות שייכי', בקנ״ה חוץ מיראת שמיס דלא שייר ניוב״ה והכל,ניד' ׳זמיפתוץ מצינים ופח ם הב פ כל מאורעות שכאיכו על האדם המה כיד♦ שמים חוץ מצחם שנאמר שומר נפשו ירחק מהם וק״ל ולפ״ז־נ״ללהרץ פי׳ הפסוק ציניםופהי• כדרך עקש שומר נפשי ירחק מהם • ; ריש לדקדק ילמד׳ כתיב כדרר עקמו ! זה שפתית•* רעוד יש לדקדק דלטה נ כת ב שומר נפשי ולא כתיב שומר גרפו ונראה חכי 3י' דהנה הר״י מטראגי £ י^יץת תיסיבטוב טעם רזה ידוע עצלות בא מטבע הקרדהאבהאתליא ולמצות עשה צרין אדם לחמם לעשרת חייצרה לא יכיא לידי עצלות רההיפרן למצות לא תעשה צרין ארגש לקרר עצמו שיניא לידי עצלות שלא לעבור ח׳ע׳ על לא, תעשה • ודרכי של יצר דיע הוא לריפן דהיינו לחמם,האדם לעביר על לא תעשה ומקרר, למצות עשה שיכא.לידי עצלות ולא יעשה העשה ׳ רלפ״ז יתורץ הרשית התום' , הכל כידי שמים דוץ מי ׳ש י והכל כירי שמיס חרץ. מצינים יפחים חדא מילחא היא דהא בהא תליא והכי פי׳ ציכים ופחים בדרך עקש ר ל שאינו כלת הישר אלא ,בדדו עקש דהיינו שבמצות עשה צ׳ ל מחומם להוא מצונן יכמצות לא העשה צי׳ל מצונן והיא מחרמכם וזו בדרך עקש שאיני;בררן קו הישר כדבעי למהוי, אלא בדרך עקש היא היצהי׳ר כב ל על זה אמר שומר גפשו הוא נשמתו כידוע ירחק ממנו דהא הכל בידי שמיס חוץ מיי׳ש י יחבררא הוא הייצר * יחלצנו ממצד ומיצר: . דף ס״ג ' < כסוגיי^ד־מירדת בד״ה פוחתין לה ז* דיכריך בירושלמי מס כנכד ן' מלאכות שהא-דה מדריכת לבעלה . רגכי מורי דמרסיפץ לר, גי ד? רץ מפי ׳כנכד שארה ככיתה וערנתד • יהימוד שלנו איני הער,כן דהא בעי בגמר' מה בין מורד למורדת ומפי טעמא אד רינא עב ל עי״ש, רזו דוחק רירושלמ' יחלוק על הו.מ שלנו וני ל לסע״דדלא ׳ פלי י • דהא כד ׳ה רב הובא כתכו דלמ ד מתשמיש הכה אבל ממלאכה לא הוי מורדת דר ה לטעמי' דסבר יכולה אשה שתאמר ל^עלה ,.ינו ניזונת ואיני ערשה ילפ״ז נ׳ ל ; ו א הטעם של הירושלמי כבנך ז' מלאכיה אעו טעםאלאלמ״י* ממלאכה הוי מורדת אבל למאן דאמר מתשמיש לא סבר ממלאכה הוי מורדת די״ל דירושלמי סבר דתיקנו זי דינרין כנגד ן' מלאכות משים דמן׳ מלאכות הוי מורדת • ומאיזה מלאכה המורדת מה״ן מלאכות הוי מורדת ומשום הכי הקנו כנגדם ז דינרין-ראי קשהלמיד ממלאכה הא סבר דמתשמיש במי הרי ךירדת והיי להם לתקן שמונה דינרין עיין נמהר-׳ם שיח מה שהירי על זה " וכאיש דהרי מורד משלש ומכל הגי טאיזה מהם שמורד הרי מורד לפיכך תיקנו נבכדם ה׳ דינרין והכל תיקנו כנגד דמלאקרת דהרי ,מורד מהם חה ^ייו י קא .ידמ ד ממלאכה אבל למ״ד *תשמיע לא שיין זה הטעם דהא למ׳יד *תשמיש לא הרי מורדת ממלאכה ולא. *ייו .כנגד שבעת מלאכות • ולקמן י דבעי מה בין מירר למורדת • הן קושיי קאמקשה רב חייא,בר יוסח לשמואל ורב חב"יקא׳מקשה לעיל נידה כת תשמיש היא עיי יש וקשה מאי מקשה רחב״י לשמואל דלמא סבר שמיאל מורדת ממלאכה ושפיר קתני נידה וצ׳ל מדמקשה רחב י לשמואל בוודאי ידע דשמראל הבר מורדת מתשמיש ושפיך קא מקשה נידה בת תשמיש היא וכר ונמצא טכח קושי רחב ׳י מוכח דשמואל כבר מורדת מתשמיש ישפילקא מקשה, רחבי׳ לשי^-אל מה •בין מורך למורדת ולא שי? הן תירץ כנגד ז/מלאכית דהא הך קרשי׳ קאי■ לשמואל ושמואל סבר מתשנג־ש והי כרה לתרץ תירץ אחר י אבל למ׳־ד ממלאכה סבר גמרי דירן נמי ,כירושלמי דהטעכם כנכד שבעה מלאכית • והירושלמי קאמד נמי הד טעם אליבי' דמאן דאמר ממלאכה ולא פליג ר.מ׳ דידו אירושלמי ודריק היטב : ' בתוספת די׳ה ר׳'ה אניד מתשמיש עיין ייה שהקשה מהרש״ארניל לתרץ קדשי' ניהי״ז׳יי! דדא אי' בגבל' מיתבי' אחת לי ארוסה ובשואה אבי ־ר נידה ויי?־ ד־יר"שנא קמא קאמר הגל בשלמא למיד ממלאכה שפיך וכוי רכלישכא בתרא, קאמר ר,כמי בשלרמא למ׳ד מתשמש היינו דקתני׳ חילה וכוי וקשה דלמה לאקאמרהב* ללישבא קמא נמי היינו דקתנינירה כמר שאמר צלישנא בתרא היינו דקהכי חריה • רב״ל דהא תוקפת ד ה אלא למ״ך וכוי הקשה רז״ל ראיית למ״ד ממלאכה מאי אפיי דקתני ואפי' נידון וכרי עיין מה שתירצו * ולפי זר. נ״ל דהכי קאמך הגמדא כלישנא המא כשלמי ־ למ״ד ממלאכה שפיר רצה לימרדהכל מתירץ דנידה בת מלאכה היא ולשון אפי' נמישפיר כמר שתירצו תרםיבד׳יה אלא למ״ד ומש״ה קאמר הגט' בל״ק התם שפי.ר • רבלישנא בתראקאמדהבמ בשלמאלמ׳דרכר׳ היינו ד ־■תני חולת ר ׳ל תהו שפיר דקתני חולה דהא חולה בת תשמיש היא • אבל אכתי קשה מאי אפילי חולה ולכן ק.אמ בלי בתרא היינו דקתני חולה כגיל משוש דמקשין היה סבור דחולה ד־.תנ• היינו חולי קצת " ונמצא לט יד טת בונוי׳ לא היא רבותא כלל בלאי דקוזגי,אפי׳' רק היער דקתני חולת אלא לטי׳ו* ממלאכה חולה בת מלאכה היא יתעה יותר אמאי קחני ג״כ הילה ; ראד בת מלאכה, היא * ומתירץ זה דמש׳ ה קאמר בלשון קמא סתם שפיר כלומר דדכלשפיר הוא ובלשון בחרא יואמר היינו דקתני,חויה'דלא מתורץ אלא הן דקתני, הולה בכ״ל אבל ה' קושיא מאי אי־ילו אכתי במקומה עומדת למ״ד מתשמיש כלישנא כתרא דהא הידדמקשהדחרלח דקתני היינו חולה קצת ו א הוי .שים רבותא במאי דקהניאר-יייחולהוק ל : ולפ׳ץ מתירץ במי קישית המרש״א דדתיהפתהוקיחודחולה דקתכי היינו חולה .קצת רפי ס׳ד -המקשה • דאי חולה ממש הא לא יכולה להכיל רא״ל כקישית מהרש׳יא דאיירי כחולה .ממש וא״ק מאי קאמח היינו וכר'משום דאינו דומי מ, שיש לו סת בסלו ומשיה הוי מירדת מתשמיש כקרשי׳ מהרש״א י״ל דך׳־< דאי ■בחילה ממש ומשיכן דאינו דומה קשה אמאי קאמר הנמרא , כלישכא כהרא היינו דקהניחרלה הרי לי• ליזימר לשין שפיר דהוי משמע דהכל שפיר אפי' נילה אפילרדדא הרי רבותא טיבא אעפ״י שהילד, ממש הוי מורדת משום דאינו דומה וו יי קשה הל/לשפ י כמי. בל״ק ו״ש ה היב-חו תיש דהנ קשה היה הביר כחילה קצת ומש״ה עא-ד הייני דקהני הילה כליל ודו״(;: יבזה מתורץ נמי דנישים זה גר&י הרס הלישכא קמא ורשי לא ורם הלישנא .קמא עיי׳ש דחוס, הוכרח לגרוס הלישכא קמא דמכח הלישנא קמא מוכיח התו' הברתי פנ״ל ודו״ק נמתניתין הכל מעליז לא״יוכר' הכל מעלין לירישליסיכו רשי׳י ד*ה ,הסל מעלין אדם כוגק את בל ■ בייב לעלות רלישב עמר בירושלים עכי ל וס ב ד.ר״ע מברטנורה דהקשה התל ! י״ם עייר,ם דלמה לא מפרשי ארישא . על.הכל מעלין לא"יע״ש והניח בקושי' וג׳׳ל קושית דתי״ם■ והשיגמן כן הוא רעל הרישא לא ר,ו.צרן רשי לפרש אלא דיקא על ד כל מעלין לירושלים הוצרן רש י לפרש אדכם כופה את כל ב"ב כדי שלא יהיה קשה קושיא ,עצומה על הו.מ׳ • דאיתא כגמרא הכל מעלין ?£תי י וכוי עש״ה עד כסבור ד׳ש״בג קתיכה דאוריהא תו ד־׳ה הרא אומר 4';1*}יט* רז״לאיכד נוהג כזמן הזה יא ׳"א!הכנת דרכיכם והיה אומר ר' £ ד^יי איני מניה ו/־ור בא״י ע כמי׳ מ*ות התליית בארץ ובמה עונשין אנר 5ר?ז ולעמוד עייייז עב״ל * י,־^ יז\ומ ד אני לר׳כי1,ממ בע' תים הבל דהיקשך• מאי הכל מעלין ופכר במי כתיבה דאורייתא למה כיפין יאותה להעלות לירושלים ראה לאו תצא בלא כתיבה הא כתובה דאורייתא ובזמן הזה ליכא מצוה דאירייתא לעלית לירושלים-מארץ ישראל כנל אלא• וודאי דלא• מיירי מי,ש?1'נמ^היי' מעליו לאייילאתויי מאי דלניא אפי כזמן הזה אם דוא אומר לעליה לא"יוהיא אומרת שלא לעלות כונן י איתה לעלות ועל זה האמחהיס׳ דע* ליכא למ-ל דהכל מעלין לאתריי אפי בןמ״ז דבזמן הזה א?בא סככת דרכי.* או בסברת ר ח הב״ד ושפיר פרין הב לאתדיי מאי רק הא תינח מחיצה לא ר? לא״י אבל מארץ ישראל לירושליכש ליגא םכ2ת דרכינמררין לא שיין סברת ר״חכזמן הזה דהא אם היאבא״יב י לא יוכל לקיים מצרת הקלי־יית באר ן כזמ״ד. ובוודאי הוא מצוד, מן הןזובהר לדור בירושלים דהימו אותר ,האיש שדר בזמן הזה בא*י אס ריצה לעלי ז לירושלי' בוודאי היא מציה מן המוכח ־* דלא שייני סברתם נזמי• ה כמל וא< ן קשה ?זה פרין הגמרא הכל מעלי{ לירושלים לאתויי מאי דלטא אתי לאתויי אפי׳ בזמן הזך. אכם דר בא״' ! ורוצה, הוא לערות לירושל, ם כרפיג ; את כל ב״ב לעלרת יירישליכם כני׳ל ונ״ל דהנה־במתגיחן הסיפא כליג רשעיג ; והוכר ברמן לה ממערת ,?מיטקיא דסני { כתובה דאורייתא למדסליגדייא בסיבי* י מכלל דאךישא,לא פליג ומכי נמ4 י כת״ק הכל מעיין רכל ונמצא ; שפיר פרין הגמרא הכל י׳עלין .לירוש' ־ לאתוי׳ מאי יא ׳.ל כנזכר יעיל זייא דהא הכל מעלין היינר יכרפין אותה > ואם אינה רצתה תצא בלא כתיבה כמו שתנא בברייתא• ובזמן הזה ליבא מצור• , דאירייתא מאי לירישלים אלא טצוה . מן הנזיבחר ככ׳׳ל יאם בן משום ר.ן , ליכאלמיקנסי שתצא כלא כתובה דר שביו. סבר כתובה דאורייתא ♦ ומשום * שהיא לא תקיים מצרה דרבנין אין ! סברא שלא ליתן לה לקובה שהיא דאורייתא אלא וודאי ד.בל מעלא לי* י מיידי כזמן הזה ושפיר פריו הגמר* . לאתויי מאי ודוק ולפי זה מתורץ נניי ־ ' קושיי התי״ט יעל הרישא לא הוצרלו דשי׳ לפרש את כל ב״ב אדם כיפה כו : דהא בלא׳יה ליכא למימר דמייר' בזמ1 ; הז^כ^ברת חום׳ או כסבריר חהנ״ל דשי־ לפרש אתכ׳ל כ״ב א?םבי?הי'־ דהא בלא״ה ליכא למימר ד־טיירי ר ד , אך ע;<נר 1חהנז^ אנל על הבל מעליד לירושלים הוצרן רשי, לפרש אח כל ב־׳ב ונוי דאל"? יהי' .קשה כנ״ל מאי פרין _ד,׳ מ לירוש לאתריי', מאי דלמא אתי לאתויי׳ בזנו,' ד,ןה דל כא סכנת דרכים רכב״ל ומשים הן קושי, דקדק רשי' בלשץנו הצח הכל מעלין ליררשליכש את כל ביב אדם כר3ר ר״ל אפי׳ אשתו רכרפין פי' אש איבר רוצה תצא כלא זכתגבה יאי מייךיבזמן הזה יהי׳ קשילרשב״גדלא פליג ארישא רסבר ר.״כ בזמן הזך. רמתררץ קרשי׳ ההי״ט רדי״ק אכן כל זה שפיר אי הבר ר״ג כתיבה דאורייתא דלמא סבר כתיבה דרבנן יאי קשה אמאיקאמי ניתן לה מעות קפוטקיא • דלמא ת׳ ק ירשכ״ג פליני אי אמרינן מקולי כתובה שע כאן, אי לאי ורשב״ר. הבר דבהך "ילתא לא הקילו רבנן ראי׳ב קישית קתי״׳ט הנ׳ל במקומי עומדת יגי׳לדהנד. לעיל דף יוד,איהא תנא הואיל וקבה חכמים היא לא תכבה וביי ע״שעדלא. ם״ד דתנן בהדי' רסוביג ארמה נותן לד. מטעות. ר,פוטר,י• גי בחד׳ ברייתא מצינר •־סכר רשכ״ב כתובה דאורייתא וכאן במתני׳ היבר נותן לה מערת קפוטקי* ואס נץ עדית טפי דאיפרן* בחדייתא ופליני בכתובה דאורייתא .מלומר איפון קמייתא ולמימר דבהן מתני׳ פליגי כקולי כתובה ונמצא מכח דלעיל מוכח דסבר רשב״ג כתובה דאורייתא ומחורץ קושית תוספת י ט כנ״ל ודוק היטב ג