טורי אבן/ראש השנה/כא/ב
על ניסן ועל תשרי עד שישמע מפי ב"ד מקודש. פירש"י דאם לא יבאו העדי' בשבת מקדשין למחר ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר דאם יבאו ויקדשו בשבת ילכו במ"ש מיד וילכו כל ימי החול של ב' שבתות דהא פסח חל בשבת ואם לא באו עדי' היו' לא ילכו עד למחר ובע"כ בשבת של ע"פ ישבתו נמצא שלא הלכו י"ב יום שלמים ולכאורה יש להקשות הא אמ' לעיל כל היכא דמטו שלוחי ניסן ול"מ שלוחי תשרי לעבדו תרי יומי גזי' ניסן אטו תשרי ולפ"ז אין שלוחי ניסן יוצאין מיד לאחר שקידשו את החודש אלא יוצאין בכדי שיהא עד הפסח שיעור שיכולין להגיע שם שלוחי תשרי דהיינו ב' ימים אחר ר"ח נגד ב' ימים של ר"ה וי"כ שאין שלוחי תשרי הולכין וכיון שאין שלוחי תשרי יכולים להגיע נגד מהלך ב"י אלו ובע"כ אותן הדרים במהלך ב"י אילו עושין פסח ב"י אפילו אם יגיעו אליהן השלוחי' משום גזירה אטו תשרי. מה בצע לטרוח שלוחי' לילך לשם להודיע יום הקידוש דהא אין להם נ"מ בהודעה זו כיון דמ"מ צריכין לעשות י"ט ב"י כאותן שא"י יום הקידוש. ולא עוד אלא אפי' על תשרי אין טעם זה מספיק דהא כיון דבתשרי לפעמי' א"א להם לילך אלא בכדי מהלך י' ימים כגון אם חל ר"ה בשני בשבת דאיכא בין ר"ה לסוכות ב' שבתות ור"ה וי"כ הרי ד"י שא"א לשלוחי' להלוך. וא"כ אפילו חל ר"ה בא' משאר ימים שאפשר לשלוחי' לילך בכדי מהלך י"א יום. אותן הדרים בכדי מהלך יום י"א בע"כ עושין ב"י סוכות גזיר' אטו אם חל ר"ה ביום ב' דהשתא ניסן אטו תשרי גזרינן כ"ש דיש לגזור תשרי גופי' תשרי זה אטו תשרי של שנה אחר וא"כ גם בתשרי א"צ השלוחי' לילך מיד בחל ר"ה בשבת או ביום א' עד יום המחרת. וא"כ א"צ העדים לחלל שבת דהא אף אם לא יקדשו עד למחר אין ממעטין את מהלך השלוחי' כלום. מיהו בהא דניסן י"ל דהא דנפקי אניסן אפילו במקום שאין שלוחי תשרי מגיעין אע"ג דמ"מ צריכין לעשו' ב"י. כדי לידע שלא עיברו השנה ובחדש זה הוא וה"ט דקאמר שבהן שלוחין יוצאין אניסן לחוד קאמר לה והא דנקט שבהן לשון רבים משום דבאמת בתשרי נמי אין שלוחין יוצאין עד שישמע מפי ב"ד מקודש. והא גופי' קמ"ל דניסן שוה לתשרי בהא ומ"מ עיקר טעמא דניסן לאו מפני מיעוט הליכת השלוחים אלא לידע שלא נתעברה השנה וכדפי'. וכה"ג פי' התוס' לשיטתם דא"צ לתלות טעם חילול שבת דעדים ביציאת השלוחים על תשרי דהתם ה"ט דאי מאחרת לי' עד א' בשבת ה"ל יום ערבה בשבת אלא משום ניסן נקט לה. ולדידי ליו' ערבה ל"ח לה אלא להיפך ה"ט אשלוחי תשרי לחוד קאי וכמ"ש. מיהו הא ודאי תקשה הא על תשרי בטעמא דיום הערבה סגי כדפי' התוס' דהכי אמר להדי' בפ"ד דסוכה (דף מ"ג) דדחינן לתשרי כי היכא דלא ליקלע יו' ערבה בשבת ואי טעמא דניסן מפני עיבור השנה הא אהיא קאי טעמא דמתני' שבהן שלוחי' יוצאין וי"ל דודאי טעמא דשלוחין אניסן קאי שלא לקצר מהלכם דאע"פ במקו' שאין שלוחי תשרי מגיעין עושין ב"י מ"מ במה דידעי יום הקביעות יש להם נ"מ דעכשיו י"ט שני שלהם אינו אלא מדרבנן ויש להקל לענין מת ורפואה כדפי' התם. והשתא דאתית להכי גם בתשרי מלבד טעם יום ערבה איכא נ"מ להא דאמ':
ומיהו אכתי ק"ל מדאמר אביי על כולן ש"י מבערב משמע דמש"ה אין העדי' מחללין שבת על השאר מששה חדשי' משום דאין חילול שבת דעדי' מאריך זמן הליכת השלוחים הא א' מו' חדשים אלו הוא אדר מפני הפורים והא באדר איכא רווחא למהלך שלוחים טפי אי מקדשין בשבת מקידוש דיום א' דאי מקדשין בשבת פורים דעיירות שהוא בי"ד חל בע"ש הוי מהלך השלוחים י"א ימי החול עד הפורים ואם יקדשו יום א' חל י"ד בשבת וצריכין העיירות להקדים ליום הכניסה שהוא ה' בשבת כדתנן רפ"ק דמגילה חל בשבת כו' נמצא אין הילוך השלוחים אלא עשרה ימים מיום א' דשבוע זו עד יום ה' דשבוע שלאחרי'. והשתא ניסן ותשרי משום שלא יתמעט מהלך השלוחים כדי מהלך לילה ויותר מחללין העדים שבת באדר שנתמעט כדי הילוך מעת לעת ויותר לא כ"ש שיחללו. מיהו בהא יש לדחוק ולומר אם מקדשין בשבת מה שפוגם בהילוך השלוחים לעיירות כדי מהלך מעל"ע משביח לכרכים כנגדו יום א' דבחל י"ד בע"ש כרכים קורין נמי בע"ש ואין הילוך השלוחים לכרכים אלא י"א יום עד יום ה' ואילו בחל י"ד בשבת כרכים הקורין בט"ו קורין בא' בשבת נמצא הילוך השלוחים להם מר"ח עד יום הקריאה י"ב יום:
אבל אי ק"ל הא ק"ל מדאמר אביי על כולן שלוחים יוצאין מבערב משמע אי לא היו יוצאין עד שישמעו מקודש כמו בניסן ותשרי היו העדים מחללין ג"כ עליהם כמותם ואמאי בשלמא ניסן ותשרי שהמועדות שבהן המה לאחר י"ד יום מר"ח שהן ב' שבתות מכוון לא פחות ולא יותר א"ש דאם נעשו ר"ח שלהם באחד בשבת נתמעט הילוך השלוחים כדי מהלך לילה ויותר אבל בהשאר אדרבה אפילו אי לא היו יוצאין מבערב אפ"ה נתרבה הילוך השלוחים כשמקדשין באחר בשבת יותר מקידוש של שבת כגון באב מפני התענית שהוא בט' בו אם ר"ח בשבת ט' בו בא' בשבת הולכין השלוחים שפה ימים עד ט' בו ולא יותר דהא מר"ח עד ט"ב איכא ב"ש שאין יכולים להלך בהן. ואם ר"ח בא' בשבת ט' בו בב' בשבת הולכין בר"ח בו ביום מיד לאחר הקידוש ועוד ה' ימים עד השבת ועוד בא' בשבת שלאחריו.
וכן באלול אם נקדש בשבת יהיה ה"ש בחדש זה שאין הולכין בהן ואלו בא' בשבת ליכא אלא ד' שבתות וכן בכסליו אם ר"ח יהיה בשבת יהיה ד' שבתות עד חנוכה שהוא בכ"ה בו ואם בא' בשבת אינן אלא ג' ול"ל למתלי טעמא בהא דעל כולן שלוחין יוצאין מבערב:
וגם על עיקר פירושו של רש"י ק"ל דהא לעיל (דף כ) על הא דשלחו למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר פריך ר"נ ממתני' על ב"ח מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אא"ב זמנין מלא וזמנין חסר מש"ה מחללין אלא א"א לעולם חסר אמאי מחללין ומשני משום דמצוה לקדש ע"פ הראי' והשתא האיך איפשר לומר כן דלעולם חסר ומשום מצוה לחוד הוא דמחללין הא מדיהב טעמא לחילול שבת דעדים על ניסן משום דאין שלוחין יוצאין עד שישמעו מקודש הא לא"ה מעברין לי' ש"מ דאדר הסמוך לניסן זמנין מלא ועוד ק"ל דבל"ב אר"נ התם אף אנן נמי תנינן על ב"ח מחללין אא"ב לעולם חסר מש"ה מחללינן דמצוה לקדש ע"פ הראיי' אלא אי זמנין מלא וזמנין חסר אמאי מחללין נעברי' האידנא ונקדשי' למחר. והשתא מ"ק אמאי מחללין הא במתני' מפרש טעמא להדיא שבהן שלוחין יוצאין ואי נקדשי' למחר נתמעט הילוכן. ועוד דדחי אי דמיקלע יום ל' בשבת ה"נ הכא ב"ע דמיקלע יום. ל"א בשבת דמצוה לקדש עה"ר א"כ מאי שבהן ש"י דיהיב טעמא לחילול העדים ומשום שאין ש"י עד שישמעו מקודש. הא אפילו אם לא יבאו העדי' בע"כ יקדשו היו' ואין כאן משום מיעוט הליכות השלוחי' דהא כבר קדשו בשבת והן ילכו בליל מ"ש מיד וחילול העדים מטעם אחר הוא דמצוה לקדש עה"ר ולא מפני השלוחי':
והר"זה בספר המאור פי' זה שאמר שאין שלוחים יוצאין מבערב עד שישמעו מפי ב"ד מקודש צ"ל שלא אמר אלא כשנראה החדש בזמנו ומפני הספק שלא יסכימו עליו לעברו מפני תקנת המועדות צריכין השלוחין לשהות עד שישמעו מפי ב"ד מקודש אבל אם עיברו אותן ולא קידשו ב"ד את החדש מה צורך לנו להשהות עוד הלא בידוע שהחדש מעובר וכגון זה יוצאין בניסן אפילו מבערב וזה שאמרנו שבהם שלוחין יוצאין ובהן מתקנין את המועדות אין יציאת השלוחין טעם לחילול שבת ע"י עדי' ואין ביציאת השלוחי' שום סמך וסעד לעדות העדים אלא הרי הוא כמונה והולך המעלות שיש לניסן ותשרי על כל החדשים שבהם הש"י לאחר שישמעו מפי ב"ד מקודש והם הם שיש בהן תקנת המועדות כל אילו המעלות יש בהן ופי' זה פשוט נכון ועיקר מיהו מה שפי' הרז"ה דהא דאין ש"י על ניסן ותשרי מבערב אינו אלא בחודש חסר אבל על מלא יוצאי' מבערב דודאי יקדשו למחר דהא א"א לאחרו יותר י"ל דעל מלא נמי א"י מבערב גזי' אטו חסת וכדברי התוס':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |