טורי אבן/חגיגה/כג/א

טורי אבן חגיגה כג א

דף כ"ג ע"א

לא ישא אדם מי חטאת. פי' התוס' דאפי' לרבנן דלא בעו כמעשה שהי' מ"מ לא אחמור מיהו לקדש רק לחטאת. וק"ל מ"ש דנושא את המדרס דמעשה שהי' בקודש הי' ואפ"ה מוקמינן למתני' דנושא את המדרס נושא את התרומה כר"ח אבל לרבנן תרומה נמי לא. וי"ל דקדש ותרומ' אע"ג דתרי מילי נינהו מ"מ הא דטומא' פוסל בהן הוא לענין אחד כשנטמאו אסור לאכלן בטומאות עצמן לפיכך לרבנן דלא בעו כמעשה שהי' לגמרי לתרומה נמי גזרינן אבל הא דחטאת דנמצא כזית מת תחוב אפי' לרבנן קדש ותרומה ל"ד לחטאת לגמרי דהא דפוסל טומאה בחטאת אינו לענין איסו' אכיל' אלא שנפסול להזאה ופסול טומאה דקדש ותרומה הוא לענין איסור אכילה וכיון דתרי ענינא נינהו לגמרי דמי להא דאבל מעבירן ע"ג גשר ואינו חושש אפי' לרבנן משום דמקו' התקלה ל"ד לגמרי למעשה שהי' וה"ה קדש ותרומה ל"ד למי חטאת ואפר חטאת שנעשה בהן התקלה ולמאי דפי' נ"ל דאפי' לרבנן דלא בעו כמעשה שהי' לגמרי ובנושא את המדרס אינו נושא אפי' את התרומה מ"מ נושא הוא את מי חטאת דכיון דלא דמי לגמרי למעשה שהי' דקודש אפי' רבנן מודו כדס"ל לרבנן גבי ספינה דמה"ט ל"ג בקדש ובתרומה ואין שייך לומר כאן ק"ו מה קדש ותרומה דל"ג גבי ספינה ואפ"ה חטאת לא מדרס דגזרו גבי קדש ותרומ' כ"ש חטאת דא"כ נחליף הק"ו איפכא מה חטאת דל"ג במדרס גזרו בספינה קדש ותרומה דגזרו במדרס כ"ש בספינה א"ו כל חדא וחדא תיקו בדוכתי' וכה"ג אמ' בפ"ב דזבחים (דף טז) גבי אונן לענין עבודה ועוד בלא"ה אין זה ק"ו כיון דמה שגזרו חכמים ע"י מעשה שהי' היכא דל"ד למעשה שהי' ל"ג וחטאת וקדש ל"ד כלל להדדי לענין פסול טומא' אין ענין דין ק"ו לכאן כיון דל"ד כלל למעשה שהי' ל"ש למיגזר בי' ועוד בלא"ה הא תנן בפ"ג דמס' ידים דאין דנין ד"ס מד"ס בק"ו וזה שלא כדברי הראב"ד בהשגת (בפ"ג מה' פרה) דהא דתנן הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש וכ"ש חטאת ודברי תימה הן וכדפי':

מת תחוב בקרקעות ספינה. כתבו התוס' דהא דאמר בפי"א דזבחים (דף צ"ג) רא"א מי חטאת שנטמאת מטהרין שכן נדה מזין עליה היינו בשאר טומאת אבל בטומאת מת נפסול ושם תי' התוס' דהא דר"א דמי חטאת שנטמאו מטהרין מיירי לאחר קידוש וההוא עובדא דשמעתין קודם קידוש וק"ל הא האי עובדא דמת תחוב בקרקע של ספינה מי חטאת נמי הוי וגם גז' על מי חטאת נמי שלא ישא בספינה מההוא עובדא דנטמאו וש"מ דמי חטאת שאחר קידוש כשנטמאו נמי אין מטהרין ועוד מ"ט לחלק לענין טומאה בין קודם קידוש ללאחר קידוש דהא לכל הטעמים שיתבאר בסמוך דטמא מטמא אפר פרה אין לחלק בין קודם קידוש לאח"כ וגם על על מה שתי' התוס' הכא לחלק בין נטמאה בטומאת מת לשאר טומאת ק"ל הניחא לאביי אפשר לחלק בין נטמא מי חטאת בט"מ בין נטמא בשאר טומאת אלא לרבא מא"ל דהא התם מפ' אביי דפליגי ר"א ורבנן בדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותו שעה דלרבנן אין דנין ולר"א דנין ולפי"ז צ"ל דבטומאות מת נמי לר"א כ"ש דדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותו שעה דהא האי טומאה שבאותו שעה גבי נדה לא כתיב אלא דמסברא סביר' לי' לר"א דנדה מזין עלי' משו' שלא מצינו בתורה שזקוקה ליטבול תחילה לנדתה ואח"כ תקבל הזאה ומכאן מביא ראי' חטאת שנטמא קודם הזאה וכדפי' רש"י כ"ש שנידון טומאה קדומה דמת מטומאה שבאותו שעה דהיינו טומאה שבשעת הזאה דבכל הזהות לא סגי בלא"ה ולא מבעי' הזאה ראשונה שמזין על ט"מ בשלישי לטומאתו שבע"כ נטמאו המי חטאת כשנוגע בגופו אלא אפי' הזאה שני' שבשביעי שהוא גמר הזאתו אפ"ה לא סגי בלא טומאה שבאותו שעה דהא אין גמר טהרתו תלויה בהזאה לחוד אלא בהזאה וטבילה והא בזמנו ביום הז' א"א להקדים טבילה להזאה כדתניא בסיפרי שהייתי או' אם קדמה טביל' להזאה יצא ת"ל וחטאו ואח"כ וכבס בגדיו והא דתנן בסוף מס' פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזין ביום היינו בדאיחר הזאתו לאחר ז' כדפי' שם הר"ש והרמב"ם וכיון דהזאת ז' בזמנו הזאה קודמת לטבילה א"כ המי חטאת שמזין עליו בשביעי א"א להן בלתי טומאו' שבאותו שעה ולר"א דדנין טומא' קדומה משל אותו שעה מי חטאת שנטמאו בט"מ קוד' לכן נמי מטהרין דהא ליתא דט"מ שאני דאע"ג דלר"א דנין טומאה קדומה משל אותו שעה היינו דווקא בשאר טומאות כגון נדה שמזין עלי' שהרי לא מצינו שהזקיקה תורה לטבול לנדתה קוד' הזאה ואע"ג שאפשר לה לאחר ההזאה בתר שתטבל לנדתה ואפ"ה לא חשה תורה לטומאה שבאותו שעה אע"ג דסגי' בלא"ה א"כ ה"ה טומא' קדומה ל"ל בה אבל לגבי טומאו' מת לר"א נמי אין דנין משום דל"ד דהא טומאה דאותו שעה לא סגי בלא"ה דהא א"א להזאה ולמ"ל כלל למצות הזאה בלתי טומאה שבאותו שעה והכשר מצותו בכך אבל טומאה קדומה דמת דסגי בלא"ה ואין זה הכשר מצותו אין מטהרין בנטמאו בט"מ קוד' לכן ואין דנין אותו דאין דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו תדע דאלת"ה שיש לחלק בין ט"מ לשאר טומאות למה לו לר"א לה"ר למי חטאת שנטמא מטהרין משכן נדה מזין עלי' דלא מצינו זה בקרא להדיא ה"ל להוכיח מיני' ובי' משכן מזין על ט"מ גרידא אע"פ שנטמאו מי חטאת בט"מ א"ו כדאמרן אבל לרבא דמפ' התם דכ"ע אין דנין טומאה קדומה מטומאה של אותו שעה אלא דלר"א סבר הזאה צריכא שיעור ומצטרפין להזאות וכשהזה בראשונה פחות מכשיעור על הנדה כבר נטמא מי חטאת שעלי' מטומא' קדומה קודם הזאה וכשמזה בשני' המשלמת שיעור הזאה ה"ל טומאה קדומה מהשתא בע"כ ליתא לסברת התו' דאס"ד דר"א מוד' בנטמאו המי חטאת קוד' הזאה בט"מ אין מטהרין השתא איך מצטרפין להזאות כשמזין על הנד' נהי דבמה שנטמאו מי חטאת בטומאת הנדה ל"ל בה הא מ"מ נטמאו המי חטאת במת בטומאה קדומה והשתא בנטמא בט"מ לחוד בטומאה קדומה אין מטהרין כ"ש בנטמא ט"מ ונדה דאין מטהרין דהא אין זה הכשר מצותו אפי' לגבי ט"מ וסגי בלא"ה דהא אפשר להזות בפ"א כשיעור ביחד דאין זה אלא טומאה של אותו שעה ואפי' לר"א אליבא דרבא ל"ל בה ואפ"ה מצטרפין להזאת דה"ל טומאה קדומה וא"כ אפי' בנטמא במת המי חטאת אמאי אין מטהרין ומה איכפת לן בהא שמת הי' תחוב בספינה עד שגזרו משום זה שלא ישא מי חטאת בספינה ואליבא דרבא ע"כ צ"ל הא דיליף ר"א טומאה קדומה דמטהרין מנדה שמזין עלי' ומדמצרפין להזאות ולא נפקא לי' מיני' ובי' מט"מ גופא ש"מ מדמצרפין להזאות דמי חטאת שנטמאו מטהרין דהא בנטמאו מי חטאת בט"מ כאלו נטמאו בשאר טומאות בע"כ צ"ל אע"ג דלר"א אין דנין טומאה קדומה מטומאה דאותו שעה מ"מ כיון דלא סגי' למי חטאת בלתי טומאה של אותו שעה במת איכא למדחי דלא גמרינן שאר טומאת מיני' ולכך מביא ראי' היותר חזקה משכן נדה מזין עליו ועוד אפי' לא תרצה לדקדק כ"כ הא מ"מ לבתר שלמד ר"א למי חטאת שנטמא שמטהרין מפני שמזין על הנדה לאביי כדא"ל ולרבא כדא"ל מעתה למה לא נגמור נמי למי חטאת שנטמא במת שמטהר וכמו שמטהרין בנטמא' בשאר טומאה והא ל"ל דל"ד הא דמת עצמו תחוב בקרקע של ספינה דה"ל המת אבי אבות הטומאה ונעשה המי חטאת אב הטומאה שהאהילו על המת לפיכך ופסלו ואין מטהרין דה"ל טומא' חמורה אבל הא דמזין על הנדה וט"מ אע"ג דלר"א מצטרפין להזאות וה"ל טומאה קדומה אפ"ה אינו אלא טומאה קלה דנדה וט"מ אינן אלא אב הטומאה והמי חטאת שנגען בהן אינו אלא ראשון שהוא טומאה קלה לפי' מטהרין ליתא דאוכלים ומשקין וכ"ח שאין להן טהרה במקוה און נעשין אב הטומא' אפי' ע"י ט"מ ואינן אלא ראשון לטומאה כמו כשנוגעין בט"מ ובשאר אבות הטומאה כדאמ' בסוף עירובין וכדמוכח בפ"ה דסוט' (ד' כט) גבי הא דקא'. התם מה לט"י דשרץ שכן במינו אב הטומאה כ"ת יוכיח ואע"פ שהתוס' בפ"ק דפסחי' (דף יד) גמגמו דהא דאין להם טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה היינו דוקא לטמא אדם וכלים אבל אוכלים ומשקים נעשין אב הטומא' אין דעת המפ' כן גם נ"ל דההיא דפ"ה דסוט' קשי' לזה דא"כ מאי קאמ' כ"ח יוכיח ומייתי לשלישי דפוסל בתרומה מהאי דינא הא איכא למיפרך מה לכ"ח שכן נעשה אב הטומאה ע"י ט"מ לטמא אוכלי' ומשקי' ול"ל ט"י יוכיח א"ו ה"ט ליתא דדבר שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה אפי' לגבי אוכלים ומשקי' וכיון שכן מי חטאת שנטמאו במת עצמו שוין לנטמא בט"מ ואינו אלא ראשון וכמו שהללו מטהרין לר"ח ה"נ בנטמאו במת נמי מטהרין כיון שאין זה אמור מזה והנכון הא דגזרו שלא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת בספינה משום מעשה שהי' לר"א דס"ל מי חטאת שנטמא מטהרין ל"ל הא דלא איכפת לו בטומאתן כיון דמ"מ מטהרין:

לא ישא אדם מי חטאת וכו'. דילמא איכא הכא כזית מן המת ונטמא באוהל מ"מ צריך טעם כיון דאינו אוכל אלא אפר בעלמא אמאי מקבלת טומאות אוכלין והתוס' בפ"ה דיומא (דף מח) פי' דאפר חטאת אין לו שום טומאה מה"ת ואי משום חיבת הקדש הא לא שייך בה משנעשית אפר כדמשמע ס"פ התכלת על הפרה שלא יהא מועלין באפרה וק"ל דבהדיא אמ' רפי"ב דמנחות (דף קב) דלר"ש דא' כל העומד לזרוק כזרוק דמי ה"נ כל העומד לשרוף כשרוף דמי פרה ונות' אמאי מטמ' טומאו' אוכלי' אפר' בעלמא הוא וקא' חיבת הקודש מכשירתו ומשמע התם דמה"ט פרה מטמא מן התורה שוב ראיתי להרשב"א בתשובה סי' י"ב שכתב כמש"כ והא דמייתי התוס' ראי' מפ' התכלת שאני התם דמיעטו רחמנא בהדיא כדאמר התם חטאת היא בה מועלין פי' מדקרי' רחמנא חטאת דינו שוה לקרבן חטאת וקודש ואין מועלין באפרה פי מדכתי' היא למעוטי' אבל לכל מילי דינו כחטאת כדאמ' בכולה מס' פרה עי"ל דה"ט משום דכתיב גבי אפר חטאת והניח במקום טהור ומש"ה תנן בפ"י דמס' פרה גבי קלל של חטאת שנתן ע"ג השרץ דחכמים מטמאי' מה"ט וכמה שאכתב לקמן בשם המפרשי':

אלא דגמרינהו ע"ה נגמרין בטהרה קרי' להו. נ"ל דה"ה דה"מ להקשות אי דגמרינהו ע"ה אפי' תרומה נמי ניבעי טבילה אלא דנ"ל להקשות מרישא מיהו על הא דמסיק משום צינורא דע"ה דנפל ק"ל א"ה תרומה נמי כדפריך לעיל גבי מטבילן כבת"כ לתרומה אבל לא לקדש וגבי נושא את המדרס וההיא שנוי' דהתם ל"ש הכא והתוספות פי' לעולם דגמרי' חבר הנהוג לאכול עט"ק ומשום צינורא דע"ה איכא היינו שאינו אוכל עט"ק רק על טהרות תרומה ושטהרתה טומאה היא אצל הקדש ואי אין צינורא דחבר טמא מוקמינן לי' בע"ה ממש ולמאי דפי' דהאי צינורא דע"ה היינו באוכל ע"ט תרומה ניחא וק"ל דודאי אוכל ע"ט תרומה לא הוי קרי' לי' גמ' ע"ה אלא פרוש קרי לי' ואפי' אוכל חולין בטהרה פרוש קרי לי' כדתנן ספ"ב בגדי ע"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ועק"ל אמאי לא חיישינן לצינורא דע"ה ממש ואפי' לתרומה נמי ודוחק לומר דלקדש דאיכ' למיחש לצינורא דע"ה ממש ושל אוכל ע"ט תרומ' וע"ט קדש שכיחא וחיישינן אבל תרומה דליכא למיחש אלא לצנורא דע"ה ממש לחוד לא שכיחא ול"ח וי"ל דהאי חששא דשמא נפל צינורא דע"ה מקמי דגמרינהו ובעידנא דגמרי' עדיין לחה היא חששא רחוקה היא קדש דחמיר חששי לה תרומה דלא חמיר ל"ח:

טבילה אין ערב שמש לא. פי' התוס' בשם הר"א מדלא תני בהדיא וכ"ת א"כ הייתי אומר דלתרומה טבילה מיהא בעי יש לומר דליכא למיטעי בהכי דא"כ לימא בהדיא צ"ט לתרומה והערב שמש לקדש ולי אין זה דיוק דבכולה גמ' אמ' כה"ג דנקט הכי משום רבותא דהא דקיל טפי אבל אידך מילתא דתני בהדי אפי' חומר' גדולה מזאת איתא בה וכל הגמ' מליאה מזה במקומות שאין מספר ול"א א"כ לימא בהדיא אבל ל"נ דדייק הכי דה"ל למיתני כלים הנגמרים בטהרה טמאים לקדש וממילא ידעינן דטבילה מטהרתן וכי איכפול תנא לשמעינן דטבילה מטהרת כלי' טמאים מטומאתן א"ו להכי תני הכא משום דיוקא דקמ"ל טבילה אין הע"ש לא:

הערב שמש לא. ק"ל כיון דמשום לתא דדררא דטומאה דאוריית' גזרו רבנן לטבילה זו משום צינורא דע"ה שמה זב הוא ורוקו טמא מה"ת כדאמ' בפ' דם הנדה א"כ מאי מועיל טבילה לחוד בלתי הע"ש הא אכתי פוסל את הקדש מה"ת דהא גבי כלים כתב רחמנא הערב שמש אלמא ט"י פוסל את הקודש במגע מה"ת ומה הועילו חכמי' בתקנת' שתקנו להטבילן כיון דליכא הע"ש אכתי טמאים הם לקדש כדמעיקרא ול"ד להא דתנן בפי"א ממס' פרה גבי כל הטעון ביאת מים מד"ס לאחר ביאתן מותר בכולן פי' בחולין ומעשר תרומה וקדש וא"צ הע"ש דש"ה דמיירי מכל הני דאמ' בפ"ק דשבת האוכל אוכלים טמאים והשותה משקים טמאים והבא ראשו ורובו במים שאובין וכו' דמכל הני ליכא למיחש משום דררא דטומאה דאורייתא בהא מילתא גופי' דאוכל ושותה משקים טמאים א"א שיטמא אדם בשום ענין דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה וכיון דלאו משום חשש דררא שמא יש כאן ספק טומאה של תורה גזרו עליהן טומאה אלא טעמא אחרינא איכא בכל הני כדמפ' התם מש"ה הקילו עליהם דסגי בטבילה בלא הע"ש אבל הא דכלים הנגמרי' בטהרה כיון דטעמא דגזרו עליהם טומאה משו' שמא יטמא בטומאה של תורה דהיינו בצינורא של ע"ה שמא זב הוא הא טבילה לחוד בלא הע"ש אינו מוציאתו מידי ספק זה דאי איכא כאן צינורא של זב לאחר טבילה קוד' הע"ש כקודם טבילה הוא מה"ת לענין קדש ואין טבילה לחוד מוציאתו מידי ספק זה עד לאחר הע"ש ואמאי סגי להא בטבילה לחוד וי"ל דודאי הא חששא רחוק' הוא לחוש שמא נפל צינורא דע"ה מקמי דגמרי' כשחבר אוחז בה וכשנגמרי' עדיין לחה היא ולאו אדעתי' דחבר ולהחזיק הכלי בספק טומאה מה"ט וטבילה זו אינו אלא משום סרך טבילה בלבד וכדא"רי בפ"ג דיומא (דף ל) דהא דאין טהור נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבל דסרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומא' ישינה שבידו ויפרש וה"ט נמי לטביל' זו של כלים הנגמרים בטהרה אין זה אלא כדי שיזכור שמא נפלו צינורא דע"ה קודם גמרן ובשעה שגמרן עדיין לחה היא וכיון שכן בטבילה לחוד סגי להכירא בעלמא כדי להזכיר טומאה ישינה ואין לו ענין להע"ש כלל כמו לכנוס לעזרה דסגי' לי' בטבילה לחוד ה"ט להזכיר טומאה ישינה:

אלא דחתכה ע"ה בהא לימא ר"י יטמא ויטבול הא מטמא וקאי. וכ"ת יטמא משום הכירא דצדוקים הא טומאת ע"ה כיון דנהג נמי בחולין חמירא ובעי הע"ש אע"ג דמדרבנן היא ול"ד לשאר טומאת דרבנן של מעלות דל"ג לחולין אלא לתרומ' וקדש בלבד דלא בעי הע"ש כ"פ הר"ש בפ"ק דטהרות וקצת מזה כתבו התוס' בר"פ גבי האונן ומח"כ צ"ט לקדש ובסמוך אפרש יותר:

אלא לבתר דחתכה מיזהר זהיר בה. וק"ל בשלמא לעיל גבי כלים הנגמרים בטהרה ניחא דהתם ודאי זהיר בה כדי שלא תטמא אבל הכא גבי שפופרת כיון דלהשתמש בה חטאת חתכה וכיון דלחטאת לא סגי לה בלא טומאה משום הכירא דצדוקים ובע"כ סופו ליטמא א"כ הפוכי מטרתא ל"ל אדרבה אינו זהיר בה בכיון כדי שיהא צריך טבילה ויטבול וישמש בה משום הכירא ושמא יש לומר דאע"ג דסופו ליטמא בע"כ משום הכירא מ"מ כל מה שאפשר לאחר הטומאה סמך לתשמיש החטאת מאחר כדי שבין כך ובין כך לא יבא לידי תקלה לטמא קדש ומיזהר זהיר בה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף