טורי אבן/חגיגה/כג/ב

טורי אבן חגיגה כג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ג ע"ב

אלא מעתה לא תטמא אדם וכו'. ק"ל מה בכך דהא אע"פ שאין אדם וכלי' מקבלין טומא' אלא מאב הטומאה מ"מ בחטאת מקבלין דהא תנן בפי"ג דפרה הטהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואפי' הן מאה לגין של חטאה שנטמא אחוריו נטמא תוכו ומטמא וכו' ואפי' הן מאה ובתוספתא תניא לגין של חטאת שנטמא אחוריו נטמא תוכו ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואת המזה שאין אומר' בחטאת זה ראשון וזה אחרון אפי' הן מאה כולן תחילה שאין מונין לחטאת והביאה הר"ש לתוס' זו שם אלמא בחטאת אפי' מאה מטמאין זה את זה בין אדם לאדם ובין כלים לכלים בין כלים לאדם כהאי דלגין דתוספתא שמטמאין את האדם במשא וא"כ אפי' לא עשו שפופרת זו שחתכה לחטאת אלא כטמא שרץ אפ"ה מטמאין לאדם שחתכה דלא גרע מלגין שנטמא במשקים שמטמאין את המזה כ"ש כלי שנטמא בשרץ שמטמא' אדם לחטאת והא כיון דעשו שפופרת זו כנטמא בשרץ דין הוא שיטמא לחטאת את האדם החתכה מש"ה תניא חתכה ומטביל טעין טבילה דמיירי לענין חטאת והא דפריך מהאי דחתכה ומטבילו טעון טבילה פי' הא ע"כ כר"א אתא ולא כר"י דהא א' יטמא:

והתניא מעול' לא חידשו דבר בפרה. ק"ל מאי פריך דילמ' ההיא ר"י היא דלדידי' דס"ל יטמא ואח"כ יטביל בע"כ ל"ל דעשהו כטמא דא"כ ל"ל יטמא הא טמא וקאי אלא ודאי לא עשהו כטמא וההיא ברייתא כוותי' אתא ורב דא' עשהו כט"מ אדר"א קאמ' ול"ל הא דלא חדשו דבר בפרה וכ"ת משו' דלא ניחא לן לעשות פלוגתא חדשה בין ר"א לר"י בהא דל"ח דבר בפר' כיון דלא שמעינן דפליג בהא דנימא דההיא ברייתא דלא כר"א הא השתא נמי אי מוקמת דס"ל לר"א בכלים הנגמרי' בטהרה צריכין הע"ש בע"כ פליג אדר"י דא' יטמא ואח"כ יטבל משו' הכירא דע"כ ס"ל לר"י דא"צ הע"ש ומתני' דלא כר"א ומאי אולמא דנימא דפליגי אי צריך הע"ש אי לא ור"א פליג אמתני' או נימא דכ"ע. א"צ הע"ש ופליגי בהא דלר"א עשהו כט"מ ול"ל הא ברייתא דחידשו בפרה מש"ה בטבילה לחוד סגי והוי הכירא ור"י א"ל הא דל"ח מש"ה ליכא הכירא אא"כ יטמא ויטביל ואדרבה הכי ניחא טפי לומר דר"א לא פליג אמתני' דברייתא לא אהי' כוותי' מלומר דס"ל כברייתא ולפי"ז בע"כ מתני' לא אתי כוותי' וי"ל דהאי ברייתא דל"ח בפרה בע"כ ר"א היא דאלו ר"י מהיכא תיתי לומר דחידשו דאיצטריך לאשמעינן דל"ח ואי משו' שעשו בה מעלות הרבה וכדפי' רש"י מ"מ מהיכא תיתי שעשו כט"מ בז' שלו לטמא מה שלא מצינו כן בכ"מ אבל אי ר"א היא ניחא דסד"א הכי דכיון דר"א אמ' יטבול מיד וא"צ לטמא ואפ"ה הוי הכירא משו' דעשהו כט"מ קמ"ל דל"ח דב' בפרה וטעמא דר"א הוא משום דבעלמ' כלים הנגמרים בטהרה צריכין הע"ש וכיון דהכא אחר טבילה מיד משתמש בהו הוי שפיר הכירא ואביי משני דלעול' ברייתא ר"א היא ולר"א ס"ל דהא דעשהו כט"מ וכדשני רב ומאי ל"ח בפרה דקאמ' של"א קורדום מטמא מושב והשתא כ"ש דניחא טפי דטוב' קמ"ל דאע"ג דחידשו ועשוהו כטמא כולי האי ל"ח לומר קורדום מטמא מושב:

הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש. פי' רש"י במתני' אוכלים חתיכות הרבה בכלי אח' ונגע הטמא בא' מהן הכלי מצרפם להיות כולן חתיכה אחת ונטמאו כולן מפי' משמע דוקא כשהן בכלי א' בשעת מגע הטומא' הוא דמצרפן הכלי אבל אי נגע הטמא בא' והניחן אח"כ בכלי א' אין הכלי מצרפן לש טמא הטמא השאר כאלו נגעו בו וק"ל מנ"ל הא ל"מ למ"ד צירוף דאורייתא ונ"ל מכף א' עשהו כל מה שבכף א' אפי' נטמא קודם כשמניחו בכלי א' עם אחרים הכלי מצרפן כאלו נגעו בו אלא אפי' למ"ד צירוף דרבנן נמי א"ל הכי. והא דא' לקמן הסולת והקטורת והלבונה והגחלים שנגע ט"י במקצתן פוסל את כולן משמע דוקא כשהן בכלי א' בשעת מגע ונגע הט"י במקצתן הוא דפוסל את כולן אבל אם אחר המגע ט"י נתן בכלי עמו לא שאני ט"י דפוסל ואינו מטמא לפיכך אין מגע ט"י חוזר ומטמא אחרים אפי' במגען וכ"ש ע"י צירוף כלי וה"נ ההיא דאמר לקמן על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו דמשמע נמי כשהן בכלי א בשעת מגע הטמא במקצתו ולא כשנתן אחר מגע הטמא בתוך כלי אחד אע"ג דטמא מטמא לטמא אחרים שאני אפר חטאת שאינו אוכל אלא עפרא בעלמ' דאפי' נגע בהן טמא אינו מטמא מה"ת אלא פוסל לחוד כמגע ט"י בכל דבר וכמש"ל אבל טמא הנוגע באוכל של קדש כשהוא לבדו בכלי ונעשה ראשון ואח"כ הניחו עוד אוכלי קדש עמה בכלי הכלי מצרפן כא' כאלו נוגע בו ונעשין שני והא דאמ' בפ"ג דמנחות (דף כד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא א' מהן והניחו בביסא וחזר ט"י ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע לי' טומאה או לא והשתא אם איתא דאפי' בנטמא א' מהם ואח"כ הניחו בביסא א' עם חבירו הכלי מצרפן אפ"ת שבע לי' טומאה הא מ"מ בלא"ה מטמא את חבירו מחמת טומאה ראשונה די"ל דהאי נטמא א' מהן דראשונה היינו נמי ע"י מגע ט"י דאינו אלא פוסל אבל לא מטמא ותדע דאי נטמא א' מהם ע"י מגע טמא מיירי אמאי נקט לבעיין דאי אמרת שבע לי' בטומאה קלה דט"י על טומאה חמורה דמגע טומא' ה"ל למנקט בשני המגעות שווין או בחמירה על חמירה דהיינו שניה במגע טמא או בקל על קלה ושניהם הי' ע"י מגע ט"י דהוי רבותא טפי אע"ג דמגע השני שוה וחמורה כראשונה אפ"ה א"ל שבע לי' טומאה דהא כה"ג נמי מבעי' לן א"א שבע ולא פשיטא לי' אלא בחמורה על קלה דל"א שבע דהכי אמרינן התם אמר לי' אביי ומי אמרינן שבע לי' טומאה והתנן סדין טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס אר"י וכי באיזה מדרס נגע זה אלא שאם נגע בו זב מטמאים מגע זב כי נגע בו הזב מיהא טמא אפי' לבסוף ואמאי לימא שבע לי' טומאה ודחי ממאי דאם נגע בו הזב לבתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוו טומאה חמורה על טומאה קלה אבל הכא דאידי ואידי ט"ק לא אלמא אפי' באלו ואלו שוין מבעי' לי' ואי הא ראשונה דנגע בא' מהן היינו מגע טמא אמאי נקט בחזר ונגע ט"י דה"ל ט"ק על טומאה חמורה אפי' בחזר ונגע טמא נמי כיון דאידי ואידי שוין מבעי' לי' נמי א"א שבע וה"ל למבעי בשוין דהוי רבותא טפי דאפי' בשוין א"ל שבע לי' טומאה ראשונה ושני' לא חיילא כלל ולא מהני לטמא לראשונה עוד כדי שתחזור ותטמא לשני' ע"י צירוף כלי אלא ע"כ מגע ראשונה היתה ע"י ט"י וכי חזר ונגע בו ט"י ה"ל אידי ואידי טומאה קלה מיהו נ"ל דאפ"ת דראשונה היתה ע"י מגע טמא והב' ע"י ט"י דה"ל ט"ק על ט"ח ואפ"ה נקט לבעיין בכה"ג לרבותא דאידך גיסא דאע"ג דה"ל קלה על חמורה מ"מ א"ל דלא שבע וקלה נמי חיילא לטמא הב' ע"י צירוף כלי ומ"מ אע"ג דאין מכאן ראי' להא דפי' דהא איכא למידחי דמשום רבותא דאידך גיסי נקט הכי מ"מ אין להקשות מהא למאי דפי' מדנקט במגע ב' ט"י ובמגע א' נקט ונטמא א' מהן סתמא ש"מ שנטמא בט"ח מט"י ואפ"ה א"א שבע לא נטמא חבירו ע"י צירף כלי והיינו כפי' רש"י ובשה"מ אבאר זה יותר וגם הא דפי' דבאפר חטאת אפי' נגע בהן טמא אינו מטמא מה"ת אלא פוסל בלבד:

[השמטות] הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ד"ת עניים במקומן ועשירי' במ"א. ועיקר הדבר בפ"ג דמנחות (דף כד) וה"ג התם כי סליק רב כהנא אשכחינהו לבני ר"ח דיתבי וקאמ' עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יום בא' מהן מהו כי תנן הכלי מצרף מה שבתוכ' לקדש ה"מ היכא דנגעי בהדדי אבל היכא דל"נ בהדדי לא א"ד ל"ש א"ל איהי מי תנן כלי מחבר כלי מצרף תנן כל דהוא פי' דאי הוי תניא מחבר הוי משמע דנגעי אהדדי והכלי מחברו כאלו הוי חד ואם נטמא זה נטמא זה מצרף תנן משמע דלא נגע וזה מצרפן להיות אחד. תו גרסינן התם הושיט ט"י את אצבעו בניהן מהו א"ל אין לך דבר שמטמא מאוירו אלא כ"ח בלבד וק"ל כיון דכבר פשיט להו ר"כ מהתם הכלי מצרף ולא תנן מחבר ש"מ אע"ג דל"נ בהדדי משום דמצרף משמע דהכלי מצרפן ועושה אותן א' אע"ג דל"נ אהדדי ש"מ דאין מטמאין באויר כדין כ"ח דאין מטמ' באויר ככ"ח צירוף כלי ל"ל ואפי' חיבור גרידא נמי ל"צ דלמאי אהני האי חיבור דהא אפי' לא חיבור הכלי מ"מ מה שבכלי שוין זה לזה לטמא מאויר אפי' מה שלא נגע הט"י בהן כדין אויר כ"ח. וי"ל דנ"מ אם חלק לעשרון והניחו חציו בכלי א' וחצי השני בתוך כלי אחר והניח כלי א' עם חצי עשרון שבו בתוך כלי אחר שבו חצי עשרון השני ונגע ט"י בכלי החיצון בתוכו או באוירו דאי משו' אויר כה"ג אפי' בכ"ח אין מה שבכלי הפנימי מטמא מחמת אוירו של כלי החיצון כדאי' רפ"ק דזבחים (דף ג) וספ"ב דחולין (דף כו) תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו קמ"ל דהכלי החיצון מצרף ומחבר את חציו עשרון הפנימי כאלו הוא מתוכו עם חצי העשרון החיצוני ואין הכלי הפנימי מפסיקתן. תו גרסינן התם הדר איהו בעי מנייהו פי' ר"כ מבני ר"ח מהו לקמוץ מזה ע"ז צירוף דאורייתא או דרבנן א"ל זו לא שמענו כיוצ' בו שמענו דתנן ב' מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו א"י לקמוץ מזו בפ"ע ומזו בפ"ע כשירי' וא"ל פסולה כי יכול לקמוץ מיהא כשיר' אמאי הך דמערב הא לא נגע פי' דמשמע להו לבני ר"ח דהא דתנן א"י לקמוץ מזו בפ"ע שעומד מכל מנחה כדי קומץ בפ"ע בצד הכלי שאינו מעורב ואע"ג דל"נ אהדדי כשירי' משום שהכלי מצרפן אלמא צירוף דאורייתא והשתא ק"ל כיון דפשיטא להו לבני ר"ח ממתני' דהתם דאע"ג דל"נ אהדדי אפילו הכי מהני צירוף אפי' לקולא לענין קומץ דמנחה כ"ש דלחומרא מהני צירוף ולגבי טומאה אף בדל"נ אהדדי ומאי קא מבעי להו בתחילה בדל"נ אהדדי אי מהני צירוף לחומרא לענין טומאה השתא לקולא מהני למאי דמשמע לה לבני ר"ח דמתני' דב' מנחות שנתערבו מיירי בדל"נ כ"ש דמהני לחומרא לגבי טומאה דהכלי מצרף אף בדל"נ אהדדי. ועק"ל בהא דב עי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע ט"י בא' מהן ופירש"י להכי נקט ט"י משום דאין טומאתו חמורה לעשות ראשון ושני דאי טומאה אחרת ל"ל צירוף הא מטמא אותו הטמא את הכלי והכלי מטמא את השאר הא בטמא אחרת נמי מצי למיבעיא הא בנגע הטמא באחד מחצי עשרוני' ולא נגע בכלי עצמה דהא קי"ל דאין אוכל מטמא כלי דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ובחי' למס' פסחים יתבאר יותר [ע"כ מהשמטות]:

עשאו לכל מה שבכף א'. ואע"ג דמסיק בסמוך דוקא בצריך לכלי הכלי מצרפו והיינו מה שקידושו ע"י כלי כמו שאפרש בסמוך האי קטורת דנשיאים נמי קדושו ע"י כלי וה"ל צריך לכלי דהא בפ"ט דזבחים (דף פח) ובפ"ק דמנחות (דף ה) נ"ל דאין כלי שרת מקדשים אלא שלמים פי' כשיעור שצריך לאותו דבר כגון מנחה שיהא עשרון שלם וכן כל דבר בשלימותו שנא' מלאים סולת פי' גבי נדבות סולת של נשיאי' אין מלאי' אלא שלמים והא גבי הקטורת דנשיאים כתיב נמי כף א' מלאה קטורת אמר נמי אין מלאה אלא שלימה ש"מ דזקוק לקידוש כלי אלמא בצריך לכלי איירי הא דעשאו לכל מה שבכף א':

מתיב ר"כ הוסיף ר"ע. הקשה התוס' שם בפ"ג דמנחות דהכא ס"ל לר"כ צירוף דרבנן והתם מספקא לי' ותי' דשמא מספקא לי' משום שנויי דהכא:

על אפר חטאת שנגע טמא. הא דנקט הכא טמא ולא נקט ט"י כדנקט בעדות של ר"ע היינו משום דהתם איירי בקדש דט"י פוסל בקדש לרבנן ולר"מ ואבא שאול טמויי נמי מטמא לקדש כדאמ' בפ"ה דסוטה (דף ל) ובפ"ק דמעילה (דף ח) אבל באפר פרה אין ט"י פוסל כדאמ' לעיל ט"י כשר בפרה וזה פשוט ואני תמה על התוס' בפ"ה דיומא (דף מ"ח) שהכריחו דע"כ ט"י פוסל קטורת מה"ת דאי מדרבנן לא מהני צירוף כלי והא דגזרו צירוף כלי גבי אפר אע"ג דאינו טמא אלא מדרבנן ואי משום חיבת קדש הא לא מהני כשנעשית אפר כדאמ' בה מועלין ואין מועלים באפרה י"ל דבטמא גזרו בט"י דקילושא טומאתו ל"ג ואדרבה משם יש ראי' מדנקט בסיפא ט"י וברישא גבי אפר פרה נקט טמא וא"י מה ראי' היא הא גבי אפר פרה ע"כ נקט טמא דאלו ט"י אין פוסל בפרה:

שפוסל את כולה. ק"ל למאי דמסיק בסמוך דא"צ לכלי אין הכלי מצרפו אפי' למ"ד צירוף מדרבנן אפ"ה צריך לכלי בעינן וכמו שאפ' א"כ אמאי מהני צירוף באפר חטאת הא א"צ קידוש כלי ואמאי הכלי מצרפו וי"ל דבחטאת החמירו יותר מבקדש כדתנן לעיל בספ"ב ולקדש מטבילן ולחטאת נטמא ידיו נטמא גופו ותנן בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ותנן בפי"ב דפרה הטהור לחטא' נטמא ידיו נטמא גופו ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפי' הן מאה לגין של חטאת שנטמאה וכו' אפי' הן מאה והרבה מעלות תנינן התם גבי חטאת משא"כ בקדש הילכך אע"ג דבקדש באין צריך לכלי אין הכלי מצרף בחטאת החמירו יותר ותדע לך דהכי הוא דבחטאת החמירו יותר מבקודש לענין צירוף כלי דהא שם בפ"ג דמנחות מבעיא לבני ר"ח עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע ט"י בא' מהן מהו כי תנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש ה"מ היכא דנגעי בהדדי אבל היכא דל"נ בהדדי לא א"ד לא שנא והשתא מאי מבעי' להו אי מצטרף בדל"נ ע"כ מצטרף מדקאמר אפר פרה שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו והא מיירי בע"כ בדל"נ אהדדי דאי בדנגע צירוף כלל ל"ל הא הגרגיר שנגע בו הטמא מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואפי' הן מאה ויותר דאין מונין ראשון ושני לחטאת ואע"ג דהא דאין מונין אינו אלא מדרבנן הא צירוף כלי דאפר חטאת נמי אינו אלא מדרבנן א"ו בהא מעלה דצירוף כלי החמירו בחטאת יותר מלקדש ואע"ג דבהא מעלה בחטאת בע"כ בדל"נ נמי אפ"ה א"ל דבקדש בדנגע דווקא ה"נ אע"ג דבקדש א"מ אלא בצריך לכלי דווקא אפ"ה חטא' אע"ג דא"צ לכלי מצטרף:

וקתני הוסיף ר"ע. פי' רש"י דדייק לה דע"כ באפר חטא' צירוף דרבנן דאי מקרא דר"ח ליכא למילף אלא קדשי מזבח אבל אפר פרה לא וק"ל הא לענין חיבת הקדש ילפינן לפרה מקדשי מזבח כדאמר בפ"ב דמנחות (דף קב) דפריך מדאמ' ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי כל העומד לשרוף נמי כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאי טומא' אוכלים עפרא בעלמא נינהו ומשני חיבת הקדש מכשירתן והא חיבת הקדש נ"ל מוהבשר לרבות עצים ולבונה כדא' בפ"ב דחולין (דף לו) והא האי קרא גבי שלמי' כתיב דקדשי מזבח הן ואפ"ה גמרינן מיני' נמי חיבת הקדש לפרה. והאי חיבת הקד' דפרה הוי מה"ת כמש"ל בסוגיא דהנושא את המדרס וה"נ איכא למימר דלענין צירוף כלים גמרינן לפרה מקדש וצירוף לאפר פרה גופא הוי מה"ת ול"נ דדייק הכי דע"כ צירוף דאפר פרה אינו מה"ת ואע"ג דאיכא למילף פרה מקדש הא בקדש גופי' אין הכלי מצרפו אלא בצריך לכלי דהיינו שקידשו ע"י הכלי וכמ"ש בסמוך והכי אר"כ גופי' בפ"ג דמנחות והא באפר פרה למ"ל צריך לכלי דהא אין קדושו ע"י כלי ואע"ג דמשני ל"צ אלא לשירי מנחה דאורייתא צריך לכלי כ"מ וכו' לאו משום דר"כ דמותיב לה לא אסיק אדעתי' סברא זו דהא ליתא דעיקר קושיתו מה"ט הוא ולא חידש המתרץ אלא סוף דבריו ואתו רבנן וגזרו אע"פ שאין צריך לכלי הכלי מצרפו ועיקר תירוצו אסוף דברו גריר ומשום דרצה לסיים ואתו רבנן וגזור נקט בריש דבריו דאורייתא צריך לכלי וכו' אע"ג דגם המקשה ידע הא ועיקר קושייתו מש"ה הוא והתוס' פי' דדייק דצירוף מדרבנן משום דאפר חטאת אינו קדש אלא חול מדדרשינן היא בה מועלין באפרה לא גם ע"ז קשה נהי דמיעטו קרא ממעילה לגבי שאר דברי' כקודש כמ"ש. ומ"מ אחר כל הפי' יש לי לדון שמנ"ל לדייק דהוספה דר"ע הוי מדרבנן כמו רישא דאפר פרה דילמא הא כדאית' והא כדאית' דאע"ג דאפר פרה דר"ש דרבנן מ"מ דר"ע מה"ת הוא והי' נ"ל דלא שייך לישנא דהוסיף אא"כ בהא ש"מ כ"ש לקמייתא דבלא"ה אין זה הוספה דהא קמייתא נמי עדיפא ומוספת על הך דמהא נמי ש"מ מילתא חדתא דלא שמעינן מבתרייתא וכה"ג פי' התוס' רפ"ק דזבחים (דף ג) דמש"ה לא תני יותר ע"כ גבי הכותב תופסי גיטין דמייתי ההם אע"ג דש"מ דסתמא פסול משום דאמר ללבלר דקתני ברישא דהך יתר כמו כן דדייקינן מהא סתמא ומהא אין ברירה והשתא אי צירוף בקדש אינו אלא מדרבנן ניחא דתני להא דר"ע בלשון הוספה דכ"ש דיש צירוף מדרבנן לאפר חטאת דהא בכ"מ החמירו במעלות דרבנן בחטאת מבקדש כדפי' לעיל והשתא מצירוף חטאת דר"ש לא ש"מ לצירו' קודש דר"ע אבל מדר"ע דצירו' ק' הוי כ"ש חטא' דר"ש אבל אי צירוף דקדש דר"ע הוי מה"ת הא בשל תור' ודאי א"א למיל' חטאת מקדש וכדפי' וא"כ מה הוסי' ר"ע דקאמ' הא דר"ש יתר כמו כן דמר"ע לא שמעינן אנא קדש דהוי מה"ת דנ"ל מקרא אבל הא דחטאת לא ש"מ אי לאו עדות דר"ש מיהו אין זה מספיק דהא אפ"ת צירוף דרבנן אפ"ה ל"ג בא"צ לכלי גבי קדש כדפי' ואלו בחטאת למ"ל בצריך לכלי. וכולו עדות דחטאת דר"ש אינו אלא בא"צ לכלי הרי דלא ש"מ הא דחטאת דר"ש מקדש דר"ע אפ"ת דאינו אלא מדרבנן אפ"ה בקדש בא"צ לכלי דומי' דחטאת ל"ג ואפ"ה קתני הוסיף א"ו בכה"ג שייך נמי לישנא דהוסיף ודלא כהתוס' א"כ אין לדקדק מהא דנקט הוסיף דצירף דרבנן דאפ"ת מה"ת שייך לישנא דהוסיף א"ו ליתא להא דפי' וכ"ת א"כ אמאי לא תני יתר ע"כ בההיא דטופסי גיטין בפ"ד דגיטין כבר פי' התוס' טעם אחר בהא שם בגיטין והא דדייק הכא מדתני הוסיף ר"ע אלמא צירוף לקדש דרבנן נ"ל דהכי דייק לה כיון דחטא' דרבנן אם איתא דקדש דר"ע מה"ת דאורייתא אדרבנן ל"ש למיתנא בלשון הוספה דאינן מענין א' וסוג אחד ותרי ענייני הן אבל אי שניהן הן דרבנן שפיר שייך למיתנא הוסיף כלומר ר"ע הוסיף לומר דמלבד מעלות צירף שעשו באפר חטאת גזרו הוסיפו עוד בקדש נמי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף