ט"ז/יורה דעה/רנב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואפילו אם גבו לצורך בנין ב"ה. זה מותר לשנותו אפילו למצוה אחרת בלאו פדיון שבויים כמ"ש בית יוסף בשם הרמב"ם וכ"פ בשלחן ערוך דא"ח סי' קנ"ג ולא נקטיה כאן בפדיון שבויים אלא משום סיפא שקנו העצים והקצום:
(ב) אבל אם בנאוהו כו'. בגמרא[1] אמר רב חסדא אסור לסתור בית הכנסת אלא־אם־כן בנו אחרת דלמא יבא לידי כך שלא יבנהו דיוציאו המעות ואף על־גב דכבר קנאו הלבנים והקצו אותן מכל־מקום דילמא איתרמי פדיון שבויים ומזבני להו. ופריך אי הכי כי בנו נמי ניחוש שמא ימכרוהו ומשני דירתיה דאינשי לא מזבני. ומשמע הלשון[2] שאין איסור למכור בית הכנסת אפי' אם כבר בנאוהו אלא דלא חיישינן לזה שיבא לידי כך כיון דאין דרך העולם למכור דירה שלו ואם כן תימה על הטור שכתב איסור בזה למכור אותו וצריך לומר דכיון שאין דרך העולם לעשות כן לא יעשה בבנין בית הכנסת גרוע מבנין שלו משמע מדברי רמב"ם שמביא בית יוסף דאם לא גמרו הבנין רק התחילו בו מותר למכור אותו חלק שבנאו אלא דוקא גמרו אותו ונראה הטעם דאז לא נקרא עדיין דירה וכיון דהטעם משום דירתיה דאינשי לא מזבני משמע דלאו משום שיהיה הקדושה חמורה טפי אחר שבנאוה ממה שהיה תחילה בשעת הקצאת אבנים דזה אינו וכמו שהקשה המקשן שם אי הכי אפי' בנאוהו נמי אלא משום דאין דרך עולם למכור בית דירה שלו ע"כ אין למכור גם בית הכנסת ונראה פשוט דה"ה וכל שכן בית המדרש לענין זה ובית יוסף הביא דברי התוס' שכתבו והא דאמרינן בפרק בני העיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה ולא קתני פדיון שבויים שמילתא דפשיטא היא ולא אצטריך למיתני ותמה בדרישה על הבית יוסף שהביא דברי התוס' אלו דהא באורח חיים סימן קנ"ג מוכח דקדושת ספר תורה הוה טפי מקדושת בית הכנסת וכיון שאין מוכרין בית הכנסת לצורך פדיון שבויים כ"ש ספר תורה והתוס' לא אמרו אלא לפדיון דנפשיה וכבודו במקומו מונח ולא דק דכבר הוכחנו דהא דאין מוכרין בית הכנסת משום פדיון שבויים לאו משום קדושתה הוא אלא משום דאין דרך למכור בית דירה וזה אין שייך בספר תורה והלכך דבר ברור הוא שמוכרין ספר תורה לצורך פדיון שבויים אפילו לשאר שבויים שלא כדברי בעל הדרישה:
(ג) ומכל מקום הנודר לצדקה. עיין מה שכתבתי על זה סימן רנ"ו סעיף ד':
(ד) כדלקמן סי' רנ"ו סעיף ד'. כן צ"ל:
(ה) אוכל נבילות. נתבאר בסי' רנ"א דאפי' בשביל פעם אחת שעשה כן להכעיס הוה מומר שלא להחיותו ולפדותו ע"ש בדברינו. הנודר שום דבר למצוה רבה יתנהו לפדיון שבויים כדאיתא פ"ק דבבא בתרא אמר רב יוסף מאי מצוה רבה פדיון שבויים:
(ו) ואם שניהם רוצים לטבוע כו'. פי' שאיש ואשה הם בסכנת טביעה בנהר ונלמד ממשנה סוף הוריות (יג.) האיש קודם לאשה להחיותו ממילא לכל סכנה של מיתה ונ"ל הטעם שאיש חייב טפי במצות:
- ↑ בבא בתרא ג: והובא ג"כ מגילה כו: 'לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי'.
- ↑ כעין זה כתב באליה רבה (או"ח סי' קנב סק"ה) 'וכן משמע קצת בבבא בתרא שם', ועי' שו"ת חתם סופר (או"ח סי' לד) שכתב על זה שהיא ראיה ברורה שאין עליה תשובה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |