חתם סופר/שבת/קכג/ב

חתם סופר שבת קכג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ת"ר בראשונה היו אומרים ג' כלים וכו' ותוס' הוסיפו כוסות וקערות וכו' ונפקא מיני' לדינא להפוסקים דעכ"פ שלא לצורך כלל לא התירו אלא דוקא מחמה לצל. מ"מ הני כלים שלא נאסרו מעולם מותרים אפי' שלא לצורך כלל וכמ"ש הר"ן לענין כתבי קודש. וא"כ פשיט שסכין מותר לטלטל שלא לצורך כלל שהוא מג' כלים. וא"כ ליתא לתמיהות ט"ז ר"ס ש"ח על נושאי הסכין בחגורה בשבת:

ועדיין בידו א' אין. וצ"ל דמשום דסתם צורך גופו של כלי בשבת הוא בידו א' דלא שכיחא שיעשה מלאכה כבידה בכלי בשתי ידיו בשבת ע"כ אמר עדיין בידו א' אין וכו' אך רבא דאמר דצריך למקומו בכלל צריך לגופו ופשיט דצריך למקומו שייך בשתי ידיו בכלי כביי כמדוכה שהוא צריך למקומה ע"כ אמר לחלק בין אדם א' לב' בני אדם ועיין רשב"א שנתקשה בזה:

איתיבי' ושוין. עמ"ש רשב"א דאביי הקשה ממדוכה אע"פ שידע לתרץ ר' נחמי' משום דלר' נחמי' מותר צריך למקומו דהוה תשמיש המיוחד לו ע"ש. אבל קשה מ"ט לא תי' דעלי בסיכי זיירי כרבה. וי"ל בשלמא לרבה דלא התיר אלא בצריך לגופו של כלי והכא בעלי דקפיד עליו לעשות בו מלאכה אחרת לא הותר לצורך גופו. אבל לרבא דמתיר לצורך מקומו אפי' נימא דבעליו מיחדין לי' מקום מבלי לטלטלו לחוץ למקומו. מ"מ הך עלי כבר טלטלוהו חוץ למקומו שיחדו לו וקצבו עליו בשר לשמחת יו"ט ונהי דאסור להחזירו למקומו הראשון המיוחד לו דהוה לטובת הכלי כמחמה לצל דאסור. מ"מ אם יארע שצריך למקומו של עלי מ"ט לא נתיר להחזירו למקומו הראשון שיחד לו בעליו והוא ישמש במקומו שעומד העלי עתה ומש"ה לא הוה מצי לשנוי בסיכי זיירי. ואמנם יש עיון בס' נתיב החיים רסי' ש"ח:

ה"ג מחמה לצל. עיין תוס' מס' ביצה י"א ע"א דמוקמי לי' בסיכי וכו' ודלא כשמעתין. ודוחק לומר הואיל ואביי איירי התם. ואי ק' תוס' לב"ש א"כ לפי תי' תוס' ע"כ א"א אלא בסיכי זיירי דאל"כ תיקשי לב"ש א"כ ק' שמעתין אע"כ לא איכפת לן בדב"ש וק' תוס' אסיפא ושוין א"כ ק' אהתוס' ועיין פני יהושע שם. ע"כ נלע"ד בפשיטות כלפי דאמרי' התם ה"א ה"ה תברי גרמי ולהודיעך כחן דב"ה א"כ לפי אותה הה"א דמתני' כח דב"ה אתא לאשמועינן ליכא לאוקמי במחמה לצל דא"כ תיקשי קו' תוס' דשמעתין ד"ה ה"נ. וע"כ צ"ל דהוה סד"א דאיירי בסיכי וכו':

בימי נחמי' בן חכלי' נשנית משנה זו. עיין ב"ק צ"ד ע"ב תוס' ד"ה בימי וכו' משמע דנחמי' רק לדורו תיקן וא"כ צ"ל כל הני חזרו והתירו הכל בימיו הי'. עיין תשו' מיימ' לספר משפטים סי' כ'. וצ"ע איך קאמר קנים ומקלות קודם התרת כלים נשנית והיינו בימי נחמי' א"כ איך פליג ר"א במקלות ור' יהושע ור' טרפון בגלוסטרא. ודוחק לומר דפליגי איך נהגו בימי נחמי' בשלמא סתמא מתני' וברייתא שלא הוזכר שם אומרו י"ל שנשנית מ"א שהי' בדורו אבל ר"א ור"י ור"ט שהי' אחריו יותר מג' מאות שנה קשה:

קודם התרת כלים נשנו. פי' רש"י מנין האחרון. היינו משום מדוכה שמלאכתו לאיסור פי' כן אבל אינך שמלאכתן להיתר ע"כ קודם מנין הראשון נשנו:

אמר ר"א קנין ומקלות וכו' נראה ר"א לטעמי' דס"ל כרבא כדלקמן קכ"ד ע"ב וכן אר"א ע"ש. א"כ ס"ל אע"ג דבהאי פורתא לא מיעפשא מ"מ לא גרע מחמה לצל ורבה לטעמי' דמחמה לצל אסור דחי שאני התם דבהאי פורתא לא מיעפשא וכ"כ בחי' רשב"א. מיהו רמב"ם פסק מחמה לצל מותר ואפ"ה פסק הך דקנין וצ"ל דס"ל דהוה שלא לצורך כלל וכן נראה מלשון תשו' רדב"ז דפוס ויניצאה סי' תשל"ז ע"ש. ועיין מנחות צ"ז ע"א מה שהקשו תוס' אפירש"י דהתם משמעתין ותו יש לדקדק הא גם לרש"י הוה רק מיחזי כבונה וסותר וא"כ הדר הוה שבות ועכצ"ל דהך שבות גזרו במקדש כמ"ש תוס' א"כ נימא משום טלטול והך שבות גזרו במקדש. ונלע"ד דהרי חזינן במקלות פליגי ר"א ורבנן וכ' תוס' יו"ט דלכ"ע אין שבות במקדש אלא רבנן ס"ל א"א בידו ובכתף חבירו והתירו שבות ור"א ס"ל אפשר בהכי ולא התירו שלא לצורך. וצריך לומר דקנין לכ"ע שלא לצורך הוא דאפי' דס"ד דר"א דהוה עכ"פ קצת צורך כמחמה לצל דמשו"ה הותר אחר התרת כלים מ"מ קודם התרת כלים כשנאסר לא מיקרי זה צורך כל כך להתיר שבות בשבילו ומשו"ה לא פליגי רבנן בקנים כדפליגי במקלות. והנה כל זה למסקנא דרבא התם במנחות דטעמי' משום איעפושי. אבל להס"ד דגזירת הכתוב הוא או מדרבנן לשום טעם שיהי' מסודר על זה ולא משום איעפושי. א"כ בודאי קשה אמאי לא התירו שבות דטלטול כי היכי דהתירו טלטול מקלות לרבנן דה"נ צורך הוא לקיים מצוה דרבנן וע"כ דלאו משום שבות דטלטול דאותו לא החמירו במקדש כדמוכח במקלות ולא משום דמחזי כבונה וסותר. וי"ל אותו שבות החמירו אפי' במקדש. ועיין לקמן תוס' קכ"ו ע"א ד"ה והמונח שכתבו דבטלטול החמירו כמו בקנים ומקלות מ"ש מקלות תליא בפלוגתא דרבנן ור"א וקנים תליא בפירש"י הנ"ל אי משום בנין או משום טלטול ולמסקנא הוה טעמא משום דבפורתא לא מיעפשא והוה שלא לצורך כלל כנ"ל. ועיין רש"י בפסחים דפי' משום תיקון המקלות וצ"ע ואולי טעות סופר הוא וצ"ל טלטול המקלות. ובימי חורפי מצאתי דאתי לידי מכתב מכת"י רב א' בשמו מוה' ישעי' דיין מק"ק שויסבורג שכ' כוונת רש"י במנחות בונה וסותר היינו משום ביטול כלי מהיכנו ושמעתין רבה לטעמי' דלית לי' ביטול כלי מהיכנו וליכא אלא משום טלטול. עיין לעיל מ"ב ע"ב ומ"ג ע"א תוס' ד"ה ושני לי' וכו' ולפ"ז למסקנא דקיי"ל אסור לבטל כלי מהיכנו א"ש פסק רמב"ם דפסק מתני' דקנין ודפח"ח אע"פ שאין נ"ל אמת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף