חתם סופר/שבועות/מג/ב

חתם סופר שבועות מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והשתא דאמר רב אשי כו' בספרים ישינים גרס רש"י ז"ל לעולם אסיפא והתוס' מחקו. ולפע"ד אפשר לקיים הספרים ישנים לפמ"ש בתו"ח דמ"מ מדקתני בסיפא ש"מ דאיכא נפקותא לדינא גם בסיפא דאי שניהם רוצים בהיפוך שבועה לא מהפכינן משום שמא יוציא הלה כו' ולכאורה הו"מ הש"ס לשנויי בקיצור דאסיפא קאי וכדברי ת"ח הלז וזה עדיף מלמימר דקאי ארישא שהוא דוחק גדול להקדים המאוחר וי"ל דלאוקימתא דשמואל מסקינן התם דאיכא עדי גנבה וחיישינן שמא יטרח ויציל מיד הגנבי' ע"ש א"כ לאו אורחא דמילתא להפוך השבועה אשכנגדו כיון דבין כך ובין כך הלוה יטול טוב לו להמלוה שישלם לו משכונו בלא שבועה כדי שאם יציל מיד הגנבי' יהיה הכפל שלו דקיי"ל שילם ולא רצה לשבע קנה כפילא (ודוקא אי משלם בלא שישבע הלוה) ואף ע"ג דזהו דוקא שומר חנם ושמואל ס"ל לקמן בסוגיא דקתא דמגלא דהמלוה על המשכון שומר שכר היינו דוקא במשכון שכנגד החוב אבל היתר על החוב לא כמ"ש תוס' לקמן ד"ה שומר אבידה כו' והכא בסיפא איירי במה שיתר על שיעור החוב. וכיון שכן ע"כ ארישא קאי ולא אהיפוך דסיפא וכת"ח:

אבל לרב אשי דמשני שינויי' אחרינא ולא איירי מתני' בעדי גניבה ואפשר שנאבד ממנו ואינו יודע ע"י איזה סיבה ואין בטוח לו שיכול להחזירו אפי' ע"י טירחא גדולה ואינו מצפה על תשלומי כפל אם כן מצי קאי אסיפא וע"י היפוך וכת"ח ושפיר גרסינן לעולם אסיפא. וצריך לומר דהתוס' מיאנו בזה לשיטת רש"י משום דפירש שמא יוציא הלה הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה ואם כן עיקר התקנה משום טובת הלוה וא"כ מה לנו בכך אם רוצה הוא בהיפוך שבועה ואינו חש על עצמו שיופסל מצי למימר א"א בתקנת חכמים בשלמא הרי"ף והתוס' דמשום שבועה לבטלה נגע בה א"ש אנן לא שבקינן להפוך אבל לשיטת רש"י לא א"ש מיהו לפמ"ש לעיל בסמוך דגם כוונת רש"י משום שבועה לבטלה א"ש ודו"ק:

נשבע שאינו ברשותו. הרמב"ם בפי' המשנה כ' דזהו דוקא בדבר שאינו מצוי לקנות אבל המצוי לקנות כחתיכת כסף והדומה לא חיישינן שמא עיניו נתן בה. וצריך להבין אם כן מאי מקשה הש"ס בב"מ ארב הונא ממתני' דלמא משנתנו איירי בחתיכת כסף וכדומה. וצריך לומר דמאי פסקא דנקט משכון דחתיכת כסף שאז נשבע המלוה כמה היה שוה לאשמועינן בבגדים יקרים שאז . ומשני דנקט שבועה דשייכי בכל המשכונות דבאיכא עדי גניבה שייכא הך שבועה אפי' בבגדים יקרים ועיין לשון הרמב"ם בפי' המשנה בפנים:

אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי זה לשון שיטה מקובצת בב"מ פ' האומנין כשומר חנם שהוא מתנה להיות כשואל דמי וכן יש לך לדעת לפירש"י עכ"ל. ועוד כ' שם וז"ל פ"ה דנעשה כאומר לו דלא יחזור לו מעותי' אם לא יחזיר לו המשכון כו' ע"ש וא"כ משמע אפי' באונסין נמי חייב לשמואל משום דה"ל כמתנה ואם לא יתקיים התנאי אינו מחוייב לשלם וכ"כ הרא"ש ז"ל וכן משמע שם בפני יהושע ע"ש ואם כן אזדא ליה מה שהקשה בש"מ בשם הרמב"ן דלימא דכ"ע אית ליה דשמואל. מיהו שמואל לא איירי כלל מהך דינא אי הוה כש"ח או כש"ש אלא דס"ל דסבור וקבל הקתא שישמרנו כמו משכון של אלפא זוזי ואי דינו כש"ח אינו חייב אלפא זוזי עד שיפשע בו ואי כש"ש יתחייב אלפא זוזי בגנבה ואבידה והשתא זהו ע"כ ליתא דכיון דדיינינן ליה כאלו התנה ואפי' באונסין מתחייב:

לימא ליה הא קבלתי'. בתוס' הקשה לפירש"י דילמא מתני' איירי בנסכא. וי"ל דהרמב"ן הקשה אמאי חייב במתניתן הא ה"ל כאומר דינר להד"מ ודינר איני יודע שאני חייב לך דהרי אינו יודע שמא ישנו ברשותו ואז אינו צריך לשלם אפי' היתר ותי' דהרי צריך לשבע שאינו ברשותו עי' בר"ן ואם כן בנסכא שהוא חתיכת כסף שאינו צריך לשבע כמ"ש לעיל בסמוך בשם הרמב"ם לא מצי איירי מתני' ודוק. ויש לדחות זה:

א"נ י"ל והוא הנכון לפע"ד דודאי אהמקשן לק"מ דמקשה שפיר לנהרדעי דלא מחלקי בין קתא לנסכא רק אהתרצן דמשני שמואל בדפירש והוא ללא צורך לשמואל כמ"ש תוס' ויש ליישב דהתרצן היה מסופק אם יתרץ מתני' בדפירש ונהרדעי בדלא פירש כפירש"י או בהיפך מתני' בדלא פירש ונהרדעי בדפירש כר"ח לכן קאמר שמואל בדלא פירש ע"כ דאי בפירש מה לי קתא מה לי נסכא ע"כ שמואל בדפירש ובהכי איירי נמי נהרדעי וזה נכון לפע"ד ולא תקשי לך אם כן איך גרס ר"ח בהיפך ז"א קושיא דר"ח מפרש נסכא לא כמ"ש תוס' דבנסכיא אבד טפי ממשכון ולק"מ:

שמואל בדלא פירש זהו גירסת רש"י. ור"ח גריס שמואל בדפירש. ומפרש דלא בדפירש ממש איירי אלא בפריש ואמר אף ע"ג דלא שוה כל החוב קבלתיה ר"ע מחשיב ליה כפירש ור"א מחשב ליה כלא פירש וכמ"ש בתוס' משמע דלכ"ע בפירש מיהת מפסיד כל החוב דלא הוה אסמכתא כה"ג וקשה אם כן כשאמר נמי אע"ג דלא שוה קבלתי' נהי דלר"א מחשיב כלא פירש מ"מ כיון דבפירש מפסיד כל החוב אם כן דין הוא דבלא פירש יפסיד נגד המשכון ומ"ט דלא יפסיד כלום לר"א כמשמע לשון ישבע ויטול מעותיו וצ"ל דר"ח נמי ס"ל דבפירש ממש ס"ל לר"א דהוה אסמכתא ולא יפסיד כל החוב אך מה שכנגד המשכון מיהת יפסיד דלא ס"ל מ"ש התוס' דאפותקי נמי לא הוה דהיינו דוקא כשהוא בעין אבל כשאבד יפסיד וכה"ג מחלקו תוס' סוף הסוגיא ד"ה אלא לאו כו' ואפ"ה לא מצי לאוקמי פלוגתייהו בפירש ממש דלר"א לא יפסיד היתר על המשכון דהוה אסמכתא ולר"ע יפסיד דמדקאמר ישבע משמע אפי' שכנגד המשכון מפסיד לכן מוקי ר"ח פלוגתייהו בדאמר אע"ג דלא שוה קבלתי' דלר"א דינו כלא פירש ונחתינן חד דרגא כיון דבפירש אינו מפסיד כנגד המשכון אם כן בלא פירש אפי' כנגדו לא יפסיד. ודו"ק:

והנה יש לתת טעם לפלוגתתם כך דהרמב"ן דחה מ"ש תוספות דהלכתא כשמואל מדקאי כוותיה ר' יוחנן דעירבון כנגד כלו קונה. וכרשב"ג דשמיטה דאף ע"פ שלא תפס אלא פלגא אינו משמט וכ' הרמב"ן דהתם המשכון והעירובין בעין ה"ל תחלת פרעון משא"כ כשנאבד לא ס"ל לר' יוחנן שקבל אחריות ודמייתי לקמן תנאי דשמיטה אדשמואל במכ"ש מייתי להו אי קבל אחריות מכ"ש שאינו משמט ע"ש נמצינו למדין דשמיטה עדיף מקבלת אחריות והשתא איכא למימר ר"א ס"ל כר' יהודה הנשיא דמשמט לכן תלינן מה שאמר אף ע"ג שאינה שוה קבלתיו משום שמיטה אמר הכי לטובתו שלא ישמטנו שביעית ומ"מ אין ראיה שקבל אחריות לכשיאבד ור"ע ס"ל כרשב"ג ת"ק דשמיטה דמשמט אפי' בלא פירש כלל אם כן הא דקאמר אף ע"ג שאינה שוה קבלתיו משום אחריות אמר הכי דלשמיטה לא הוה צריך למימר הכי כנלע"ד. ולפ"ז אין צריך לדחוק דבמכ"ש אתאינן עלה אלא כנ"ל ודו"ק:

והנה מה שהקשו התוס' לגי' ר"ח. לוקמי מתני דהמלוה על המשכון שומר שכר כר"א. ובדבפירש מודה כדשמואל פי' דמתני' איירי בשוה כנגד החוב דאי יפסיד היתר על המשכון אם כן ר' יהודה דפליג וס"ל דהמלוה על מעות ש"ח ע"כ ס"ל דלא מהני פירש ובפירות הוה שומר שכר משום הנאתו. והיינו כנגד החוב כשווי' המשכון ולא הוה שומר שכר דר' יהודה כש"ש דת"ק אלא ע"כ דפירש ושוה כנגד החוב בהא איירי מתני' ואינהו פליגי בלא פריש ומ"מ ע"כ לא פליגי אלא בכנגד החוב דאל"ה לר"ע איך יפסיד היתר הא כתבו בתחלת דבריהם וז"ל דאין סברא להפסיד למלוה כל חובו לגמרי היכא דלא פריש עכ"ל אלא ע"כ צ"ל דכוונתם דפליגי במה שכנגד המשכון דלר"ע יפסיד ולר"א לא יפסיד. אך לפ"ז מגומגם מאוד תירוצם שכתבו דישבע ויטול מעותיו משמע אפי' מה שכנגד המשכון עכ"ל תיפוק ליה דהרי בהכי לחוד פליגי. תו קשיא לי לפמ"ש לעיל דאי לא מפסיד בדפירש אלא כנגד המשכון שפיר מצינו למימר דבלא פריש אפי' כנגד המשכון לא יפסיד דנחתינן חד דרגא וזה הכרחנו לשיטת ר"ח ואם כן לא תי' תוס' מידי כיון דמתני' דהלוהו על המשכון ש"ש ע"כ לא איירי אלא כנגד המשכון כאשר הוכחנו דאל"ה לא הוה ש"ש דת"ק דומה לש"ש דר' יהודה ואם כן מצי פליגי שפיר בדלא פירש ולר"א לא יפסיד אפי' מה שכנגד המשכון ועיקר קושית תוס' לק"מ לפע"ד כיון דהפי' ע"כ דפליגי במה שכנגד המשכון דאל"ה מ"ט דר"ע להפסיד יתר על המשכון בדלא פירש. דאם כן משנתינו דשבועות דסלע הלותני ע"כ דלא כר"ע דמשמע דאינו מפסיד כנגד המשכון בדלא פירש וא"כ לא הרווחנו כלום אי מתני' דב"מ אתי' כר"א נגד זה לא אתי' מתני' דשבועות כוותיה:

והנכון בעיני דקושייתם לפיר"ח דפליגי באומר אף ע"ג שאינו שוה קבלתיו אם כן מצי איירי מתני' דב"מ בפירש ממש שמקבל אחריות ובהא כ"ע מודו בשוה שלא יפסיד כמ"ש לעיל לר"ח דאפותיקי מיהת הוה ולר"ע אפי' ביתר מהחוב. ופלוגתתייהו באומר אע"ג דאינה שוה קבלתיו ר"ע מחשביה כפירש ממש ואפי' יתר על החוב יפסיד ור"א לא מחשביה כפירש ממש וע"ז משני תוס' דמשמע אפי' מה שכנגד המשכון יפסיד ונהי דמחשביה כלא פירש מ"מ מה שכנגד החוב לא גרע מפירש ממש כיון דאמר עכ"פ קבלתיו. ובזה א"ש שלא הקשו קו' זו בב"מ משום דלא מייתי התם הך פירושא דר"ח כלל ודו"ק:

אך לפי זה הו"מ למימר כ"ע אית להו דשמואל ואיהו איירי בפירש ממש ופלוגתא באומר אע"ג שאינו שוה קבלתיו. ואולי מש"ה קאמר ר"ח דאין הלכה כשמואל דהו"מ למימר כו"ע אית ליה דשמואל ולא אמר הכי מ"מ אהתוס' קשה איך כתבו דבהכי ניחא דלא קאמר כ"ע אית ליה דשמואל והרי לא ניחא עדיין וצ"ל דלר"ח דלא מחשב אסמכתא בכה"ג אם כן לא מצי שמואל איירי בפירש ממש דאם כן פשיטא וכ"כ הרא"ש מיהו לפמ"ש לעיל דע"כ לפר"ח בפירש לר"א לא אבד אלא כנגד המשכון דאפותקי הוי אבל היתר לא אבד אם כן טובא אשמועינן שמואל לאפוקי מר"א הדרא קו' לדוכתיה:

ועוד אי הוה קשה להתוס' מאי קמ"ל שמואל א"כ בתחלת דבריהם כשהקשו מ"ט דר"א דפליג ה"ל להקשות בקיצור מאי קמ"ל שמואל וכ"כ הרא"ש באמת וע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל דאשמועינן אבל תרתי קתאתי לא א"כ הדרא קו' לדוכתיה דהו"מ למימר כ"ע אית להו דשמואל. סוף דבר דברי התוס' הללו צל"ע טובא:

ודע עוד מ"ש לפירש"י כיון דאפי' בדלא פירש יפסיד כל החוב כו' מ"מ כנגד המשכון יפסיד עכ"ל. והבין המהרש"א דוקא אי ס"ל בלא פירש יפסיד כל החוב אז ע"כ דפירש יפסיד כנגד המשכון אבל אי לא יפסיד בלא פירש נגד כל החוב אין כאן הכרח שיפסיד בפירש אפי' נגד המשכון ומשו"ה הקשה דלרש"י נמי לוקמי מתני' בלא פירש ופלוגתייהו בדפירש ועל זה נבנה גם מה שהקשה לקמן בתוס' ד"ה לא בדשוו כו' ודבר תימה הוא זה איך יצוייר במפרש שיפסיד מה דשוה המשכון מי איכא למ"ד שלא יפסדנה דלא אסמכתא איכא כלל ואף אי נימא דהמלוה על המשכון סתם שומר חנם הוה הא קיי"ל מתנה שומר חנם להיות כשומר שכר וכשואל אלא ע"כ הא דכתבו התוס' דאי בדלא פירש יפסיד כל החוב כו' לרווחא דמילתא נקטיה וה"ה אי לא מפסיד כל החוב מ"מ בדפירש יפסיד נגד המשכון. וא"נ י"ל ה"א דאפי' נגד המשכון לא יפסיד אפי' פירש והא דפירש יפסיד שויה המשכון היינו אם יאבדנו בפשיעה ושלא יפסיד כל החוב כמו בלא פירש לכן היה מתנה שלא יפסיד אלא נגד המשכון ולעולם שומר חנם בעלמא הוה ולכן כ' קו' מלא פירש אבל אי בלא פריש אינו מפסיד כל החוב פשיטא דמהני פירש נגד המשכון ואין מקום לדברי המהרש"א הללו ודו"ק:

ישבע ויטול מעותיו. בכאן פרש"י ישבע שאבדו משמע דהיינו שבועה שאינו ברשותו ותו לא ולקמן כדמוקי פלוגתא בלא שוה פי' ישבע שלא פשע בה. ולפע"ד החליף רש"י ז"ל דצריך להבין מאי אשמועינן ר"א כלל בהא דישבע כל עצמן לא פליגי אלא אי מהני שבועתו שיטול מעותיו או לא. ואם כן מה אשמועינן דישבע. י"ל דבשיטה מקובצת הביא בשם הרשב"א הא דמחשבינן משכן דשוה כנגד החוב כשומר חנם אע"ג דנקטו לגוביינא שאם לא ישלם לו יתפסנו בחובו (וגם רש"י ס"ל הכי כמ"ש פני יהושע בב"מ דלא כמו שהבינו תוס' שם ע"ש) משום דביד הלוה לפדותו כל שעה ואין המלוה מצי למימר אקבלנו בחובי ומשו"ה צריך לשבע שאינו ברשותו כמבואר בב"מ ל"ד ע"ב ע"ש והיינו דקאמר ר"א ישבע פי' שאבדו שאינו ברשותו משו"ה יטול מעותיו דהו"ל שומר חנם שהרי צריך לשבע שאינו ברשותו והיינו דפירש"י ישבע שאבדו אמנם כל זה למסקנא דפליגי בשוה אבל כדבעי למימר דבדלא שוה פליגי אם כן בלא"ה דיכול לפדותו נמי טעמיה רבא איכא שיהיה רק לזכרון דברים בעלמא כמ"ש הרשב"א שם דאין דרך לקבל משכון השוה פלגא אם לא לזכרון דברים בעלמא עיין כל זה בשיטה מקובצת בסוגיא דעירבון. אם כן הדרא קו' לדוכתיה ישבע דנקט ר"א למה לו לכן פירש לקמן ישבע שלא פשע ביה ואשמועינן אע"ג דבשוה מודה אפ"ה בלא שוה יפסיד אף מה שכנגד המשכון וזהו מוכרח מדנקט ישבע כמו שהוכיח התוס' מזה כמה פעמים ולזה דקדק רש"י לקמן בלשונו וישבע שלא פשע שאינו ברשותו ויטול כל מעותיו עכ"ל פי' כל מעותיו אפי' מה שכנגד המשכון כנלע"ד ודו"ק:

אבל המלוה אלף זוז והניח משכון בידו כו'. בב"מ פרש"י כיון דאית ליה שטר לראיה ע"כ סמך דעתיה על המשכון ולדעתו איירי במשכנו בשעת הלואה והתוס' פליגי וס"ל דאיירי במשכנו שלא בשעת הלואה ושטר דנקט לאו דוקא ע"ש ובשמעתין פירש"י ד"ה בדלא שוי כו' בסוף הדיבור כ' וזה לשונו אבל הלוהו כו' שהמשכון שקבל אח"כ לשם משכון קבלו משמע דאיירי שלא בשעת הלואה ואפ"ה מסיים שהרי אינו צריך לו לזכרון דברים שהשטר לו לראיה עכ"ל. ארכבי' אתרי רכשי' וי"ל הנה הפ"י הקשה במה שאמר ר"ע יכול הוא לומר כלום הלויתני אלא על המשכון שהוא ללא צורך ולא הוי ליה למימר אלא אבד המשכון אבדו מעותיו ולכאורה יש לישב לפמ"ש הטעם דבלא שוה לא אבד חובו משום שאין דעתו על המשכון כי מי פתי יסמוך על המשכון שוה דינר בחוב של אלף זוז ע"כ לא נקטו אלא לזכרון דברים עיין ש"מ משא"כ משכון השוה והיינו דקאמר ר"ע כלום הלויתני אלא על המשכון בשמא שלא היה שוה וא"כ הלויתני על הימנותי והמשכון לזכרון דברים נקטיה לא אבדת מעותיך אבל השתא שלא הלויתני אלא על המשכון שוה בשוה אם כן אבדת מעותיך. מיהו לפי מה דס"ד השתא דפליגי בדלא שוה וס"ל לר"ע אפי' בדלא שוה נמי אבד מעותיו אם כן הדרא קו' לדוכתיה וצ"ל דהכי קאמר כלום הלותני אלא על המשכון בלא שטר בשלמא אי היה לך שטר לא אבדו מעותיך כדעת רב יהודה גאון שכתבו תוס' בב"מ דדעתו על השטר ולא על המשכון אבל השתא שלא הלויתני אלא על המשכון בלא שטר אבדו מעותיך. אך לפי זה א"א לפרש בסיפא כפרש"י דהמלוה בשטר ומשכנו בשעת הלואתו אבדו מעותיו שהרי מוכח כדעת ר' יהודה גאון דמגרע גרע ע"י שטר ולא ניחא נמי לפרש כפי' התוס' דאיירי שלא בשעת הלואתו משום דר' יצחק ושטר לאו דוקא חדא שזהו דוחק לומר שטר לאו דוקא ועוד דעדיין לא ידע מהא דר' יצחק עד לבסוף ועי' פ"י שם: לכן פרש"י דלפי אותה הה"א דמוקי פלוגתייהו בדלא שוה ומוכח כדעת ר"י גאון ע"כ צריכין לפרש בסיפא דבשעת הלואה נקט שטר ואח"כ נקט משכון ובהא אפי' ר"י גאון מודה דסמיכתו על המשכון ולא על השטר שהרי אחר שכבר היה לו שטר לא נסתפק בזה ונקט משכון ג"כ ודו"ק:

אי דשוה שיעור זוזי מ"ט דר"א אלא לאו בדלא שוי כו' הקשה הרשב"א א"כ אמאי קאמר בסיפא דבשטר והניח משכון דברי הכל כו' לפלוג ולתני בדידיה דבשוי כ"ע כו'. הנה לפמ"ש לעיל וכ"כ פ"י בב"מ דלשמואל מתחייב נמי באונסין דה"ל כתנאי שאם לא יחזור לו משכנו לא יצטרך לשלם א"כ ה"פ אי בדשוי דוקא ולא מטעמיה דשמואל א"כ לא הוה לר"ע אלא כשומר שכר מ"ט דר"א דפליג אלא ע"כ בדלא שוי נמי פליג ומטעמיה דשמואל וה"ה דפליגי בשוה נמי נהי דלר"א הוה שומר שכר מ"מ לא מתחייב באונסין משא"כ לר"ע דאית ליה דשמואל ולכן לא שייך בסיפא בשוה דברי הכל דהרי פליגי עכ"פ לענין חיוב אונסין:

והיותר נלפע"ד דהא דפשיטא להש"ס להך גירסא דבשוה לא יחלוק ר"א לאו משום דפשיטת ליה דהוי שומר שכר בכה"ג מסברא חיצונה. דנהי דפשיטא ליה דנקטיה לגוביינא מ"מ אפשר דלא הוה אלא שומר חנם דלא נהנה בזה מידי כמ"ש תוס' ר"פ האומנין וכמו שהאריכו בשיטה מקובצת כל הראשונים ז"ל פה אחד:

אך מדחזינן דבהלוה על שטר ונקט משכון כ"ע לא פליגי וע"כ צ"ל משום דאז ודאי נקטי לגוביינא ולא לזכרון דברים ולכן מודה דהוה שומר שכר א"כ בשוה בלא משכון נמי דמסברא נקטי' לגוביינא יהיה כשומר שכר. והשתא מתורץ קו' הרשב"א דאי הוי נקט בסיפא דכ"ע מודה בשוה לא הוה ידעינן מניה שטר ומשכון דהוה נמי שומר שכר מדנקטי' לגוביינא דה"א כסברת ר' יהודה גאון דמגרע גרע מדאית ליה שטרא סמוך אשטרא ולא אמשכון אבל השתא דאשמועינן שטר ומשכן ממילא ידעינן שוה דהרי מסברא חיצונה נקטיה לגוביינא ושמעינן לר"א דכל דנקטיה לגוביינא נעשה עליו שומר שכר כמוכח בסיפא משטר ומשכון ודו"ק:

ובזה מיושב דהתוס' בב"מ כתב דלהכי לא מוקי מתני' דהמלוה על המשכון ש"ש כר"א ובדשוה דא"כ איך יחלוק ר"י אר"א ור"ע והקשה המהרש"א דלמא את"ק פליג וס"ל דלא מודו בשוה ועוד דה"ל להקשות בקיצור א"כ מ"ט דר' יהודה כי היכא דהקשה הש"ס בפשיטות מ"ט דר"א. והא"ש דאר' יהודה לק"מ מ"ט דר' יהודה דנהי דפשיטא לן דנקטיה לגוביינא ואין מי יחלוק על זה מ"מ אפשר דהוה שומר חנם אבל הא קשיא איך יחלוק על ר"א ור"ע דשמעינן להו בהדיא בברייתא דכל דנקט לגוביינא ה"ל ש"ש כמוכח משטר ומשכון. ומתורץ נמי קושיא שניה של מהרש"א דלמא את"ק פליג וס"ל דלא מודה בשוה דז"א כמוכח מסיפא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף