חתם סופר/שבועות/ל/א

חתם סופר שבועות ל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה שבועת העדות כו' עיין הסוגיא בפרק החובל דשם מקשה הש"ס לרבנן דס"ל עבד מקרי אחיך במצות ולהכי יש לו בשת א"ה יהיה כשר לעדות דכתיב שקר ענה באחיו ועבד מקרי אחיו ומשני ק"ו מאשה שפסולה לעדות אע"פ שכשרה בקהל מכ"ש עבד שפסול לקהל ולבסוף מסיק מקרא דלא יומתו אבות על בנים ע"ש והקשו תוס' מ"ט לא יליף גז"ש דלה לה מאשה וכ"ת דאתא אחין ומפיק מגז"ש אם כן מקל וחומר נמי מפיק ותי' דכי גמרה מאשה להחמיר אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות לא דמן הדין כשר הוא דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא וגו' אף ע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות לתכשר עכ"ל. הארכתי בהעתקת לשונם מפני שנ"ל דבר חדש מאד דלא ילפינן לגרוע כ"א להוסיף: ע"כ נלפע"ד דעיקר כוונתם בקושייתם ותירוצם הוא דמיעוטא דאחיו אנכרי קאי למעוטי נכרי שאינו אחיו במצות ומדאיצטרך למעוטי נכרי ש"מ דעבד כשר ומפיק מגז"ש דלה לה לכן אשמועינן ק"ו דהשתא לעולם ממעטינן עבד משום דאינו ראוי בקהל ואשה משום שאינה איש אבל נכרי הוה מכשרין שהוא איש וראוי בקהל שבידו לגייר עצמו יותר מעבד שאין בידו לשחרר עצמו ולכן מייתי קל וחומר מיהו למסקנא דמפיק מקרא דלא יומתו אבות על בנים והקל וחומר פריכא התם ולא תליא כלל בראוי לבוא בקהל מקשה הכא תוס' שפיר בלי תי':

והנה איפכא לק"מ ל"ל אנשים ולא נשים לילף לה לה מעבד י"ל דקרא איצטרך אנשים ולא קטנים כמ"ש הרמב"ם פ"ט מה"ע הלכה ז' מש"ס דב"ב ע"ש:

והנה בב"ק מקשה הש"ס לר' יהודה דעבד אין לו בשת מפני שאין לו אחוה אלא מעתה זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו וכתב התוספות כיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ע"ש. וצ"ע לפי הסוגיא דסנהדרין גבי עובדא דינאי המלך דעבדיה קטל נפשא ושלחו ליה לינאי יבוא בעל השור ויעמוד על שורו והועד בבעליו כתיב אם כן משמע דלא מקרי מעידים על העבד כ"א על הבעלים להפסיד ממון כעידי שור הנסקל וכשהוזמו לא יסקלו הם אלא ישלמו דמי השור לבעלים ומקרי שפיר כאשר זמם לעשות לאחיו הבעלים ה"נ גבי עבד ישלם דמי עבד לבעלים ומקרי שפיר עדות שאתה יכול להזימו. ואולי הסוגי' פליגי וכמ"ש נמי התוס' דמשמע דאין נותנין צדקה לעבד אע"ג דלרבנן אחיך הוא במצות לפי סוגיא דילן. ואולי לבתר דשני מדכתיב ובערת הרע מקרבך מ"מ אהני לן אחיך דקרא ואהני לן ובערת הרע מקרבך דניזל בתר בעליו שהם אחים ולא בתר העבד:

והנה לפי זאת הסברא נלפע"ד דגם לרבנן לא בעינן לדחוקי נפשיה למעט עבד מעדות מלא יומתו אבות על בנים דהאי קרא איצטרך בפ' ג' דסנהדרין לפסול קורבא כמ"ש פ"י בב"ק שם אלא נלפע"ד דדוקא גבי בושת אמרינן גם נקרא אח במצות וכיון שביישו חייב משא"כ בעדות דכתיב שקר ענה באחיו ואית לן תרי אחים הבעלים נקרא אחים והעבד נק' אחיו אזלינן בתר הבעלים שהם אחים טפי וכן איתא בירושלמי פרק החובל מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מן העבדים והיינו מטעם הנ"ל דאחיך דגבי צדקה מתפרש נמי אעבד שהוא אח במצות מ"מ כי איכא ב"ח הוא קודם שהוא אח טפי מעבד:

ודוגמא לדבר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ודרשינן ולא לאחותו למעוטי זוממי בת כהן שנהרגין בחנק ולא בשריפה מטעם הנ"ל דאע"ג דזוממי נשים נהרגים גם כן ואחיו לאו דוקא ה"ה אחותו מ"מ אי איכא נמי אח ממש דהיינו הבועל של בת כהן מקדימין למיתתו:

ועתה ממילא נדע שאין העבד כשר לעדות דלא מקרי לענין זה [אחיו] וכאשר זמם לעשות לאחיו אבעלים ישראל קאי וה"ט דמייתי הרמב"ם מהך קרא פסול עבד ונלאו כל אנשי חיל למצוא מענה והא"ש ודו"ק:

ד"ה שלשה אין באין לדון כו' כיון דסגי בתרי לא אתו טפי כו'. לפע"ד רגיל אני לפרש דהא דלא כתי' ואשר להם הריב משום דמשתעי קרא בעדים שהם בעלי הריב בעצמם דהיינו אותן שהוזמו דבהכי איירי קרא ע"ש ואם כן פשיטא דה"ל למכתב סתמא אנשים ולא שני שלא נטעה במאי דאיתא במתני' ספ"ק דמכות דאם הם מאה אינם נעשים זוממים עד שיוזמו כולם. ולפ"ז יש לומר דהך ברייתות שייכי אהדדי דלא תימא מדלא כתיב ואשר להם הריב קרא בבעלי דינים משתעי וע"כ בעדים שהם בעצמם בעלי הדין ועמידתם לאו משום עדות אלא משום בעלי דינים (דעיקר ברייתא אעמידה נשנית והש"ס מייתי לה ממילא אמיעוטא דנשים) ע"כ חזר כאן ואמר וכי שנים כו' אי בעדים זוממין קאי לא ה"ל להקפיד אשנים כנ"ל אלא ע"כ בתובע ונתבע איירי אם כן שני אנשים למה לי אלא ע"כ לדון גז"ש ועי' לקמן וק"ל:

ד"ה כל כבודה בת מלך פנימה כו' יכולה למסור טענתי' ביד אחר עכ"ל. הרי"ף למד מכאן דנשים יקרות לא יבואו לדין והראשונים תמהו עליו דלמא ה"פ אשה לאו אורחה שמוותרת ממון שלה אבל אם לא תרצה לוותר לא מצי' למעבד שליח. ולפמ"ש ס"פ דלעיל דפשיטא דנשים פטורות ממ"ע דעדות דה"ל מ"ע שהז"ג רק דלא ידעינן שהם פסולות אף אם ירצו אבל פשיטא דפטורות אם כן אי אמינא דלאו אורחא לבוא לדין דמוותרות מכ"ש דלא תבוא להעיד משום ממון חברתה וקו' התוס' במ"ע ע"כ צ"ל דאינה מותרת מלהציל ממון אחר מכ"ש ממונה אם כן הא דאתתא לאו אורחה פי' שממנה שליח משא"כ בעדות אם תרצה להעיד לא תשלח שליח וא"ש פסק הרי"ף ז"ל:

א"נ נלפע"ד בישוב קו' התוס' דודאי אי קאי בבעלי דינים שני אנשים וכי שלשה אינם באין לדון ע"כ בתובע ונתבע איירי קרא והיינו דיני ממונות שייך איתתא לאו אורחא ולכן מצינו בכל התורה כי יריבון אנשים כי ינצו אנשים אף ע"ג דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה משא"כ אי משתעי קרא בעדים מגז"ש דשני שני והיינו בעדים זוממין דבהכי איירי קרא ע"כ מיירי נמי בבאין להעיד אדבר איסור שהרי מסיים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ודרשינן ולא לאחותו אשריפת בת כהן וכל דיני נפשות דבר איסור מקרי כמ"ש הרמב"ם פרק א' מהל' עדות וע"ש במשנה למלך ואם כן ע"כ אשה נמי תיזיל ולא תחוש לכבודה בת מלך פנימה ע"כ דפסולה להעיד:

והרמב"ם מפיק פסולי נשים מדכתיב שנים עדים בלשון זכר והכ"מ תמה עליו שהוא נגד הש"ס דילן וגם כל התורה בלשון זכר נאמרה. ולפע"ד ס"ל דעיקר ברייתא דהכא לעמידה אתא ולא לפסול נשים דאנשים איצטרך בב"ב קנ"ה ע"ב למעוטי קטנים והש"ס דמייתי הכא משום שהדרשא פשיטא יותר ונפקא לקושטא דמלתא מדכתב בכל מקום שני עדים ושינה הכתוב פ"א למכתב שנים ע"כל למעוטי נשים וק"ל:

ד"ה מצוה בבעלי דינין כו' ואפי' ר"י מודה בגמ"ד כו' רצו בזה דלא נימא דר"י ורבנן בהא פליגי אי ועמדו פירושו עמידה או לא וסוגיא דמ"ק כר"י לכן הקדימו דגם ר"י מודה הכא וזהו כוונתם מ"ש והא דאמר לה בתי עמודי כו' פי' דה"א דר"ח דאמר בתי עמודי ס"ל כרבנן דעמידה דוקא וברייתא דאפי' יושב ומוטה כר"י לכן כ' מ"ש ודברי המהרש"א לא הבנתי ודו"ק:

ד"ה שאם רצו כו' בשעת קבלת עדות שהוא תחלת דין עכ"ל וכ"כ עוד בסנהדרין ל"ד ע"ב ד"ה יום כו' וכוונתם שהוא תחלת לבעלי דינין ולהם מותר לישב וכן אמרינן לקמן ה"ד גמר דין פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב. אבל אמת הוא שלגבי עדים עצמן מקרי גמ"ד שהם נפטרים באמריתן זו ולכן אמרינן לקמן עדים כגמ"ד דמי:

מיהו בסנהדרין י"ט ע"ב כ' דהבע"ד צריכין לעמוד בשעת העדאת העדים וכן הוא להדיא בירושלמי דשמעתין ופשוט לפע"ד דזה נפקא לן למסקנא דנפקא לן גמ"ד בעמידה מוישב ואם כן מייתר הקישא דאשר להם הריב להקישם לשני אנשים ולהורות בשעה שיעמדו ב' האנשים יעמדו גם אשר להם הריב וכן משמע מהירושלמי וז"ל ר' בא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין בשעה שמעידין מ"ט ועמדו ב' האנשים ר' ירמיה בשם ר' אבהו אף הנידונין עומדין בשעה שמקבלין עדותן מ"ט אשר להם הריב לפני ה' כו' הרי ממש כמ"ש והא"ש דלא משני תוס' הכא כן משום דעדיין לא ידעינן מהנהו ב' לישני:

עוד משני התוס' התם ד"נ שאני דחמירי ולפע"ד נ"ל דהא דכ' דחמירי אין לו שחר מה ענין חמירי בשלמא אי ידעינן דמצוה בעמידה אלא דעשה דכבוד תורה עדיף כדלקמן א"ל דבד"נ לא מהני עשה דכבוד תורה אבל אי לא ידעינן כלל דאיכא מצוה בעמידה מנ"ל להמציא בד"נ להחמיר בעמידה. ע"כ נ"ל לפרש כך בדיני ממונות איכא למימר אם רצו להושיב גם הנתבע והתובע משא"כ בד"נ מי הוא הצד שכנגדו העדים שמעידים על הרוצח או מחלל שבת וכדומה אם כן ע"כ יושיב גם העדים שלא יסתתמו טענותיהם וזה אסור מקרא ולכן ד"נ שאני וע"כ לא משני תוספות הכא כן משום דמקשו בה"א קודם שחדש עולא הא דעדים לכ"ע בעמידה ודו"ק:

ד"ה למאי שלח לו כו' עד דמהפכי בזכותי' עכ"ל ולא מצי למימר דאידך נמי הוה ת"ח דאם כן פשיטא דשלח ליה מה"ט שלא יהפך בזכותיה דאידך טפי מדעולא ופשוט הוא:

ד"ה למשרי ליה תגרי כו' לפע"ד אם היה אידך נמי ת"ח שפיר איכא למימר כסברת שניה של תוס' שידחה משפט אחר הקודם משום עשה דכבוד תורה אבל בלא"ה לא משום שאידך בע"ד ירגיש מפני שהוא ת"ח דוחה משפט אחר ויסתתם טענותיו כדאיתא להדיא בכתובות ק"ו ע"א ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף