חתם סופר/שבועות/לד/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש
חשק שלמה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png לד TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' ועדים רואין אותו מבחוץ מהו פרש"י ולא הכיר הנתבע בהם ועי' תוספות פירשו בענין אחר ולפע"ד יש לישב בזה קו' הרשב"א ז"ל שהקשה וכי לא ידע ר' יהודה ברייתא דלעיל דראיה בלא ידיעה משכחת ליה מנה מניתי בפני פלוני ופלוני ועתה יש לומר דמשכחת ליה שמנה לו מנה בתורת הלואה ואיהו טען האי מנה פרעון הוה והא דאמרית הלואה הוא משטה הייתי בך דנאמן לומר כך אם לא הכיר בעדים כדאיתא בסנהדרין כ"ט ע"א וע"ב והתובע טוען מכיר היית בהעדים ואפ"ה הודית בפניהם ולא מהימן למימר משטה הייתי דמודה בפני עדים ואיהו טוען לא הייתי מכיר בהם וא"כ לק"מ מברייתא דלעיל דלא איירי בכה"ג ואפ"ה הקשה לו רב המנונא שפיר מדאמר רב יהודה בשם רב התם בסנהדרין אפי' הכיר בעדים נאמן לומר משטה עד שיאמר להם אתם עדי ואם כן נאמן לומר דידי שקלי והא דאמר הלויני משטה הייתי בך:

מיהו איכא למימר דהתם ר' יהודה משמיה דרב קאמר וליה לא ס"ל אך ספ"ק דסנהדרין מסקי' דאמרי בי רב רב המנונא לכן הקשה בפשיטות ארב יהודה ממילתא דרב הנ"ל שצריך שיאמר אתם עדי ולכן דקדק המנונא את עול תא ודו"ק:

מושבע מפי עצמו בעדות לר"ש מנ"ל כו' ופרש"י דגמר מפקדון בגז"ש דתחטא תחטא. והתוס' מיאנו בזה וכמ"ש המהרש"א דעדיין לא אסיק אדעתי' הגז"ש ויש לישב פרש"י דס"ל דר"ש הכי ס"ל אי ילפינן תביעת ממון בגז"ש דתחטא תחטא נהי דאין גז"ש למחצה וילפינן נמי מיניה דמושבע כנשבע עדות מפקדון מ"מ כיון דלא מופנה דאיצטרך לתביעת ממון אי בעית למילף עדות מפקדון למושבע כנשבע איכא למפרך שכן עשה בו נשים כאנשים וע"כ רצה למילף תביעת ממון מקל וחומר והגז"ש מופנה למושבע כנשבע ותו ליכא למיפרך על הגז"ש נגד זה מיפרך הק"ו מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע וממ"נ חדא מיניה לא ידעינן וע"ז היה חוכא כיון דהגז"ש אתא לעדות מפקדון ה"נ בהיפוך ותו ליכא למיפרך אק"ו דתביעת ממון:

מיהו לולי פרש"י ותוס' ה"א לישב קו' תוס' ומהרש"א שהקשה דאי נמי לא יליף ר"ש עדות מפקדון מ"מ הו"מ למילף פקדון מעדות ונלפע"ד כיון דר"ש אמר לעיל בתחלת דבריו חייב כאן וחייב בפקדון כו' ועוד ק"ו כו' משמע דהשתא מניח מה מצינו ודן בקל וחומר אם כן לא איירי' השתא ממה מצינו כלל כ"א מקל וחומר ויש לדון כך מה פקדון שלא חייב מושבע מפי אחרים חייב מפי עצמו עדות שחייב מאחרים לא כ"ש שחייב מפי עצמו וליכא למיפרך כמו שפירכו תוס' אמה מצינו מה לפקדון שכן עשה בו נשים כאנשים דהשתא דיליף בקל וחומר איכא למימר כל זה אני אכניס בקל וחומר (עי' בקידושין ה' ע"א תוס' ד"ה וכו' ובחולין פ"ה ע"א תוס' ד"ה מה כו') מה פקדון שאף ע"פ שנשים חייבין בו פטור בו מפי אחרים ואפ"ה חייב מפי עצמו עדות שאע"פ שפטר בו נשים חייב בו מפי אחרים אינו דין שיתחייב מפי עצמו. והשתא אחיכו עלה דנילף נמי פקדון מעדות נהי דהשתא לא ילפינן במה מצינו שכבר הניח מה מצינו מ"מ נדון בקל וחומר בהיפך מה עדות דלא מחייב מפי עצמו חייב מפי אחרים פקדון שחייב מפי עצמו אינו דין שיהיה חייב מפי אחרים וה"ל ב' קל וחומר דסתרי אהדדי וכל כה"ג העלו תוס' בחולין כ"ג ע"ב ד"ה ותהא פרה כו' דילפינן ב' הקל וחומר והוה כעין מה מצינו ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה. והשתא ליכא למימר בטוי יוכיח כמ"ש תוס' לעיל ד"ה מושבע כו' דבטוי גופא נילף שתהיה חייב מושבע מפי אחרים אף ע"ג דאיכא למפרך מה לעדות שכן חייב בו מזיד כשוגג לכן חייב מפי אחרים כמ"ש מהרש"א שם דז"א דכל זה נכניס בקל וחומר כנ"ל אף ע"ג דחומרא הכתובה להדיא בקרא לא נכניס בקל וחומר כמ"ש תוס' שם בקידושין וה"נ עדות דנוהג במזיד כשוגג כתוב הוא להדיא במקרא דלהכי כתבה בשבועות בטוי מ"מ לפי הס"ד עדיין לא אסיק אדעתי' הך כמ"ש תוס' לקמן ד"ה פקדון כו' וע"ז דחה הש"ס דליכא חוכא דמושבע כנשבע בעדות מיניה וביה גמרי' ותו ליכא למילף פקדון מקל וחומר מעדות שאינו חייב מפי עצמו דהא חייב נמי מפי עצמו ומיושב קו' תוספות ומהרש"א (מיהו הו"מ למעבד קל וחומר מאנשים ונשים):

באופן אחר יש לישב קו' המהרש"א דאיכא למימר אה"נ דילפינן מה מצינו פקדון מפי אחרים מעדות ואם כן חייב מפי אחרים מזיד כשוגג ומפי עצמו דכתיב בגופיה אינו חייב כ"א בשוגג משא"כ בעדות דילפינן מפי עצמו ממפי אחרים ותרווייהו איתנייהו במזיד כבשוגג וא"כ נהי דבפקדון מפי אחרים נמי חייב מ"מ אינו חייב מזיד במפי עצמו והיינו דקאמר לא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג. ולק"מ קו' המהרש"א וצ"ל דז"א דכיון דידעינן בפקדון מפי אחרים חייב במזיד כ"ש מפי עצמו והדר ה"ל מושבע כנשבע בין במזיד בין בשוגג וקו' המהרש"א במ"ע מיהו כל זה כיון דלא כתיב ונעלם בהדיא בפקדון דאל"ה לא מצי למילף קל וחומר לחייב מפי עצמו במזיד וזהו נכלל באמת בקו' הש"ס בפקדון נמי לא כתיב ונעלם ודו"ק:

אדגמר לה ממעילה נגמר לה מעדות יש לדקדק דעדיפא ה"ל להקשות עדות נמי נילף מפקדון כדמקשה לקמן במסקנא וא"ל דבמסקנא כבר קמה גז"ש דמושבע כנשבע בפקדון פריך שפיר ותהוי עדות כו' אבל בה"א איכא למפרך מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע ז"א דהרי המהרש"א העלה דפקדון גופא הו"מ למילף במ"מ מעדות למושבע כנשבע אלא דאיכא למפרך מה לעדות שכן עשה בו מזיד כשוגג והשתא דילפינן עדות נמי מפקדון למזיד שלא יהא כשוגג [ניליף] פקדון מעדות למושבע כנשבע. מיהו המקשן עדיפא מיניה פריך כיון דאי נמי פריך ליליף עדות מפקדון לענין מזיד ע"כ צריך נמי למילף פקדון מעדות למושבע אם כן פריך בקיצור ליליף פקדון מעדות אבל כדמשני הנך נפישי הו"מ להקשות וליליף עדות מפקדון והיינו חוכא וצ"ע:

אבל מושבע כנשבע לא פריך יש לדקדק דהו"ל למימר השתא אלא מאי חוכא ותהדר עדות כו' כמו בכל הסוגיא. ויש לישב דהתוס' מקשו בד"ה הנך נפישי כו' הא גז"ש עדיפי ממה מצינו ומה מהני נפישי כיון דאין גז"ש למחצה ויש לישב דאי הוה יליף גז"ש למזיד כשוגג לא הוה ידעינן בעדות מושבע כנשבע כיון דגז"ש אינה מופנה איכא למפרך מה לפקדון שנוהגת בנשים כבאנשים והדר ה"ל גז"ש למחצה ע"כ עדיף לקיים גם המה מצינו שלא יהא מזיד כשוגג ואהני נמי גז"ש ותהיה מופנה למושבע כנשבע. אך לפ"ז ע"כ לית ליה לר"ש הך סברא דמפי עצמו הוה קל וחומר מפה אחרים דאם כן הוה מצי למילף עדות מפי עצמו מניה וביה מפי אחרים ולא הוה גז"ש למחצה אלא ע"כ דלית ליה הך סברא אם כן הדר הוה חוכא מלעיל קודם דקמה ליה גז"ש כי היכא דגמר עדות מפקדון לגמר נמי פקדון מעדות ותי' הש"ס דלמא ר"ש בק"ו מייתי לה מפי אחרים חייב מפי עצמו לכ"ש ליתא השתא ואם כן הוה חוכא ממ"נ והיינו לפמ"ש לעיל בישוב קו' המהרש"א דאי לאו דיליף עדות בק"ו מפקדון לא מצינו למילף פקדון מק"ו דעדות והשתא כיון דר"ש לית ליה הך סברא. אם כן עדות יליף מפקדון קשה לילף נמי ק"ו בהיפוך וכבר כתבנו לעיל דליכא למימר בטוי תוכיח דהא גופא ניליף ופירכא דמזיד כשוגג נכניס בקל וחומר כיון דלפי הס"ד אינה כתובה בקרא ואם כן היינו חוכא וע"ז מסיק הש"ס דבלא"ה קשה ותהדר עדות כו' ומסיק מדלא כתבה כו' וה"ל חומרא הכתובה וא"א להכניסה בקל וחומר ולא אתי' בטוי מיניה דעדות וממילא פקדון נמי לא אתי' דבטוי תוכיח ודו"ק. הקצרתי:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף