חתם סופר/שבועות/כד/ב

חתם סופר שבועות כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' אמר רבא מ"ט דמאן דאמר איסור כולל כו' לפמ"ש לעיל יובן היטב דמ"ד איסור כולל ס"ל דהיינו מוסיף כיון שעי"ז נאסר בחצי שיעור ואידך ס"ל בשתי חתיכות לא אמרינן פי' כיון דעכ"פ איצטרך צירוף חתיכה השניה לא הוה מוסיף עי' מ"ש לעיל באר היטב ועפ"ז הטעם יוצדק אידך מימרא דרבא דאפי' בשני האיסורים באים ע"י עצמו מ"מ שייך האי טעמא דמוסיף השני על הראשון לענין צירוף חצי שיעור כנ"ל משא"כ אי הוה טעמא דמ"ד איסור כולל מגז"ה כדמשמע בפ' כל הבשר ריש סוגיא דפרה ורחל אם כן הוה מצינן לחלק דבאיסור הבא מעצמו חייל ואפשר משום דקיל ואיתנהו בשאלה:

ודע מה שדחקו עצמם התוס' למצוא הן בתנאים תמוה לי דמדוע ליתא בהן שיתיר שבועה הראשונה ויקיים השניה. וק"ל:

תוס' ד"ה יש אוכל אכילה אחת וכו' אלא משום שהוא חמור על קל עכ"ל. נלפע"ד דהוצרך הש"ס דהתם לכך משום דאל"ה לא ברירא כולי האי דתיחול קדשים אחלב דחמיר שהוא בכרת משא"כ קדשים דליכא כרת כ"א בנטמא אבל בלא"ה לא ומ"ש תוס' לקמן ד"ה מיגו כו' דחלב קיל לאו כ"ע היא דבפלוגתא שנויי' ס"פ גיד הנשה ע"ש היטב ולהוציא די כל הדיעות מסיק בכריתות דקדשים נמי חמיר שאסור בהנאה:

ועיין מה שהקשה המהרש"א ממה שפי' רש"י שם להדיא דהוה איסור מוסיף. וזהו שיטת רש"י בחולין ק"א ע"א וע"ב דאיסור חמור הוה איסור מוסיף והכא רוח אחרת אתו. ונלפע"ד משום דקשה ליה בשמעתין מי דחקי' לאוקמי' מתני' בכולל שחוטה עם נבלה ולא מוקמה במפרש נבלה לחוד ואפ"ה חיילי שבועה משום דחמיר שמחייב קרבן וכבר כתבתי בזה לעיל ובאמת יש לישב קו' זו דמאן לימא לן דשבועה חמיר דלמא נבלה חמיר שאינו בשאלה וכה"ג אמרינן התם בחולין ק"א ע"א דטומאת בשר חמורה מטומאת הגוף משום שאין לו טהרה במקוה ע"ש. אבל רש"י נראה דהוה ס"ל דסוגיא דהכא לית לה הא דאיסור חמור מקרי מוסיף:

ועוד נלע"ד דאי הוה ס"ל להמקשן דחמיר מוסיף אם כן כולהו דחשיב ה"ל מוסיף דקדשים אסורים בהנאה ויו"כ נמי חמיר מחלב דהותר מכללו כמ"ש תוס' ד"ה מגו כו' ובנטמא ביו"כ חייל אכולהו משום דחמיר דאסור אפי' בנגיעה וא"כ מאי מקשה דלמא שבועה לא חייל משום דלא חמיר ולית ליה כולל בקל אלא ע"כ לא חשיב הכא חמיר כ"א כולל ודו"ק. (וע"ש בחולין ק"ג ע"א תוס' ד"ה מר סבר ר"י כו' ופירש"י ד"ה מר סבר חיילי כו' דלחד לישני ס"ל לר' יוחנן מוסיף לחוד חייל ודוק) משא"כ לשאר הסוגיות חמיר מיקרי מוסיף מדאמרינן בכריתות אקדשא איתוסיף כו': והא"ש נמי הא דפירש"י דאין עירוב והוצאה ליו"כ נגד הש"ס דכריתות עי' בחולין ק"א ע"ב שם פירש"י למאן דלית ליה איסור בת אחת אם עשה מלאכה בשבת לא מחייב שתים אלא משום דשבת הוה מוסיף על יו"כ לענין חיוב סקילה ויו"כ כולל לענין שבת באיסור אכילה ע"ש דמשמע דרבא דמשתעי התם לית ליה איסור בת אחת כ"א בגוונא הנ"ל והיינו אי ס"ל דאיסור חמור מוסיף הוא לא נעשה שבת מוסיף אי"כ בסקילה אבל בסוגיא דהכא דמוכח דאית לה דחמור לאו מוסיף הוא לא מחייב בשבת ויו"כ כ"א חדא וע"כ לאו לאפושי חטאת אתא:

והא דלא כ' רש"י התם בחולין דשבת נעשה מוסיף על יו"כ לאסור הוצאה ומיגו דחייל אהוצאה חייל נמי אשארי מלאכות משום דלמסקנא רש"י נמי ס"ל כסוגיא דכריתות דלא כרפרם ולא פי' כן רק לפום סוגי' דהכא ועי' במסכת שבת ק"ב ע"א מה שפי' רש"י שם ובתוס' ד"ה ר' מאיר כו' ובחידושנו שם. ובקונטרס הראשון אשר לי:

ד"ה שלא אוכל תמרים וחלב כו' דמשמע נמי חלב שעל הקבה כו' הא דלא כתבו נמי בחלב סרוח משום דא"כ ה"ל לשנויי דבסרוח לא מיירי וכן צריכין לומר למאי דלא מקשה נמי לריש לקיש דמשכחת ליה בנשבע שלא לאכול חצי שיעור חלב וע"כ צ"ל בח"ש לא קמיירי אבל לר' יוחנן דמצי איירי בשיעור שלם ואינו סרוח קשה שפיר ואפ"ה משני לקמן נהי דהשתא ליתא בחצי שיעור מ"מ כיון דאיתא נמי בחצי שיעור לא איירי ביה וק"ל:

בא"ד ותימא אמאי לא פריך נמי לר' יוחנן מהכא. הנה צריכין להבין לפי קושי' הש"ס דמשכחת לה בכולל תמרים עם חלב אתמהא אתמרים גופייהו היכי חייל הא ה"ל יו"כ אע"ג דשיעור אכילה דשבועות בכזית ודיו"כ בכותבות דהיינו ב' זיתים מ"מ למ"ש תוס' לעיל כ"ד ע"ב ד"ה דמוקי כו' דחצי שיעור נמי הוה מושבע ועומד ולפחות ליתא בהן אם כן אי"כ גופיה היכי חייל וע"כ בכולל יו"כ עם שאר הימים אע"ג דכ' תוס' לקמן בסמוך דלא חייל כולל אחמור ויו"כ חמור הוא שבכרת מ"מ כיון דכזית לענין יו"כ מיחשב ח"ש לא הוה יו"כ חמור לענין זה. יהיה איך שיהיה מאי פסיקא להקשות דלמא חדא כולל אמרינן ב' כוללים לא אמרינן דמגו דחייל אתמרים בשאר הימים חייל נמי ביו"כ ומגו דחייל אתמרים חייל נמי אחלב וצריכין לדחוק כשם דחייל איסור הבא ע"י עצמו על איסור הבא ע"י עצמו בחדא כולל דהיינו תאנים וענבים על שבועות תאנים ה"נ ליחול איסור הבא ע"י עצמו על איסור הבא מאליו בתרי כוללים. והא"ש דלא מקשה לר' יוחנן כ"א לרבא דמחייב אפי' בשני איסורים באים ע"י עצמו ודו"ק:

גמ' כי קתני מידי דלית ליה שאלה. אין לפרש משום דאי בעי שאיל על נדרו ולא מחייב הך חטאת דאכתי משכחת ליה בנשבע על כזית תמרים וכזית חלב המונחים עתה לפניו (דבלא"ה איירי באוכל כזית תמרים עם החלב כדמסיק בכריתות משום דיוה"כ בעי ככותבת ע"ש) ואוכלם ולא נשתייר מידי דהשתא תו לא מצי שאיל כיון דליכא מידי בעולם וא"ל דבכה"ג לא חייל איסור הבא ע"י עצמו דהיינו השבועה על חלב הקדש דהוה נמי איסור הבא ע"י עצמו ולא מצי איירי בכולל ונשבע על חלב סתם ואם כן ע"כ נשתייר חלב בעולם ומצי שאיל על שבועתו ז"א דהא לרבא קיימינן דס"ל דשני איסורין הבאים ע"י עצמו חיילי אהדדי אלא ע"כ כוונתו דלא חשיבי מידי דשייך ביה שאלה כמו דמשני איסור הבא מעצמו לא קחשיב בלי טעם כלל והא"ש דלא משני הש"ס הכא בהקדש לא מצי שאיל כיון שכבר נזרק הדם כמו שכ' המהרש"א בשם תוס' דכריתות ז"א דהא בשבועה נמי משכחת כה"ג כנ"ל ואפ"ה לא חשיב מידי דשייך ביה שאלה בעולם וע"כ מוקי ליה בבכור והא"ש בכריתות לא קאי אליבא דרבא דאית ליה ב' איסורין הבאים ע"י עצמם שפיר משני תוס' כנ"ל הקצרתי ודו"ק:

ובפשיטות טפי איכא למימר משום דהכא אזיל הש"ס לרבא ואיהו ס"ל לקמן כ"ח ע"א דאכלו כולו אין נשאלין עליו והתם מצי קאי לאמימר דפליג עלייהו לקמן ע"ש ודו"ק:

גמ' הרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה פי' הרי הקדש דחל הקדישא אפי' אכל שהוא ומשני דמ"מ בעינן שוה פרוטה דבלא"ה לא מקרי כסף וכתי' ונתן הכסף וקם לו וע"ז מקשה תוס' דה"ל לשנויי הא אוקימנא בבכור שאינו מקדישו כלל והת"ח הבין דבעינן שוה פרוטה אמעילה קאי ולא אתחלת הקדש ולכן מגיהה בתוס' לאין צורך וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף